טוב טעם ודעת קיד

דתרומה כדתנן אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן וכו' והוא תמוה דמה ראיה מהתם הרי אדרבא שם נקט נמי המסייע בבית הרועים ובבית המטבחיים, גם במשנה שם קתני גבי בכור האומר תנו לי אל יתנו לו הרי דשייכא בכל מתנות כהונה ומה שייך יותר במילי דתרומה. ולכאורה הי' נראה ליישב עפ"י מה שמשמע לכאורה מדברי הט"ז ביו"ד ה' בכור בה"ט סי' ש"ז שכתב דהוי כמסייע כדי שיתנו לו גם שאר מתנות כהונה וכו' לשון זה משמע לכאורה דבשביל הך מתנה עצמה כגון בכור וכדומה לא הוי אסור להיות מסייע דמתנות אלו לא שכיחי כל כך, ואף אם שכיחי כיון דלא עליהם יחיה האדם ואין תלוי בהם חיותא דכהן לכך לא אסרו משום הן עצמם רק דהאיסור משום דאם מסייע באלו אז יבואו ליתן לו גם תרומות ומעשרות ובזה שפיר יש איסור כיון דזה שכיח ומפסיד לשאר כהנים ויש בזה משום כדי חייו דכהן שהרי על הלחם יחיה האדם. ובהכי א"ש מה שמסיימ' שם הברייתא בפ' עד כמה אין נותנין להם תרומה ומעשר דקשה דהרי תחלה התחיל בכהן המסייע בבית הגרנות ובבית המטבחיים א"כ נקט כולהו ולמה סיים בתרומה ומעשר אלא ודאי שעיקר הגזירה בכולן לאו משום הן עצמן רק משום תרומה ומעשר לכך אין קונסין אותם רק בתרומה ומעשר. ובזה א"ש ראיות הרב משם כיון דתנא דוקא תרומות ומעשר משמע דהאיסור דוקא בשבילם ולכך בהם גזרו אפי' במתנה ע"מ להחזיר דהוי כמסייע אבל בשאר מתנות לא גזרו. מיהו המעיין ברמב"ם פ"א מבכורות ה' י"ד ופי"ב מה' תרומו' שסתם וכתב שכהן המסייע אין נותנים לו תרומות ומעשר ומתנות בשכרן משמע שכל מתנות אין נותנים לו ותרומות דנקט הש"ס הוא לאו דוקא ומוכח מדבריו דס"ל דכל מתנות כהונה שוין המה לענין איסור זה וא"כ תמוה מ"ש הרב המרכבת הנ"ל דאין איסור רק בתרומה וצ"ע. (ודברי הרמב"ם בה' פדיון הבן כתבתי ליישב בחידושי לאה"ע סי' ל"א) מיהו מ"ש הכא ליישב דברי הרמב"ם א"ש דלא מבעיא אם נימא כדברי המרכה"מ דעכ"פ במתנה, ע"מ להחזיר דרק נראה כמסייע לא גזרו רק בתרומה ודאי דה"ה הכא כהן המוכר שלו ומתנה שהמתנות שלו ודאי דלא נחשב מסייע ממש רק נראה כמסייע ואינו אסור רק בתרומה ומעשר, אף גם לפי מה שהעליתי דבכל דברים האיסור מסייע שוה מ"מ בכה"ג שהוא מוכר את שלו ומתנה שיהי' לו המתנות ודאי ליכא איסור רק בתרומה ומעשר, דהמה שכיחא טובא והתנאי של המוכר חל לעולם ומפקיע לעולם התרומה ומעשר מיד שאר הכהנים בזה אסרו משום שנראה כמסייע ואף שנראה שמתנה רק על שנה אחת, מ"מ כיון דעל הלחם יחי' האדם ובודאי אם לא הי' הקונה זה קונה אצל הכהן הי' קונה אצל אחר או נכרי והיו אותן תרומות לכהן ועתה שקונה מכהן זה ומתנה ליתן לו המתנות הוא מפסיד לשאר כהנים ויש בזה איסור המסייע בבית הגרנו' אבל במתנות זרוע ולחיים וכו' שאינו מפקיע רק שעה זו לבד ולא לעולם ובפרט שהכהן עצמו מוכר לו ואם לא היה מבטיח ליתן לו המתנות לא הי' מוכר לו, ובלא"ה לא היו נוטלין שאר כהנים דיכול להיות שלא הי' הקונה אוכל בשר ולא הי' קונה במקום אחר כלל וליכא בזה הפסד לכהנים כלל ולכך ליכא בזה איסור המסייע כלל, ובזה א"ש הכל שכאן גבי זרוע וכו' אף שאמרינן שלא הוי שיור רק תנאי ובטל התנאי מ"מ רשאי' הבעלים ליתן לזה הכהן דלא עשה בזה איסור כהן המסייע וכיון שרשאים ליתן לו לכך י"ל שלא הוי כונת הכהן לשיורא רק לתנאי ולא עשה בזה איסורא ולא הוי כהן המסייע כנ"ל, גם סמך שאף אם אין התנאי חל דהוי מתנה על מ"ש בתורה מ"מ בודאי מעצמו יתן לו הקונה דמה לי הוא מה לי אחר, אבל במעשר שיש בזה איסור כהן המסייע אם נימא דהוי דעתו לתנאי אז עשה איסורא גם אז אסור ליתן תרומה ומעשר כמו דקי"ל דכהן המסייע אין נותנין לו תרומה ומעשר בשכרן וכן שאר מתנות וכמבואר בפ' עד כמה דקנסו אותו, ולפ"ז ידע שאם הי' תנאי לא יתנו לו הבעלים לכך אמרינן דודאי לא שביק התירא ואכיל איסורא והי' כונתו לשיור ולא הוי כהן המסייע כלל כמ"ש התוס' ודו"ק: עוד נראה בישוב דברי הרמב"ם והמחבר דהנה קשה לי על הש"ס דמס' ב"ב הנז"ל דאית' שם בן לוי שמכר שדה לישראל ע"מ שהמעשר שלו המעשר שלו ופריך והא הוי דשלב"ל ומשני כיון דאמר ע"מ שיורי שייר למקום המעשר וכו'. משמע דהס"ד לא ידע מהך דשיורי שייר וקשה דא"כ הוי ליה להקשות בלא זה שהרי הוא מתנה עמש"ב שהרי בפ' הזרוע משמע שאם ע"מ הוי תנאי לא מהני התנאי וא"כ הו"ל להקשות בלא"ה שהרי הוא מתנה עמש"ב, גם קשה לפי מ"ש התוס' דלכך לא הוי מסייע בבית הגרנות משום דשיורי שייר א"כ להס"ד הו"ל להקשות דא"כ הוי לי' כהן המסייע וצ"ע. ומה שנראה בישוב כל זה הוא דידוע דאנן קי"ל דמתנה עמש"ב תנאו בטל ובדבר של ממון תנאו קיים. ולפ"ז י"ל דהא דקיי"ל דע"מ שהמתנות שלי הוי מתנה עמש"ב היינו דוקא לדידן דקי"ל טובת הנאה אינו ממון א"כ מה שזכתה התורה לבעלים ליתן למי שירצה לא הוי מלתא דממון רק מצוה בעלמא ולא בתורת ממון לכך המתנה עליו הוי כמתנה לעבור אשאר דבר מצוה שאינו של ממון ולא הוי כמתנה שתתן לי עוד מאתים זוז בעבור קניה זו וכדומה דט"ה זו אינה ממון לכך הוי מתנה עמש"ב גם הוי ככהן המסייע בביה"ג, אבל אם ט"ה ממון אז מה שזכתה תורה לבעלים ליתן למי שירצה הוי דבר של ממון א"כ הכהן המתנה ליתן לו הוי כמתנה תנאי בדבר של ממון ותנאו קיים והוי כמתנה שיתן לו עוד סך מעות בעבור המקח ולא הוי ככהן המסייע כלל שהרי הוא כמתנה עמו שאינו מוכר לו רק בעד סך זה. ובזה א"ש מה שהש"ס לא מצי להקשות מכח דהוי מתנה עמש"ב או כהן המסייע דיש לומר דברייתא אתיא כמ"ד ט"ה ממון ולכך לא פריך רק דהוי דשלב"ע ולפי מאי דמשני דשיורי שייר ממילא א"ש אף לדידן דקיי"ל ט"ה אינו ממון. ודו"ק אך קשה להיפוך מ"ט בשביל שאין התנאי מועיל דהוי דשלב"ל אמרינן שהי' כוונתו לשיור אף שאמר ע"מ א"כ אף בשאר מתנות כהונה דאמרינן דלא הוי תנאי מכח דמתנה עמש"ב תנאו בטל נימא ג"כ דכונתו הי' לשיור מכח זה ולמה יגרע דין זה דמתנה עמש"ב מדין דשלב"ל. אך נראה דזה דומה למה דאמרינן בפ"ז דכתובות א"ר אמי המקדש בפחות מש"פ ובעל צריכה הימנו גט בההוא הוא דלא טעי אבל בהנהו כגון המקדש במלוה או על תנאי טעי וא"צ גט וכו' א"כ חזינן שהש"ס מחלק דיש דברים שהאדם טועה בקנינו וסובר שמועיל ויש דברים שאינו טועה ויודע שלא מהני ולכך כשעשה, אח"כ קנין אחר מסתמא עשה באופן המועיל, ולפ"ז ה"נ בדין זה דאין אדם מתנה עמש"ב בהא עבידי אינשי דטעו ואין דין זה פשוט, בפרט כה"ג דהתוס' עצמן לחד תירוצא ס"ל דזה לא הוי מתנה עמש"ב א"כ אפי' לתירוץ השני כל כהאי לא הוי מלתא דפשיטא ועבידי אנשי דטעו לכך אמרינן מדחזינן דהוא אמר ע"מ ולא אמר חוץ מוכח דהוא אינו יודע הדין וסובר דתנאי כזה קיים לכך לא הוי כונתו לשיור כיון דסובר שאף תנאי מועיל, אך בדין דשלב"ל שהוא דין פשוט ומבואר בכמה דוכתי לכך אמרינן מדחזינן שהוא אמר ע"מ ולא אמר חוץ ודאי הי' כונתו באופן המועיל וכוון לשיור דבלא"ה לא הועיל בתנאי ודומה למקדש בפחות מש"פ דאמרינן צריכה הימנו גט. ובזה א"ש דברי הרמב"ם בשלמא במעשר שיש דין אחר מעורב בו דהוי דשלב"ל ודין זה ידע בודאי ממילא אמרינן דהי' כונתו לשיור ושוב לא הוי מתנה עמש"ב אבל בזרוע ולחיים וכו' דליכא ריעותא רק דהוי מתנה עמש"ב יש לומר דבזה טועה וסובר דמהני תנאי ולא כוון לשיור ודו"ק בזה. והנה יש ראיה להחילוק שכתבתי לעיל בין מעשר ותרומה דשייך ביה איסור מסייע בביה"ג אם מתנה תנאי ע"מ שתתן לי המעשר ובין שאר מתנות כהונה דלא הוי איסור בזה מדברי התוס' במס' ב"ב שם שכתבו דמסייע לא הוי משום דשיורי שייר וכו' וקשה למה לא הקשו כן בפ' הזרוע במה דתנא שם ע"מ שהמתנות שלי המתנות שלו לחד ברייתא הוי לי' להעמיד דבריהם גם התם ובפרט דבברייתא השני' דס"ל דע"מ תנאי הוי א"כ אף תירוצם לא שייך התם והו"ל להעמיד הקושיא דאיך התנה הרי הוי כהן המסייע, ועוד הרי צריך להבין דברי התוס' במס' ב"ב שכתבו דמסייע לא הוי דמה קושיא הא אין התנא מצוה לו לעשות כן לכתחלה רק קמ"ל דינא דאם התנה כן המעשר שלו ודלמא קמ"ל דאם עבר הכהן ולא חשש לאיסור מסייע אטו לא נמצא כהנה דינים בש"ס, ובע"כ דכונתם דאם הוי מסייע הרי מבואר במס' בכורות דכהן המסייע אין נותנין לו תרומות ומעשרות בשכרן מטעם קנס וא"כ ה"נ למה קתני שהמעשר שלו נקנסיה דלא ניתן לו המעשר ואף דהוא התנה בדרך תנאי מ"מ יש כח ביד חז"ל להפקיע התנאי שהפקר ב"ד הפקר ולכך הוצרכו לומר דלא הוי מסייע משום דשיורי שייר, ולפ"ז קשה טובא למה נדחקו התוס' והרא"ש בפ' הזרוע ליתן טעם למ"ד דע"מ תנאה הוי ואין התנאי חל ונדחקו שם למה אינו חל שהוא משום דהוי מתנה עמש"ב ולמה לא תירצו כפשוטו דלמ"ד תנאה הוי ולא שיור א"כ שוב הוי כהן המסייע ולכך שוב אין נותנין לו דקנסו אותו חז"ל והפקיעו התנאי. אלא ודאי מזה מוכח כמ"ש החילוק שאף התוס' מודים דבשאר מתנות כהונה לא שייך בזה לומר דהוי כהן המסייע אפילו אם מתנה בדרך תנאי ודוקא במעשר ס"ל כן ודו"ק היטב בזה. ולפ"ז תיקשי הקושיא להיפוך למה נדחקו התוס', והרא"ש דסוגיא דחולין וב"ב חלוקין ולמה לא תירצו כמ"ש דמעשר שאני דלא שביק התירא ואכל איסורא משא"כ בשאר מתנות כהונה כמ"ש לדעת הרמב"ם לעיל וצ"ע: שם באותו סעיף. עיין בס"ק הקודם שהארכתי בזה אך הנה קשה לי באמת כיון דקי"ל מתנה עמש"כ בדבר