טורי אבן צב

דאין לנו אלא תפילין לאו למימרא דאין נעשו זקן ממרא על שום מצוה שבתורה אלא על תפילין בלבד הא קרא גבי ז"מ כתיב בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע אלמא אהני נמי נעשה ז"מ. ואע"ג שתוס' פירשו שם ואין לנו אלא תפילין ואדר"י כל הני דרשות דדרשינן לעיל מקרא דכי יפליא לא חייש דברי תימה הן בעיני נהי דהני דדרש התם מריבוי דקרא איכא למימר ל"ח אבל דם ודין ונגע דכתיב בקרא בהדיא מי א"ל דלא חשיב. ופשוט בעיני שדברים הללו לא יצאו מפי רבותינו בעלי התוס' אלא איזה תלמיד טועה אמרו ועו' יש לי להביא ראי' דלר"י גם על שאר מצות שבתורה נעשו ז"מ דהא אר"כ התם דאינו נהרג אלא א"כ הן אומרי' מפי השמועה והוא אומ' כך הוא בעיני תדע שלא הרגו את עקביא בן מהללאל ור' אלעזר אומ' אפי' הוא אומ' מפי השמועה והן א' כך הוא בעינינו נהרג כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל וא"ת מפני מה לא הרגו את עב"מ מפני שלא הורה הלכה למעשה ואי לר"י אינו נהרג אלא על הודאות תפילין הא ד' דברים שנחלקו עקביא ורבנן במס' עדיות אינו נוגע לענין תפילין כלל ומה מביא ר"כ ראי' מהא דלא הרגוהו. וכ"ש ר"א דאמ' ואין לנו אלא תפילין אדר"י ל"ל למימר מפני שלא הורה הלכה למעשה אפי' הורה אפ"ה פטור דהא כר"י ס"ל דאין לנו אלא תפילין אע"כ ר"י נמי מודה לר"מ דע"ד שזדונו כרת ושגגתו חטאת נמי חייב הא בהני ד' דברים דעקביא יש בהן בני כרת וחטאת כמו דם הירוק ושער הפקודה מיהו ראי' זו יש לדחו' דהכא מוכיח ר"כ אדר"מ וכן לר"ש דאמר התם אפי' דיקדוק א' מד"ס מ"מ לא הרגוהו ומדר"מ ור"ש נשמע לר"י דא"ח עד שיאמ' כך הוא בעיני דבהא לא שמענו דפליגי ועוד מדסיפא דהאי דעדיות ר"י דתנן א ר"י ח"ו שעקביא נתנדה כו' ש"מ דרישא לאו ר"י. ומ"מ הדבר מוכרע מעצמו דאי אפשר לומר דדוקא תפילין קא' דם ודין ונגע כתיבי בקרא בהדי'

אבל הדבר ברור כמו שפי' המפ' דר"י אית לי' דר"מ דע"י דבר של כרת וחטאת נעשה זקן ממרא ומוסי' עליו ע"ד שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס ונ"ל הא מיתורא דקרא דאשר יורך עד דאיכא תורה ויורך. ומ"מ על דבר של כרת וחטאת נמי חייב כר"מ מג"ש דדבר דבר לכל הני דכתיבי בהאי קרא ודאתי מרבויא אע"ג דהרבה מהן לאו בני כרת וחטאת נינהו מ"מ כיון דאפשר להתגלגל ע"י הוראה זו לבא ע"י איזה סיבה אפי' על דרך רחוקה לבא לידי איסור כרת וחטאת חייב וכדפ' התם בגמ' בכל חד איך אפשר להתגלגל בכל הני לבוא לידי איסור כרת וחטאת והשתא אם איתא כדפי' רש"י דאיסור ב"ת משוי לתפילין לחייב עליהן משו' הוצאה בשבת וא"כ מה מוסיף ר"י על ר"מ מרבויא דקרא דיורך לאתויי תפילין מה תוספות הוא זה וגם קרא ל"ל הא בכלל דבר שחייבין עליו על זדונו כרת ושגגתו חטאת הוי נמי הוראה זו דאי זקן ממרא הורה לעשות ה' פרשיות וסנהדרין ד' איכא כרת וחטאת ע"פ הוראתו דאי יוצא בה"פ אילו בשבת חייב כרת וחטאת ככל מלאכת שבת (דכ"ת) [צ"ל דב"ת] משוי לי' למשא ואפילו הורה לפחות הפרשיות יותר מן הסנהדרין הא איכא משום בל תגרע ומה לי לאו דבל תוסיף ומה לי לאו דבל תגרע וא"כ ליתא איסו' דבל תגרע ולשוי עלי' למשא והוי לי' דבר של כרת וחטאת אם יתכוון לשם מצוה בשבת. והא ודאי לא לגרע מהרבה דברים דקחשיב התם אדר"מ דחייב עליו אע"פ שאין ענינים לאיסור כרת וחטאת אלא שאפשר לבוא לזה ע"י סיבה רחוקה כגון ד"מ וד"נ ודיני מלקות ומתנות עניים ועוד הרבה דברים דחשיב דא"א לבוא לידי איסור כרת וחטאת אלא א"כ יקדש אשה בממון זה וכ"ש הכא דאפשר לבוא ע"י איסור כרת וחטאת ע"י הוראתו משום הוצאת דשבת והא ר"מ ור"י ס"ל דשבת ולילה זמן תפילין ונשי' חייבו' בהם בפ"י דערובין (דף לו) ולפי' רש"י כיון דשבת זמן תפילין הוא שייך איסור בל תוסיף ומשוי לי' כמשא במניח ב' זוג תפילין אפי' אינו מתכוון למצוה למ"ד מאצ"כ כדא' התם וא"כ הה"נ למוסי' או גורע אחת מן הפרשיו' דעובר וחייב בשבת משום הוצאה ול"ל משום דאמר בפ"ק דשבת (דף ו') אליבא דאיסי בן יהודא דאבות מלאכות מ' חסר אחת ואיכא אחת מהן דאינו חייב עלה וא"כ יש לומ' אליב' דר"מ ור"י דעל הוצאה אינו חייב דליכ' נ"מ לשום איסור כרת וחטאת ע"י הוראה זו דתפילין הא ליתא דבפ"ז וח' דמס' שבת מצינו להדי' לר"מ ור"י דמחייבי אהוצאה דשבת ועוד הא כבר הוכיחו התוס' בשם ר"י שם דאפי' איסי ב"י מודה דעל כל ל"ט מלאכות דשבת חייבין עליהן כרת ול"ק אין חייבין על א' מהן היינו סקילה במזיד והשתא תקשה אם אית' דאיסור בל תוסיף ותגרע משוי לתפילין בשבת כמש' וחייב עליו משום הוצאה בשבת א"כ מה מוסיף ר"י אר"מ מקרא יתירא דיורך תפילין הא תפילין לדידי' זמן תפילין הא ה"ל בכלל דבר שח"ע זדונו כרת ועל שגגתו חטאת דקאמר ר"מ ואין זה תוס' וקרא דיורך ל"ל. אלא ודאי משום איסורי' בל תוסיף ותגרע לא משוי להא כמשא ואינו חייב עליהם משום שבת הילכך אינו בכלל כרת וחטאת משום הכי אצטריך קרא יתירה דיורך לרבו' תפילין. וא"ש הא תוס' דר"י

דף כ"ח בד"ה כל הברכות כתבתי בפנים ונ"ל להביא ראי' מדאמ' אנדרוגנוס מוציא את מינו כו' אלא חומרא בלבד כצ"ל: מיהו יש לדחות ראי' זו דאפ"ת דהא דאינו מחויב אינו מוציא אחרים אינו אלא מדרבנן מ"מ מ"ל שיתהפך הספק לאידך גיסא להקל זימנין זה הטומטו' המוצי' את מינו תוציא אותו אשה מספיק' דהא גיסא דילמ' נקבה הוי ואידך טומטום שיצא ע"י זה יוציא זכר משום ספיקא דהאי גיסא שמא זכר הוא והשתא ע"י שלשתן נתהפך הספק האחד להקל שלא כדין בוודאי בין שתאמר שניהם זכרים א"כ זה לא יצא ע"י אשה בין שתאמר שניהם נקבות הזכר הוודאי לא יצא בין שתאמר שא' מהם נקבה אם המוציא זכר א"א לו לצאת ע"י אשה ואם היוצא נקבה א"א לו להוציא את זכר ודאי וכיון דאפש' להפך לכל צד עד שיבא לידי קולא בודאי ע"י ג' בני אדם מש"ה אזלינן לחומר' אע"ג דאצל כל א' וא' בפ"ע ה"ל ספק ומדרבנן ספיקא לקולא אפ"ה כיון דע"י ג' ב"א אפשר לבוא לידי קולא בוודאי ממ"נ אזלינן לחומרא

דף ל ע"א וקסבר עד ועד בכלל. בפ"ו דמנחו' [דף ס"ח] גרסינן רב ושמואל דאמרי תרווייהו בזמן שב"ה קיים עומר מתיר בזמן שאין בה"ק האיר מזרח מתיר מ"ט חרי קראי כתיבי כתיב עד יום הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה הא כיצד כאן שבה"ק כאן בזמן שאין בה"ק ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו אפי' בזמן שב"ה קי' האי' מזרח מתי' והא כתיב עד הביאכ' למצוה ופריך משחרב ב"ה התקין ר"י ב"ז שיהא יום הנף כולו אסור מ"ט מהרה יבנה ב"ה כו' כדאמ' הכא ואס"ד למצוה משום מצו' ליקום וליגזור אמר ר' נב"י ריב"ז בשיטת ר"י אמ' דאמ' מה"ת אסור שנאמר עד עצם היום הזה עד עיצומו של יום וקסבר עד ועד בכלל וכתבו התוס' מנ"ל לר"י ולר"ל דפליג שום תנא עליה דר"י דקא' אבל בזמן שבהמ"ק האי' המזרח מתי'. ביאור דבריהם בשלמא לרב ושמואל ניחא דכיון דת"ק משו' מהרה יבנה בה"מ אלמא ס"ל דעד ולא עד בכלל ואינהו דאמ' כת"ק אבל לר"י ולר"ל ע"כ ת"ק כר"י ס"ל משוה קושיא דמשו' מצוה ליקו' ולגזו' והא קו' ל"ק אלא משום דא' אף בזמן שבהמ"ק האיר המזרח מתיר ועד הביאכם למצוה מנלן דפליג שום תנא אר"י:

ונ"ל שנעלם מהם פלוגתא דתנאי בספ"ד דערכין [ד' י"ח] דתני' התם מיום הראשון ועד יום השביעי יכול א' ולא א' בכלל ז' ולא ז' בכלל כו' ת"ל עד יום הא' ועשרים לחודש בערב רבי אומ' א"א א' וא' בכלל ז' וז"ב. ומפ' התם דפליגי לת"ק עד ולא ע"ב ולרבי עוע"ב ומשמע התם דלמ"ד גבי א' וז' עד ולא עד בכלל. בכ"מ נמי ס"ל הכי ולרבי בכל מקום אמרי' עד ועד בכלל דפריך התה לימא מתני' דהתם דיליף מקרא דשנת עשרים (מלמטה) [צ"ל כלמט'] גבי ערכין והתם עד בן עשרים כתי' דלא כרבי והנ"מ מהא דרפ"ז שאכתוב בסמוך גבי מוכר שדהו בשנת היובל ה"נ ר"י דהכא גבי חדש כרבי ס"ל דעד ועד בכלל ור"י ור"ל דא' כרבנן דהתם (דע"ועב) [דעד ולא עד בכלל כצ"ל] וה"נ עד עצם היום לא עצם היום בכלל מ"מ הא ק"ל דשם ברפ"ד ד' כ"ז] איתמר המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר קדושה ונותן חמשי' שמואל אמר א"ק כל עיקר ומפרש התם דהיינו טעמא דרב דאמר קרא ואם (שנת) [צ"ל משנת] היובל ושנת היובל בכלל ומקשינן התם לרב מדתני' דאם הקדי' בשנת היובל אינה קדוש ומסיק הא מני רבנן היא ורב דא' דא' א' וא' בכלל ז' וז' בכלל ה"נ בשנת היובל ושנת היובל מרבי בכלל אלמא ס"ל לרב דעו"עב בכלל. וא"כ אמאי אמר הכא גבי חדש דבשהמ"ק האיר המזרח מתיר ולא אמר עד עצם היום ועד בכלל ויהא כל היום הנף אסור בזמן דליכא עומר וכר"י דס"ל הכי. ושמא דאע"ג דבכ"מ ס"ל לרב דעד ועד בכלל היכי דמוכח שאני דלכ"ע אמר' עולע"ב. כדמוכח התם בפ"ד דערכין גבי מראשו ועד רגלו דראשו ולא ראשו בכלל רגלו ולר' בכלל לכ"ע משום דשאני סימני דראשו מסימני דגופא א"נ משו' דכתי' לכל מראה עיני הכהן כדאמ' התם אלמא היכי דמוכח שאני וה"נ ס"ל לרב דעד עצם היום ולע"ב דאי ס"ד דועד בכלל נמצא הקרבות עומר ממהר היתר חדש משעת הקרבה עד הלילה וכיון דעד עצם שלא בזמן עומר כל היום אסור ה"ל למכתב עד הביאכם קודם לעד עצם היום שזמן הבאה ביום ועד עצם היום אי ועד בכלל הא כלות זמנו אינו עד הלילה וכיון דהיתר הבאה קדים להיתר דעד עצם היו' ה"ל לקרא לאקדומי אלא ודאי עולע"ב וא"כ הית' דעד עצם היום קדים לזמן הבאה לפיכך אקדמי' קרא. וכ"ת הא ר"י משום דס"ל עוע"ב ס"ל כל יום הנף אסור בזמן דליכא עומ' ול"א שאני התם דמוכח וכדפי' לרב לאפלוגי עלי' וי"ל דס"ל לרב דר"י פליג את"ק ולא ניחא לי' למימר דר"י טעי כדפר' ר"נ אליבא דר"י ור"ל ולטעמא דת"ק הא דיום הנף כולו אסור מתקנת ריב"ז מטעמא דגזירה מהרה יבנה בה"מ וש"מ דשלא בזמן עומ' האיר המזרח מתיר ולא מסתבר לי' לומר דרבי דס"ל עוע"ב פליג אהא תקנתא דריב"ז לפיכך ניחא לי' לומ' דלרבי משמע לי' דהכא מוכח דעולע"ב ולר"י משמע ליה דאין זה הוכחה כ"כ כמו גבי מראשו ועד רגלו לפיכך ס"ל דה"נ אמ' עוע"ב. מ"מ זה דוחק קצת דמחמת סברא בעלמא דלא תניא בשים דוכתא יחלק רב אדר"י ואולי נאמר כדאמרינן בעלמא רב תנא הוא ופליג ושמואל א"ל דכרבנן ס"ל דבכ"מ עד ולא עד בכלל ואע"ג דהתם ברפ"ז דערכין פי' רש"י ותוס' דדברי שמואל דהתם דאמר אינו קדושה כל עיקר אתיא אפי' כרבי. אינו