טורי אבן צו

אלא כפאו שד והא תניא עתים חלים וכו' כ"כ בפנ"י דה"פ ואמאי יצא בכופו שד כיון דבאותו שעה הוה שוטה ופטור מן המצות אכילה דאותו שעה לאו כלום הוא וכי הדר ה"ל חלים באותו לילה ונעשו ב"ח צריך לחזור ולאכול ואכילה קמייתא לא פטרתו כיון דלא הי' באותן שעה בר חיוב מצות אבל אין לפרש דה"פ דכשהוא שוטה ה"ה כשוטה לכ"ד ופטור מן המצות ה"ל דיחוי ואי בתחילת ליל פסח כפאו ונעשו שוטה ופקע חובת מצות מיני' אע"פ שחזר וחלים באותו לילה לא הדר חיוב אכילות מצה עליו דהואיל ואידחי בשטותו אידחי לאחר מכאן אפי' כי קחזר וחלים וכ"ש אי כפאו בתוך ליל פסח ובכניסת הלילה הי' בריא אע"פ שחזר וחלים באותו לילה דגרע טפי דה"ל נראה ונדחה דגרע מדיחוי מעיקרא קרא כדאמ' בפ"ג דסוכה גבי הדם שהי' ענביו מרובים מעליו דפסול ומאי יצא דקאמ' הא לאו ב"ח מצה הוא כלל באותו ליל פסח לגמרי. ואע"ג דהתם הוי בעי' דלא אפשוט אי יש דיחוי לגבי מצות או לא ה"מ בדחוי החפץ ההוא הראוי למצוה זו אבל בדיחוי דגברא שנדחה מחיוב המצוה גרע טפי ולכ"ע אפי' דיחוי מעיקרא גבי גברא הוה דיחוי ול"ד דהא דאמרי' בפ"ד דיבמות (דף לד) כגון דאייתי ב' שערות בשבת אתיא לי' שבת וזרות בהדי הדדי ול"א הואיל ואידחי מאיסורא דשבת זה קודם דאייתי ב"ש אידחי לגמרי אפי' בתר דאייתי דשאני שבת דמצוותו רמי עלי' כולי יומא ואפי' אי שמר תחילתו חייב לשומרו עד סופו ואין תחילתו פוטר סופו וכל רגע ממנו חיובא בפ"ע הוה מש"ה אין סופה נידחי אע"ג דבתחילתו לא הי' ב"ח. אבל אכילת מצה אין קיום מצותו אלא שעה אחת ובאיזה שעה מן הלילה שאכל כזית פוטרו לגמרי וכיון שהוא פטור בתחילתו כגון שהי' שוטה או קטן אע"פי שנשתפה באותו הלילה או אייתי ב' שערות והגדיל הואיל ונידחי בתחילתו אידחי לגמרי אפי' בתר שנתחייב ושוב לא חל עליו חיוב מצה לגמרי דא"א ל"כ דכל כה"ג ל"ש לומר דיחוי מחמת דגברא לא הי' ב"ח בתחילת חלות חיוב המצוה והא חגיגה למ"ד בפ"ק דחגיגה (דף ט) כולן תשלומין זא"ז חיגר ביום א' ונתפשט ביו' ב' חייב ול"א הואיל ונדחי ביום א' ידחה לגמרי ואפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון מודה דחיגר ביום ראשון בתחילתו ובסופו בו ביום נתפשט דחייב ול"א הואיל ואידחי ידחה. א"ו הא דפריך מעתים חלים היינו כדפריך דאם חזר וחלים אינו נפטר במה שאכל בהיות שוטה. ומכאן ק"ל על מש"כ הרמ"בם (בפ"ה מה' פסחים) גר שנתגייר בין פסח ראשון לפ"ש וכן קטן שהגדיל בין ב' פסחי' חייבין לעשות פ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור ואמאי פטור כיון דבא' לאו ב"ח הי' שהי' עודנו קטן

כ"ה ע"ב ינתנו במתנה אחת. פרש"י והרי ישבה משניהם ועולה לשניהם משמע שמפרש לה בבלול דהיינו שנתערב ב' הדמים לתוך כוס א' וכמאן דמוקי הכי בפ"ח דזבחים (דף עט) דבבלול פליגי ויש בילה בדבר לח ולמ"ד אין בילה מוקי לה התם בנתערבו כוס בכוסות והשתא למאן דמ"ל בבלול הא דאמרו ר"א ור"י ל"נ בל תוסיף או בל תגרע אלא כשהוא בעצמו ולא בנתערבו היינו משום דכיון דאיכא במתנה זו שהוא נותן משום מתן א' ומשום מתן ד' לר"א אין כאן משום בל תוסיף דהוא צרי' ליתן ד"מ משו' מתן ד' ואין זה חשוב תוס' למתן א' שעמו שחיוב מתן ד' שעמו מכריח ליתן ד' בשבילו ואין נותן בשביל מתן א' אלא שממילא א"א בלא מתן א' שנבלול עמו ולר"י אם נותן מתן א' אין בו משו' בל תגרע על מתן ד' דהאי דנותן מתן א' אינו בשביל מתן ד' אלא בשביל מתן א' אלא שממילא א"א בלא מתן ד' שנבלל עמו ולמ"ד כוס בכוסות פליגי אע"ג דכל חד בלחוד קאי אפ"ה כיון דמספקא לן איזה כוס של מתן ד' ואיזה של מתן א' לר"א נותן ד' מכל כוס דכיון דאינו מתכוון להוסיף אלא משום ספיקא הוא נותן ד' מתנות אין במתן א' משום בל תוסיף ולר"י אין במתן ד' משום בל תגרע כיון דאין מתכוון לגרוע אלא דכל כוס וכוס מספקא לן דילמא של מתן א' הוא משום הכי אינו נותן אלא מתן א' ל"ל בה מ"מ ק"ל כיון דס"ל לר"י דל"נ בל תגרע אלא כשהוא בעצמו ממולא הה"נ לבל תוסיף וכדא' ר"א דמאי שנא וא"כ מ"ט דר"י דאמר ינתן במתן א' הא וודאי מתן ד' דר"א טפי עדיף כדי לקיים זריקת דם של מתן ד' כמצוותו כיוון דאין כאן נידנוד איסור בל תוסיף משום ההיא דמתן א' הואיל ואינו מעצמו והא תקשה בין למ"ד בבלול בין למ"ד בכוסות פליגי ותוס' פי' ל"נ בל תגרע אלא כשהוא בעצמו הילכך כיון שהוא יוצא בא' למה נזקקנו ליתן ד' ועוד טפי עדיף בא' מבד' כדמפ'. וא"י מהו זה וודאי זקוק הוא למתן ד' לקיים מצות מתן ד' כמצוותו לכתחילה ול"ל לבטל בחינם. וגם הא דמפרש כשנתת עברת בבל תוסיף ועשית מעשה הא אין שייך כאן עבירות בל תוסיף כל עיקר כיון שאינו בעצמו ומה טע' הוסיף ר"י לדבריו מהא הא דר"א עדיף וכדפי' וביותר אני תמה דספ"י דעירובין (דף ק') דרוצה לדמות ההיא דפליגי התם בעלה באילן בשבת אי ירד או לא ירד להא דר"א ור"י לר"א דאמ' ינתן במתן ד' דא' קום ועשה עדיף ה"נ ירד. הא ש ל"ד קום ועשה דאילן לקום עשה דמתן ד' דהכא כיון דל"נ בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו לא מבעיא דאין עבירה בקום ועשה זה, אלא אפילו מצוה נמי איכא אבל התם אם ירד עביד איסורא בהאי בקום ועשה ועק"ל לה"ט בתרא לר"י דעדיף לי' מתן א' ממתן ד' מפני שאין עושה מעשה בידים משא"כ מתן ד' שעובר בבל תוסיף בקום ועשה ולא שייך כאן לומ' יבא עשה וידחי ל"ת מטעמא דפ' בפנים וכיון שכן לא יתן אפי' מתן א' כדי שלא יעבור בלאו דב"ת אע"ג דמ"א מעכ' ומ"ד ל"מ הא דא"מ מצו' מיהא איכ' אלא דכאן א"ע דוחה ל"ת א"כ לא יתן כלל אפי' מתן א' דאז אין עובר בב"ת כדפי' לעיל דלא כנראה מדברי הרשב"א אבל כשנותן מתן א' גורם לעבור בבל תגרע ואין כח בעשה זו לדחות הל"ת אטו משום שלא יפסול הקרבן עובר על בל תגרע כיון דאין כא בעשה זו לדחות את ל"ת הל"ל שלא יתן כלל והעשה נעקרת מאיליו שלא בגרמא דידי' מהשתא שנתן מתן א' שהוא הגורם ללאו דבל תגרע לחול כאן וע"י גרמא דילי' חלה ונעקרת ובדוחק יש ליישב זה

ואין עד נ"ד פי' התוס' אע"ג דה"ט דרחמנא א' והצילו העדה מיהו הה"נ לענין חובל לחבירו כדמוכח בפ' החובל (דף צ') וק"ל מ"ש חובל בחבירו דאין עד הרואה נ"ד משאר ד"מ הא בחובל נמי ל"ש ה"ט דל"ח לי' זכותא ור"א והצילו העדה כמו בשאר ד"מ והא דאמר ההוא גברא דתקע לחבירו דא"ל ר"י נשיאה הא ר"י הגלילי דא' מנה צורי הב לי' מנה צורי וקס"ד ה"ק הא אנא דחזיתך ופרי' למימ' דעג"ד מהא ברייתא דסנהדרין שראו. בא' שהרג דאפי' ר"ט ל"ק. אלא דמקצתן נעשין עדי' אבל ענ"ד ל"ק היינו למאי דס"ד דהא דר"ט מיירי בחזו ביממא ואפ"ה מקצתן נעשין עדים ולא סגי לדון ע"פ ראיית עצמן ול"א עד נ"ד ע"פ ראייתו משו' ל"ת שמיטה גדולה מראיי' אלמא גזרת הכתוב הוא דבעי הגדה עדי' לדון ע"פ משום שנאמר עפ"י שני' עדים דבעי דגדא דווקאי לא סבירא דווקא א"כ הה"נ חובל ושאר ד"מ שוין נמי בזה לד"נ דבעי הגדה דווקא דהא ע"פ כתי' בהו ולר"ט ליכא למיתני משום טעמא דהצילו העדה דא"כ אפי' מקצתן נמי אין נעשי' דיינים ואפשר שהתוס' סמכו אהא דפרי' הת' וסבר ר"ע דאין עד נ"ד והתני' והכה איש את רעהו באבן או באגרוף שמעון התימני א' מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל שמסור לעדה ולעדים פרט לשיצתא אבן מת"י העדים א"ל ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו שידעו במה הכהו ועל מה הכהו כו' הא הכהו בפניהם עד נ"ד ומשני לדבריו דשמעון התימני קא' ולי' לא ס"ל וש"מ דס"ל להגמ' אליבא דר"ע אין עד הרואה נ"ד בחובל ונ"ל מהא דאמ' ר"ע גבי ד"נ בראו שהרג כולן עדי' הן אפי' אותן שלא העידו אין נ"ד דאי בחובל עד הרואה ולא העיד אדר"ע נ"ד ובמעיד לחוד הוא דאין נ"ד כשאר ד"מ מאי ק"ל מהא דעדה ועדים הא הכה' בפניה' נ"ד דלמא הא דנ"ד היינ' ע"י העדות עדות אחרי בפניה' ולא ע"פ עדות עצמן ואע"פ שזה יש לדחות לכאורה דאפ"ת דהא דדייקינן הא הכהו בפניהן נעשו דייני היינ' ע"פ העדות אחרי' מ"מ כיון דלת"ק בעינן מסור לעדה ולא סגי בעדי' לחוד מגזה"כ ה"ל עד' בכלל עדי' לדבר זה ואמאי נ"ד בהכהו בפניה' ה"ל בכלל עדי' לדבר זה ואין עד נ"ד מ"מ כי מעיינית בי' אין ממש בדיחוי זה דהא וודאי אע"ג דמגזה"כ בעי ת"ק מסור לעדה כמו לעדים מ"מ האי מסור לעדה לאו משום לתא דעדים הוא אלא משום לתא דעדה הוא דרמי רחמנא עלה דעדה מסירה זו ואין זה ענין לעד נ"ד דכולה מילתא בתורת דיינות הוא ולא בתורת עדות כלל ועוד דאפ"ת דהא דמסור לעדה תורת עדות הוא אפ"ה מוכח שפי' דחובל כד"נ הוה אדר"ע דס"ל בד"נ אין הרואה נ"ד דהא לא שמענו לר"ע להדי' דאין עד אפילו המעיד נ"ד אלא דהמקשה מהא דעדה ועדי' דייק לה מהא גבי ראו שהרג דכולן נעשין עדים אדר"ע אלמא אפי' עד הרואה אין נ"ד כ"ש המעיד והא ר"ע גבי ד"נ איירי ומדרמי מהא המקשן אההיא דעדה ועדי' דמיירי מחובל ש"מ דחובל בהא לד"נ דמי דאי אמרת דה"ט דר"ע בהא דראו שהרג משו' דלא חזי לי' זכותא הא מש"ה הרואה אין נ"ד כ"ש המעיד הא מאי קושי' מהא דעדה ועדי' דמיירי בחובל דלמא בחובל אפי' המעיד נמי נ"ד כיון דל"ש בי' ה"ט דל"ח לי' זכותא א"ו חובל לד"נ דמי ולי א"ר מזה דוודאי חובל אינו כד"נ להא מלתא דהרואה אין נ"ד כיון דל"ש ה"ט דל"ח לי' זכותא וליכא משום והצילו העדה גבי חובל כמו בד"נ והא דפריך מהא דעדה ועדי' לאו מרישא דקרא דמיירי מחובל לחוד פריך אלא מסיפא דכתיב אם יקום וגו' ונקה המכה ונ"ל מיני' בפ' הנשרפין [דף עח] מלמד שחובשין אותו ואי מיית קטלינן המכה והא לת"ק לענין מיתה נמי בעינן מסור לעדה ולעדי' ועלה קאמר ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו הא הכהו בפניה' נ"ד אפ"ת דנידון ע"פ עדי' אחרים ולא ע"פ ב"ד הא בד"נ אפי' בכה"ג הוא אין עד נ"ד וזה ברור גם אין ליישב דברי התוס' דחובל אפילו עד הרואה אין נ"ד ע"ד שפיר הרז"ה בס' המאור דה"ט דבד"נ אין עד הרואה נ"ד דכיון דחזו לא בדקי בדיק' יפה והא מה"ת אחד ד"מ ואחד ד"נ בדרישה וחקירה אלא מפני נעילת דלת בטלו רבנן דרישה וחקירה מהודא' והלואות ובדיני קנסות אוקמוהו אדאורייתא כדאמרי' ר"פ אד"מ [דף לא] וה"ה לגזילות וחבלות כמו שכתבו התוס' והמפרשי' ולפ"ז י"ל מה"ת בכל דבר אין עד הרואה נ"ד כיון דצריך דו"ח הואיל וראו המעשה חיישינן שמא לא יחקר וידרוש יפה מיהו בתר דתיקון רבנן דד"מ א"צ דו"ח מעתה עד הרואה