טורי אבן צט

לחיגר בי"ט ראשון ונתפשט בב' אלא לענין חגיגה דמיירי התם אבל עולת ראיי' התלוי בר"פ אם אי' דאין מצות ר"פ נוהג אלא בי"ט ראשון לחוד ולא בשאר ימות הרגל חיגר ביום א' א"ל תשלומין אפי' לעולת ראיי' אפי' למ"ד כולן תשלומין זה לזה הואיל ובזמן חיוב ר"פ לא הי' בר חיוב פקע מצותו לגמרי עם עולת ראייה התלוי בה ותו לא הדרי רכבי' עליו אפי' נתפשט בב'. א"ו מצות ר"פ יש לה תשלומין כל ז'. והשתא למ"ד תשלומין זה לזה חיגר ביט"ר ונתפשט בב' יש לו תשלומין וחייב בר"פ וע"ר התלוי בה כמו בחגיגה. והא ליכא למימר דחיגר אינו פטור אלא מעולת ראי' אבל לא מר"פ ואע"ג דכל הני פטורי דמתני' מר"פ נמי פטרי' דלא כירושלמי ה"מ בח"שו הואיל ופטורי' מכל מצות וה"נ נשי' ועבדים דפטור דידהו נפקא לי' מזכורך ואת פני אדון ה' דכתיב גבי ראי' פנים גופ' אבל חיגר וחביריו דנ"ל מרגלים דכתיב גבי חגיגה אין ללמוד מהא לראיית פנים אלא לע"ר לחוד דהוי קרבן דומיא דחגיגה הא ליתא דע"כ ר"פ נמי אתיא מחגיגה לפטורא דהא אמרי' בגמ' חיגר ברגלו אחת פטור מן הראי' שנאמ' רגלים ופריך הגמ' האי מבעי לי' פרט לבעלי קבין ומשני האי מפעמים נפקא והשתא אי איתא דלא גמרינן ר"פ מחגיגה א"כ ה"ה דחגיג' לא גמרינן נמי מראיי' פנים נימא רגלים דכ"ד גבי חגיגה למעוטי בעלי קבין מחגיגה ופעמים דגבי ראיי' לגופי' לפטרו מר"פ אתיא. א"ו גמרינן ר"פ וחגיגה מהדדי וש"מ חיגר כיון דפטור מחגיגה מר"פ נמי פטור ועוד נ"ל להביא ראיי' דמצות ר"פ נוהג כל ז' דהא תני לקמן (דף ז') ג' רגלים בשנה נצטוו לעלות ברגל וכו' ואין נראין חצאין משום שנאמר כל זכורך ואין נראין ריקנין משום שנאמר לא יראו פני ריקם ומדקאמר א"נ חצאין קודם א"נ ריקנין ש"מ דא"א חצאין אר"פ ממש קאי ולא אקרבן ראי' ומדקאמרי התם וא"נ חצאין סבר ר"י למימר מאן דאית לי' י' בנים לא ליסקו האידנא ה' ולמחר ה' ש"מ מצות ר"פ לאחר י"ט ראשון נמי איתא ואפי' אביי לא פריך עלה התם אלא משום דמילתא דפשיטא הי' דהי מנייהו משוי להו פושעים וה"מ מ"ל זריזי' מ"מ מודה דאית' למנות ר"פ לאחר יט"ר נמי אלא דהמאחר נקרא פושע ועצל. ומ"מ אין להקשות אדברי רמב"ם מסוגיא דהיו ישראל מחצה מאי' דפ"ז דפסחים (דף פ) כמ"ש בתשובה

אלא למ"ד כולן תשלומין דראשון הכל לאתויי מאי. ולמ"ל חיגר בשעה אחת ונתפשט בב' דהא פשיטא כ"פ התוס' וק"ל לימא לאתויי נעשה חיגר בליל יו"ט ראשון קודם עמוד השחר. ולא נתפשט עד יום ב' דאע"ג דהי' חיגר כל יט"ר אפ"ה יש לו תשלומין אפי' למ"ד תשלומין דא': דלילה אין מחוסר זמן וה"ל בר חיובא בא' דהא לקמן (דף ט) פריך לר"י דאמר כולן תשלומין דא' ודלא חזי בא' ל"ח בכולן. הא' ר"י נטמא בליל מביא ואנזיר קאי שאם נטמא בליל ח' לטומאה ראשונה מביא ב' קרבנות אלמא אע"ג דל"ח להקרי' בלילה יש לה תשלומין. ומשני קסבר ר"י לילה אין מח"ז וה"ל מחויב בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהקריב אבל חיגר ביום א' אין עליו חובת ראי' מש"ה אין לו תשלומין משמע להדי' אם נעשה חיגר בתוך ליל יט"ר כיון דלילה אין מח"ז ה"ל מחויב בקרבן באותו מקצת הלילה קודם שנעשה חיגר ויש לו תשלומין דומיא דנטמא בליל ח' דנזיר והל"ל דלאתויי הא אתא וטובא קמ"ל לאפוקי ממ"ד התם ליל' מח"ז וחיגר לא חזי בא וא"ל תשלומין למ"ד כולן תשלומין דראשון. וי"ל דהגמ' ר"ל דלא נפש' ממתניתן ולא חדא דאפי' אם ת"ל כולן תשלומין דא' ולילה מח"ז אפ"ה אתא לאתויי הא דמסיק ואזיל תדע הא מצי למימר מאן דא"ל כולן תשלומין דא' ל"ל הא דרבינא ולאתויי מי שחציו עבד אתא. ורבינא ל"ל כולן תשלומין דא' ולאתויי חיגר ביום א' אהא. א"ו כדפי' דר"ל דלא נפשט ולא חדא. מיהו ראי' זו יש לדחות דלקמן דייק ממתניתין הא דרבינא מש"ה לא ר"ל דמ"ד כולן תשלומין דא' ל"ל דרבינא מ"מ בלא"ה יש לומר כדפי'

כאן כמשנה ראשונה. פירש"י למשנה ראשונה מי שחציו עבד פטור אבל למשנה אחרונה כיון שיש ביד ב"ד לכוף להרב לשחררו הוי לי' כמשוחרר וחייב וכן פי' התו' רפ"ח דפסחים (דף פ"ז) תנן מי שח"ע וחב"ח לא יאכל משל רבו ודייק עלה בגמרא משל רבו הוא דלא יאכל משל עצמו יאכל והתניא לא יאכל לא משל עצמו ולא משל רבו ומשני כאן כמשנה ראשונה וכאן כמשנה אחרונה ופירש"י דלמשנה ראשונה יאכל משל עצמו [צ"ל אחרונה] לא יאכל והרמב"ם כתב (בפ"ב מה"פ) מי שחציו עבד וחב"ח לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו וגבי ראי' כתב (בפ"ב מה' ח') מי שח"ע וחב"ח פטור מפני צד עבדות שבו הרי שמפרש איפכא דלמשנה אחרונה פטור מן הראייה ולגבי פסח לא יאכל כלל. ופי' הר"א בנו דה' פ דלמשנה ראשונה עבדינן לי' תקנתא להוציאו מחיובו ומטעם זה אוכל משל עצמו ולמשנה אחרונה לא עבדינן לי' תקנתא שמא זה גורם לעכב שיחררו. אלא אומרים לרבו שאינו אוכל משלך דלא קרינן בו עבד איש ולא משל עצמו אלא מהר ושחררו כדי שלא ימנע מן המצוה אבל למשנה ראשונה דליכא חיוב לשחררו עבדינן לי' תקנה במצוה שהוא חייב בה מדברי סופרים דאלו מן התורה פטור כדדייק רבינא ממתניתין. ותימא לי כיון דהוא כטור מן התורה למשנה ראשונה איך יתחייבו רבנן להביא עולת ראיי' דאע"ג משום חולין בעזרה לית לן בה דאפשר לומר דמייתי לה לשה עולת נדבה מכל משמע דמייתי לה אפי' ביו"ט כמו כל חייבין בראי'. הא עולת נדבה לכ"ע אין קרב ביו"ט כדאמרינן לקמן בפירקן (דף ח') והכי נמי איך אוכל פסח משל עצמו מדרבנן הא כיון דמן החו' אין ראוי לאכול משל עצמו כעבד גמור הוי לי' פסח נאכל שלא למנוייו דאיכא איסורא דאורייתא וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בקום ועשה ועוד קשה לי בשלמא גבי פסח עבדו לו תקנה שיאכל משל עצמו הואיל ובר חיובא דפסח הוא אלא שצד עבדות מעכב עליו מלאכול משום הכי עשו לו תקנה אבל ראיי' דרחמנא פטרי' מאל פני אדון ד' כדאמרינן לקמן ל"ל תקנה זו לחייבו מ"ש משאר פטורי ראיי' דלא תקנו לחייב לבד מקטן וכדי לחנכו. ומלבד הא אין פירוש זה נכון ו אינם דברים של טעם א"ו עיקר כפרש"י ותו' דלמשנה אחרונה דינו כבן חורין לכל דבר כיון דכופין לרבו לשחררו הוי לי' כמשוחרר לכל דבר וחייב מן התורה במצות בין להקל בין להחמיר דהפקר ב"ד הפקר וכן פי' הראב"ד בהשגותיו וכ"ת הא בספ"ג דר"ה (דף כט) מסקינן דמי שחצי ועבד אינו מוציא אחרים ידי חובת שופר ואף לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות דידי' ומפיק צד חירות דידי' ואמאי לא. לא מיבעי לעצמו דמוצי' אל' אף לאחרי' נמי מוצי' למשנ' אחרונ' דק"ל כוותי' כיון דבידינו לשחררו דינו כמשוחרר לכל דבר אפי' להקל כדאמרי' גבי פסח וראייה. ודוחק לאוקמי ההיא דפ"ג דר"ה דרב הונא ורב נחמן שקלי וטרי התם זה דלא כהלכתא. וי"ל דהתם מיירי בחצי עבד של קטן כיון דלאו בר כפיי' הוא כדאמרי' בפ"ד דגיטין (דף מ) גבי עבדא דבי תרי שחרר חד מינייהו קם אידך אקני' לבנו קטן א"כ לאו כמשוחרר הוא מש"ה צד עבדות במקומו עומד לפיכך אף לעצמו אינו מוציא והכי נמי אמרי' התם נגחו שור יום של רבו לרבו יום של עצמו לעצמו ופי' התו' אפי' למשנה אחרונה כגון בשל יתומים קטנים דלאו בני כפי' נינהו וכי תימא א"כ לאוקמא לכולי מתני' כמשנה אחרונה ורישא דמרבי לחיובא בעבד של גדול דבר כפי' הוא וסיפא דפוטרו בשל קטן בשלמא האי דפ"ח דפסחים דלא מתוקמא לברייתא דלא יאכל לא משלו ולא משל רבו כמשנה אחרונה ובעבד של קטן דא"כ מאי לא יאכל משל רבו כיון דקטן הוא חלק בפסק מנא לי'. הא קיימ"ל שה לבית אבות לאו דאורייתא כד מסיק בפ"ד דנדרי' (דף לו). אבל האי דהכא תקשא. וי"ל משום דמתני' מיירי מתלתא עניינא גבי פטורה ראיי' בבא זו מהני דלאו בני דעה נינהו ותני להו בלשון יחיד חוץ מחרש שוטה וקטן וכן בבא ג' דפטורא דידהו נפקא לו מרגלי' החיגר וחביריו כדאמרי' בגמרא תני להו נמי יחיד. החיגר. והסומא. והחולה. ואלו בבא מציעא זו תני לעבדים ונשים בלשון רבים. ולא תני האשה והעבד בלשון יחיד א"ו בתרי גוונא עבדים מיירי בין של קטן ובין של גדול אע"ג דבר כפי' היא אפ"ה פטור. ובע"כ היינו כמשנה ראשונה ואיידי דתני עבדים בלשון רבים תני נמי לנשים בלשון רבים דבני חדא בוקתא נינהו:

דעבד גמר לה לה מאשה כדאמרי' בגמרא וכה"ג דייק הגמרא בפ"ק דנדה (דף ח') מדתני הכא אשה והתם תני קטנות א"כ לאו קטנות דעלמא קאמ' אלא קטנות תרתי חדא דר' אליעזר וכו' ודלא כפי' התו':

ובהכי ניחא לי דקאמר הלא לא נברא העולם אלא לפרי' ורבי'. ואיכא למידק אי קיים כבר העבד פ"ו מאי איכא למימר ואמאי כופין הרב וכי תימא אין הכי נמי דאין כופין בקיים פ"ו. א"כ הוי לי' לאוקמי כולו מתניתין כמשנה אחרונה וסיפא בדקיים פ"ו דאין כופין. מיהו בהא י"ל דאמרינן בפ"ו דיבמות (דף ס"ב) הכל מודים פי' דפליגא התם בהי' לו בנים בגיותו ונתגייר דר' יוחנן אמר. קיים פ"ו דהא עבד לי' שבת וריש לקיש א' לא קיים פ"ו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מודין בעבד שאין לו חייס. פי' ואם היו לו בנים בעבודתו ונשתחרר דלא קיים פ"ו. והכי נמי בחצי עבד אזלינן לחומרא בתר צד חירות שלו מחמת צד חירות לא קיים. מיהו קשה לי לר' יוחנן דסבירא לי' בהי' לו בנים בגיותו ונתגייר דקיים פ"ו דנכרי יש לו חייס. אכתי משכחת לה עבד דקיים פ"ו בהיו לו בנים בגיותו ואח"כ נמכר לעבד ושחררו חציו דמשום מאי נכוף לרבו לשחררו. אי משום צד חירות שבו. לא יהי' אלא כולו ב"ח הא קיים פ"ו בבנים והיו לו בגיותי כדאר"י בנכרי ונתגייר ואי משום דאפסקי' עבדות בין גיותו לשחררו ועבד אין לו חייס הני מילי בבנים שנולדו לו בשעת עבדות הואיל ואין לו חייס כדנפקא לי' התם מקרא משום הכי כשנשתחרר לא קיים פ"ו אבל בנים שהי' לו כבר בגיותו קודם שנעשה עבד אפי' אח"כ כשנעשה עבד לא פקע שמו מהן וזרעו מתייחס אחריו ובניו מקרי וקיים פ"ו לר"י דאמר אפי' בנכרי שנתגייר דבאו לקדושה חמורה לא אמרינן כקטן שנולד דמי וקיום פ"ו ע"י בנים שהי' לו בגיותו כ"ש נכרי שנעשה עבד דלא בא אלא לקדושה קלה דלא אמרי' כקטן שנולד דמי ע"י קדושה זו דעבדות וכי תימא ח"כ מה פריך התם אהא דקאמר דעבד אין לו חייס מדכתיב ולציבא ט"ו בנים. אלמא יש חייס לעבד מאי ק"ל דילמא אותן בנים הי' לו בגיותו קודם שנעשה עבד. משום הכי לא פקע יחסו מהן אף לבתר