טוב טעם ודעת קה

וכל הדק דינו כדין הדק שא"צ עובי דינר זהב, או מודדין אותו לרחבו ובחצי חלק העב אף הדק שאצלו דינו כדק שבצד העב וטרפה כמ"ש הט"ז. הנה זה פשוט דמודדין אותו לרחבו. ובטור משמע כן להדיא דכל דהוי בצד העב ואפי' בדק שבו טרפה כדעת הט"ז וז"ב ונכון לדינא: תשו' קל"ט (לסי' מ"ד) בכוליא שנמצא בה מים עכורים והגיע על הלובן והמכה הי' נראה מבחוץ רק שבלובן עצמו אין בו שום לקותא. הנה זה פלוגתת הפוסקים אם אינו טרפה עד שתשלוט בלובן עצמו או אם די שיגיע עד הלובן, עוד יש ריעותא דמים עכורים או סרוחים טרפה אפי' לא הגיע ללובן. והנה הדין נחלק לשלשה חלוקים היכי דליכא שעת הדחק או הפ"מ אז טרפה בחד מהני, או במוגלא אפי' לא הגיע למקום חריץ, או במכת חרב והגיע לחריץ אף שלא שלט בלובן ממש רק סמוך ללובן כמ"ש, ואם הוי שעת הדחק או הפ"מ יש להתיר בזה. אבל בהצטרף תרתי דהיינו מוגלא והגיע למקום חריץ ממש דהוי תר"ל וגם ס"ס לאיסורא יש להטריף אפי' בהפ"מ ושעת הדחק. מיהו אם טעה בזה המורה והורה להיתר לא מהדרינן עובדא בדיעבד כפשט לשון הש"ע. אך בנ"ד דהיתה מכה בולטת גם למעלה יש לנו דעת רש"ל המטריף ויש בזה ג' ריעותות אפילו אי טעה המורה והורה להיתר מהדרינן עובדא אפי' בדיעבד כי היא טרפה גמורה, זולת אם כבר נאכל הבשר ולענין הכלים יש להקל בשהיות מעל"ע עכ"פ מידי איסור תורה. כנלענ"ד בזה והוא נכון: תשו' קמ"א (שייך לסי' הנז') בדין בועה בכוליא על הלובן ממש והי' כמראה כרכומי וקלפוה וראה שהיה גם על הלובן עצמו והטריפו הרב ואח"כ הלך השו"ב למורה אחר והכשירו ואמר שלא שלט בלובן, והושיב הרב ב"ד על זה ולא הכחישו השו"ב ואח"כ חזר לאולתו והכשיר הבהמה הנה לדעתי ברור שהבשר והכלים אסורים. דמי כרכומי כתב הרמ"א דהמנהג לדונו כעכורים וסרוחים והרי עכורים וסרוחים דעת כל הפוסקים שהיא טרפה, ובפרט בכה"ג בנ"ד שהי' הבועה על הלובן בולט לחוץ בזה דעת מהרש"ל דאפי' לא הגיע ללובן נמי טרפה, ואית בזה תלתא דלמא כדעת הרב שאמר שהגיע עד הלובן ואפי' לדברי המכחיש דלמא טרפה בעכורים אפי' בלא הגיע ללובן, ואת"ל דאף בזה בעינן הגיע ללובן דלמא כדעת מהרש"ל דהיכי דבולט לחוץ טרפה אפי' לא הגיע עד הלובן ולכך הדבר פשוט דהכלים נמי טרפה, וזה ברור לדינא: תשו' קמ"ב (לסי' הנז') אם נמצא מים זכים בבועה אך היו מלוחים אם דינם כמים זכים או כעכורים. הנה זה תליא בפלוגתת הפוסקים אם הוי כמראה דבש אי הוי כשר או לא וטעם המכשירים מדאי' בש"ס עכורים וסרוחים משמע דוקא אבל כמראה דבש כשר. א"כ לדידהו אף במלוחים נמי כשר מדלא מנאו בהדי עכורים וסרוחים, אבל להאוסרים בכרכומי פשיטא דטרפה נמי במים מלוחים כמו בריאה. ועיקר להלכה נראה לאסור דהוי כמראה כרכומי מיהו היכי דהוי הפ"מ כיון דבכרכומי גופא יש ב' דיעות רק המנהג כדעת הרמ"א, מ"מ כה"ג יש לומר דזה עדיף מכרכומי לכך בהפ"מ או בשעת הדחק יש להקל במים מלוחים ובלא"ה אין להקל כלל. כנלפע"ד למעשה: תשו' קמ"ה (לסי' הנ"ל) בדין כוליא של פרה שהיתה מבחוץ לקויה ביותר והי' בה בועה של מים זכים רחוק מהלובן ומהלובן עצמו יוצא מוגלא, והטבח אומר שכך רגילות לצאת מן הגיד שבלובן ובדקו כמה פעמים ולא מצאו כדבריו והבשר כבר נאכל. הנה דעת הט"ז דלקותא בפנים כשר אפי' בטחול והביא דעת הרש"ל בסי' מ"ד דאף בכוליא כשר חסרון מבפנים, א"כ כיון דדעת רש"ל להכשיר וכן דעת הפר"ח והפמ"ג דבהפ"מ אינו אומר לא איסור ולא היתר א"כ נהי דהתב"ש מחמיר כדאי הני פוסקים להקל בהפ"מ, ובפרט לענין הכלים ושהו כבר מעל"ע שכבר יצאו מספק איסור תורה לדרבנן נהי דנפל הספק בשל תורה כדאי הם הפוסקים המתירין לסמוך עליהם בכה"ג. ובפרט דהכו"פ כתב דאם הלקותא בלובן עצמו בעינן שיהי' ברוב הלובן אף שהפמ"ג כתב דלא קי"ל כוותיה בזה מ"מ יש לצרף דעתו לדעת המכשירים. כן נלפע"ד להכשיר בזה ולהכשיר הכלים עד אחר מעל"ע: תשו' קמ"ו (עוד לסי' הנ"ל) בכוליא שהי' בה בועה רחוק מן הלובן וחתכו הבועה והי' בה מים זכים אך כשנתנו אותם לתוך צלוחית היו עכורים קצת. אך יש לתלות דנעשו כן מחמת שהכלי לא הי' נקי, וטעמו המים ואחד אמר שהם מתוקים ואחרים אמרו שהם מלוחים. הנה נראה בזה להתיר כיון דדעת הש"ע כיון שלא הגיע ללובן אפי' במים עכורים כשרה נהי דאנן קי"ל להחמיר כדעת הט"ז והש"ך היינו דוקא בודאי עכורים וסרוחים אבל בספק אם הם עכורים יש להקל דהוי ס"ס דלמא לא הוי עכורים ואת"ל הוי עכורים דלמא אפי' בעכורין יש להכשיר כל שלא הגיע ללובן. ומצד שהיו אומרים שהם מלוחים ג"כ אין לאסור דכבר הוכחתי דלא גרעו מכרכומי אף דיש בזה שני דיעות מ"מ הוי ס"ס ולהקל, וכ"ז אם לא הגיע ללובן אבל אם הבועה במים מלוחים הוי סמוך ללובן ממש אז יש להטריף. אבל אם לא הגיע ללובן יש להכשיר בזה אפי' שלא במקום הפ"מ וה"ה במראה הדבש. וז"ב ונכון: תשו' קמ"ח (עוד לסי' הנ"ל) בכוליא שהי' בה מים זכים עד הלובן ולא יותר ובתוך הלובן מצאו אבן וכבר אכלו הבשר והיה הפ"מ. בזה ודאי דכשר אפי' אם ראו דהאבן נראה מגוף הכוליא מ"מ כדאי הם המתירין לסמוך עליהם בכה"ג. אך אם הי' בא השאלה טרם שאכלו הבשר אז יש לראות אם אין האבן מגוף הכוליא ולא נראה כנגדו חסרון בכוליא אז כשרה וכן אם נאבד ולא נודע אם הוי חסרון בכוליא נמי כשרה אבל אם ניכר חסרון בגוף הכוליא אז טרפה כדעת התב"ש. כן הוא נכון לדינא: תשו' קמ"ט (עוד לשם) בכוליא שהי' בה מכה והיא כמראה הדבש ולא הגיע עד הלובן והוא הפ"מ. פשוט להיתר מטעם ס"ס דלמא כמראה הדבש כשר דלא הוי כמוגלא ואפי' לדעת המחמירין דלמא אפי' במוגלא בעינן שיגיע למקום הלובן. וז"ב: תשו' קנ"א (שייך לסי' מ"ה) בדין שורים המשתינים דם פסק בלחה"פ דצריך בדיקה אם ניקב כיס השתן או לא. והנה לענין החלב של הפרה המשתנת דם אם מותר החלב נלפע"ד ברור דהחלב מותר. דהחלב יש להתיר מס"ס דהלחה"פ בעצמו כתב די"ל דהדם אינו בא מן נקב הכיס רק מן הגידים הסובבים שמה, א"כ י"ל דלמא לא ניקב כלל רק בא מן אחד מהגידין ואת"ל דניקב הכיס דלמא כדעת הפוסקים דאפי' ניקב כשרה. ולא שייך כאן לומר איכא לברורי דזה הוי ליכא לברורי דהפרה עומדת לחליבה ואם ישחטנה יפסידנה ומקלקל ממש נחשב ועוד דהוי ע"י טורח גדול לכך מותר מטעם ס"ס הנ"ל. ובפרט דיש לחלק בין פרה לשוורים דבפרה יש לתלות במחוי הולד ולא תלינן בכיס השתן. כנ"ל ודו"ק תשו' קנ"ב (לסי' הנז') בעוף שנמצא בגופה שלחופית מלא מים ונסרך להשלל של בצים ובאותו מקום ניקב מקצת השליא והי' ע"ש ושעת הדחק. הנה זה פשוט להיתר אף דאם ניקב האם אינו מותר רק בהפ"מ וכן אם נמצא מים בתרנגולת נמי אין מותר רק בהפ"מ וא"כ הוי תרי קולי ולא מקילינן בהפ"מ מ"מ הכא הוי תרתי לטיבותא ע"ש ושעת הדחק. גם י"ל דהשלחופית אינו ריעותא דאפשר הוא ביצה שלא נגמרה, גם הוא סותם הנקב בשלל הביצים ושוב אין בו ריעותא דהוי דבר הסותמו. וז"ב ונכון: תשו' קנ"ג (שייך לסי' מ"ו) אם נמצא מכות ובועות בדקין המורגלין להיות מחמת חולי הנקראין פאקין אם צריך לבדוק כל בועה ובועה בפ"ע או די לבדוק ג' מהם, נראה דסגי אם בודק ג' מהם וראה בעבר השני שאין בו שום לקותא ותלינן שכל הבועות הם כך. מיהו נראה דכ"ז רק בהפ"מ או לכבוד שבת וא"א לבדוק כולם כיון דיש הרבה מהם אז די בבדיקת ג' מהם אבל באין הפ"מ אז אינו כשר רק באם לא נמצא רק ג' או ד' בועות ובדק אותם ומצא אותם יפין בצד השני בזה א"צ לחוש לבדוק אולי ימצא עוד יותר אף דמן הדין במצא ג' הוחזק שיש יותר מ"מ כאן יש להקל שלא צריך לבדוק כיון דאלו היו יפין בצד הב'. אבל אם נמצא יותר אז מחויב לבדוק כולם באין הפ"מ אבל בהפ"מ די בבדיקת הג' ולא מבעיא אם בדק הגדולים שבהם פשיטא דמהני ואפי' אם כולם שווין מ"מ די בבדיקת ג' דהוי כא"א לברורי דהוי טורח גדול. וז"ב: תשו' קנ"ז (שייך לסי' הנז') בדין בועה שנמצא במעי בהמה והי' בועה גדולה ובפנים לצד הרעי הי' אדום הרבה וחתכו כל הבועה ונשאר רק מעט מעור החצון דק מאוד והי' תלוי כמין כיס קטן דק מאוד הנה הדבר פשוט להיתר דהש"ך והט"ז כתבו דאף ע"י חולי די אם נשאר מעט מעור החצון א"כ ה"ה הכא די אם נשאר מעט מעור החצון. אך זה דוקא אם מעט העור הנשאר נמשך בשוה עם שאר עור המעי ונראה שהוא ממנו ומגופו זה כשר אבל אם מעט הנשאר נראה כמין כיס תלוי ובולט לחוץ אז נראה שאינו מגוף המעי רק עור הבועה הוי והוי קרום שעלה מחמת מכה ואינו קרום וטרפה, וזה אם כבר נאכל הבשר. ולענין הכלים יש להורות להשהותן מעל"ע בהפ"מ או בשעת הדחק אף אם תלוי כמין כיס קטן כיון דסוף