טורי אבן צח

חגיגה

דף ב' משנה חוץ מחש"ו כו' בירושלמי קאמר בד"א בראיי' קרבן אבל בראיי' פנים בעזרה הכל חייבין כמו בהקהל אנשים ונשים וטף. והתוס' פי' דגמרא דידן לא ס"ל הכי והבי' ראי' לזה ואינו מוכרח אבל ל"נ להביא ראי' דאפי' מראיית פנים נמ' פטורין מפ"ק דר"ה (דף ו') דבעי ר' זירא אשה מהו בבל תאחר מי אמרינן הא לא מחייבה בראי' או דילמא הא איתא בשמחה א"ל אביי תיפוק לי' דהא איתא בשמחה ופריך והאמר אביי אשה בעלה משמחה ומשני לדבריו דר"ז קאמר ואי אשה חייבת בר"פ מאי קא מיבעי לי' לר"ז פשיטא דאיתא בב"ת כיון דמחויבת בר"פ. ואפי' אביי לא קאמר תיפוק לי' דהא איתא בשמחה אלא לדבריו דר"ז משמע למאי דס"ל לדידי' דאשה בעלה משמחה ליתא בב"ת ואמאי תיפוק לי' דאיתא בר"פ אלא ש"מ דאפי' מר"פ פטורה והתוס' ראי' מדאמרינן בגמרא (דף ו') אימא דמחייבה בשמחה אייתו. ולא קאמר נמי דמחייב' בר"פ משמע דפטורה ולדידי אינו ראי' דנקט שמחה דמילתא דפסיקתא היא דאלו מר"פ הרבה פטורי' כגון שמע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע כדאמרינן בגמרא מגז"ש דראי' ראי' מהקהל. ובהא וודאי אפי' גמרת ירושלמי מודה. דהני פטורי דמתני' מייתי לה לחיובא בר"פ מהקהל בהאי גז"ש א"כ מאן דפטור בהקהל בר"פ וודאי נמי פטור אבל בשמחה וודאי מחייבי כדאמרינן בגמרא וכן מי שאין לו קרקע פטור מר"פ וחייב בשמחה וכמו שאכתוב לקמן. אבל מהא דפ"ק דר"ה וודאי ראי' ברורה הוא דהא דשקיל וטרי אשה מהו בבל תאחר בע"כ מיירי שאין בה אחד מכל הני פטורי דאמרן דאם לא כן מ"ש אשה דקא מבע"ל ה"ל למיבעי נמי באיש כיון דפטור מן הראי' מהו בב"ת אלא וודאי מאשה דיש בה כל תנאי דחייבי ראי' דאיש כה"ג וודאי איתא בב"ת דהא איתא בראי' ואפ"ה מיבע"ל באשה ש"מ דאשה מצד עצמה פטורה מן הראי' לגמרא דידן ודלא כירושלמי ועוד נ"ל להביא ראי' לזה מהא דפריך בגמרא (דף ד') זכור להוציא את הנשים ל"ל קרא מ"ע שהז"ג היא ואי בר"פ נשים חייבות ובע"כ קרא דזכור בא להוציא את הנשים מקרבן ראי' הא קרבן ראיי' מקרא דלא יראו פני ריקם נפקא דהוא לא תעשה מאי ק"ל הא ל"ת אפי' שהז"ג קיי"ל דנשים חייבות כדתנן בפ"ק דקידושין. אלא וודאי ש"מ דנשים אפי' מר"פ פטורים וכיון דפטורים מר"פ דה"ל מ"ע שהז"ג ממילא פטורה מהל"ת דלא יראו פני ריקם דנפקא לן מיני' קרבן ראיי' דתליא ובא מחמת מ"ע דר"פ דהא לא יראו פני ריקם כתב רחמנא והשתא פריך שפיר ל"ל קרא ולפנינו בסוגי' דאיזה קטן אבאר עוד

ומ"מ נ"ל ללמוד מן הירושלמי הזה שר"פ וקרבן ראי' תרתי נינהו ואם ראה פנים ריקם בלא קרבן ראי' מצות ר"פ מיהו קיים שהרי לפי דברי הירושלמי יש שמחויבים בר"פ ואין חייבין בקרבן ראיי' דתרתי נינהו ואפשר להא בלא הא א"כ אפי' מאן דמחויב בקרבן ראיי' אם עבר וראה פנים בלא קרבן אע"ג דעבר בל"ת דלא יראו פני ריקם מ"ע מיהו דר"פ קיים והרמ"בם ז"ל כתב (בפ"א מה' חגיגה) מי שבא בעזרה ביום א' ולא הביא עולה לא די שלא עשה מ"ע אלא עובר על ל"ת שנאמר לא יראו פני ריקם ולפי דעתו צ"ל דלאו דל"י פני ריקה הוא תנאי לעשה דיראה כל זכורך ואם ראה פנים ריקם מ"ע לא קיים. וק"ל מההיא דירושלמי והא וודאי אין סברא לחלק בין מי שמצווה על לאו דלא יראו פני רקם דלזה הא בלא הא לא סגי ובין מי שאינו מצווה על לאו זה דהא כיון דמשכח' לה למצוות ר"פ בלא קרבן ש"מ דאין קרבן מעכב למצוו' ר"פ אלא וודאי המחויב בקרבן ראיי' ראה פנים בלא קרבן אע"ג דעבר בל"ת מ"ע דר"פ מיהו קיים מיהו בהא י"ל דוודאי לפי דברי ירושלמי דאיכ' מאן דמחייבו בר"פ ואפ"ה פטורים מקרבן ראיי' אין קרבן ראיי' מעכב למצו' ר"פ. אבל לפי גמרא שלנו דס"ל דליתא לחיוב ר"פ בלתי קרבן ראיי' והחייב בזה חייב בזה והפטור בזה פטור בזה ק"ר מעכב לר"פ ואם ראה פנים בלא ק"ר אפילו מצוות ר"פ לא קיים ולקמן אכתוב עוד בזה

טומטום ואנדרוגנוס ונשים. כאן הקדים טומטום ואנדרוגינוס לנשים ובפ"ק דביכורים תנן העבד האשה וטומטום ואנדרוגינוס מביאין ולא קורין משום שאין יכולין לומר אשר נתת לי ה' התם טעמא מפני שהארץ לא נחלקה לנקבות וטומטום ואנדרוגינוס נמי לא נטלו חלק בארץ והיינו מפני שהן ספק אשה משום הכי הקדים נשים להן דמה"ט אין קורין מפני שהן ספק אשה אבל כאן הקדים לשנותם קודם לאשה דהא לאו משום ספק אשה פטורי' דהא טומטום אפילו ביציו מבחוץ אע"ג דוודאי זכר הוא אפ"ה פטור כדאמרינן בגמרא ואנדרוגנוס אפי' למ"ד ברי' בפני עצמה הוא אפ"ה פטור כדאמר בגמרא ומכל מקום שנה שם התנא לאנדרוגינוס בתר אשה דדרך התנא בכ"מ לשנות טומטו' ואנדרוגנוס ביחד כ"ש למ"ד אנדרוגינוס ספיקא הוא דא"ש טפי והא דמקדים שם עבד לאשה וכאן שנה עבדים שאינה משוחררים בתר נשים. י"ל משום דהתם טעמא דתרווייהו משום שלא נטלו חלק בארץ ולא ילפינן חד מאידך אבל (הכי) [צ"ל הכא] ה"ט דעבד פטור משום דילפינן לה לה מאשה תנא עבדים בתר נשים דמנשים אתיא לה פטורא דעבדים אפילו לרבינא דמפ' לעבדים שאינם משוחררים דמתני' במי שח"ע וח"ב ונפקא לי' מאל פני אדון ה' מי שאין לו אלא אדון א' יצא זה כו' ולא אתיא לה מנשים מכל מקו כיון דעבדים דמתניתין ודמס' ביכורים לאו חדא גוונא נינהו. א"ש ותו לא קשה מידי

ועבדים שאינם משוחררים משמע אבל עבד משוחרר חייב בראיי'. וק"ל הא אמר רב אמי בפ"ק דפסחים (דף ח') כל אדם שאין לו קרקע אינ' עולה לרגל ונפקא לי' מלא יחמוד איש את ארצך בעלת' לראות וסתמא דמילתא אקרקע דארץ ישראל קפיד קרא. וה"נ משמע ספ"ק דקידושין (דף לט) שדך למעוטי זרעים שבחוץ לארץ והא גרים ועבדים לא נטלו חלק בארץ ולא משכחת לה שיהי' להם קרקע בא"י אלא שדה מקנה החוזרת ביובל וא"כ לריש לקיש דס"ל בספ"ד דגיטין (דף מח) דהמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג מביא ואינו קורא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולא קרינן בי' אשר נתת לי ה' א"כ ה"נ לא קרינן בי' ארצך וא"כ גר ועבד משוחרר היכא משכחת לה שיהי' חייב בראיי' הא למ"ל שיהי' להם קנין הגוף בקרקע שבארץ ישראל. מיהו בהא י"ל דמשכחת לה קנין הגוף כגון שנשא בת ישראל יורשת נחל' ומתה וירשה וכמ"ד ירושת הבעל דאוריית' בפ' יש נוחלין דאין חוזרת ביובל כדאמ' בס"פ יש בכור (דף נג) אלא שמ"מ קשיא לי למה לי' למעוטי מי שחציו עבד וחב"ח מאל פני האדון כדאמרינן בגמרא תפוק לי' דאין לו קרקע בארץ ישראל. וליכא למימר בנשא אשה וירשה הא בפ"ד דגיטין (דף מ"ג) מיבעי לי' במי שחציו עבד וחציו בן חורין אי קידושין תופסין בבת ישראל ולא איפשטא מיהו יש לומר למאי דמסיק רב חסדא התם מחלוקת ביובל ב' אבל ביובל א' דברי הבל מביא וקורא ומוקי לה לכמה סתמי מתניתין דמייתי התם ביובל א' הכי נמי איכא לאוקמי מתניתין. אי נמי יש לומר בזמן שאין היובל נוהג כגון משגלו שבט ראובן ושבט גד אי נמי בזמן בית שני שלא נהג יובל מה"ת שאין כל יושבי' עלי' כדאמרינן בספ"ב דעירוכין (דף ל"ג) ואין שדה מקנה יוצאת ביובל ומצות ראי' נוהג הואיל והבית הי' קיים וצריך קרא (למעוט) [צ"ל למעוטי] מי ששהה שח"ע לפטרו מן ראיי' לאותו זמן

החיגר והסומא. כל הני נפקא לי' בגמ' מדכתיב רגלים מכאן נראה לי דהפטור פטור נמי מן הראיי' דהא רגלים גבי חגיגה כתיב שלש רגלים תחוג בשנה ואפ"ה פטור נמי מן הראיי' והכי נמי תנן בית הלל אומרים כל שאין יכול לאחוז בידו של אביו כו' שנאמר שלש רגלים והרי מייתי לה מן הרגלים שנאמר גבי חגיגה לראיי' דהא כולי מתניתי' מפטורי ראיי' מיירי ש"מ דילפינן ראיי' מחגיגה והכי נמי תשלומי ז' גבי חגיגה כתיב וחגותם אותם לה' שבעת ימים וגבי ראיי' לא כתיב. וא פ"ה ראיי' נמי יש לה תשלומין כל ז' כדתנן לקמן פ"ב והכי משמע בגמרא גבי לאתויי חיגר ביום ראשון. ובגמ' אפרש דהוא הדין דילפינן נמי חגיגה מראיי'

הכל לאתוי מאי ק"ל לימא לאתויי ערל ודלא כר"ע דמרבה לערל כי טמא כדאמרינן לקמן (דף ד') ומכאן אני אומר הא דאמרינן בפ' ערל (דף ע"ב) אהא דאמר התם ערל פסול לקודש ומוקי לה רב יוסף כר' עקיבא דמרבה לערל כי טמא. ופריך לה רבא לא לישתמיט תנא ולתני הערל והטמא ולימא כר' עקיבא ופריך ולא והא תניא הערל והטמא פטורין מן הראיי' ודחי התם משום $$ציור בספר$$ דמאוס היינו משום דלכ"ע פטור מה"ט ואפי' לרבנן וכן פי' שם התו' בתחילה. הילכך אליבא דרבא אי אפשר לומר כאן דלאתוי ערל אתי דהא פטור הוא לכ"ע ודלא כדפי' התו' אח"כ דמהאי טעמא דמאוס הוא דמרבה לערל כטמא אבל לרבנן ערל חייב בראיי' דא"כ הוי לי' הכל לאתויי ערל לחיי' בראיי' וכרבנן א"ו כדפרשתי

לאתויי חיגר ביום ראשון מכאן ק"ל על מה שכתב הרמב"ם (בפ"א מהלכות חגיגה) הראיי' האמורה בחורה הוא שיראה פניו בעזרה בי"ט ראשון של חג ויבי' עמו קרבן עולה כו' ומי שבא בעזרה ביום א' ולא הבי' עולה כו' משמע מדבריו דחצות ראיית פנים אינו אלא ביום א' לחוד ואין לו תשלומין כל ז'. וה"מ ממ"שכ עוד מי שלא הקריב בי"ט ראשון עולות ראיי' ושלמי חגיגה ה"ז מקריב בשאר ימות הרגל שנא' ז' ימי' תחוג מלמד שכולן ראוים לחגיגה ואילו ר"פ ל"ק ש"מ דס"ל דאין לו תשלומין כל ז' והא לפ"ז לא משכחת לה תשלומין לעולת ראיי' אלא א"כ הי' בר חיוב בראיות פנים בי"ט ראשון דאם לא הבי' עולת ראיי' בו ביום מבי' כל ז' אבל אם לא הי' בר חיוב בראיית פנים בי"ט ראשון תו לא מחייב בעולת ראייה כלל דהא ע"ר חיובא דידי' תלי' בר"פ כדכתב ולא יראו פני ריקם מאן דאית בר"פ אית בלא יראה ריקם ומחויב להבי' עולת ראיי' ומאן דליתא בר"פ ליתא בעולת ראי' התלוי בה. והשתא היכי קאמ' הכל לאתויי חיגר ביו' א' ונתפשט בב' הא כיון דהוי חיגר ביו' א' ופטור מר"פ כי נתפשט ביום ב' מה הוי הא פטור מר"פ כל זמנו שהוא יט"ר. פטור נמי מעולת ראיי' התלוי בה ותו לא מחייב אפי' נתפשט בב'. ולא משכחת לה לפלוגתא זו לקמן אי כולן תשלומין דראשון או תשלומין זה לזה דנ"מ