טוב טעם ודעת קב

הפנימים ולכך יש לנו איסור זולת אם דבוק לרחבה של ריאה. אבל אם הוי עצם עגול דאם בא מבפנים אין לחוש לשום נקב דבדבר עגול לא שכיח לנקוב, ואין בזה חשש רק שמא אתי דרך הושט ואין בזה רק ספק אחד ע"כ תלינן שמבפנים בא דכל החלל נקרא קרוב, ורוב הנבלעים דרך הושט לא שייך בזה כיון דיש לומר דאינו בולע כלל תלינן טפי דמבפנים בא. ומ"מ כיון דיש בו נקבים וזה הוי דבר חידוש יבדוק אחר קשקשים גדולים מן דגים הנקראים קרפון אם דומין לאלו יש לחוש שמא בלעה קשקשים ובאם לאו מותר: תשו' צ"ג (עוד לסי' הנ"ל) ריאה שנמצא עליה כמו בשר בלוי וכשקלפוהו נמצא שם קצת נגלד והי' מבצבץ בנפיחה. ואחד מן המורים אמר שיש לתלותו במשמוש יד הטבח. הנה היכא דיש לתלות ביד הטבח ודאי לא גרע מנאבד בלי בדיקה ולא נחשב ריעותא כלל דבועה ודאי מצטרפת לתרתי לריעותא ואפ"ה תלינן שם ביד הטבח ובע"כ דמשמוש יד הטבח לא נחשב ריעותא כלל והוי כנאבד בלי בדיקה, אך נראה דהיינו דוקא אם ידעינן שהעביר ידו בכח אבל היכי דלא ידעינן שהעביר ידו בכח הנה הט"ז החמיר בזה בסי' ל"ז והוי ס"ס לאיסורא דלמא כהתב"ש דהוי תר"ל או דבעי בדיקה ואסור בלא בדיקה. ואת"ל כדעת המקילין דלמא כדעת הט"ז דבעי דוקא דידעינן שהעביר ידו בכח ואם לא ידעינן שהעביר ידו בכח טרפה. וכן הוא נכון לפע"ד: תשו' צ"ו (שייך לסי' ל"ו) ריאה של עגל שנמצא עליה מקמא סרכא תלויה כשהוציא הריאה והשוחט לא הרגיש בה בשעת הבדיקה וחושש אולי דבוקה היתה. נראה להתיר מכח דנשחטה הותרה ומעמידין הבהמה בחזקת היתר ואין לנו להחזיק ריעותא יותר ממה שראינו בעינינו והוא ברור להכשיר. ובדין אם נמצא סרכא ועברה ע"י מיעוך ולא בצבצה במקומה ובצבצה במקום אחר נראה להכשיר דהרי אפשר דהוי במשמוש יד הטבח ולכך הוי ס"ס דלמא הוי במשמוש יד הטבח ואת"ל מן הסרכא דלמא כמ"ד יש סרכא בלי נקב לכך נראה להכשיר בזה. ואע"ג דלא תלינן ביד רק היכי שהעביר בכח, היינו בדרך שלהם שהי' העברת הסרכא רק במשמוש אבל עתה בקליפה מסתמא יש לומר דהוה בידא דטבחא ויש להכשיר: תשו' צ"ח (עוד לסי' הנ"ל) אם בעינן העברת הסרכא מכל המקומות גם בדיקת פושרין בכולו ואם לא עשה כן מעכב אפי' בדיעבד, הנה בזה ודאי צריך לקלוף הסרכא מכל וכל דדוקא בזמן הקודם שהי' דרכן להעביר הסרכות רק ע"י מיעוך א"כ החלק מעיד על הכלל וממקצתה ניכר שכולו ריר הוא בעלמא והוי כאלו אין כאן ריעותא כלל. אבל אי לא אזלא ע"י מיעוך רק ע"י קליפה א"כ חזינן דהוי עור ממש לכן בעינן הסרת כל הסרכא ושאני מיעוך מקליפה וז"ב: תשו' צ"ז (לסי' הנ"ל) אם הסרכא לא בצבצה במקומה ובצבצה במקום, אחר נראה לי להכשיר. ודאי להסוברים אין סרכא בלא נקב אין לחלק אך להסוברים הטעם משום סופה להתפרק וע"י המיעוך ניכר דהוי רק הפשטת ליחה א"כ יש להכשיר מטעם ס"ס דלמא כדעת הפוסקים הנ"ל ואת"ל כדעת הסוברים אין סרכא בלי נקב דלמא הוי זה ע"י משמוש יד הטבח ע"כ יש להכשיר בזה. ודו"ק: תשו' ק' (לסי' הנ"ל) ע"ד סרכות קטנות המתנתקות מן הריאה זה תלוי בראיית עיני השוחט אם רואה דהוי דרך ניתוק ולא דרך קליפה ודאי טרפה, ואם הלכה דרך קליפה הנה זה אינו ידוע איזה עיקר מקום הסרכא נהי דבעינן הסרה מכל המקומות מ"מ הוי ס"ס דלמא הוי דרך קליפה ואת"ל דהוי דרך ניתוק דלמא אין זה עיקר מקום הסרכא, א"כ בזה יש לסמוך על אומדן דעת השוחט וכל שאין ידוע דהוי דרך קליפה בברור הוא טרפה, וזה נכון: תשו' ק"א (לסי' ל"ז) אם הי' מורסא בריאה אחת והי' סביב המורסא קרום דק וקלפו השוחטים הקרום עד המורסא ומה שהי' מן הקרום על המורסא לא רצו השו"ב לנסות לקלוף מיראתם שלא יקלקלו. הנה בזה לא מהני קליפה רק מיעוך ומשמוש כדין סרכא מנה ובה על המורסא וחרה אפי על השוחטים שהורו בזה להכשיר עכ"ל השואל. הנה לדעתי ודאי השוחטים עשו שלא כדין שעברו על הוראת החכם שאסר להם כך ע"י קליפה אך מ"מ על גוף הדין לא ידעתי מה חרה לו עליהם הלא בזמנינו כל הסרת הסרכא הוא רק ע"י קליפה. ומה גם דיש מי שהורה דמורסא אין דינה כבועה, גם יש לומר דהני קרומים אינם אפי' כסרכא תלויה וא"כ מי שהורה להקל בזה אין מזחיחין אותו אבל השוחטים פשעו מה שעברו על דעת החכם המורה שאסר. ודו"ק בהשמטות (סי' ל"ט) אם הי' סרכא בטרפש הכבד וכנגדו בפנים היה גבשושית וחתכו הגבשושית והי' שם נקב אך לא מעבר לעבר. הנה זה היא טרפה גמורה נהי דבדקו ולא מצאו שם מחט כשר היינו באם לא ראינו שום ריעותא אבל אם יש שום ריעותא היינו שיש בו נקב מצטרף עם הסרכא והוי הוכחה שהי' שם מחט ונאבדה או לא בדקו היטב: עוד (שם סי' מ"ב) אם הי' בכבד של תרנגולת ב' מרות ונאבדה בלי בדיקה, בזה ודאי טרפה מספק דלא הוי רק ספק אחד להכשיר דלמא הוי שפכי להדדי, ויש ס"ס להיפך דלמא הלכה כמ"ד חסרה המרה טרפה ואת"ל כשרה דלמא כל יתר כנטול דמי ובניטלה המרה כ"ע מודים דטרפה לכך הוא טרפה מספק עוד שם בדין דקין מבהמה שהי' בדק אחד מן הדקין שלשה נקבים עגולים. נראה אף אם הי' מתעסק שמה בסכין טרפה כי נקבים עגולים כאלו אין לתלות ביד או בסכין אפי' נקב א' ומכ"ש ג' נקבים ע"כ לדעתי היא טרפה וכל הכלים שבשלו בהם מזה הם טרפה ודו"ק: תשו' ק"א (שייך לסי' ל"ו) ע"ד השאלה אשר לפעמים אחר קליפת הסרכא נראה לעין שקרום העליון נאחז עם הסרכא כעין נגלד פורתא, ופעמים יותר. הנה אין להקל בזה, דאין עיקר הכשר הסרכא מה שאין מבצבץ, דעיקר היא הקליפה בנחת דאז אמרינן דריר בעלמא היא. אבל כאן דחזינן דלא נפרדה בנחת רק נאחזה בסבך הריאה אין ראיה להכשירו. וכ"ז אם שני צדדי הסרכא הם בריאה עצמה, אבל אם צד א' מהסרכא הוא במקום אחר אז יש לצדד בהפ"מ ולהכשיר אם אינו מבצבץ אף אם נגלד עמו קרום העליון דהוי ס"ס שמא עיקר הסרכא אינו מהריאה, ואת"ל מהריאה דלמא רק מקרום העליון לבד. וכ"ה נכון: תשו' ק"ג (עוד לסי' הנ"ל) בריאה שנסרכה האונה עליונה למעלה מהשיפולי לשמנונית ואחר המיעוך והמשמוש נמצא איזה ענין ונסתפקו בו אם הוא דמות נחלק או אם הוא גומא, והשו"ב אמר אף אם הוא גומא מכיר אותו היטב שהוא מתולדה, והשני אמר אפי' שהוא מתולדה לא מהני בסרכא שלא כסדרן. הנה בזה שאמר שהיא מתולדה זה אי אפשר להכיר, ואינו נאמן, רק כיון דאין הסרכא יוצאת מתוך הקמט, רק ב' צדדי הסרכא רחוקים מן הקמט כרוחב קש אין זה תר"ל. ואפי' אם השו"ב השני אמר שהיה מתוך הגומא נהי דאמירת השו"ב הא' שאמר שהיא מתולדה אינו ודאי אבל ספק עכ"פ יחשב והוי ספק תר"ל וכשר. וזה ברור להתיר. תשו' ק"ד (שייך לסי' ל"ה) אם נסרכה סרכא כסדרן ומתפשטת גם למעלה והיה שלא כסדרן נראה להכשיר אם הוי בפנים כסדרן דעיקר הנקב היה בכסדרן ושמה סותם הנקב והשאר אינו אלא ריר בעלמא. כן נראה לי להכשיר בזה בלי בדיקה: תשו' ק"ה (שייך לסי' ל"ו) האריך בג' דינים. הא' מה שאמר השו"ב דהסרכא היתה כסדרן ולמטה מחציין והבהמה אינה לפנינו אף אם מכחישין אותו מעמידין אותה בחזקת היתר, רק שהשו"ב בדבריו הוא נתפס דא"כ מה היה לו לקרוע הסרכא יותר טוב היה לו להיות מתון בדבר זה והיה מראה זה להרב דמתא. ובדין השני בצמקה במקצת והיה עליה סרכא. הנה דעת הפמ"ג דצמקה במקצת מצטרף לתר"ל, ואפי' לדעת הלב"ש דחולק ומכשיר בזה מודה דטרפה כיון דהמיעוך קולא גדולה ובפרט הקליפה הנהוג רק דהצימוק הדרא בריא ע"י פושרין הכריעו האחרונים להקל. מיהו בנ"ד משמע דלא הדרא בריא רק ע"י חתיכה בריאה ולכן הוא ודאי טרפה ובפרט דא' מעיד דנשארה קצת הסרכא והוי ס"ס לאיסורא וטרפה. ובדין הג' דשו"ב א' אמר שהיה צימוק והשני אמר שהוא אטום וקרע הריעותא ולא נבדקה אם הוי אטום או צימוק אף שהשו"ב הג' אמר שהוא רק דלדול. כיון דלדברי שניהם לא היה דלדול ולא נבדקה כבר מבואר בפמ"ג דכל היכי דהוי ריעותא ונאבד בלי בלי בדיקה טרפה. וא"כ ה"נ ברור הוא דטרפה כיון דלדברי שניהם אין כאן דלדול וע"ד השו"ב שסמך עצמו בעגלים על בדיקת פנים לבד ולא הוציא הריאה לחוץ. הנה היה אפשר לחלק בין עגלים לגדיים, דבעגלים גדולים דשכיח בהו סרכות וגם יש בהם מיעוך ודאי ראוי לאסור הכל אך בקטנים דלא שכיח בהו סרכות אם עבר ולא בדק בחוץ יש להקל. אך כיון דמבואר בפמ"ג דבדיקת חוץ לא הוי מכח סרכות רך מכח מראה פסולה. א"כ אין לחלק בין גדיים לעגלים ואסור הכל, וראוי לקנוס השו"ב להעבירו על ד' שבועות ולהזהירו שלא יעשה עוד כן מהיום והלאה: תשו' ק"ז קבע מסמרות חזקים לבלי תת לשום זובחי זבח הם או משרתיהם אשר לו יד ונגיעה בהזביחה