טוב טעם ודעת קיב

תשובה צט למדינת אונגרין לק"ק אוזל להרב דשם הנה ע"ד שאלתו בנדון האווזות שאין מלעיטין אותם ואעפ"כ נמצא בקצתם בושט ריעותות כמו שנמצא בוושטין של הלעוטות ויש חוששין שהוא מעשבים הרעים שאוכלין ולכך חוששין לכל הוושטין להצריך בדיקה ורו"מ דעתו להקל בזה. והנה כבוד מעלתו האריך קצת ואני אשיב בקצרה לדעתי אני מן המחמירין בזה וראיותיהם אינן ראיות, כי אין דומה למ"ש חז"ל דנמצא לא אצטריך לי' לומר כיון דכל חיוי ברייתא קוצים אכלי חדא דשם ידוע דכולם אכלי קוצים אבל כאן אין ידוע אם כולן אוכלין מעשבים הרעים הללו, ועוד התם לא ראינו ריעותא בסימנין שיהי' אומדנא דהוי ממציאת קוצים הללו לכך בסתם לא חיישינן למציאת קוצים הללו אבל כאן דנמצא ריעותות בוושטין והוי מקום לתלות שבא מאכילת עשבים הרעים ודאי כיון דהוי מיעוטא דשכיח ראוי לחוש לכך. ומה ששאל מה נחשב מיעוט המצוי הנה לזה אין בידינו מקור לזה אך לפי שכלנו נראה אם נמצא כך בכל שנה ג' פעמים נחשב מצוי והוי מיעוט המצוי אבל אם לא נמצא ג' פעמים בשנה לא נחשב מצוי. ועמו הסליחה אשר אני משיב בקצרה שאני זקן ותש כח ואונס רחמנא פטריה. ידידו וכו': תשובה ק לק"ק סאדיגערא להרב מו"ה יחיאל מו"צ דשם הנה קבלתי ספקו ולא ידעתי מקום לספקו כי הכל תלוי בראות עין לפי לשון הש"ע [סי' ל"ג בסעיף י"א] דכל מה שנמשך עם הושט דינו כושט והוי במשהו ומה שאינו נמשך עם הושט דינו כזפק וכשר ומה מספקא לי'. דברי ידידו וכו': תשובה קא לק"ק יאם להרב המאה"ג מו"ה שמואל מרגליות הנה ע"ד שאלתו במה שהובא לפניו עוף והי' נראה מבחוץ במקום חבור הגף בגוף כי נצרר הדם ונשמט הגף וליתר שאת חתכתי את העור וראיתי במקום השמוטה שממולא בדם הרבה והטרפתי אח"כ בא לפני השואל בחזרה ואמר לי כי השוחט אמר לו שיודע ודאי דנעשה אחר השחיטה בשעת הפרכוס וכו'. הנה ודאי יפה הטריפה רו"מ ויהא חלקי עמו בזה כי להיות נשמט אחר השחיטה אי אפשר שיהי' דם הרבה במקומו ואף גם אדמומית קצת לא שכיח שיהי' נעשה אם נשמט אחר השחיטה ועכ"פ דם הרבה ודאי אי אפשר שיהי' נעשה בזמן מועט אחר השחיטה והשוחט שאומר שיודע דנעשה, אחר השחיטה שקרו על פניו יענה כי שקר הוא דובר, ואולי אינו מדבר שקר רק שהרגיש שהגף מנדנד אחר שחיטה סבור דהכל נעשה אחר השחיטה ובאמת טעה דנעשה בודאי מקודם רק דאח"כ מחמת פרכוס הרגיש יותר דהגף שמוט ובאמת היה גם מקודם שמוט רק דאח"כ ע"י הפרכוס הרגיש יותר שנשמט ובודאי הוא טרפה, והמורה שהכשיר יהא רעווא דישרא תרבא ואין יראת ה' על פניו. גם מה שמתיר עופות החדשים הבאים מאמעריקא האכיל טרפות גמור המקום ישלם פעלו ויהיה נגלה לעין כל שטותו ועלינו יערה רוח הבורא ותראה האמת כנפשו ונפש ידידו וכו': תשובה קב לק"ק מערוויטץ להרב מו"ה אהרן אב"ד נ"י הנה דבר שאלתו קבלתי וזה לשון השאלה. בנידון כיס השתן של שור שנסתם ונראה שהוא מבריאתו כן רק תוכו הי' קצת בשר בלוי וכאשר גרדתי הבשר בלוי הי' נשאר קצת מראה אודם במקום אחד. וכאשר ראיתי המראה הזה גררתי עוד ומצאתי כמו שפה עגולה ומשפה ההיא היה נמשך כמו גיד, והי' נקב עגול, אך הייתי בודק במקום אחר עוד ומצאתי ג"כ כמו זה ממש, יורני הלכה למעשה בזה. תשובה לפע"ד ודאי טרפה אפילו בנסתם לבד. ומכ"ש בכל הנ"ל כיון דכיס השתן שניקב טרפה ה"ה נסתם מתחלת ברייתו. ואף שחי י"ב חודש כבר ידוע דכל שהוי טרפות ברור לא מהני שהיי' י"ב חודש ומכ"ש בזה דיש לומר דאח"כ נסתם ואין לסמוך על מבינות שלנו לקולא ואף שראה רו"מ גם באחר כן גם הוא טרפה: וע"ד שאלתו השני' במים בנהר שנמצא בו תולעים גדולים וקטנים ובקטנים אפילו סינון לא מהני דיוצאים ע"י סינון ג"כ. הנה גם זה אינו חדש לי וכבר כתבתי בזה זה איזה שנים תשובה אך לא באה עדיין בדפוס ולחפש אחרי' בחיבורי קשה מאוד לחפש בכמה חיבורים תלי"ת. וכעת נלעפ"ד. הנה הלחמים שעדיין קיימים ודאי אסורים באכילה ולהבא נראה דכל המים ששאבו מן הנהר יחממו תיכף עד שירתיחו המים באופן דודאי ימותו הקטנים ויסננו אותם ואח"כ מותר לאפות בהם כיון שמתו מקודם לא יצאו בסינון ואפילו את"ל שקצת יצאו ודאי יהיו נימוחים בעיסה בשעה שעורכין אותה כיון שכבר מתו קודם וז"ב לפע"ד: תשובה קג להמשכיל מו"ה ישכר בעריש מ"ק טארנא הנה ע"ד שאלתו בנידון הריאה שמצא בה השו"ב נקב של מורנא בבדיקה שני'. הנה יפה עשיתם מה שהטרפתם את הבהמה ויישר כחכם. ובנידון מה שהקשה ביומא דף פ"ג במה דתנא שם ומפקחין עליו את הגל הרי בר"ה דף ל"ב מוכח שם בש"ס ורש"י דפיקוח הגל הוי רק איסור דרבנן, וכיון שכן הרי בפ"נ אפילו מלאכה דאורייתא מותר ולמה נקטה המשנה מלאכה דרבנן ע"כ קושייתו וזה לק"מ מתרי טעמי אחד דפקוח הגל אינו בגוף האדם רק בדבר אחר רק שמכח זה נכיר אם חי האדם או לא, וזה לא הותר באיסור תורה, רק בדרבנן אבל מלאכה דאורייתא נהי דהותר מכח פ"נ היינו אם העשיה הוי באדם עצמו אבל לא אם המעשה הוי רק בדבר אחר לא בגוף האדם, זה לא הותר באיסור תורה רק בדרבנן קמ"ל התנא דאף שחוץ לגופו נמי מותר כיון דהוא דרבנן. ועוד יש לומר דלכך נקט לשון מפקחין לשון רבים דהוא ע"ד מה דבהל' שבת יש דיעות דאדם אחד מותר לעשות הכל, אבל אם אין ביד אחד רק בשני בני אדם זה לא הותר כיון דכל אחד יעשה חילול שבת ופיקוח נפש לא יהי' על ידו לבד. כן ה"נ בזה באיסור תורה רשאי מפני פקוח נפש אבל רק לאדם אחד. אבל אם אין ביד אחד רק מחצית המלאכה לא הותר בפקוח נפש בשל תורה אבל בדרבנן לפקח הגל אפי בשנים מותר לכך נקט מפקחין הגל ודו"ק ויותר אין להאריך בזה דברי ידידו וכו': תשובה קד לק"ק קרעמיניץ להרב מו"ה נתן נטע נ"י הנה בנדון שאלתו וזה לשונו בכלוב מלא עופות אשר היו (בהקאמיר) ושמעו קול צוחה בבית ונכנסו (להקאמיר) וראו חתול (בהקאמיר) שהי' בורח. רק לא ראו החתול בהכלוב. ועוף אחד הי' ראשה וצווארה חוץ להכלוב והיה מבעבע דם מצווארה, ושאלתי להשואל אם הקנים מהכלוב הם רחבים ואמר לי שהקנים היו צר מאוד עד שלא הי' יכול לכנוס לכלוב רק זאת אמר לי שהכלוב הי' קטן מאוד לפני העופות עד שהחתול הי' יכול להכניס ידו ולדרוס ואין מקום להעופות לזוז מפניו בהכלוב. ע"כ לשון השאלה: תשובה כהוגן הוא מדבר דהרי אפילו אם היו הקנים רחבים שהי' יכול החתול להיות נכנס שם נמי הי' כשר דהוי ספק על ספק לא על ואת"ל על שמא לא דרס את העופות. מכ"ש בזה דלא הי' יכול לכנוס החתול לשם והוי הכלוב בזה כחדר אחר, וכמו שאין חוששין מחדר אחד להשני כן ה"נ אין חוששין שמא דרס כולם, ואפי' אם הי' נמצא עוף הנדרס תוך הכלוב נמי הי' מותר דתלינן שתחב את ראשו לחוץ ושם דרסו ואח"כ הכניסו לפנים ומכ"ש בזה שגם בסוף נמצא צווארו בחוץ דיתכן כן לכך ודאי דשאר העופות כשרים בלי חשש ופקפוק כלל: ונדון שאלתו השני' בבשר אחר שיעור מליחה שנפל לקערה שעירו בה מים רותחים והי' במים ובבשר כמו בבשר הנה בזה ג"כ הורה יפה לאסרו ותו לא מידי תשובה קה לק"ק ביזנאב להרב מו"ה אלעזר הורוויץ נ"י הנה ע"ד שאלתו וז"ל, הנה נסתפקתי הא דמבואר בש"ע