טורי אבן צה

רובא עדיף והשתא מאי משני פרה בחזקת פטורה קיימא מה בכך כיון דאפי' בתר רובא ל"א גבי קמה ה"ה למ"כ דדמי למ"ע לפי גמ' דידן כ"ש דל"א בהו בתר חזקה דפרה בחזקת פטורה קיימא. ואמאי ספק משנתגייר נשחטה פטורה ומ"ש מקמה דאפי' בתר רובא ל"א להקל דאפילו את"ל דקמה יש לה חזקת חיוב הא מ"מ רובא וחזקה רובא עדיף כדא' רפט"ז דיבמות [דף קיט] וכ"ש למאי דפי' לעיל דבקמה ליכא חזקת חיובא כלל ואפ"ה ל"א בתר רובא להקל. ואע"ג דר"ב תי' עוד דה"ט דל"א גבי קמה בתר רובא משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דכל דבר שאינו בעל חיים כ"מ שמונח שם הוא קביעתו דהא אין יכול לילך משם דהא ט' שרצים וצפרדע אחת בניהם וגם גבי ט' צבורין של מצה וא' של חמץ הואיל והונח שם הוי מקום קביעתו דברי תמה הן דוודאי במקום הנחתו הוי לי' קבוע אבל אם פירש מכם אזלינן בתר רובא ואמ' כל דפי' מרובא פי'

דף טו ע"ב בנות שוח כו' שהן עושות לג' שנים וקתני סיפ' רי"א הפרסאות שביעית שלהם מוצאי שביעית שהן עושות לב' שנים א"ל לא אמרו אלא בנות שוח ותימא בעיני מאי שנא פרסאות לרבנן מבנו' שוח והי' נ"ל דה"ט דרבנן דס"ל כר"נ דבאילן העוש' ב' בריכות אזלינן בתר חנטה והעושה בריכה אתת בתר לקיטה ובנו' שוח עושין ב"ב כשאר תאנים כדפי' בפנים ואזלינן בהו בתר חנטה לפיכך שבועי שלהם שני' אבל פרסאות עושין בריכה אחת אזלינן בהו בתר לקיטה למעשר והה"נ לשביעי' כמש"ש מש"ה אין שביעי' שלהם מ"ש לרבנן ולפ"ז פרסאו' של ו' שנלקטו בז' לר"י דאזל בתר חנטה אין שביעית נוהג בהם ולרבנן דאזלי בתר לקיט' נוהג ובזה ר"י לקולא ורבנן לחומרא אלא שראיתי שם בירושלמי א"ל והרי עמך בטבריא והן עושות לשנה אחת א' להן והרי עמכם בציפורי וה"ע לב"ש אלמא בעיקר עשיית אילן זה נחלקו לר"י עושה לב"ש ולרבנן לשנה אחת וזה תימה שנחלקו במציאות ומכחישין זא"ז בדבר הנראה לעינים. ונ"ל דוודאי איכא פרסאות שעושות לשנה כהני דטבריא ואיכא (לכ"ש) [צ"ל לב' שנים] כהני דציפורי והעושות לב"ש שביעית שלהן מ"ש אפי' לרבנן דכ"ע בתר חנטה אזלי לא נחלקו אלא בסתמא אי נכרי או ישראל חשוד מוכר פרסאות בשוק במ"ש ואין ידוע אי הן מהעושות לב"ש ושביעית נוהג בהן או הן מהעושות לשנה ואין שביעי' נוהג בהם דהא חנטו במ"ש רי"ס שרובן עושות לב"ש ואזלינן בתר רובא וז' נוהג בהם ורבנן ס' רובן עושות לשנה ואין ז' נוהג בהם וע"ד שפי' מתני' דפ"ב דמכשירין פי' שרבו ע"ש ג' א"נ במוצא פרס' ב' שנגמרו במחובר באילן במ"ש לרבנן אין קדושת שביעית נוהג בהן ולר"י נוהג ורישא דב"ש ז' שלהם ב' נמי נ"מ להא דאמר מיהו ברישא כ"ע מודו דכולן או רובן אינן עושות אלא לג' שנים

דף כ"ח הדר אמר רבא אחד זה וא"ז יצא מאות לאו להנות נתנו כתב הר"ן בשה הרז"ה דכי שרי דווקא בתקיעות של ר"ה שהן מה"ת אבל בתעניות לא ולפ"ד אף בתקיעות ר"ה צריך לדקדק לפי שיש בהן דרבנן ואני תמה הא הרז"ה בס' המאור רפ"ג דסוכה פסק בשמואל דביו"ט שני של חג יוצא בלולב גזול ובע"כ ה"ט דבמצוה דרבנן יי"ח במצוה הבאה בעבירה כמ"ש בפנים בשם התוספות. וכיון שכן אפי' את"ל דמדרבנן מצות להנות נתנו וה"ל מה"ב מה בכך הא כל בדרבנן מה"ב יוצא בדעבד ואולי לא אסר הרז"ה בשל תענית אלא לתקוע בו לכתחילה אבל בדעבד יוצא: מ"מ ק"ל על הרז"ה דמחלק לענין מצות לאו להנות נתנו בין מצות של תורה למצות דרבנן והא תנן רפ"ג דעירובין (דף כז) מערבין לכהן בבית הפרס רי"א אפי' בבה"ק ומפרש בגמרא (דף ל) דאע"ג דאסור לקנות בית באיסורי הנאה אפ"ה שרי ר"י משום דא"ר יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו להנות נתנו והא אפי' בשביל מצוה דרבנן נמי מערבין כדפריך שם רפ"ח (דף פ"ב) אמילתא דר"י מאי קמ"ל תנינא לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשת' והא הני מצות דרבנן נינהו וש"מ דבמצו' דרבנן אמ' נמי מצו' לאו להנו' נתנו. ול"ל דאע"פ דאפי' על מצות דרבנן נמי מערבין מ"מ ההיא דבה"ק דר"י מיירי כגון שעירוב על מצוה של תורה כגון לעלו' לרגל או לצור' לול' ושופ' וכיוצ' בזה דא"כ למה לרבנן בבה"ק לא משו' דס"ל מערבין אפי' לדבר הרשות. הא מ"מ כיון דזה עירוב לדבר מצוה מדשרי ר"י לישתרי לרבנן נמי כיון דמצו' לל"נ אלא ודאי ש"מ למ"ד מערבין אפי' לדבר הרשות אפי' היכא שעירב לדבר מצוה בבה"ק אסור גזירה אטו עירוב לדבר הרשות וה"נ לר"י אס"ד דל"א במצוה דרבנן מצות לל"נ ואסור נהי דס"ל אין מערבין אלא לד"מ לגזור מצוה של תורה אטו מצוה דרבנן וכ"ת ר"י לא גזור א"כ ל"ל למימר דפליגי בדר"י עד שמתמה התם לימא כתנאי אמר לשמעת' לימא דלכ"ע א"ל לדר"י אלא דרבנן גזרו מצות של תורה אטו דרבנן ור"י לא גזר. א"ו ש"מ לכ"ע גזרו ומהשתא אי בדרבנן מצות ליהנות נתנו אפ"ת דר"י דמתיר ב"בהק במערב למצוה של תודה איירי אפ"ה לגזור של תורה אטו דרבנן אלא ש"מ דמדרבנן נמי אמ' מצות לל"נ ושרי בשביל' נמי לערב בבה"ק מה"ט וליכא למגזור מידי והא דאמ' בסמוך המודד הנאה ממעין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמ' וה"ט משום דליכא הנאת הגוף וה"ט נמי דמודר הנאה מחבירו דאין מזה עליו בימות החמה. מכאן ק"ל על מה דכתב הר"ן בפ"ז דחולין דבאיסור הנאה כל היכא דלא מכוון אפי' בפסיק רישא נמי שרי ומביא ראי' מהא דמוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יכוונו בחמה מפני החמה והא התם ודאי מטי לי' הנאה אלא כיון דלא מכוון לא חיישינן לה מידי והא במעין ובהזה לא מכוון לה ואפ"ה בימות החמה אסור

הרי הוא ע"ע בל תגרע. לא נתברר בגמ' באיזה ענין ע"ע בל תגרע ורש"י בפ' ואתחנן פי' לא תוסיפו כגון ה' פרשיות בתפילין וה' מינין בלולב וה' ציצית וכן לא תגרע משמע מפ' דבג"פ וג' מינים שבלולב וג' ציצית ע"ע בל תגרע דומיא דעובר בה' מהם אבל תוסף. ולכאורה נ"ל דא"ע בבל תגרע אלא דאם גרע אפ"ה כשר בדיעבד ולא בטל מצוותו כגון מתן ד' דקי"ל רפ"ד דזבחים (דף ל"ו) כל הניתנן על מזבח החיצון שאם נותנן מתנה א' כיפר. אבל היכי דמגרע ביטל מצותה לגמרי ופסול אפי' בדעבד כגון כל הני דקי"ל ד"פ שבתפילין וד"מ שבלולב וד' ציצית מעכבין זא"ז כדתנן בפ"ב וג' דמנחות ואם חיסר אחד מהן אף הג' שעשה אינו כלום ואין כאן מצות תפילין ולולב וציצית כלל א"ע על בל תגרע דאין לשון גרעון נופל אלא שהיכא שעשה מצוה אלא שלא עשה בשלימתה ובמילוא' וחסר קצת מטכסיסי המצוה אבל היכא שהגרעון פוסלה ומבטלה לגמרי אין שייך כאן לשון גירעון וה"ל כאלו לא הניח תפילין כלל ולא נטל ד"מ ולא עשה ציצי' לגמרי דא"ע אלא בעשין הללו השתא נמי דעשאן אלא שעש' בגירעון א"ע אלא בעשה לחוד אם יש בידו לעשות ולא עשה ואין להם שייכות כלל ללאו דבל תגרע והיינו דלא מצינו בכולה גמ' שע"ע בב"תג אלא בהא דמתן ד' לחוד ואע"פ שכתב הרשב"א בפ"ק דהא דא"ע בב"תג בר"ה שחל בשבת דגזרו רבנן שלא לתקוע משום דתיקנו שלא לתקוע לצורך משום גזירה שמא יעברנו ד"א ברה"ר הרשות בידם וליכא ב"תג. ומשמע מדבריו דאם אינו תוקע בר"ה שחל בחול או שלא עשה שאר א' ממ"ע מלבד שעובר בעשה עוב' נמי בלאו דב"תג ולפ"ז כ"ש אם עשה ג"פ בתפילין וג"מ בלולב וג' ציצית אע"ג דמעכבין זה את זה אפילו הכי עובר נמי בב"תג דלא גרע מאלו ישב ובטל את המצוה לגמרי כבר תמהתי עליו בפנים בפ"ק דא"כ למ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו ילקו על ביטול מ"ע אחת דהא אין לך עשה שאין עם ביטולה לאו דבת"ג והא וודאי לא שמענו אלא ודאי ש"מ דלא קאי לאו דבת"ג אביטול מ"ע כלל. ויש להביא ראי' למאי דפי' דהיכא דמעכבין זא"ז אם גרע א' מהם א"ע בבת"ג דתני' בפ"ג דסוכ' (דף ל"ג) ד"מ שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רימון ולא ד"א ופריך פשיטא ומשני סד"א ליתי כי היכא דלא לישתכח תורת אתרוג קמ"ל זימנין דנפיק חורבא מיני' דאתי למיסרך ואי אפי' זא"ז יש לאו דבת"ג אי חיסר א' מהן. האיך ס"ד לעבור בלאו למיתי פריש או רימון במקום אתרוג משום דלא לשתכח תורת אתרוג הא וודאי פריש או רימון שמביא כמאן דליתא דמי ואין כאן אלא ג' מינין לחוד ועובר בבת"ג. וגם ל"ל למימר דאינו מביא משום חורבא דאתי למיסרך ת"ל משום לאו דבת"ג דה"ל איסור דאורייתא ואפ"ת דה"ק סד"א ליתי ולא לכווין לשם מצוה דאין כאן משו' בת"ג דכמו דלעבור בבל תוסיף בעי כוונה ה"נ ג"כ לעבור בבל תגרע וכמ"ד מצות צ"כ דהא תנאי פליגי בהא בפ"י דפסחים ולהאי תנא לעבור נמי אפי' בזמנו ב"כ. מ"מ אכתי תקשה ל"ל טעמא דילמא אתי למיסרך דאין חשש זה אלא לימים ושנים הבאים כשיהי' לו אתרוג ראוי לצאת הל"ל דאין ראוי להביאן משום חשש חורבה בשעתי' מיד דילמא יביאם ויכוון לשם מצוה ויעבור בלאו ולמה שביק חשש חורבה בשעתי' ונקט חשש חורבה דלאחר זמן ועו' דחורבה זו דמפ' דילמא אתי למיסרך אינו אלא בשב ואל תעשה דמבטל מצות לולב הא בל תגרע חמיר דה"ל בקום ועשה. א"ו ש"מ בד"מ שבלולב וכל כיוצא בו דמעכבין זא"ז אם חיסר א' מהן ליכא משום בל תגרע אפי' במכוון לשם מצוה דומה לעצים בעלמא שנוטלין לשם מצוה דל"ש בהו לאו זה:

מיהו בספרי בפ' ראה תניא לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו מכאן אמרו הנתנין במתנה אחת שנתערבו בנתנין במתנות ארבע ינתנו במתנה אחת ד"א ל"ת עליו מנין שאין מוסיפין לא על הלולב ולא על הציצית ת"ל לא תוסיף עליו ומנין שאין פוחתין מהם ת"ל לא תגרע ממנו מנין שאם פתח לברך ברכה כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלקיכם יוסף עליכם וגו' ת"ל דבר אפי' דיבור אל תוסיף עליו ומדקתני מנין שאינו מוסי' לא על הלולב ולא על הציצית ת"ל לא תוסיף ומסיים עלה ומנין שאי פוחתין מהם ת"ל לא תגרע. ש"מ דבלולב וציצית שייך לאו דבל תגרע אע"ג דמעכבין זא"ז ובשלמא מציצית לק"מ דאיכא למימר דתנא דספרי כר"י ס"ל דתנן ספ"ג דמנחות (דף ל"ח) ד' ציצית מעכבין זא"ז שארבעתן מצוה אחת רי"א ארבעתן ארבע מצות ומיירי בדאית לי' כל הד' ציציות ופוחת מהם ומטיל ג' בטלית דלא שייך כאן לומר שיבא עשה וידחה ל"ת כיון דיכול לקיים שניהם שהרי בידו כל ארבעתן וכדאמ' ר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב כו' אבל בלולב קשי' דהא לכ"ע ד' מינים שבלולב מזא"ז ואפ"ה עובר על ב"ת בפוחת מהן