טוב טעם ודעת קט

שהיתה [צולעה על] בוקא דאטמא ובעל הפרה והמוכר אומרים שלא הי' הקולית בולט כלל רק קצת אנשים אומרים שראו שהי' הקולית בולט. נראה להכשיר הכלים לאחר ששהו מעל"ע וקודם שנודע מהשאלה כבר נעשה דרבנן ומה שהיתה צולעת אין ראיה דיש לומר מחמת הכאב הי' א"כ פשיטא דהכלים מותרים אחר שנעשו דרבנן וז"ב: תשו' ר"א (עוד לסי' הנ"ל) בשורים שעושים בהם מלאכה שהי' הבוכנא על הקולית מלא שריטות והיתרות הן שלימים ויפים והגיד הקטן המחובר ליכא כלל. הנה לדינא ודאי כשר כמבואר באחרונים דהוי מחמת מלאכה אף דאיעכל ניביה וה"ה נמי בשריטות, ומה שניטל הגיד הקטן הוי ס"ס שמא נברא כך ושמא אין זה היתרות לכן עיקר דכשר. ובלא מחמת מלאכה טרפה וז"ב: תשו' ר"ב (לסי' הנ"ל) בעצם יד הבהמה שנשבר רחוק מן הגוף הרבה והי' עוב"ח את רובו והבשר שע"ג עצם הנשבר הי' בריא ושלם ולא הי' שום נקב בבשר, הנה הפמ"ג מכשיר גם האבר בכה"ג בדבר חשוב והלב"ש חולק עליו מדברי הש"ך סי' נ"ה דאינו מתיר רק בנקשר. ונראה לדינא כהפמ"ג די"ל דהש"ך נקט נקשר לרבותא אף די"ל דמתחלה הי' יוצא לחוץ ומכ"ש בלא נתרפא דחזינן בבירור שלא יצא לחוץ בודאי כשר, ובפרט דיש לחלק בין יד לרגל דברגל יש מקום דנעשה טרפה בלא נקשר לכך אפי' במקום שלא נעשה טרפה בעינן נקשר משא"כ ביד דאין מקום שנעשה טרפה לכך אין להחמיר בו כלל. וז"ב: תשו' ר"ג (לסי' הנ"ל) עצם הקולית שנשבר סמוך לגוף בתוך אגודל ונתחבר שע"ש ולא בדקו בניבין כלל. נראה לי לדינא דנשבר אינו כנשמט כמו שנראה מלשון הש"ך ס"ק ו' לכך נראה לי להקל בזה בהפ"מ וז"ב: תשו' ר"ד (עוד לסי' הנ"ל) בבהמה אשר כמה ימים היא צולעת על רגל אחת ובמקום הבוקא דאטמא נעשה גישוואלין וכעת נרפא קצת ועדיין היא צולעת מה הדין לענין החלב, הנה החלב ודאי טרפה דלא הוי רק ספק א' שמא איעכול ניביה או לא דבאיעכול ניביה אפי' לא שף נמי טרפה. רק דמותר להשהות הפרה בביתו, למכור החלב לנכרים, כיון דהוי רק ספק טרפה ולחוש לתקלה הוי רק חשש דרבנן וא"כ בספק טרפה הוי ספק דרבנן לכך יש להקל להשהות' בביתו, וז"ב: תשו' ר"ה (עוד לשם) בהמה שהיתה צולעת בחייה והי' ניכר שהבוקא מתנדנדת תוך האסיתא ואח"כ נשחטה הבהמה וראו שהיו הניבים שלימים ובריאים והי' עוב"ח כדין חפוי רק הבוכנא היתה נשמטת כולה מהאסיתא ובידים אפשר להחזירה לתוך האסיתא. הנה הלב"ש כתב לאסור בזה ולדידי נראה כל דיצא לגמרי אז טרפה כיון דאין אנו בקיאין בעיכול ניבים. אבל אם לא יצא לגמרי לחוץ ואח"כ חזר לתוכו הדרא בריא וכל דלא איעכול כשר, אבל אם יצא לגמרי ואין יכול לחזור זה טרפה בלא עיכול ואם יכול לחזור למקומו אז כשר בהפ"מ באפסק ולא איעכול כנ"ל: ובנידון המעשה בשוחט אשר דרכו ליקח רגלים מאווזות השוחטין ומחמת טרדה חתך רגל א' מאווזא חיה ונתערב זה הרגל בסמ"ך רגלים משחוטין וזרק השוחט א' מהרגלים ובישל השאר פחות מס' ואח"כ שמע דהרגל יש לו דין בריה שאינו בטל מהו הדין של הכלים. והנה הלב"ש אוסר במעשה כזו ולי נראה בזה דאם נימא כדעת הסוברים דהיא טרפה מכח חתוכת רגל או צומת הגידין א"כ כיון דיש לו ביטול לענין טרפה יש לו ביטול לענין ברי' נמי רק לענין הרגלים אין אני אומר היתר. אך לענין הכלים מותר להשהות אותם מעל"ע ולהשתמש בהם אח"כ כנ"ל נכון: תשו' ר"ו (עוד לסי' נ"ה) בשור שהי' צולע על רגל א' והקצב אמר שהוא מחמת שנתחב לו קוץ ברגלו ואח"כ כשנשחט בדקוהו וראו שהיו הניבים מעוכלים רק הבוכנא הי' תחוב היטב בתוך האסיתא ולא שף מדוכתיה אפילו כ"ש. והנה מורה אחד התיר הבשר כדעת הרמ"א דבלא נשמט הירך ועיכול ניביה כשר, ואח"כ עמד מורה א' ואסר הבשר והכלים מאחר שהיתה צולעת בחיי' ועכשיו נודע שלא הי' מחמת הקוץ. הנה לדעתי הבשר ודאי טרפה וגם הכלים כיון דהפר"ח אוסר בעיכול אף אי לא נשמט הירך, ותו דהא קי"ל דאין אנו בקיאין בבדיקה כל היכא דאיכא ריעותא א"כ הכא ברואין שנתעכלו רק שלא נשמט, בשלמא אם לא היתה צולעת בזה א"צ בקיאות אבל אם היו רואין שהוא צולעה א"כ בזה צריך בקיאות אם נשמט או לא. ולכך מדינא אין לסמוך על הבקיאות לכך מדינא טרפה וגם הכלים אסורים אפי' אחר מעל"ע דנודע בעוד שהי' ספק דאורייתא: תשו' ר"ח (לסי' נ"ו) באווזא שהי' נשבר העצם במקום צומת הגידים רק שהי' רחוק שני אצבעות מן הערקום רק שנדבק זע"ז בתוך השיעור ונתחבר זע"ז, והנה הפמ"ג הביא בסי' נ"ו בשם הבל"י להכשיר ורדב"ז הטריף והפמ"ג סיים בשעת הדחק וע"ש אין בידו לאסרו וסיים וצ"ע. ולדינא נראה במקום שאין הפ"מ יש לאסור אבל בהפ"מ ולכבוד שבת מותר כל שהעור ובשר הי' שלם מבחוץ: תשו' ר"ט (לסי' הנז') בעצם השוק שהי' בו שבר בתוך אצבע והי' נקשר שאשי"י והי' הפ"מ ומניעת שמחת יו"ט. הנה גוף הבשר ודאי אסור. אך שאר העופות שנמלחו יחד והתערובת הי' מין במינו ויש רוב, הנה בזה יש להתיר בלא נודע הס"ט עד אחר שנתערב והוי ספק דרבנן לקולא. וכיון דדעת כמה פוסקים דבמליחה די בקליפה ובפרט בספק טרפה העלה השבו"י דדי בקליפה ואם כי הנו"ב חולק עליו מ"מ בדיעבד ודאי לא מהדרינן עובדא, וכיון דלא בעי קליפה רק אותו צד שנוגע בהטרפה והוא לא ניכר א"כ בטל ברוב. כנ"ל בזה נכון לדינא: תשו' ר"י (עוד לסי' הנ"ל) ששה אווזות פטומים נפשטו העורות ונמלחו יחד וטגנו אותם ונמכרו שני גופי האווזות והד' שנשארו בשלו אותם בכל יום. ואח"כ נמצא שוק א' נשבר במקום צ"ה ולא הכירו היטב אם הי' הקשירה שבר על שבר או כעין קשירה הנזכרת בט"ז סי' נ"ה ס"ק א' ובודאי לא הי' שאשי"י. הנה לדינא הבשר והשומן בוודאי אסורים כי הנוב"י חולק על השבו"י דמתיר ספק טרפה בקליפה. רק הכלים שכבר שהו מעל"ע ולא נודע הספק עד אחר מעל"ע יש להקל בהם אבל הבשר והשומן בוודאי אסורים כנ"ל לדינא: ובדין השוחט ששחט מקצת העור ולא יצא דם ואח"כ שחט במקום אחר ובדק במקום מצד הב' והי' שלם לגמרי. הנה הט"ז הביא בשם מהרי"ק דבעוף לא שייך מקצת עור א"כ הוי הבדיקה חיובית ואין אנו בקיאין בבדיקה ואפי' בלא יצא דם טרפה העוף עפ"י הדין. ובדין חסר מקצת מן הורדא ונמצא החתיכה בב' וג' מקומות דנהגו. להטריף עפ"י דברי התב"ש, זה דוקא אם צריכין להצירוף אבל אם בהנשאר הוי תואר ורדא וא"צ לצירוף אז כשר אפי' אם הנשאר בב' וג' מקומות ואין מזיק הפירוד וז"ב. ובנידון הטחולים שנמצא בהם נקב הנראה מתולדה. אם נמצא בצד הדק שבעב אני מורה להכשיר ואם נמצא בצד העב ממש יש להטריף כי כבר חלקו הכל על הט"ז. וז"ב: תשו' רי"א (שייך לסי' נ"ז) שני אווזות היו בחדר א' גדול ורחב וביום א' בבוקר מצאו אווזא א' מתה, ובהשני' לאחר השחיטה נמצא בכף רגל א' קצת חבורה ואדומה מדם והחבורה לא נכנס לפנים כלל רק מבחוץ הי' קצת חבורה, הנה בזה מותר מדינא כיון שהי' המקום רחב אפי' אם הי' הדורס אפשר להם לברוח, ולא מבעיא אם לא נמצא בהם רושם שכשרים רק אפי' אם נמצא בהם רושם תלינן דע"י חיכוך בא להם ומעלמא כיון דלא אתחזק דורס לפנינו ובפרט דהרושם נמצא בהרגל למטה שלא כנגד חלל הגוף גם הוי הפ"מ לכך מותר אפי' באכילה בלי חשש ופקפוק כלל. ובדין אשר הי' כלוב מלא אווזות ובלילה נשמע צעקה ביניהם ובבוקר מצאו אווזא א' מתה והאווזא גופה היתה בפנים אך אצל צד הכלוב הפונה לחוץ היתה מונחת ונקטע ראשה ובשאר האווזות לא היה שום ריעותא והכלוב היה עם מחיצת הקנים וריוח בין הקנים שהי' האווזא יכולה להוציא ראשה לחוץ. הנה נראה להתיר שאר האווזות מטעם די"ל דטחור אין לו דריסה בעופות הגדולים כגון אווזא רק בהקטנים ואפילו אי נימא דיש לו דריסה הכא הוי הלול כחדר בפ"ע והוי ספק על והכא י"ל דהעוף הנקטע הוציא ראשו לחוץ ולכך קטעו לכך בצירוף דהוי הפ"מ יש להתיר השאר וז"ב: (לסי' הנז') בכלוב שהי' במחיצות של קנים ובתוכו חלקוהו בנסרים והי' בצד זה עופות ובצד זה עופות ובלילה בא דורס ודרס בצד א' עוף א' מה דינו של העופות בצד השני. נראה אם הי' הכלוב חלוק בנסרים עד ראשו בענין שלא הי' אפשר לדורס לקפוץ מזה לזה הוי כשני בתים והוי ספק על ומותרים מה שבצד השני ואם לא היה המחיצה באמצע מגיע עד למעלה הוי כחדר א' והוי ודאי על ופשיטא שאסורין מה שבצד הב'. כנ"ל להלכה: תשו' רט"ו (לסי' הנ"ל) בנוה צאן שהי' נשמע קול צעקה בלילה, ובבוקר נמצא כבשה אחת פצוע ומתה ולא נודע מי הכה אותה אם זאב או כלב. והנה נראה בזה להתיר דודאי אם הי' לפנינו זאב וכלב ודאי הי' תולין טפי בזאב. אבל כיון דזאב אינו לפנינו והכלב הוא לפנינו תלינן טפי בכלב אף דלא שכיח ביה שידרוס מ"מ הוא לפנינו והזאב אינו לפנינו לכך יש להקל בזה אם כלבים מצויין. כנ"ל נכון לדינא. ובדין השוחט שיצא עליו קול שאינו מדקדק היטב בבדיקת הריאה והוא מקלקל