טוב טעם ודעת קו

סוף יש לומר דהוי עור המעי ממש וכיון דכבר נעשה דרבנן יש להקל כה"ג ודו"ק: תשו' קנ"ה (עוד בענין זה) בחלחולת שהיה יוצא מאמצעיתה כמין כפתור וכפתור זה היה פתוח לפנים לתוך החלחולת שהרעי בו, ומראה הכפתור זה הי' כעין כיס תלוי יוצא מן החלחולת וגוון העור שלו לא הי' כמו העור של החלחולת רק הי' לו מראה אחרת ועור דק, הנה הבאר היטב ולחה"פ הביאו תשובת רדב"ז בענין זה ושם מיירי שהי' עור הכיס כגוון עור של החלחולת והעור הי' שלם מבחוץ והכשירה. אך הוא ס"ל דבדק היוצא מן הדקין כשר לכך תלה זה באם הוי כגוון העור הוי דק היוצא מן הדקין אבל אנו הא קי"ל כדעת הפוסקים דאף בדק היוצא מן הדקין אינו כשר רק בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ טרפה א"כ מה בכך שהוא כגוון העור. א"כ הכלל הוא לדינא אם לא הוי כגוון עור החלחולת אז חזינן דהוי קרום מחמת מכה וטרפה אפי' בהפ"מ. אבל אם הוי כגוון העור מוכח דהוי רק היוצא מן הדקין ובהפ"מ כשר ושלא במקום הפ"מ טרפה. וז"ב ונכון: תשו' קנ"ו (שם בש"ע סעיף ב' והוחזרו מאליהן כשרה) הפמ"א הביא בשם מהרש"ל דאפי' בהוחזרו מאליהן טרפה דא"א שיוחזרו מאליהן ע"י מקום צר. ולדידי נראה להכשיר בזה כיון דהראבי"ה סובר דאף בהוחזרו מאליהן ונמצאו מהופכין כשר אף דאנן לא קי"ל כראבי"ה מ"מ היכא דלא חזינן שהם מהופכין נראה דכשר דמה בכך שהנקב צר סוף סוף חזינן שהוחזרו ואמרינן חזקה שלא נתהפכו א"כ גם בתרנגולת הוי חזקה זו. לכך הי' נראה הדבר לדינא להתיר. אך כיון שיצא הדבר מפי המהרש"ל לאיסור נראה דיש להשהותו כ"א יום עד שתטיל ביצים ובזכר י"ב חודש כיון דעכ"פ לא גרע מספק מועיל שהייה, גם נראה דמהרש"ל לא מיירי רק ביצאו דרך פי הטבעת דזה הוי מקום צר אז מטריף אפי' בהוחזרו מאליהן אבל דרך נקב בדופן או הכרס כשר בהוחזרו מאליהם. וז"ב בסברא: תשו' קנ"ז (שייך לסי' הנ"ל סעיף ד' מחט שנמצא בדקין טרפה דחיישינן שמא ניקב) עיין באחרונים שהעלו דבהפ"מ כשר אך לדעתי יש לחלק בין דקין של בהמה לשל עוף דאפי' המכשירין לא הכשירו רק בשל בהמה בין גסה בין דקה דרחבין הם ולכך לא חיישינן לשמא ניקב אבל בדקין של עוף שהם קצרים ובפרט במחט שהוא דבר גדול ודאי מסתברא כיון שהולכת במקום צר יש לחוש שמא ניקבה ומלתא דמסתבר הוא. ומעשה באשה שבאה לבדוק בעוף אם תטיל בצים והרגישה מחט במעי האחרון סמוך למקום שהרעי יוצא משם. ולכאורה י"ל דהיינו הדין של מחט הנמצא בדקין, אבל אפשר לצדד בזה די"ל דנתחבה מבחוץ ע"י חיכוך בכותל ובאה לפנים ולא מן הושט ולא עשה שום נקב ואינו דומה למחט שנמצא בשלל של בצים דטרפה דכיון דהוי בחלל הגוף חיישינן שמא נקבה דשאני התם דהשלל מונח מן הצד א"כ כיון דנטתה דרך עקלתון חיישינן לניקב וטרפה. אבל בנ"ד שהיתה המחט בחלל המעי ולא נטתה אנה ואנה שפיר י"ל דיש להקל ודוקא בהפ"מ וכבוד שבת וכדומה וזולת זה יש להחמיר וז"ב: תשו' קנ"ח (לסי' הנ"ל) מעשה בבהמה אחת שנבדקה ואח"כ מצאו שם בועות על הדקין והטבח לא הודיע לשום אדם ומכר הבשר ואחר שנודע כבר אכלו הבשר מה הדין של השומן הנשאר והכלים. הנה מלשון הרמ"א משמע דדוקא אם ע"י בדיקה נודע שנסתמו המעיים אז הוא טרפה אבל קודם בדיקה אינו בחזקת טרפה מוכח מזה דאין הבדיקה חיובית אפי' בבועות גדולות מכ"ש בבועות קטנות שכשרין בדיעבד, גם בבהמה לא שכיח אפי' אחד ממאה שיהיו נטרפות ע"י הפאקין שעור הבהמה עב היא ואין בועות קטנות כאלו שולטות מעבר לעבר א"כ נראה שכשר בנאבד בלי בדיקה, ועוד יש לצדד בזה דאחר שהיית מעל"ע הכלים הוה רק דרבנן והוי ספק דרבנן ואף דמצד אחר בא לו שהוא דרבנן מ"מ הכא לא נודע עד שנעשה דרבנן יש לסמוך על דעת מהרש"ל דמתיר בכה"ג וסמכינן ע"ז בהפ"מ, אבל לענין השומן דזה נוגע רק להטבח יש לקנסו ולאסור אפי' בהפ"מ, אבל אם נאבדו הבני מעים בשוגג אז יש חילוק בין עוף לבהמה. דבבהמה יש להתיר בהפ"מ אם נאבד בשוגג אבל בעוף בנאבד יש לאסור אף בהפ"מ והכלים יש להתיר אחר מעל"ע כמ"ש. כנלפע"ד נכון: תשו' קנ"ט בדין בועות הנמצאין בדקין הנקראין פאקין כבר העליתי דיש לבדוק ג' הגדולים שבהם ואם לא נמצא בהם ריעותא מעבר לעבר מכשירים אותה וא"צ לבדוק כולם דמוקמינן להו אחזקתייהו שאינן נקובים. כן נלפע"ד נכון וברור: תשו' ק"ס (עוד לסי' הנ"ל) הנה בדין בועות הדקין כבר כתבתי כמה פעמים שדי בבדיקת ג' מהם, ועתה נדפס ספר ח"ס וראיתי שהוא חולק ע"ז ומצריך בדיקת כולם ומביא ראי' מסי' קפ"ח גבי קרטין. הנה לדעתי גם שם לא בעינן בדיקת כולם רק סגי ג' מהם ומ"ש הרמ"א שם שבדקה כולם ג' פעמים היינו לענין שלא תצטרך בדיקה עוד, אז בעינן בדיקת כולם ותתחזק ולא תהי' צריכה בדיקה עוד, אבל בבדקה רק ג' מהם אינו אלא לטהר אותה ראי'. ואפילו אי נימא דשם בעינן בדיקת כולם משום דשם חיישינן שמא לא הוי מאבר א' דאלו שלא נמוחו הם מן המקור, אולי האחרים הוי דם ממש מן המקור. אבל הכא הבועות הם באבר א' ודאי מהני חזקה דג' לאותו אבר לכך הברור כמ"ש: תשו' קס"א (עוד לסי' הנ"ל) בדקין שהי' עליהם בועה וכנגדו בחוץ הי' אדום וגרר הבועה והי' בפנים הבשר בריא ולא הי' שום מראה כנגדו רק כנגדו בחוץ הי' מראה אודם קצת. יש להכשיר בזה מטעם דלא שלטה המכה מעבר לעבר ובפנים הבשר בריא אין לחוש לקצת המראה בחוץ. ובענין סרכא בהמסס ונמצא מחט תחוב בפנים באורך הדופן בקמטים נגד הסרכא כבר מבואר בתשובת ב"א דטרפה וכן אני מורה ונהי דהוי לארכו אין להקל בזה וכן נכון לדינא: תשו' קס"ב (שייך לסי' מ"ח) בהמה שנכנסה לגינה והגינה היתה מוקפת גדר בעצים ארוכים ובראשם חוד כעובי אצבע וכשרצו להבריח הבהמה נתקעה הבהמה על יתד א' עד כי נקבה העור והבשר על החלל. והיתד הזה אינו כמו קוץ המבואר בש"ע. הנה לדעתי כשרה הבהמה, הן אמת דהחילוק בין יש לו עוקץ ובין יש לו ראש רחב זה אם נמצא וא"י שמא ניקב אבל היכי דחזינן דניקבה בכח ודאי יש לחוש שמא ניקבו גם הבני מעיים. מיהו מ"מ נראה להכשיר מטעם שכבר כתבתי כמה פעמים דהיכי דיצא הפרש בזה הוי טרפה אבל אם לא יצא הפרש יש לומר, דלא נכנס כלל לפנים רק שוה לדופן הבהמה, והוי כמו ספק על ספק לא על ואת"ל על שמא לא ניקב בכה"ג מותרת הבהמה אפי' בלי הפ"מ וז"ב: ובדין מקום החלחולת שדבוק בין הירכים וגם כיס השתן תלוי בפנים ומעי יוצא מהכיס ולחוץ שדרך אותו מעי הוא משתין, ואותו מעי ג"כ הוא דבוק בין הירכים והעצם הסמוך להזנב כמו ב' אצבעות מהזנב וגם הבשר שעל העצם ניקב, והחלחולת עם כיס השתן נאבד ואין ידוע אם היתה נקובה וטבח א' מעיד שראה החלחולת לערך במקום הזה היתה נפוחה גם המעי הי' נפוח במקום הירכים. הנה גם בזה דעתי להכשיר דלו יהא דנפוח הוי כניקב הלא אפי' ניטל כל המקום ההוא כשר רק שנשאר כדי תפיסה, ולא חיישינן שמא נתמסמס כולו, זה אינו דאם שלטה הריעותא במקצת אמרינן שמא שלטה בכולו אבל הכא אמרינן מה דאתרע אתרע ומה דלא אתרע לא אתרע וז"ב: תשו' קס"ו (שייך לסי' מ"ז) בדין המעיים אשר יוצא מהם מעי קטן. הנה לדעתי הדין הוא כך אם הוא משוך וארוך קצת ואינו עב ועגול אז הוא דק היוצא מן הדקין אבל אם אינו משוך רק עגול ועב אז הוא ווארציל והוא טרפה וצריך להיות ארכו יותר מעביו וזה הוי רביתייהו אבל אם הוי ארכו כעביו, ומכ"ש יותר הוי ווארציל ולכך בעופות ואווזות א"צ לבדוק כלל אם יש שם ריעותא אבל בבר אווזות צריך לבדוק כל הבני מעיים כי שכיח הוא בהם הווארצלין הן בקיץ הן בחורף וז"ב: תשו' קס"ה (שייך לסי' הנ"ל) באשה שקנתה חלחולת במקולין ומגרת ביתה קנתה בשר ומלחה הכל ביחד ואחר ההדחה מצאו על החלחולת בועות הרבה כי קודם לא השגיחה היטב ותיכף כראותה את הבועות השליכה לחוץ החלחולת וחטפה כלב, ואח"כ באתה לשאול על השומן הנשאר מהחלחולת ועל הבשר הנמלח יחד. הנה לפי הדין דכל דבר הצריך בדיקה אם נאבד בלי בדיקה טרפה ודאי הי' ראוי להטריף הבשר והשומן, אך לפי שאני בקי היטב בבועות הללו ולא בא לידי שיהי' נטרפה בהמה בבועות הללו, כי העור בהמה עב הוא ולא שכיח שיהי' מעבר לעבר לכך יש להכשיר בנאבד בלי בדיקה אם היו בועות קטנות אבל אם היו גדולות ודאי טרפה הבשר והשומן שנמלח עמו כנ"ל. ולענין הדין בחסר א' מן הדקין הקטנים הנקראים טרפה קישקיליך באווזא נראה דודאי טרפה דודאי יש להם איזה שימוש הצריך לעוף ולא לחנם נבראו והרי הוא בכלל נחסר הדקין דטרפה ואין מקום להקל בזה. ובענין העור של עוף אי מהני ההדחה גם לבשר העלה דעור אית ביה פילי ונכנסין המים להבשר וכן הוא דעת הנוב"י בשו"ת [מהד"ת חיו"ד סי' כ"ז]: תשו' קס"ו (שייך לסי' הנ"ל) הנה במעשה שאירע בבה"כ שהי' מכה בפנים בין החדרים והי' שם נקב