טורי אבן צ

המעשר על המעות ויחלק הפירות לענים והמעות יאכל בירושלים מכלל דהולכין אחר הרוב דרישא א"צ להפריש אלא מעשר א' ע"ש הרוב ועל של המיעוט א"צ להפרי' כלל דהמיעו' בטל ברוב וכמאן דליתא דמי אלא דק"ל על פי' הר"ש דאמאי הולכין אחר הרוב לענין מ"ש ועני הא טבל דבר שיל"מ הוא דאפי' באלף לא בטיל וכדתניא בפ"י דנדרים (דף נח) רש"א כ"ד שיל"מ כגון טבל ומ"ש והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור ובע"כ ה"ט דטבל דשיל"מ הוא משום דאפשר להפריש עליו ממקום אחר כגון משל נכרים למ"ד יש קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשר או משל דמאי למ"ד רוב ע"ה מעשרין הן דהללו פטורין מה"ת וחייבין מדרבנן כמו תערובת של טבל דפטור מה"ת דהא בטל ברוב החולין שנתערב בהן וחייבין מדרבנן וכדא' שם גבי עובדא דר"ש שזורי אבל בע"א א"א בתקנה להפריש עליו ממ"א כמש"כ התוס' וכמש"כ בפנים מש"ה איכא למימר דה"ט דהולכין אחר הרוב בהא דפ"ג דמכשירין לענין מ"ש ועני ול"ח להו דשיל"מ לא מבעיא היכא דרובא של שנת מ"ש בתערובת זה דשל מ"ע בטל ברוב ולא ה"ל דשיל"מ דא"א להפריש על המיעוט של מ"ע ממ"א ואין לו תקנה כלל דאי משל נכרים א"ל דס"ל להאי תנא אין קנין לנכרי וה"ל מן החיוב על הפטור ואי משל דמאי אע"ג דוודאי קי"ל רוב ע"ה מעשרין הן דאין לאוקמי לסת' מתניתין דלא כהלכתא פסיקתא דליכא מאן דפליג עלה א"ל דס"ל כר"א דאמר בפ"ה דמס' דמאי דא"צ לקרוא שם למ"ע של דמאי ולא נחשדו ע"ה עליו כיון דמותר לזרי' ל"ל פסידא דמפריש לה ואוכלה כדא' בפ"ג דמכות (דף י') אלא אפילו רובא של (מ"ש) [צ"ל מעשר עני]. והא לכ"ע יש לו תקנה למ"ש בהפרשה ממ"א אפילו למ"ד אין קנין דהא דמאי לכ"ע חייב במ"ש ויכול להפריש עליו משל דמאי די"ל דמיירי שנתערב חוץ לירושלים דאפילו מ"ש בטל שם ברו' כדתנן בפ"ג דמס' ביכורים גבי מ"ש וביכורים ואסורין כל שהן מלאכול בירושלים פי' אם נתערבו בירו' אוסרין בכ"ש הואיל ויכול לאוכלן שם בקדושת מ"ש ה"ל דשיל"מ אבל אם נתערבו חוץ לירושלים לא ה"ל דשיל"מ הואיל ואיכא טורח להעלותו לירו' ולאכלו שם וה"מ בפ"ד דב"מ (דף נג) בסוגיא דמ"ש שאין בו ש"פ כמ"ש התוס' שם. א"נ י"ל דמתני' כרבנן דפליגי עלי' דר"א וס"ל דקורא שם למ"ע של דמאי ואפ"ה ברובא של מ"ש מ"ע המועט בטל ברוב ולא הוי דבר שיל"מ אע"ג דאפשר להפריש עליו משל דמאי דמיירי כגון שאין לו טבל מ"ע אח' של דמאי להפריש עליו וכה"ג לא הוי לי' דשיל"מ כמש"כ הרשב"א בת"ה בשם ר"ת שהקשה מהא דאמר בספ"ה דע"ז (דף עד) דטבל לא בטל מטעמ' דכהיתרה דחטה א' פוטרת את הכרי מתרומה כך איסורה. ותפוק ליה דטבל ה"ל דשיל"מ. ותי' דל"א טבל דבר שיל"מ אלא כשיש לו להפריש עליו ממ"א שאלו אתה מזקיקו ליקח ממ"א פעמים אין לו והרי הוא נפסד כדי להתירו ולא אמרו דבר שיל"מ אל' כשאתה יכול להתירו בלא שוה הפסד ממון ממ"א

ואע"פ שק"ל ע"ז מעובדא דר"ש שזורי שנתערב לו טבל ברוב חולין וא"ל קח מן הנכרי או מן השוק הרי אע"פ שלא הי' לו כיון שאפשר ליקח ה"ל דשיל"מ ולא בטל ברובא ואי משום תרומה שבו הזקיקו ליקח מן השוק או מן הנכרי דאע"ג דאין כאן משום דשיל"מ אפ"ה בטבל לתרומה אינו בטל ברוב מה"ט דכהיתרו כך איסורו ליתא דע"כ האי עובדא דר ש דנתערב טבל בחולי בטבל שכבר הורם ממנו תרומה גדולה מיירי דאי לא תימא הכי היאך קאמר לי קח מן השוק דהיינו מע"ה א"צ הא לקוח מע"ה להפריש ממנו ת"ג דלא נחשדו ע"ה עלי' מה"ט גופי' דחטה א' פוטר את הכרי א"כ אין תקנה לתערובת זה להוציא מטבל דת"ג בקח מ השוק אלא ע"כ מיירי שכבר הפריש מן הטבל הזה לת"ג קודם שנתערב כדא' בעלמא שא"א לגורן שתעקר אלא א"כ נתרמה ממנו ת"ג וא"כ כיון דלא טבל לת"ג התערובת הזה אינו אלא למעשרות בלבד א"א לך לומר לתערובת הזה שאינו בטל ברובא דכהיתירו כך איסורו דהא שאר מעשרות שיעורא בעי וחטה א' אין פוטרת בע"כ א"א דלא בטלו ברוב אלא מטעמ' דה"ל דשיל"מ. והא בצריך ליקח מן השוק או מן הנכרי לר"ת לאו דשיל"מ מקרי ואמאי לא בטיל ברוב. מ"מ א"ל כגון שאינו מוצא לקנות מן השוק או מן הנכרים דכה"ג לא הוי דשיל"מ כדפי' שאר מפ' אין זה מקומו ותי' זה נראה יותר דדוחק לאוקמי לסתם משנה כר"א דיחידאי הו' ועוד דשמותי הוא והשתא למאי דפ' הא דלא חשיב לההוא תערובות טבל של מ"ש ועני דשיל"מ אלא הולכין אחר הרוב והמיעוט כמאן דליתא בע"כ ס"ל להאי תנא אין בילה דאי יש בילה אפ"ה דאין לו להפריש ממ"א ע"ד דפר' אכתי דשיל"מ הוא דכיון דיש בילה הי' יכול להפריש אפי' מני' ובי' ע"י צבירת גורן והא וודאי יותר נקל מלהפריש עליו ממ"א והשתא בענין זה כ"ש דה"ל דשיל"מ טפי וכ"ת אי ס"ל אין בילה מה הולכין אחר הרוב דקאמ' דמשמע שמפריש שיעור מעשר מה שהרוב שבתערובת מתחייבו דאי אין בילה ליכא תקנתא בהא דילמא המעשר שעלה בידו הוא מן המעוט ואין הרוב נפטר בזה. די"ל דנוטל כפי שיעור כל המועט שבתערובת זה ועוד מוס' עליו כשיעור המעש' של המרובה כגון אם נתערבו כ' סאין עם עשרה סאין אחד של שנת מ"ש וא' של שנת מ"ע נוטל למעשר י"ב סאין כשיעור כל המועט ונוסף עליו כדי מעשר של המרובה דשמא עלתה בידו כל העשר סאין של המועט וא"א לעשר ממנו על הרוב וצריך להוסיף כדי מעשר של הרוב עוד דהשתא וודאי יש כאן מן הרוב כדי מעשרותיו וכה"ג אמ' בפ"ח דזבחים (דף פ) גבי ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה למ"ד אין בילה בדאיכא רובא עליונים ויהב למעלה שיעור תחתונים ועוד (ועליונים) [צ"ל עליונים] עלה לו תחתונים ל"ע לו מטעמא דפי' והיינו הולכין אחר הרוב דקא' מפני שצריך ליטול כדי המועט ועוד לעשר ולתקן את הרוב כדין מעשר של הרוב אם מ"ש מ"ש וא' מ"ע מ"ע והמועט שנשאר בטבלו שאין לו תקנה כיון דאין בילה בטל ברוב המתוקן ע"ד שפי'. ומחצה להחמיר דקתני כיון דס"ל אין בילה צריך להפריש מחה מן התערובות ועוד יות' כשיעור מעשר של השני כגון אם נתערבו עשרה סאין של מ"ש עם עשרה של מ"ע מפריש הוא י"א סאין כשיעור הטבל של א' מהם והמעשר של אידך. והאי להחמיר היינו שיפריש מעשר אחד ויחלל על המעות ויחלק הפירות לעניים והמעות יאכל בירושלים כיון דלא בטל אחד בחבירו משא"כ כשאחד מהן רוב השני בטל במיעוטו וא"צ אחר הפרשת מעשר אחר כלום. והשתא דאתית להכי אא"ל כמה דפר' דהא דפריך ויצבור גרנו לתוכו דלענין מ"ש ועני ל"ל בה דא"א לצמצם והמועט בטלו במרובה דליתא דהא הוי לי' דשיל"מ שהרי למאי דפריך ויצבור גרנו לתוכו קס"ד דיש בילה וכיון דיש בילה לענין מ"ש ועני א"צ להפסיד יות' מדינו אלא מפריש על כל אחד לפי חשבונו ודיו נמצא מפריש משל שני כפי חשבון של שני ומשל עני כפי חשבון של עני כדאמ' אביי לענין חדש וישן למ"ד יש בילה

דף כ"ה בד"ה ואומר ובאת אל הכהנים וכו' עד סוף הדיבור מיהו כ"ז כתבתי לפי' גי' ספרים דידן דנ"ל האי דרשא דשמעתין ודפ' ז"ב שניהם מחד קרא דפ' שופטי' הנא' גבי זקן ממרא אבל הקרוב בעיני דט"ס הוא דנפל בספרים דידן דהרי גבי עדים זוממין נמי כתיב קרא כה"ג ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם ומחד קרא נ"ל הא דשמעתין ומאידך ההיא דפ' ז"ב ומסתבר לי דהאי דרשא דשמעתין נ"ל מהאי קרא דזקן ממרא דחייב מיתה הזקן ממרא וקמ"ל דאין לך אלא שופט שבימיו אפילו אינו חשוב כראשונים אפ"ה הממרה את פיו חייב מיתה וכדכתיב בסיפא דקרא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ודרשינן אפי' אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין אפ"ה תשמע לו דאלו האי דרשא דקרוב ונתרחק ל"ש גבי ענין ז"מ דהא לא מיירי מאיזה דין למעשה לחייב או לזכות לאיזה איש פרטי דהא בין דם לדם בין נגע לנגע נמי כתיבי וגם קרא דבין דין לדין לא מיירי דווקא שדנין בהלכה למעשה לזכות איזה איש או לחייבו אלא בהלכה בעלמא פליגי אבל האי בימים ההם דגבי עדים זוממין מיירי מהלכה למעשה ולדון את העדים זוממין בכאשר זמם בעונש גוף או ממון ובזה שייך לדרוש דלהכשר קרוב ונתרחק באותו הלכה למעשה אתי קרא

אר"ז כגון שראו בלילה פי' דאין ראוי לגבות עדות אם לאו שיעידו למחר וכיון שצריכין להעיד אין עד נעשה דיין וטעמא דאין ענ"ד פי' התוס' בפ"ק דסנהדרין (דף ט) משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וכיון שעדים בעצמן דנין לא ירצו לקבל הזמה על עדותן ובפ"ח דב"ק (דף צ) הקשו בשם הר"י דאורלינש דא"כ עדים הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה אע"כ יכול להזימה בב"ד אחר ה"נ בני הזמה נינהו בב"ד אחר והא דקאמר ועוד עדים הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם דמשמע מדבריו דיכולין להעיד לאו כ"ע מודו בזה מ"מ מסברא יש להקשות כן הא בני הזמה נינהו בב"ד אחר. עק"ל דלפי טעם זה אפי' ראו ביום אמאי נעשו דיינים ע"פ ראייתן משום ל"ת שמיעה גדולה מראיי' הא לא דמי שמיעה לראיי' דבשמיעה עדות שאתה י"ל הוא באותו ב"ד משא"כ בראיי' דעדות שא"א להזימה הוא דלא יקבלו הזמה על עצמן ועק"ל דהא אפי' עד אחד אין נעשה דיין אע"ג דב' הדיינים שעמו אינן עדים וראוים להצטרף עם אחר מן השיק לקבל הזמה על המעיד ש"מ בעינן דוקא שהדיינים הן בעצמן יהיו ראוין לדון דיני הזמה בלי הצטרפות אחד מן השוק עמהן השתא תקשה למ"ד רפ"ק דסנהדרין (דף ג') דמה"ת חד נמי כשר לדון ד"מ דכתי' בצדק תשפוט עמיתך והכי ס"ל לר"נ התם דאמר משמי' דשמואל שנים שדנו דיני ממונות דיניהם דין והשתא איך חד כשר לדיני ממונות הא בדיני קנסות לכ"ע בעינן שלשה מומחין דוקא כדשלח לי' ר"נ ב"י דהוא סתם ר"נ כמו שפי' התוס' בכמה מקומות לר"נ בר חסדא התם (דף ח') וקיי"ל דדין זוממין הוי קנס כדאמר ר"ע רפ"ק דמכות וא"כ בעי' ג' מומחים דווקא ואמר ר"נ התם תדע שהרי לא עשה מעשה כו' דגם הא דאין עד נעשה דיין ר"נ ס"ל הכי כדאמ' בפ"ח דב"ב (דף קיד) והשתא איך אחד ראוי לדון דיני ממונות הא כה"ג לפי סברא זו ה"ל עדות שא"א להזימה ע"י דיין זה לחוד אם לא שיצטרפו עוד ב' אחרים עמו כדי לקבל עדות הזמה.