טוב טעם ודעת קד

דשדא תכלא בכולה: בהשמטות (סי' ל"ה) אם נסרך טרפש הכבד לבה"כ ובפנים יש מכה נמי טרפה כמו במחט בפנים: תשו' קכ"ג (שייך לסי' מ"ו) ע"ד המחט הנמצא בשומן של בהמה והאשה המוכרת השומן לא הרגישה בהמחט בשעת מכירת השומן אף כי היתה עוסקת בזה לעשות ממנו עגולים קטנים למכור, וגם האשה אשר קנתה השומן לא הרגישה שום דבר בשעת הדחת ומליחת השומן, אך כאשר רצתה לתתו בקדרה מצאה המחט בהשומן והי' המחט תחובה במקצת השומן. אך שלא ראינו שום רושם או קורט דם במקום הנחת המחט והמחט היתה חלודה במקצת. מה משפט הבשר והכלים שנתבשל בהם והוא הפסד רב. הנה במחט תחובה בכבד כה"ג הצ"צ מתיר מטעם ס"ס והתב"ש חולק עליו מטעם דרוב הנבלעים דרך הושט וס"ל דס"ס לא אלים כרוב או עכ"פ שוים המה, מיהו בזה יש להתיר מתרי טעמי חדא דכאן הוי עוד ספק דאפילו באה דרך הושט וניקבה שמא הי' השומן סותם הנקב. א"כ יש כאן ג' ספיקות שמא דרך הקנה ואפי' דרך הושט דלמא השומן סתם הנקב ודלמא מעלמא אתי ונתחב לתוך השומן ובזה אף התב"ש מודה להקל. וגם דהוי הפ"מ ודאי יש לדון ולהכשיר בזה מהני טעמי דכתיבנא: (עוד לסי' הנ"ל) אם מחויב לבדוק בחצר הכבד אחר נקב זה פשוט דאינו מחויב לבדוק. ואינו דומה למה דחיישינן בסרכות דהתם סרכא לבדה טרפה אבל הכא סרכה בלי מחט הרי אינה טרפה וא"כ צריך לחוש לתרוויהו שמא יש בה סרכא ושמא ימצא בה מחט וזה לא חיישינן. ואם במקום אחד החמירו על עצמם לבדוק אח"ז ואם לא נבדק טרפה אז נהי דמדינא אין טרפה מיהו הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור דאסור להתיר להם, ואם בשר הנשחט במקום אחר בלי בדיקה אסור להם הנה זה אינו בכלל דברים המותרים דלא קבלו עליהם רק לבדוק לכתחלה אבל לא לאסור בדיעבד וא"כ מה ששחטו במקום אחר מותר הבשר להם. והוא נכון וברור לדינא תשו' קכ"ה (שייך לסי' מ"א) במנהג שנהגו הטבחים בעת שחיטת הבהמות גסות היכי דפרעי טבחי אין פותחין אותו הקרום רק השו"ב מכניס ידו למעלה מאותו קרום וקורע אותו מן חצר הכבד ודרך שם בודק ולא יוכל להרגיש אם יש נקב בחצר הכבד ואם יש סרכא מהטרפש לבה"כ אם נכון לעשות כן. הנה אמת דלא בדקינן אחר כל י"ח טרפות דסמכינן ארובא, רק שמא הוא שכיח כעת במדינה אחת יש להם לנהוג כך שלשים יום יפתחו כפשוטו ויראו אם שכיח ריעותא זו, ואם לא ימצא במשך זמן הזה אז יחזרו למנהגם. אך מ"מ כיון דא"צ לעשות מעשה חדש בשביל חשש טרפות זה ודרך כל אדם לעשות כן לפתוח בענין שיוכל לראות א"כ אין זה בכלל בדיקה אחר טרפות ומחויב כ"א לעשות כן ואם לאו הוי כמעלים עין מאיסור. זה נראה לי ברור ונכון לדינא: תשו' קכ"ו (שייך לסי' מ"ו) בדין מחט התחובה בקמטים בבה"כ מונח לאורך הדופן באם נמצא סרכא כנגד המחט טרפה: תשו' קכ"ז (לסי' מ"ב) בכבד של עוף שהי' לו שני מרות והיו מרוחקין זו מזו דהמרה היתירה לא עמדה סמוך למרה העיקרת רק רחוקה ממנה וקלפו המרה היתירה מן הכבד ונקלפה לגמרי ולא הי' בה שום פה יוצא מסמפון הכבד רק היתה שלימה הכבד בכל צד. נראה דכשרה מכמה טעמים חדא דמוכח דלאו מרה היא רק מכה אף שהיתה ירוקה וטעמה מר מ"מ הא אינה יוצאת מהכבד והסמפונות כלל. גם מטעם הסוברים כל יתיר כנטול הוא לבד או הוא ומקומו א"כ כשר ברחוקין זה. מזה ואפילו לדידן דלא קי"ל כן מ"מ בצירוף דעת המתירין בחסרה המרה וה"ה ביש לה שתים יש לצרף גם הא והוי ס"ס להקל, ובפרט כה"ג דרבו המכשירין מכמה טעמי נראה דהוא מותר מכח טעמים הנ"ל ודו"ק: תשו' קכ"ח בדין טעימת הכבד מהני בכל מקום שטועם טעם מר אפי' טעמו במקום אחר תלינן שהי' המרה שם ונבלע' במקומה וכיון דלכמה פוסקים כשר בחסרה המרה יש להקל בכה"ג תשו' קכ"ט בדין אם חסרה המרה ונתנו לנכרית לטעום ואמרה שיש בה טעם מר, הנה אף שכתב הנו"ב דהיכי שיש רגל"ד סמכינן על עכו"ם אפילו באינו מסל"ת אבל הכא הוי רגל"ד להיפוך דרוב פעמים אין בהם טעם מר כמ"ש בכו"פ וא"כ הוי רגל"ד דשקורי משקר לכך אין זה דומה לקפילא ולכך אם סמכו עלי' אסור הבשר והכלים כן נראה נכון וברור: (לסי' הנ"ל) אם חסרה המרה וטעמו הכבד ולא הי' בה טעם מר ואח"כ טעמו הבני מעיים וטעמן מר אם מהני הטעימה. זה פשוט דלא מהני בזה, ופשיטא דאפילו בכבד לא מהני הטעימה בחוץ רק צריך לקורעה ולבודקה בפנים א"כ לא מהני בבני מעים אם טעמו בחוץ דהרי י"ל דנקבה המרה ובאה על הבני מעים. דעיקר הטעם דטעימת הכבד מהני משום דכבד כועס ומרה זורקת טפה וא"כ בכה"ג הרי לא ביטל כעסו, ופשיטא דלא מהני כלל טעימת הבני מעיים כלל וז"ב ונכון לדינא: תשו' קל"א (בסי' מ"ב סעיף ב') אם נקבה המרה ונקבה הכבד ג"כ כנגדה טרפה. בזה טרפה אף שאינו ניקב מעבר לעבר אעפ"כ טרפה דהרי אינו סותם דהרי עכ"פ אינו סביך והפמ"ג כתב דבעינן סביך בבשרא כמו בריאה א"כ אפילו הכבד אינה נקובה מעבר לעבר כנגדו טרפה והוא פשוט וברור תשו' קל"ב (עוד לסי' הנ"ל) בדין אם חסרה המרה ונמצא טעם מר בדקין הנה זה פשוט דטרפה דמה מהני טעימת הדקין כי זה עיקר החשש שמא נתמסמס המרה ויצא הליחה ולכך לא מהני הטעימה ע"ג כבד וה"ה בזה, ואף אם נאמר דנקרע או ניקב מכח ידה הי' לו להיות הכיס נשאר במקומו רק שיהי' קרוע ומדלא ניכר שום רושם ממרה אין לתלות בידה לומר דנתמעך לגמרי לכך נראה לי דטרפה ובדין הב' טחולים שנמצא בהם נקב בצד הדק שבעב בזה נראה דטרפה כי דוקא בעגלים התיר הט"ז אך בשוורים לא שכיח שיהי' בהם נקב בטחול וליכא למימר דהכי רביתיהו ובודאי לא היו נסתמין ולכך טרפה עכ"פ מספק: תשו' קל"ג (לסי' הנ"ל) בדין בשר מבהמה א' שנמכר לאחדים וגם בשלו הבשר ההוא ואח"כ לקח הטבח לעצמו הכבד מהבהמה ומצא ריעותא בהמרה שנתרוקנה והכיס נשאר קיים כמעשה שהביא הפר"ח ומצאו בהכיס עוד מי המרים אבל לא היתה מלאה, אבל הי' עוד ריעותא אחרת שהי' הכיס מנוקב לצד פנים של הכבד והכבד כנגדה ג"כ היתה מנוקבת מעט עד שנשאר כזית ויותר ברוחב אבל בעומק הי' הולך הנקב עד כאצבע ומשם והלאה היתה הכבד בריאה וחזקה בלי שום ריעותא כלל. הנה זה פשוט דמרה שנקבה וכבד סותמתה כשרה אך בעינן שיהי' סביך אבל בלא"ה טרפה. גם התב"ש מטריף בניקב הסמפון אם הבשר ניקב ג"כ כנגדו אף דאינו מעבר לעבר ואפי' אי נימא דלא כהתב"ש מ"מ בכה"ג טרפה דבשלמא בסמפון דהנקב מצ"ע טרפה א"כ באינו מפולש לאויר כשר אבל במרה עיקר הטרפות דנקב הוא מכח המרה שנשפך ממנה אם אינו סביך סוף סוף נשפך המרה לחוץ ואינו בפנים, אבל בהפ"מ י"ל דכשר בזה אם לא ניקב מעבר לעבר דקי"ל בחסרה המרה טועמין הכבד אם יש בה טעם מר א"כ מוכח דאפשר לחיות בזה מה דהמרה נבלעה בהכבד ודוקא אם נשפכה למקום אחר טרפה אבל אם נבלעה בהכבד כשרה א"כ יש להכשיר בהפ"מ: תשו' קל"ד (לסי' מ"ג) בטחול שניקבה והעור מבחוץ שלם המנ"י והפמ"ג מקילין בהפ"מ ונראה דאם פותחין המכה ומשערין הבשר שבשני הצדדים שאם יצטרפו יחד יהי' כמחצה עובי הטחול כשר אף בלי הפ"מ דמצטרף הבשר יחד והוי כעובי דינר זהב, דהרי בעלמא די בשיור משהו כגון בקורקבן אם אינו מפולש כשר וכאן הוי חידוש דבעי עובי דינר זהב א"כ י"ל אף בנשתייר בב' הצדרים כעובי דינר זהב נמי הדר בריא וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חדושו א"כ יש להכשיר אפילו הפ"מ, אבל אם בהצטרף שניהם יחד ליכא מחצה אלא קרוב לו פחות מעט יש להכשיר רק בהפ"מ: תשו' קל"ה (עוד לסי' הנז') בדין טחול של בהמה גסה שיש בה נקב בצד העב וכבר נמכר הבשר למקומות אחרים. הנה אם נמצא בצד הדק שבעב אז אם כבר נמכר הבשר יש להקל בהפ"מ אף דהט"ז מכשיר לגמרי הלא שאני בהמה גסה מעגל אך כיון דהוי הפ"מ אפשר להתיר אם נמצא בצד הדק שבעב. אך אם נמצא בצד העב ממש אז אין להכשיר אפילו בהפ"מ בבהמה גסה כי בבהמה גסה אין דרך להמצא כך לכך בזה ודאי טרפה ולא מהני הפ"מ אכן בתשובת אבן השוהם מיקל בזה בהפ"מ אף בשור יע"ש בסי' מ"ב: תשו' קל"ו (לסי' הנ"ל) ניטל הטחול כשרה עיין כו"פ שכתב לדעת הש"ע לקמן בנטלו הכליות כשרה דהיינו דוקא ביד אבל ע"י חולי כיון שהקטינה נאסרה ואיך תחזור להכשירה א"כ ה"ה בטחול הוי כן לדעת הש"ע והביאו הפמ"ג לק' סי' מ"ד. והנה יש ראי' לזה מדברי הרמב"ם פ"ו מה' ביאת מקדש שכת' דאין פוסל באדם רק מומין שבגלוי אבל מומין שבחלל הגוף כגון נטלו כליותיו של אדם או הטחול או שנקבו מעיו אע"פ שנעשה טרפה עבודתו כשרה, א"כ צ"ע מ"ש אעפ"י שנעשה טרפה והרי נטלו הכליות והטחול כשרה, ובע"כ מוכח דהרמב"ם מיירי בניטל ע"י חולי וז"ב. והנה בדין צד הדק אם מודדין אותו לארכו