טורי אבן צד

דמקדש הוי ה"נ בהאי עשה נמי יעבור מיד כיון דלא תלי רחמנא לעשה זו בזמן ביאה והא צדקות בכלל מ"ע דקחשיב הוי ואכולהו כייל מ"ע מה"ת שיבא הכל ברגל וכו' משמע דאצדקה נמי א"ע בשום עשה קודם הרגל ודוחק לומר דמ"ע דמוצא שפתיך דאתרבי בי' צדקות ילמוד מ"ע זו סתום ממ"ע מפורש דובאת שמה דתליא ברגל דזמן ביאה הוא ענ"ל דהעשה דובאת שמה לא קאי כלל אצדקות ושאר מ"ע דל"ש לביאת מקדש כל עיקר אלא הלאו דל"ת דבקרא דכי תדור נדר דאיתרבי בי' צדקות ושאר מ"ע קאי אכולהן ועל צדקה לחוד עובר בעשה ול"ת דאידך קרא דמ"ש תשמור דאיתרבי בי' צדקות מן בפיך אבל עשה דובאת שמה ל"ש בהו כלל ע"כ הרמב"ם שם ואחד האיש וא' האשה עבב"ת ולכאורה תמוה דהא ע"כ ל"מ לר"ז אשה מהו בב"ת אלא מטעמא דהא איתא בשמחה דל"ל הא דאביי אשה בעלה משמחה אבל אביי דא' אשה בעלה משמחה הא וודאי אשה אינו בב"ת והא פשיטא דקיי"ל כאביי לגבי ר"ז דבתרא הוא אלא שהרמב' לטעמו אזל שכתב (בפ"א מה"ח) גבי שמחה נשים חייבות במצוה זו הרי דפסק דלא כאביי וכבר הגיה עליו הראב"ד לא בקרבן אלא בשמחה שתשמוח עם בעלה שתעלה עמו והוא שמח אותה והיינו כאביי ונ"ל דה"ט דפסק כר"ז משום דסתמא דגמ' פ"ק דנדרים (דף ג) אזלא כוותי' דקא' התם והרי חטאת יולדת דלא אתיא לכפרה וע"ע משום ב"ת אלמא אשה ישנה בב"ת וממילא ש"מ נמי דאיתא בשמחה והיינו כר"ז דאלו לאביי כיון דאפי' בשמחה ליתא ב"ת מניין וכ"כ זה (בתשו' סי' ס"ו) מיהו י"ל הא דקאמ' התם חטאת יולדת עובר' בב"ת היינו בע"ע שנה בל"ר ובב"ת זה דשנה אפי' אשה נמי ע"ע לכ"ע וכמ"ש בפנים ועוד למאי דפי' בפנים דאמ' ולא אפריש דחטאות ואשמות כל קרבנות חובה מיירי באומר אחר הרי עלי לפטור את פלוני מחובתו וחטאת יולדות נמי אפ"ת דאשה א"ע בב"ת דאינו לא בראי' ולא בשמחה מ"מ שייך בי' ב"ת באיש שא' הרי עלי לפטור את פלוני' יולדת מחטאתה ואע"ג שהיא אינה בביאת רגלים לגמרי כיון שננודר הוא איש וישנו בביאת רגלים עובר אע"פ שעיקר החייב אינו בביאת רגלי' הא קיי"ל (נדרים ד') מחוסר כפרים א"צ דעת

ויצבור גרנו לתוכו בשה"מ הבאתי הא דתנן פ"ב דמס' מכשירין פי' שני שרבו על שלישי כו' עד ושל שביעית על של מוצאי שביעית הולכין אחר הרוב מחצה למחצה להחמיר וכבר כתבתי שם ע"ד פי' הר"ש אבל להרמ"בם יש שיטה א' שפי' שם מחצה על מחצה להחמיר ר"ל שאם הי' עירוב בין פי' השנה הג' והב' שלפניה או שלאחריה או בין הו' וה' ראוי שיוציא מן הפי' ההן מ"ר התמידי ואח"כ מ"ש כי מ"ע אין בו קדושה ומע"ש קדוש וטעון הבאת מקום ואם הי' עירוב מחצה למחצה בין פי' שביעית בשנה שלפניה או לאחריה התערובות ההוא ידונו בו דין פי' שביעית ואוכל בקדושת שביעית וכ"כ בחיבורו פ"א מה"מ כמה שכתבתי בפנים (דף י"ד) ולפ"ז באותן העשויים פרכים פרכים לעולם הי' ראוי' להפריש מהן מ"ש אם לא בידוע בוודאי שמ"ע הרוב והכ"מ הקשה בשם הר"י קורקוס דלדעת הר"ש ה"ל לפ' ולומר מפריש שניהם אבל לשון הולכין להחמיר משמע דאחר אחד מהן הולכין אלא שהולכין אחר החומר שהוא מ"ש שצריך לאוכלו בקדושה ונר' חילוק נכון ומוכרח שאם המועט נשאר טבל כדברי הר"א דמייתי מן הירושלמי אבל שאינו בטל ברוב איך אמרו הולכין אחר הדוב הא טבל לא בטל ואני אומר אפי' לפי דבריה' נמי תקשה דהא הרמ"בם נמי מודה בהא שאם הפריש מ"ע במקו' מ"ש לא עשה כלו' והא תנן הולכין אחר הרוב משמע הרוב של עני עני שאם מפריש על הכל מ"ע דהא כיון דשל שני ע"י הפרשה של עני א"י מידי טבל אינו בטל ברוב וכיון דה"ל טבל אסור בכל שהוא. ועוד ק"ל הא האי מתני' איירי נמי מתערובות של חדש וישן דהא קתני של רביעית על של חמישית והא בשתי שנים הללו נוהג מ"ש לחוד ובע"ב לא קתני לה אלא משום דה"ל תערובת זה חדש עם ישן וחדש וישן אפי' בדעבד אין מוציא זא"ז מידי טבל כדתנן בפ"ק דמס' ואמאי הלכו אחר הרוב הא אין טבל בטל ברוב. ומה שדקדק מדקתני הולכין להחמיר משמע שהולכין אחר א' מהן והוא החומר שבשניהם אין זה דקדוק דהא מיירי נמי לענין חדש וישן וכדפי' והתם ליכא חומר באחד מבשני. והא קתני התם ושל שביעית על של מוצאי שביעית והתם הא איכא חומר בכל א' מהן משא"כ בחבירו דשל ז' יש בהן קדושת שביעית ופטור מן המעשר ושל מ"ש חייב במעשר ואין בהם משום קדושה ובע"כ להחמיר במחצה למחצה דידהו היינו שנותני' עליו חומר שניהם לפיכך סתם ותני להחמיר בכולהו ובכל א' אזלינן אחר החומר דשייך גבי' ומהא דשל שביעית על של מ"ש תקשה נמי מרישא דהולכין אחר הרוב אם רובא של ז' פטור מן המעשר ואמאי הא זה טבל וודאי הוא וטבל אינו בטל ברוב

ול"נ לפרש משנה זו דלא איירי כלל בנתערבו זה לתוך זה ורבו בתערובת של זה על של זה אלא הא מתני' ע"ד הא דתנינן שם לפני (הילכו') [צ"ל הלכה] זה המוצא פירו' בדרך אם רוב מכניסין לבתיה' פטו' למכור בשוק חייב מחצה למחצה דמאי וה"נ תנינן התם הרבה מילי כה"ג גבי עיר ישראל ונכרי' דרין בה לענין מרחץ וירק הנמכר בשוק ומצא בו תינוק מושלך או מציאה ושאר דברים דבכולן הולכין אחר הרוב ובמחצה ע"מ להחמיר וכה"ג מתפרש הא מתני' דפי' ב' שרבו על של ג' וכו' דמיירי משל מ"ש ועני וחדש וישן מדתני של ד' ע"ש ה' וכן לענין מעשרות ושביעית מדתני של ו' על של ז' ושל ז' על של מוצאי שביעית וכמש"כ וה"פ פירות של שנה שני' שרבו בעיר על של שנה שלישית וכן אם רבו בעיר של ג' על של ד' ומצאו שם פירות בשוק הולכין אחר הרוב וכיון דרוב פירות שבעיר הן של ב' מפריש מ"ש גרידא וברבו בעיר של ג' מפריש מ"ע. והה"נ לענין חדש וישן הולכין אחר הרוב ואם רוב פירות שבעיר הן של ב' מפריש מהן על פירות של ב' ומשל ב' עליהן וכן משל ג' על ד' ומשל ה' על של ו' ונ"מ לענין חדש וישן ולענין שני ועני ושל ד' ע"ש ה' נ"מ לענין חדש וישן לבד ועל כולן תני סיפא מחצה על מחצה להחמיר ובכולן אין מפרישין עליהן ממ"א ולא מהן על מקום אחר ואין להם תקנה אלא להפריש מני' ובי' משום ספק חדש וישן וכן לענין ספק שני ועני במחנה למחצה הולכין להחמיר וצריך להפריש במעשרות מספק וכדעביד ר"ע ובשל ו' על של ז' ושל ז' על של מ"ש הולכין אחר הרוב ברבו בתוכו ושל ו' ע"ש ז' חייב במעשר ואין בהם משום קדושת שביעית וברבו של ז' ע"ש מ"ש פטור מן המעשר ויש בו קדושת שביעית. וכה"ג תנן במס' שביעית פ"ה מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית רי"א מיד וחכ"א משירבה החדש

דף י"ד ונהג בו ב' עישורין כ"כ בפנים דבגמ' דידן משווה ספק מתנות כהונה ומתנות עניים להדדי מדרמי אמתני' דגר שנתגייר דמיירי ממתנות כהונה אמתני' דחורי נמלים מיהו ק"ל לגמ' דידן דמדמי ורמי להו אהדדי ושני רבא התם הכא פרה בחזקת פטור קיימא פי' עד עכשיו היתה בחזקת נכרי ומספק העמידנה על חזקתה קמה בחזקת חיובא קיימא פי' שהיתה מעולם בחזקת ישראל שחייב במצות מש"ה אזלינן בספיקא להחמיר ומשמע לי דרישא דקא פרה בחזקת פטור קיימא דווקא הוא אבל אי ליכא חזקה ספיקא להחמיר וסיפא דקא' קמה בחזקת חיובא קיימא ל"ד דאלת"ה אלא תרווייהו דווק' קשיין דיוקא דרישא וסיפא אהדדי טעמא דפרה בחזקת פטורה הא לא"ה ספיקא להחמיר ובסיפא קאמר קמה בחזקת חיובא הא לא"ה ספיקא להקל אלא וודאי חדא דווקא ואידך ל"ד וכיון שכן ע"כ הא דקמה ל"ד דמאי חזקת חיוב שייך לומר בה דאע"ג דשל ישראל היא מעולם אפ"ה אין כאן חזקת חיוב דהא תבואה זו שבחורי נמלים אפשר לומר דשל בעה"ב הן אטו קמה קיימי בחזקת עניים יותר משל הבעה"ב אלא ודאי סיפא לאו דווקא אלא כל כמה דלא קיימא בחזקת פטור כמו פרה ספיקא להחמיר וזה ברור ואעפ"י שהר"ן בפ"א מס' נדרים (דף ד) דייק מהא דקאמר קמה בחזקת חיובא קיימא הא לא"ה אזלינן לקולא במתנות עניים לדידי לאו דיוקא הוא דהא מההוא דקאמר פרה כו' איכא למידק איפכא וכדפי' דההוא דווקא. עוד הביא ראיה הר"ן שם מפ"ק דיומא (דף ח') גבי נחתומין דקא' בשלמא מ"ר ומ"ע הממע"ה וש"מ דספק מ"ע לקולא אין זה ראייה דדמאי שאני דרוב ע"ה מעשרין מש"ה אזלינן להקל וכ"כ שם הר"ן בשם הרמב"ן והרשב"א דספק מ"ע להחמיר מכל מקום קשה ליה למאי דפי' ובא דגמרא שלנו דספק מ"ע להחמיר והה"נ לספק מתנות. כהונה למאי דמדמי גמ' שלנו אהדדי והא בהרבה מקומות מצינו דספק מ"כ להקל להא דמת ביום ל' אליבא דר"ע ופ"ד דטהרות תנן ספק בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה בין טמאים ובין טהורים הממע"ה והכי רהטא כולי פירקי דבכורות בפ"ק (דף ד) גבי פטר חמור ובפ"ב גבי בכור בהמה טהורה ובפ"ח גבי בכור אדם דבכולהו מספק אזלינן להקל. וברפ"ג (דף יט) גבי לוקח בהמה מן הנכרים וא"י אם בכרה קאמר ר"ע ואם ספק יאכל במומו לבעלים ובספ"ק דבכורות [דף יא] גבי מפקיד פירות אצל נכרי כפירותיו רש"א דמאי וקא' ר"א להפריש כ"ע ל"פ כי פליגי ליתנן לכהן ת"ק סבר וודאי חלפינהו ובעי מיתבינהו לכהן ור"ש סבר דמאי והממע"ה. וכה"ג מצינו בכולי גמ' דספק מתנות כהונה להקל ומ"ש מספק לקט דלכ"ע להחמיר אפי' לרבנן דע"כ ל"ק רבנן גבי חורי נמלים התחתונים לבעה"ב ב אלא דס"ל דהני וודאי כנסו משל בעה"ב הא אם הי' ספק הוי לקט דהא עליוני' נמי ספק נינהו ואמרי רבנן דהוו לעניים מספק וכדפי' התוס' התם ובפ"ב דבכורות [דף יח] אר"פ הכל מודים בספק מעשר שפטור מן המתנות ואמ' ה"מ מאן ר"מ פשיטא כו' אלמא אע"ג דס"ל לר"מ ספק לקט לקט אפ"ה במתנות כהונה מודה דספיקא להקל והממע"ה. ועוד ק"ל באותה סוגי' דפ"י דחולין דמדמי מ"כ ומ"ע להדדי ומחלק בין האי דפרה לקמה משום דפרה בחזקת פטורה וקמה בחזקת חיובא. הא כתב המרדכי שהקשו קמאי אמאי לא אזלינן בחר רובא ורובא דקמה של בעה"ב היא והא אפי' ר"מ דחייש למעוטי בכ"מ ה"מ ברובא דליתא קמן אבל דאיתא קמן מודה. ותי' ר' ברוך דה"ט דגלי קרא עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו וש"מ דבמתנו' עניים ספיקא להחמיר ואפילו בתר רובא ל"א וחיישינן למעוטא ואפי' רבנן מודו בהא וכדפי'. וכיון דאפי' בתר רובא דעדיף דל א ב"ש בתר חזקה דגריעי דהא קי"ל רובא וחזקה