טוב טעם ודעת י

מאמר א' לשבת פרשת שקלים (נושא המאמר). זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש. (שמות כ"א י"ג). מסורה נעשה ונשמ"ע, ונשמ"ע קולו בבואו אל הקודש, ונשמ"ע פתגם המלך וכו' כי רבה היא (הובא בבעל הטורים סדר תצוה). איתא במס' מגילה (דף י"ג ע"ב) אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול ע"י עושי המלאכה אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. ע"כ: והדבר יפלא מאוד מה התייחסות ושייכות יש לשקלי ישראל עם שקלי המן ? וכבר חקרו בזה גדולי המפרשים עי' להרב בינה לעתים דרוש כ'. ואשר אחזה לי בע"ה. א הנה הטעם מדוע צוה ה' יתעלה לתת כל אחד מחצית השקל ולא שקל שלם האריכו כבר בזה גדולי המפרשים ז"ל כ"א לפי דרכו ואענה גם אנכי חלקי כפי רוח מבינתי וכיד ה' הטובה עלי, אחרי שנדייק בדברי המן שאמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול ע"י עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך, ולא אמר ועשרת אלפים ככר כסף אתן ע"י עושי המלאכה וממילא נדע דמסתמא דבר הניתן למלך הוא עפ"י מידה ומשקל ולא יחסר קורטוב אך נראה כיון דכבר אמרו חז"ל לית דידע לישנא בישא כהמן, וא"כ נאמר דגם בזה כוון כונה גדולה להגדיל רשעתו ולהסטין על ישראל, דהנה ידוע שכל עיקר סמיכת ישראל על כל צרה שלא תבוא הוא רק שנשענים על זכות אבות וכמו שנאמר "וזכרתי להם ברית ראשונים" וכל כתבי הקודש והתפלות שתקנו לנו אנשי כנה"ג מלאים מזה ואך למותר להאריך בזה, והנה איתא במדרש פ' יתרו (פכ"ז) וזה לשונו וישמע יתרו הד"ד (משלי כ"ז) רעך ורע אביך אל תעזוב, רעך זה הקב"ה כמה דאת אמר (תלים קכ"ב) למען אחי ורעי, ורע אביך זה אברהם שנאמר ישעי' מ"א) זרע אברהם אוהבי, אל תעזוב ואם עזבת תן דעתך שלא תכנס בבית אחיך ביום אידך זה ישמעאל ועשו עכ"ל המדרש, ולכאורה דברי המדרש אינם מובנים כלל, מה שסיים, ואם עזבת תן דעתך שלא תכנס בבית אחיך זה ישמעאל ועשו. אמנם במעט עיון יבואר דברי המדרש כמין חומר בפשיטות ונמשך למה שהובא במדרש לעיל פ' וישלח (פ' ע"ו) על פסוק ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק "הא לעשו לא ? אלא הבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם אני מתקיים עליו ושאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו' עכ"ל. ממוצא דברי המדרש נלמוד דמי שבוחר בדרכי אבות ועושה רצונו ית' לזה מועיל זכות אבות אבל מי שאינו בוחר בדרכי אבות ואינו עושה רצונו ית' לזה לא מהני זכות אבות, ע"כ עשו וישמעאל שאינן בוחרין בדרכי אבות לא מהני להם זכות אבות, אמנם אם גם ישראל אינם הולכים בדרכי אבות אז יש לעשו ולישמעאל חלק בזכות אבות בשוה עם ישראל בממ"נ, ומעתה יבואר דברי המדרש הזה כמין חומר רעך ורע אביך אל תעזוב רעך זה הקב"ה ורע אביך זה אברהם אל תעזוב, ר"ל תראה להשתדל לילך בדרכי האבות אז יועיל לך זכות אבות, ואם עזבת ר"ל שלא תלך בדרכי אבות ואעפ"כ תסמוך על זכות אבות תתן דעתך שלא תכנס לבית ישמעאל ועשו שגם להם יש זכות אבות כמותך ושוין לך וא"ש ודו"ק. וזה הוי כונת המן שרצה להסטין על ישראל אך ידע כי המה נשענים על זכות אבות, ע"כ רצה הוא להסטין עליהם שאין להם זכות אבות, והנה ידוע כי ישראל לא היו אז במדרגת השלימות ולא הלכו בדרכי אבות שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודתו של אותו רשע, וא"כ כיון דאין הולכין בדרכי אבות אין להם סמיכה על זכות אבות, אמנם עדיין לא הונח להמן בזה כי מה שהשתחוו לצלם לא הי' אלא לפנים ולא באמת, ומה שנהנו מסעודתו של אותו רשע זה הוי רק אנשי שושן לבד כמאמרם ז"ל בפ"ק דמגילה (דף י"ב.), ע"כ מצא המן תחבולה אחרת לעורר עליהם שטנה ממקום אחר ולהראות שאין בוחרים בדרכי אבות ע"כ תמה זכות אבות מהם, ע"כ אמר עשרת אלפים ככר כסף אשקול והיינו עפ"י מה דאיתא בפיוט במוסף של שבת שקלים דודי זכור לי שקלי עפרון אשר שקל אב במכפל חברון' והדבר יפלא בעיני כל רואה מה זכות יש לאברהם מה ששקל לעפרון השקלים, הלא הי' מוכרח לקבור את שרה ומה טובו של הזכות הזה להזכר לנו ? אמנם המדרש גילה לנו רז זה, דהנה בפ' וארא על פסוק וארא אל אברהם וגו', ושמי ה' לא נודעתי להם הביא רש"י את המדרש וזה"ל לפי שאמר משה למה הרעותה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין יש לי להתאונן על מיתת אבות הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי וכו' וכשביקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קבר עד שקנה בדמים מרובים ולא הרהרו אחרי מדותי ואתה אמרת למה הרעותה וכו' עכ"ל, ובמדרש רבה נאמר בביאור יותר וזה"ל אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה לרחבה (בראשית י"ג) ביקש לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מדותי עכ"ל, הרי מבואר מזה בפירוש דמה ששקל אברהם לעפרון את השקלים ולא הרהר אחר מדותיו ית' שהבטיח לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה נחשב לאברהם זכות גדול, ע"כ שפיר אמר הפייטן דודי זכור לי שקלי עפרון אשר שקל אב במכפל חברון, אמנם מצינו שישראל לא נהגו כן והרהרו אחרי מדותיו ית' ולא הלכו בדרכי אבותם, ואימתי ? בימי אחשורוש, דהנה ידוע מאמרם ז"ל דאחשורוש עשה הסעודה מחמת דחשב וטעה במנין וסבר שכבר כלו הע' שנים של גלות בבל ולא נגאלו, ע"כ סבר שלא יגאלו עוד לכן עשה הסעודה, וביותר מצינו שאמרו חז"ל במגילה דגם דניאל חשב וטעה וגם כל ישראל חשבו וטעו וסברו שלא יגאלו עוד, וכן נאמר בפירוש בפיוט של פורים בברכת האל הקדוש וזה"ל "גוי כנואש מלהגאל" וא"כ הרהרו אחרי מדותיו ית' שהוא הבטיחם שיגאלם לסוף שבעים שנה ולא קיים הבטחתו היפוך מדרכי אבותם ובראשם אברהם שהבטיח לו הקב"ה קום התהלך בארץ וגו' כי לך אתננה ובסוף הי' מוכרח לקנות מעפרון קרקע בדמים יקרים ולא הרהר אחרי מדותיו ית', ולא נתייאש מן ההבטחה חלילה, וזה רצה המן בשקליו לעורר זכות אברהם בשקלי עפרון שלא הרהר אחר מדותיו ית' והמה עושים להיפוך ונתייאשו מן הגאולה ומהרהרים אחרי מדותיו וכיון שאין בוחרין בדרכיהם ואין עושין כמעשיהם תמה להם זכות אבות, וכיון דבאברהם נאמר "וישקול אברהם" לעפרון לכך זכר המן נמי לשון משקל ואמר אשקול ע"י עושי המלאכה". ובזה יבואר הפסוק במגילת אסתר "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם" וכתב רש"י פרשת הכסף, פירוש הכסף ולכאורה אין הבנה לדברי רש"י הללו, אמנם לפי הנ"ל עולה דברי הפסוק עפ"י כונת רש"י ז"ל כפתור ופרח, ור"ל שאמר לו הפירוש והכונה מה שנתכוין המן דוקא בשקלי כסף הוא רק כדי לעורר זכות אברהם בשקלי עפרון ולהסטין בזה על ישראל שאין להם זכות הזה, וזה הוא ביאור הפסוק "ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך" ר"ל הפירוש והכונה מה שרצה דוקא לשקול שקלים הוא ביהודים לאבדם כדי שיהי' ביכולתו ליקח מהם זכות אבות וישלוט בהם לאבדם. ודו"ק כי הענין נחמד. ב אמנם באמת הבל יפצה פיהו של המן הרשע ולשוא שקד לאבד מישראל זכות אבות כי היא לא תצלח דאף דאין עושין רצונו של מקום ואינם שומרים התורה כראוי מ"מ יש להם זכות אבות יותר מעשו וישמעאל, והטעם כיון שאמרו נעשה ונשמע, וא"כ אף אם נעשה לא שמרו כראוי, עכ"פ הקבלה במה שאמרו נשמע וקבלו התורה זה הזכות יש עדיין בידם בודאי, לא כן עשו וישמעאל שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה ושאלו מה כתיב בה, עיין בילקוט ברכה על פסוק וזרח משעיר למו עיי"ש, וא"כ עכ"פ זכות אבות יש להם הרבה יותר מן ישמעאל ועשו, וכן איתא בתוס' רפ"ק דע"ז על מה דאמרינן שם שמים וארץ נוגעים בעדותן הן והקשו בתוס' שם הרי חזינן דשמים וארץ קימים הם א"כ זהו גופא לאות ומופת שקיימו התורה, ותירצו דה"א דהתנאי הוי על הקבלה לבד עכת"ד, א"כ