טוב טעם ודעת קי

בדבר והוחזק הקול בב"ד רק שלא היו עדים בדבר, הנה אף דבדרבנן לא חיישינן לקלא כמו בקול חלוצה הכא הוי עיקרו דאורייתא והוי דרבנן שיש לו עיקר בדאורייתא. וא"כ י"ל בזה חיישינן לקלא ובפרט בזה"ז דהדור פרוץ ראוי להעבירו. וז"ב: תשו' רי"ז (עוד לסי' הנ"ל) בכלוב שהיו בה שלש אווזות ובבוקר מצאו אווזא א' מבעבע דם בחלק אחוריים ונחסר חתיכת בשר משם ואח"כ נתברר שהי' באותו חדר דורסים ויש עדיין שומן בעין והכלים שנשתמשו בהם. הנה דעת הרשב"א דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר והתוס' כתבו להיפך ונהי דאנן קי"ל כרשב"א להחמיר היינו דוקא לענין אותו אווזא אבל לענין האחרים דלא חזינן בהו ריעותא אפי' הרשב"א מודה, ואפי' לענין אותה אווזא נמי נראה דאי הורה בדיעבד להתיר לא מהדרינן עובדא א"כ הכא דהדורס הוי ספק ביאה והאווזות האחרים הם לפנינו יותר תלינן דהם נשכוה, אך לכתחלה אין תולין בזה אך בדיעבד אי הורה להתיר לא מהדרינן עובדא אבל האחרים מותרים בפשיטות. כנ"ל נכון בזה: תשו' רי"ט (לסי' הנ"ל) בשור שהוחלק והלך קצת חיגר ונשחט מיד והיה נשבר מקום צומת הגידין והעור והבשר היו שלימים ויפים ולא הי' שום שינוי אפילו נקב קטן רק על העור של הבשר הי' מראה בלאה. הנה זה פשוט שהוא טרפה כי אפילו בעור ובשר שלם צריך בדיקה בצ"ה והש"ע לא הביא היש מתירין רק בנתרפא וכן משמע מלשון הש"ך דוקא בנקשר אבל בלא נקשר אפי' עור ובשר שלימים טרפה כמשמעות הש"ך ופרי מגדים, ומה גם דהי' קצת מראה בעור והיש מתירין לא התירו רק באין מראה רעה לכן יש להחמיר בזה: תשו' ר"כ (לסי' הנ"ל) בדין שהיו ערך שלש מאות צאן בדיר והדיר הי' ארכו ערך שבעים אמות ורחבן ערך י"ב אמות והדיר הי' כותל א' מחצה פרוצה לבקעה גדולה מקום פנוי מחזיק ערך שמונה מאות אמה ובמחצית הדיר היו עומדים כל הצאן והרועה ישן שם על הקרקע לאורך הדיר וכשקם הרועה מצא הצאן נפוצים על פני הבקעה ובדיר מצא ארבעה כבשים מתים וג' צאן נחסרו לגמרי, וכשבא היהודי מצא הצאן בדיר והרועה אמר שקבץ אותם לדיר והיו עוד י"ז צאן קרועים אזנים, מה הדין של שאר הצאן והוא הפסד גדול. הנה נראה להתיר בזה דהרי לא ידוע שהיו שם זאבים וא"כ יש לתלות בכלבים או שמא מתו מאליהם. וגם כיון דהנכרי הסיח לפ"ת שהיו כל הצאן עומדים בבקעה ואולי לא הי' בהדיר רק אלו הארבעה ואותם דרס. וגם אולי דרס אותם בחוץ ואח"כ באו לתוך הדיר והוי ספק על ספק לא על וכבר כתב המאיר נתיבים דבגודרות לא שייך כאן נמצא כאן הי' א"כ י"ל שמא היו בחוץ כשדרס הזאב א"כ מכל הנ"ל יש להתיר האחרים וכנ"ל. ובדין שהלך ברדלס לחצר גדול שמחזיק החדר שבעה אמה אורך וששה אמות רוחב ובחדר הי' לערך שמונים בר אווזות והרג הדורס מהם י"ב ושלשה דרס, הנה הנשארים מותרים כיון דעופות יכולים לעוף נחשב זה מקום רחב א"כ העופות כשראו הדורס ודאי פרחו למעלה ולכך מותרים וז"ב: תשו' רכ"ב (לסי' הנ"ל) כלוב מלא עופות שהיא עומדת בחצר, ובבקר מצאו בכלוב שני עופות מתים והנשארים ברחו ואח"כ נמצאו. הנה אלו הנמצאים מותרין כיון דבאמת ברחו אז הוי שפיר מקום רחב. הא אם לא היו בורחים אף שהי' בידם לברוח אסורים ואין דינו כמקום רחב כיון דיש לו מחיצות הוי כחדר בפ"ע ואמרינן כ"נ כאן הי' משא"כ בזה הוי כספק על. וז"ב לדינא: תשו' רכ"ג (לסי' הנ"ל) בכלוב מלא אווזות שנמצא פעם אחת אווזא אחת מתה בתוך הכלוב ונדבקה בתחתית הכלוב בכפור וגליד והי' ניכר שמתה זה ימים רבים ולא הי' בה שום רושם דריסה ואחר ימים מצאו אווזא אחת שהי' צווארה חוץ לכלוב והי' נקטע ראשה וצדדי הכלוב מבחוץ הי' מלוכלך בדם שנראין הדברים שהי' שם דורס מה דינן של הנשארים. הנה בזה מותר מטעם דראשה נמשך לחוץ הוי כספק על. ואע"ג דהראשונה מתה בתוך הכלוב דלמא לא הי' מחמת הדורס כי אין להחזיק ריעותא וכן הוא בכמה דוכתי וז"ב: תשו' רכ"ד (לסי' הנ"ל) מי שהי' לו עדרי צאן בערך שמונים ורועים מרעים אותם בשדה ובלילה מכניסים אותם בחצר, ובא הרועה ואמר אשר בלילה באו זאבים לתוך החצר בין הצאן והתחילו לצעוק וברחו משם ואח"כ מצא כבש א' נהרג ונאכל קצת ממנו וב' נפצעים, והישראל מצא כדבריו ואח"כ אמר שאין מאמין להרועה מאחר שבלילה אין האחריות עליו אולי הי' המעשה ביום והוא כיחש ואמר שבלילה הי'. ואח"כ אמר שבשעה שהלך לראות המעשה מצא כל הצאן נפוצים על פני השדה. הנה לדעתי מותרין כל הצאן דאין העכו"ם אפילו מלפ"ת נאמן לא לאיסור ולא להתיר ולהחמיר אינו נאמן אף דהוי רגלים לדבר ובפרט דהכא לא הוי רגל"ד, גם י"ל דלהשביח עצמו שגירש הזאבים אומר כן ואינו נאמן גם כיון דנמצאו בחוץ י"ל כנכ"ה לכן כולם מותרין: תשו' רכ"ז (עוד בענין הנ"ל) מעשה שהיו יושבין בשדה עם הצאן ישראל עם נכרי א' ויש להם גדר גדול על פני השדה מוקף בכל צד גבוה ורחב מאוד לערך שלשים ידות מערך הצאן ובלילה היו נעורים ופתאום שמעו בהלה בין הצאן ויצאו תיכף וראו זאב שקפץ על הגדר חוצה וכבש א' ממסמס בדם על הצוואר וניכר שהוא משיני הזאב. הנה נראה בזה לצדד היתר דתיכף שהיו צועקים הצאן יצא לחוץ א"כ קודם שצעקו אין לחוש לדריסה רק בזו הרגע שצעקו ובזו הרגע קטן לא הי' יכול לדרוס רק מעט ובטלו ברובא כסברת המר"מ מלובלין גם בפמ"ג הביא דעות דהוא רק דרבנן ויש בזה ס"ס שמא מקום רחב אף דמוקף גדר הוי רחב ואת"ל דלא הוי רחב דלמא הוי רק דרבנן ומותר מטעם דהוי כמחבואה אחת. ולרווחא דמלתא אני מסכים להיתר ע"י נכבשינהו דניידו ושנים האחרונים מותרים למכרם לנכרי. כנ"ל נכון לדינא: תשו' רכ"ט ועוד בענין זה. חמשים צאן היו ת"י רועה א' עכו"ם וביד הרועה היו עוד מאה וחמשים צאן ובלילה הכניס הרועה כל הצאן לדיר אחד מוקף גדר ארכו ל"ח אמה ורחבו כ"ו אמה ובבוקר מצאו טלה א' הרוג חוץ לגדר ובפנים בדיר הי' טלה א' פצוע ודרוס ובכותל הגדר הי' חתירה כחתירת זאב וכלב והרועה אמר ששמע בלילה איזה רעש בעדר והקיץ וראה זאב שקפץ לחוץ מעל לגדר ומזה שפטו שמתחלה חתר הזאב ופגע בהטלה סמוך לגדר והוציאו לחוץ ודרסו ואח"כ נכנס לפנים ודרס הטלה הב'. הנה י"ל בזה מה שאומר הנכרי שראה זאב שקפץ בזה אינו נאמן די"ל להשביח עצמו אמר כן וא"כ הוי ספק על ואת"ל על שמא לא דרס, גם כיון דהי' חתירה בכותל א"כ איזה מהם הי' יכול לברוח א"כ דומה למחבואה אחת דמצלת על כל הכהנות ה"ה נמי בזה י"ל כן. לכן נראה להתיר בזה: תשו' רל"א ועוד בענין הזה שהי' בדיר מאה וששים צאן ובבוקר מצאו כל הצאן בחוץ ושלשה מונחים בחוץ הרוגים ואחת הי' דם יוצא מצווארה ואחת איננה אך נמצאו חתיכות בדרך ונער א' נכרי אמר שראה בלילה שני זאבים רדפו אחריהם. הנה לפי הדין מותרים הצאן מכמה טעמים, א' כיון דנמצאו כמה מתים א"כ נח רוגזיה ומה שהי' צווארו של א' מבעבע דם אולי בכותל נתחכך ולא מחמת הדורס ועוד יש לצרף בזה מ"ש הפמ"ג בשם מהר"מ מלובלין באם לא דרס רובן רק מיעוטן א"כ כיון דהוי כשרים בטלו ברוב גם דחצר הוי מקום רחב ובזה אינו אסור רק אם הוי כעין דיר שהוא מקום צר. א"כ מכל הנ"ל מותרין הצאן בלי חשש ופקפוק כלל. וז"ב: תשו' רל"ב (לסי' הנ"ל) במעשה שהי' בעליה ב' כלובים מלא עופות גדולים שקורין אונדיק והכלובים לא הי' מרחק ביניהם ולא נשמע קול צווחה רק בבוקר מצאו בכלוב א' עוף א' מת ונאכל ממנו הראש עם קצת צווארו ובעופות האחרים לא ניכר בהם שום פצע וחבורה ושם מצוי תמיד כלב שמונח שם. הנה נלפע"ד דהעופות מותרין, ואפי' בלי הכלב נראה לי להתיר עפ"י מה שכבר כתבתי דאם הי' ראש העוף תחוב לחוץ מותרים כל העופות דהעוף הוציא ראשו לחוץ ושם דרסו א"כ הכא דלא נמצא כלל הראש בפנים אמרינן דהוי ספק על ואת"ל על שמא לא דרס אחרים ומכ"ש אם הי' כלב ג"כ בוודאי מותרים מטעם ס"ס. וכן הוא נכון לדינא: תשו' רל"ג (לסי' נ"ח) מעשה שדרס אדם להעוף על צווארו ממול ערפו עד שנתלש קצת מעור הצוואר ולא בדקו אותו אם יכול לילך גם לא שהה מעל"ע רק שחטוהו תיכף. הנה אמת הוא דהסימנים קשים הם ומצד הסימנים אין כאן בית מיחוש, אך מטעם חוט השדרה הי' צריך בדיקה שמא נתרסק אך הט"ז בסי' ל"ב מחלק בין ריסוק לנפסק דבריסוק אין אנו בקיאין ובנפסק אנו בקיאין ומלשון הר"ן בחולין משמע דלא חיישינן רק באברים הפנימים אבל בחוט השדרה לא חיישינן רק שמא נפסק או נקרע ובזה אנו בקיאין. ע"כ נראה לי להקל בהפ"מ או צורך שבת ויו"ט ע"י בדיקה בחוט השדרה אם לא נפסק ונקרע. כנלפע"ד. תשו' רל"ו (לסי' ס') בהמה שנתפטמה כל ימיה באיסור וכו' עיין בש"ך שהאריך בזה שיש פלוגתא בזה. ולי נראה דיש חילוק בין איסור שאינו אסור מצד עצמו כמו כרשיני עכו"ם אף שנשתנה לדבר המותר היינו הבשר הרי מתחלה ג"כ הכרשינים היתר הם רק שהם של ע"ז א"כ נחשב עתה נמי של ע"ז כמו הכרשינין, אבל בחלב או דם דזה הוי איסורו מגופו א"כ