טוב טעם ודעת קז

במכה ההוא והליחה זב שם ונגד המכה בחוץ היה הבשר בריא ושלם רק שהי' סרכא עבה וחזקה נגד המכה לחצר הכבד וחפשו אחר מחט כמבואר סי' מ"א ולא הי' שם מחט כלל, הנה בזה יש סברא להתיר מחמת שאין שם מחט, ויש סברא לאסור מחמת שיש מכה ואמרינן אם אין מכה קורט דם מנין והסרכא עדיפא מק"ד אך לדינא העלה בזה דכשרה כאן בסרכא וגם בקורט דם. דאם כשחותכין דופני בה"כ רואין שעדיין הבשר בריא וחזק בין המכה ובין הסרכא שמבחוץ דרואין דלא שלטה המכה מעבר לעבר דסרכא וק"ד אינן מעידין רק על נקב משהו כגון נגד מחט אז הוי ראיה דשלט מעל"ע, לא כן במכה שבפנים היא הרבה ובחוץ לא הוי הסרכא רק במקום זה א"כ שוב ראיה להיפוך דמה"ת נימא שבמקום הזה שלטה המכה יותר משאר מקומות א"כ אמרינן כמו בשאר מקומות לא שלטה המכה מעבר לעבר כן לא שלטה בכולה דמה"ת נחלק ביניהו. וכן מוכח מלשון התב"ש סי' ל"ט דאם הריעותא עברה מעבר לעבר אז יזיק הסרכא אבל באם לא שלטה המכה מעבר לעבר אז לא יזיק לה סרכא וז"ב. ועכ"פ בהפ"מ יש להכשיר בזה מטעמים שכתבתי כנ"ל ודו"ק: תשו' קס"ח (שייך לסי' מ"ט) אם נמצא בקורקבן מחט תחוב בו בשעת אכילה ובחוץ לא היה ניכר שום רושם וכבר נאכל ממנו וא"א להכיר אם הי' שביל או רושם, הנה הדין מבואר בש"ע וברמ"א באם אינו ניכר לא בפנים ולא בחוץ להקל בהפ"מ, ולי נראה דיש להקל בהפ"מ אפי' אי ידעינן שבא מבפנים ולא נבדק אי ניקב לחוץ דלא גרע מהמסס ובה"כ. והיכי דלא ידעינן אם בא מבפנים וגם לא נבדק אם ניקב בחוץ אז יש לומר דהוי תרי קולא בהפ"מ לתלות שבא מבפנים ולסמוך על המקילין גם לסמוך על המתירין בלא נבדק בחוץ, לכן אין להתיר רק בהפ"מ וגם סעודת מצוה דאז מקילין בתרתי נגד תרתי וכן נראה לי נכון לדינא אם לא בדקו בחוץ מותר בהפ"מ ואם לא נבדק בפנים ואין חשש בפנים וגם בחוץ לא נבדק בעינן תרתי הפ"מ וגם סעודת מצוה. וז"ב ופשוט לדעתי: תשו' קס"ט (שייך לסי' מ"ח) מעשה באשה אחת קנתה המסס עם החדרים קטנים הנקרא הויב אצל הטבח והטבח מכר הבשר ובאתה האשה עם ההמסס והיו ב' מחטין תחובין ולא הוי נראה אם הי' מעבר לעבר או לא. עוד מעשה באשה א' באה עם המסס ותחוב בו מחט והי' מעבר א' ובפנים הי' מכה עם מוגלא וגם רושם המחט הי' מבפנים שחור ובחוץ היה סרכא וההמסס היה הודח ונשרה במים. הנה בדין הא' האריך להוכיח בראיות ברורות מן הש"ס והפוסקים דבלא בדק אם ניקב מעבר לעבר כשר בהפ"מ וכדאי הם הש"ך והמנ"י ות"ח לסמוך עליהם בהפ"מ בזה אם לא בדק אם לא ניקב מעבר לעבר גם יש לצדד בזה להיתר מכח נאמנות האשה דאינה נאמנת אחר שיצא הדבר בהיתר כמו בנאבד אח"כ אמרינן כן וכן י"ל במכרו ואח"כ נמצא בו מחט ויש לצרף זה לסניף ולהתיר, וכן הוא בלב"ש בחידושי דינים רק הוא אוסר להקונה עצמו, ולדעתי אם אין הפ"מ להקונה אז יש להחמיר לו אבל אם יש הפ"מ כגון שמלחו עוד עם בשר אחר נראה דיש להתיר גם לדידיה וכדעת הש"ך בשם הת"ח וז"ב ובדין הב' נראה ברור שהוא טרפה דסרכא הוי כקורט דם וכן מה שהיה מכה בפנים ושחור הוי כק"ד בפנים וטרפה כשנקבה מעבר לעבר ואין זו שאלה כלל וז"ב ונכון: תשו' ק"ע (שייך לסי' מ"ט) בדין חתיכת מחט בראש העב נמצא בקורקבן מבושל בשעת האכילה בקערה והיתה תחובה בפנים והיתה חלודה מבפנים במקום תחיבת המחט ומצד חוץ היה שלם ויפה. הדבר פשוט להקל לא מבעיא התבשילין האחרים שתחב בהם הכף מתבשיל זה פשיטא שמותרין דהרי חנ"נ בשאר אסורים הוי רק דרבנן ומן התורה אין נאסר רק לפי המדומע ונגד זה ודאי איכא סמ"ך בתבשילין ונגד זה איכא ספק והוי ספק דרבנן רק אפי' העוף גופיה פשיטא שהוא מותר ואין זה דומה לדין של הט"ז במעשה דתינוק דהתם הב' צדדים שקולים שמא מבפנים ושמא מבחוץ לכך לא מהני רוב הנבלעים דרך הושט דכיון דיש ריעותא לא אזלינן בתר רובא, אבל הכא הרי חזינן שבא מבפנים. ואף אם נקלף הכיס בפנים ולא נבדק אמרינן אלו היה בפנינו היה ניכר גם בו שבא מבפנים הואיל מבחוץ הוא שלם ויפה ומבפנים יש בו ריעותא תלינן שבא מבפנים וכשר אפי' באין הפ"מ: תשו' קע"א אם מותר להטבח לפתוח הבטן מצד אחר ולא לראות אם ניקב החצר הכבד, הנה זה כבר כתבתי דע"פ הדין היה מותר דלא הוי מיעוט המצוי כיון שבא ע"י מעשה שתחיבת המחט או הקוץ הבא מעלמא תליא במעשה ודאי ראוי לסמוך על חזקה ורובא זהו מן הדין. אבל כיון דאין טורח כ"כ לראות אח"ז א"א להעלים עין מזה, ואין נכון לעשות כן להעלים עין מאיסור אשר יוכלו לעמוד עליו בקל. וז"פ: תשו' קע"ב (לסי' מ"ח) בפרה שחלתה ותחבוה בין הצלעות ויצא הפרש ומזה נראה שניקב הכרס וכבר חיתה לערך ג' שנים. הנה דעתי להתיר. ואם לא יצא הפרש הוי מותר אפי' לא שהה י"ב חודש דהוי ספק על ספק לא על ואת"ל שנכנס לתוך החלל שמא לא ניקבו האברים הפנימים. א"כ בכה"ג מהני שהייה י"ב חודש גם יש לומר בזה נשחטה הותרה להסוברים דאף בנולד ריעותא מחיים אמרינן נשחטה הותרה וז"ב: תשו' קע"ג לסימן הנז' בסעי' ח' ויש לסמוך עליהו אם הוא הפ"מ) עיין ט"ז מ"ש בשם הגהות שערי דורא באם נמצא לאורך הדופן וכו' נראה דהט"ז לא אסר רק באם אין היכר לא מבפנים ולא מבחוץ, או דמוכח מבפנים והצד חוץ אינו לפנינו כגון שהודח או שנאבד אבל היכי דבפנים ניכר תחיבת המחט ובחוץ הוא שלם ויפה בלי מכה ובלי ק"ד הוי הוכחה להיפוך דבא מבפנים דאם איתא דבא מבחוץ הוי ניכר בחוץ כמו בפנים. לכך באין הפ"מ אין להקל אבל בהפ"מ היכי דמותר בנאבד ולא נבדק בחוץ יש להתיר גם בזה: תשו' קע"ד (עוד לסי' הנ"ל) בבהמה א' שנמצא נקב בכרס החצונה רק אחר המדידה לא היה כשיעור שאם תמתח תעמוד על טפח. ואח"כ ראו שהי' בעור בחוץ כמין שריטה דקה ותחת השריטה הי' כמו נקב והי' מלא מוגלא וגם הי' על הנקב כמו קורט דם ג"כ רק לצד הבשר הי' קרום עור דק נשאר שלא ראה בה שום ריעותא הנה בזה הוא כשר בלי פקפוק דיש דעת המתירין בספק אם ע"י חולי או ע"י קוץ מכח ס"ס, ובפרט דהעור שלם לצד הבשר ולא שייך בזה קרום מחמת מכה דדוקא בבשר דרכיך י"ל כן משא"כ עור שהוא קשה לא שייך לומר בו שהוא קרום מחמת מכה לכך נראה שהוא כשר מן הדין בלי חשש: תשו' קע"ב (עוד לשם) בדין שאחר הפשטת הבהמה ראו בכרס החצונה שהי' נקובה מעבר לעבר ונקדר הבשר בעגול כשני אצבעות רוחב הקדירה, הנה אף כי הב"ח מתיר בנשאר העור בחוץ שלם, זה דוקא אם ידוע שבא מנגיחת השורים כמו דסיים שם גם הב"ח לא מיירי רק בנקרע הבשר אבל לא בנקדר וניטל כנ"ד, ע"כ הדין הוא כך אם ידוע שנגחו זה את זה ונקרע הבשר קרוע אבל לא ניטל בזה לכתחלה אין לסמוך על הב"ח אבל בדיעבד אי הורה להיתר לא מהדרינן עובדא אבל אם אין ידוע שנגחו זא"ז או שנמצא הבשר נקדר וניטל בזה אפי' בדיעבד טרפה והכלים מה דאפשר להגעיל יגעיל וכ"ח טרפה וכלי פורצליין ישהא מעל"ע. כנ"ל נכון לדינא. תשו' קע"ו (עוד לסי' הנ"ל) בא' ששחט כמה אווזות ולאחר שהותך השומן באתה אשה א' ובידה קורקבן מהאווזות הנז' והי' מבחוץ שלם ויפה ובשעת הדחה לא הרגישה כלום רק אח"כ מצאה עליו כמו חתיכת דקין והי' מעורה מכל צד ונראה שהוא קרום מחמת מכה ופתחו הקרום ההוא ונמצא בו מחט והמקום שהי' דבוק עליו הקרום הי' קשה ופתחו וחתכו המקום הקשה ונמצא שם מוגלא והבשר היה מקולקל רק מעט לצד חוץ הי' שלם ויפה ושומן הנ"ל עירו אותו לתוך חבית שומן שהי' לו מכבר לצורך פסח. הנה זה ודאי שתולין במצוי דודאי מן האווזא הוא כיון דהוי המחט בתוך הקרום אם הי' רק מונח עליו הי' נופל בשעת הדחה ומליחה ואף שלא ראו תחלה מלתא דלא רמיא עליה הוא וכ"ז אם נמצא בחוץ כן אז הוא טרפה מכח מחט בחלל הגוף אבל אם נמצא בפנים כן ובחוץ הי' שלם ויפה אז יש להכשיר ואפי' לדעת המחמירין באין ניכר לא בפנים ולא בחוץ מ"מ בניכר שביל בפנים ולא בחוץ מודים דכשרה כן הוא הדין לענין גוף האווזא ולענין השומן לכאורה הי' נראה להתיר מטעם ספק דרבנן דהרי הוי מין במינו ומן התורה בטל רק מדרבנן צריך ס' שוב הוי ספק דרבנן בלא נודע עד שנעשה דרבנן. אך ז"א דלא נודע הוי אם לא הי' אפשר להיות נודע אבל הכא הי' אפשר לידע אם היו בודקין אותו תיכף בעת פתיחת הקורקבן לכך טרפה כל השומן וכן נראה פשוט: תשו' קע"ז (שייך לסי' מ"ח) אם הי' בהמסס מראה גרין ועברה המראה מעבר לעבר הדבר פשוט שהיא טריפה גמורה דכל שינוי מראה הוי לקותא, ולא דמיא לריאה דמראה גרין הוי כשר. דאין מדמין בטריפות זה לזה. והרי בריאה מראה געהל כשר לדעת כמה, ואפי' בריאה דכשר מראה גרין היינו מכח דר"נ משום שלא נבלע בו דמו אבל בהמסס וביה"כ דאין מחזיקין בהם דם אין לתלות בזה. ולכך הוי טרפה גמורה בלי ספק, ולפ"ז בלב וקורקבן דמחזיקין בהם דם אין