טורי אבן צא

ולא עוד שמוכח התם בהדיא למ"ד דמה"ת חד נמי כשר אפי' הוא הדיוט ואינו מומחה וא"כ דיין זה אין ראוי אפי' להצטרף עם ב' מומחין לקבל עידי הזמה אלא צריכין שלשה אחרים מומחין לקבלן הא כה"ג ה"ל עדות שא"אי להזימה לה"ט. ובשם הרשב"ם פי' דה"ט משום דכתי' ועמדו ב' האנשים אלו העדי' לפני ה' אלו הדיינים בעינן שיעמדו העדים לפני הדיינים ולא שיהיו העדים בעצמן יושבים ודנין. וגם על ט"ז ק"ל דא"כ אפי' ראו ביום אמאי נעשו דיינים הא בעינן ועמדו ב' האנשים וכו' והא ליכא דהא הן עצמן דיינים ועדים

וראיתי להר"ן בחי' בפ"ד דסנהדרין (דף לד) שפי' בשם הרמב"ן דנ"ל מדכתי' ועד אחד לא יענה בנפש למות ודרשו רבנן התם דעד אינו עונה בין לזכות ובין לחובה והאי למות דקרא מוקי לה בא' מן התלמידים אבל עד המעיד אפי' לזכות אינו עונה כ"ש שאינו נעשה דיין. ועל טעם זה ג"כ ק"ל דהא ה"ט דעד אין עונה אפי' לזכו' משום דמחזי כנוגע לעדות דחיישינן שמא העיד שקר ורוצה להפך בזכותו כדי שלא יגמור הדין ע"פ ואם יוזם יהי' פטור א"כ אפי' ראו ביום אמאי עד נעשה דיין מטעמא דל"ח שמיעה גדולה מראייה הא ל"ד שמיעה לראייה דבשמיעה אין כאן משום נוגע בעדות אבל בראיה איכא משו' נוגע בעדות וכדאמרן ועק"ל לרי"בי מא"ל דפליג התם אדרבנן וס"ל דעד לא יענה למות אבל לזכות עולה ול"ל לה"ט דמחזי כנוגע בעדות ולפי דבריו ברור דבד"מ עונה דל"ש זכות וחובה בד"מ דמה שהוא חובה לזה הוא זכות לזה וה"ה בכל העדיות דל"ש זכות וחובה כגון עדות קידוש החדש וכיוצא בו עונה א"כ מנ"ל דאין עד נ"ד בהני והא הלכה רווחת היא לכ"ע דאין נ"ד וליכא מאן דפליג עלי'. ול"ל דר"י כר"מ ס"ל דמקיש ריבים לנגעים ואפי' גמר דין בלילה לא נ"ל מהאי הקישא ואייתר לי' קרא דביום הנחילו לאין עד נ"ד וכמו שאכתוב בסמוך. ליתא דהא רצה לאוקמי שם למתני' דהתם דתנן ד"מ הכל מלמדין זכות וחובה וד"נ הכל מלמדים זכות ואין ה"מ חובה בא' מן העדים וריב"י היא ואי דר"י אליבא דר"מ אזלא הא מתני' דהתם לא אתי' כר"מ דמקיש ריבים לנגעים ואפי' גמ"ד בלילה לא ואלו התם תנן ד"מ דנין ביום וגומרין בלילה וכדאמ' בגמ' התם ובשם ר"י פי' התוס' שם בפ"ח דב"ק טעם אחר דאין עד נ"ד משו' דנ"ל מביום הנחילו את בניו דפ' נחלות אותן מבקרין החולה ששמעו את הצוואה שנתן לכל א' מבניו יעמדו כל א' בחלקו אבל ע"פ שמיעתו בלילה לא יעמדו כל א בחלקו לפי ששמיעתן בלילה אינו ראוי לדון ע"פ וכיון שאינו ראוי לדון ע"פ ראיי' הלילה עד שיעידו עליהן ביו' ה"ל עדים לכן א"י לדון דאין עד נ"ד אלמא מהכא הוא דשמעינן דאין עד נ"ד והיינו דאמ' בפ' אד"מ (דף לה) ור"מ דנ"ל שאין דנין אפי' גמ"ד אלא ביום מדאיתקש דינין לנגעים ביום הנחילו מאי עביד לי' ומ"ל ביום אתה מפיל נחלאות ואי אתה מפיל נחלאות בלילה דבלילה כותבין ואין עושין דין ומסיק ואזיל כולה סוגי' עד דה"ל עד ואין עד נ"ד ולהכי איצטריך לאתויי עלה ואר"ח דכל עיקר לא מייתי ביום הנחילו אלא משום דבעי לאפוקי מינה דאין עד נ"ד בדר"ח דאי לאו להכי אחא אמאי איצטריך כלל ביום הנחילו לר"מ וא"ש הא דמייתי עלה ואר"ח ול"ק ר"ח בלא ויו אלו דבריו ואע"פ דק"ל דכאן פי' דהאי ביום הנחילו ל"צ אלא משים דאין עד נ"ד והא בפ"ח דב"ב (דף קיג) תני' והיתה לב"י לחוקת משפט אורעה כל הפ' כולה להיות דין כדר"י דאמ' ג' שנכנסו לבקר את החולה וכו' ומסיק ואזיל כולה סוגיא כמו בההיא דפ"א ד"מ ואין ענ"ד ופי' שם התו' בשם ר"י אורעה כל הפ' כולה להיות דין לענין שע"כ של בנים נעשין אלו דיינים אותן העומדים בשעת צוואה ועושין דין ולא מצי האי למימר איני רוצה לדון לפניכם אלא לפני ב"ד הגדול וכו' אע"כ מקבל אותן בדיינים

וא"ת הא דא' בפ"א ד"מ ור"מ האי ביום הנחילו מאי עביד לי' לכדתני רבה ב"ח והשתא אי מיירי בדבר ששייך בי' דין גמור הא שמעת לי' מהיקש' דריבי' לנגעים ואמאי איצטריך ביום הנחילו ואר"י איצטריך דס"ד כיון דמשונה משאר דינים שדנין ע"כ ה"א שדנין אף בלילה הרי אפי' לר"מ איצטריך האי ביום הנחילו שאין לדון דיני נחלאות בלילה דאע"ג דנ"ל מהקישא דריבים לנגעים לכל ד"מ אפי' גמ"ד ביום אפ"ה איצטריך ביום הנחילו דדין נחלאות בלילה הואיל וקילי דדנין אותה בע"כ כדנ"ל מלחוקת משפט נקל נמי לענין לילה קמ"ל דלא וכיון דיום הנחילו להכי אתא אכתי לא ש"מ דאין ענ"ד ושמא תרי ר"י נינהו אחד ר"י הידוע בעל התוס' והשני ר"י אחר הוא ולהאי ר"י דפ"ח דב"ק משמע לי' דר"מ האי ביום הנחילו קמ"ל דביום דיני נחלאות ה"ל דין פסוק ע"פ צוואתו והעדים ששמעו מפיו נעשין דיינים ולחוקת משפט קמ"ל דבלילה הואיל ואין ראוי' לעדות אין נ"ד ש"מ דאין עד הרואה בלילה נ"ד וביום נ"ד וש"מ מיני' שניהן כדפי' דביום נ"ד אבל לא בלילה. ומה"ט ניחא לחלק בין ראו בלילה דאין נ"ד לראו ביום דנ"ד. ואיפכא ל"ל דמסתברא ביום דראו להעיד נ"ד מה"ט דל"ת שמיעה גדולה מראייה משא"כ בלילה אבל לא נ"ל לומר שדין נחלאות משונה משאר ד"מ א"נ מביום הנחילו נ"ל כולהו מילתא דביום הוי צוואתו לפני העדים דין פסוק ושמעה הצוואה נ"ד אבל לא בלילה דה"ל עדים ואין ענ"ד אלא דאכתי יש לעיין הניחא לר"מ אבל לרבנן דנ"ל מביום הנחילו דתחילת דין ביום אין עד נעשה דיין מנ"ל

דף כח ע"א הדר אמר רבא אחד זה וא"ז יצא. דהא משמע וודאי דע"כ לא פליג רבא עלי' דר"י אלא בדיעבד דסבירא לי' לר"י דבשל שלמים אם תקע לא יצא ולרבא יצא אבל בלכתחילה מודה לי' דלא יתקע וכדאמר ר"י בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא אלמא אע"ג דבדעבד יצא לכתחילה לא ומני' שמעינן לרבא בין של עולה בין של שלמים אע"ג דיצא בדיעבד לכתחילה לא וא"כ אמאי יצא בדיעבד הא ה"ל דיחוי וכיון דאין ראוי לכתחילה אפי' בדיעבד נמי לא וכדאמר רבא גופי' ברפ"ח דזבחים [דף עג] גבי זבחים שנתערב בהן א' מן הפסולין להקרבה השתא דאמר רבנן לא יקרב מדרבנן משום גזירה כדמפ' התם אי נקריב לא מרצה ופריך לי' התם מהא דתנן חטאת שנתערבו בעולה ועולה שנתערבו בחטאת אפילו אחת בריבוא ימותו כולן בד"א בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך עשאן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול למטה כו' ומשני הא כמ"ד בעלי חיים נידחין הא כמ"ד ב"ח א"נ ופריך תו והרי שחוטין דלכ"ע נידחין ותנן רא"א אם קרב הראש של אחד מהן יקריבו כל הראשין וגבי איברי תמימים שנתערבו באברין בעלי מומין תנינן לה ומשני ר"א הוא דא' כחנן המצרי דא' אפי' דם בכוס מביא חבירו ומזווג לו דאפי' שחוטין אין נידחין ומ"מ ש"מ דס"ל לרבא דיחוי וס"ל למי כל היכא דאמר רבנן לכתחילה לא אפי' דיעבד לא מהני משום דיחוי והא בפ"ג דסוכה (דף לג) מבעי' לן גבי הדס בנקטם ראשו מעי"ט ועלתה בו תמרה בי"ט אי יש דיחוי אצל מצות או לא ורצה למפשט מדר"פ ודחי לה התם והשתא תפשוט לי' מדרבא דאין דיחוי אצל מצות מדמהני שופר של עולה ושלמים בדיעבד אע"ג דלכתחילה לא ש"מ אינו דיחוי דאי יש דיחוי כיון דלכתחילה לא אפי' בדיעבד ל"מ משום דיחוי כדא' רבא גבי תערובות פסולים בכשירין גבי קדשים. מיהו מש"ה לק"מ דהא דאמר ר"י בשופר של עולה ל"י ואם תקע יצא לצדדין קאמר לח יתקע במזיד ואם תקע אשוגג קאי דבשוגג מעל ונפק לחולין אבל במזיד לא מעל ולא נפקא לחולין כדפי' התו' וכיון דס"ל לר"י מצות ליהנות נתנו במזיד אפי' בדיעבד נמי לא יצא דהא במזיד עולה נמי לאו בת מעילה היא ודמי לשלמים לדידי' דלאו בת מעילה נינהו אפי' בשוגג ואיסורי' הוא דרכיב עלי' ס"ל דלא יתקע כיון דליכא דררא דמצוה אע"ג דאין כאן הנאה מן הקודש דכיון דמצוה ליכא אין נהנה כלום מתקיעה זו מ"מ א"ל דרבנן גזרו אטו הנאה אבל רבא בתר חזרה דס"ל דמצות לאו ליהנות ניתנו ובשופר של קודש יכול לצאת ידי חובת מצוה של תקיעת שופר דאין כאן איסור נהנה מן הקודש אפי' לכתחילה רשאי לתקוע בהן תקיעת מצוה דבמקום מצוה ל"ג רבנן ואין כאן דיחוי כלל. אבל מ"מ ק"ל מהא דאמר רבא בסמוך שופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא ורבא גרסינן ולא כספרים דגרסי ר"י דא"כ קשיא דר"י אדר"י דאמר גבי שופר של שלמים דל"י וכדפי' התוס' והשתא כיון דא"א לכתחילה אע"ג דבמקום מצוה הוא אם תקע בדיעבד אמאי יצא הא כל כה"ג חשיב לרבא דיחוי ותפשוט מיני' בעיין דפ"ג דסוכה דאין דיחוי אצל מצות ועוד דהא אמר רבא בפ"ג דסוכה [דף לא] לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר ואי ס"ד יש דיחוי אצל מצות כיון דלכתחילה לא יטול אם נטל אמאי כשר. מיהו ק"ל אהא דפ"ה דזבחי' דכה"ג חשיב לי' רבא לדיחוי הא תנן התם [דף ע"ח] נתערב בדם התמצית ישפך לאמה ר"א מכשיר אם לא נמלך ונתן כשר אלמא אע"ג דאסור לזרוק לכתחילה אפ"ה אם לא נמלך ונתן כשר ובפ"ג דמנחות [דף כ"ג] תנן קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר ואם הקטיר זו שנקמצה עלתה לבעלים כו' נתערב קומצה בשיריה כו' לא יקטיר ואם הקטיר עולה לבעלים אלמא אע"ג דלכתחילה לא בדיעבד שפ"ד ולא דה"ל דיחוי וכה"ג מצינן הרבה בס' קדשים וכי נקום לכל הני כחנן המצרי

מצות אין צריכות כונה בפנים הבאתי הא דתנן רפ"י דעירובין (דף צ"ה) המוצא תפילין מכניסן זוג זוג רג"א שנים שנים. ומוקי לה בחד לישנא בלעבור בבל תוסיף פליגי ופי' רש"י התם דאם עובר בב"ת כגון שמניח ב' זוגות תפילין אם שבת הוא אתא איסור ב"ת ומשוי עלי' כמשאוי וממילא חייב עליו משום הוצאה. וק"ל ע"ז מהא דתני' בפ' הנחנקין (דף פ"ז) גבי זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דר"מ. רי"א ע"ד שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים ומפ' הג"מ היינו טעמא דר"מ יליף דבר דבר מחטאת ור"י ה"ט דכתיב ע"פ התורה אשר יורך עד דאיכא תורה ויורך. ובתר שמעתא זו גרסינן [דף פ"ח] אר"א א"ר אושעיא א"ח אלא ע"ד שעיקרו מד"ת ופי' ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין פי' שפירושו מד"ס שהן ד' פרשיות ויש בו להוסיף ה' או יותר ואם הוסיף גורע דעובר בב"ת ואליבא דר"י פי' דאמ' לעיל עד דאיכא תורה ויורך. ובע"כ הא דקאמר אליבא דר"י