טורי אבן פח

מונה לשעבר אדר"א דה' פרי' בסמוך דל"ל לר"א מקצת היו' ככולו והני ל' יו' בשנ' דקא' ר"א היינו ל' שלמי' ועד כניסת יו' ל"א לא מיקרי שנה מדאמ' בפ"ב דזבחי' (ד' כה) שה תמי' זכר בן שנה יהיה לכ' שיהא כל הוויותיו בן שנה אפי' בשעת זריקה ופריך מי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובשעת זריקה בן שתים אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים והשתא אי לר"א כל ל' יו' של שנה שניי' עד הליל' (לא) [צ"ל של ל"א] קרוי בן שנתו אכתי למ"ל בשעת שחיטה בן שנה ובשעת זריקה בן שתים דהאי דם נפסל בשקיעת החמה כדא' בסוף פ"ה דזבחים (דף נו) ועו' הא האי קרא דיהיו גבי פסח כתיב דזמן הקרבתו אינו אלא בע"פ ואי שחט לי' אפילו ביום ל' שלאחר שנתו בע"כ זרק לי' באותו היום ה"ל בן שנה בשעת זריקה נמי ואי שחט לי' ביום ל' בשעת שחיטה נמי לאו בן שנה הוי ויהיו דכתב רחמנא ל"ל א"ו ש"מ דבקדשים גלי קרא דאין מונין להם שנה אלא מיום אל יום משעת הלידה ולא הל' יום של שניה דהשתא משכחת לה כגון שנולד אשתקד בע"פ בשש שעות ואי שחט לי' בע"פ הבא קודם שש וזרק לי' לאחר שש היינו שעות שפוסלת בקדשים דיש לדחות דאפ"ת דבקדשים נמי דינו שוה לכ"ד דלפ"ד הירושלמי ל' יום בשנה שניה אתה מונה לשעבר אפ"ה משכחת לה לשעות דקדשים דכמו דמונין י"ב חודש של שנתו משעה אל שעה ה"נ מונין להני ל' יום שלאחריו וכגון שנולד אשתקד ל"א יום קודם ע"פ בשש שעות אם שחט בע"פ הבא קודם שש וזרק לאחר שש היינו שעות שפוסלת בקדשים. ומיהו אי נימא דביום ל' מקצת יום ככולו הוא דלא אמר' אבל מ"מ משעה אל שעה לא בעינן ולפ"ז לפ"ד הירושלמי כל אותן ל' יום שלמי' מחשבין אחר שנה שעברה (לא א"ש) [צ"ל אתי שפיר] לפ"ד הירושלמי מ"מ לר"ז אליבא דבר פדא קשה הא דאמרן וי"ל אע"ג דלענין נסכים איכא נ"מ בין כל א' מהני תלתא ספיקא דאי ברי' הוי צריך לאתנויי' בהכל נדבה ואי איל הכל חובה ואי כבש המותר נדבה מ"מ לענין בעיא דהרי עלי עול' מן האיל או מן הכבש סגי בספק זה לחוד אי בריה הוא אי לא דאי בריה הוא לא נפיק בפלגס דאינו לא איל ולא כבש והא נדר להביא מא' מהם אבל אינו בריה בין הוא איל או כבש ממ"נ נפק מש"ה אינו מזכיר אלא חד ספיקא או איל או כבש או שמא בריה הוא אבל אידך ספיקא אע"ג דנ"מ לענין נסכים כיון דלענין בעיין ליכא נ"מ מש"ה שייר לה ולא נקטינהו. והא דא' ר"מ פר בן כ"ד חודש ויום א' משום דפר בן ב' שן כדמסיק והאי יום א' משום דלר"מ יום א' בשנה חשיב שנה ומשמע וודא' דהאי יום א' היינו ביום הראשון שאחר כ"ד חודש נמי כשר לפר דהא ס"ל לר"מ מקצת היום ככולו כדא' לקמן הלכך במקצת היום שלאחר כ"ד חודש סגי וא"כ ה"ה לאיל אחר יב"ח מיד כשר לאיל. וק"ל מהא דפ"ק דפרה דבן יג"ח קרוי פלגס ואינו כשר לא לאיל ולא לכבש ואי קרב מביא עליו נסכי איל ולא עלה לו מדקאמר בן י"ג חודש ויום א' ה"ז איל בע"כ דלא כר"מ אלא ר"א דבעי ל' יום ואילו לר"מ למ"ל פלגס שאינו כשר לא לאיל ולא לכבש. והא בפ"י דמנחות (דף צא) אמר או לאיל לרבות את הפלגס ופריך הניחא לר"י דא' בריה הוא כו' אלא בר פדא דא'. מייתי ומתני דספיקא הוא איצטריך קרא לרבויי ספיקא ומסיק או לבר פדא קשיא והשתא לר"מ נמי תקשה או ל"ל כיון דלדידי' פלגס למ"ל כלל

דף יא בסוף ד"ה בתשרי עתידין לגאל כן צ"ל. מיהו בפ"ק דפסחים (ד' יג) גבי י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות ותלויות וטהורות כו' א"ל לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהר א"ל כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח ש"מ דא"א בשום ענין שיבא אליהו בע"ש ובעי"ט אפי' בקץ דבעתו: דאל"כ אכתי תקשה שמא בעתו הוא ויבא אליהו בעי"ט ויטהרם: אבני שהם

דף א ע"ב בא' בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש בה"א בט"ו בשבט: האי ר"ה לאילן נ"מ לענין חדש וישן ומ"ש ועני. ונ"מ נמי להא דתניא לקמן (דף י') ופירות נטיעה זו אסורה עד ט"ו בשבט אם לערלה לערלה אם לרבעי לרבעי והיינו כב"ה דאילו לב"ש אינו אסור לערלה ולרבעי אלא עד א' בשבט והא וודאי לענין חדש וישן ומ"ש ועני אין כאן לא קולא ולא חומרא בין ב"ש לב"ה דהא מ"מ בין למר ובין למר מונין שנה מיום אל יום ומה לי אם השנה מתחלת בא' בשבט או בט"ו בו מ"מ לענין ערלה ורבעי הא וודאי ב"ש לקולא דכלה איסורן בא' בשבט ולב"ה אינו כלה עד ט"ו בו. וק"ל א"כ לחשבי' הא גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה דקחשיב להו במס' עדיות. בשלמ' למאן דמפ' דאין פי' נטיעה אסורין עד שבט בנוטע בין תשרי לשבט אלא כשמגיע תשרי דשנת ד' דיוצא מידי ערלה הואיל ועברו עליו ג' שבט שהוא ר"ה לאילן א"כ י"ל כי אתשיל בנוטע בין א' בשבט לט"ו בו דלב"ש אסור עד א' בשבט דעדיין לא עברו עליו ג' ר"ה כשהגיע א' בתשרי ולב"ה שרי בא' בתשרי כיון שכבר עברו ג' ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן. וכה"ג אי' בפ"ח דיומא (דף פ') כי אתשיל בעוג מלך הבשן אתשיל דה"ל ב"ש לחומרא. ובפ"ד דזבחי' (ד' לח) כי אתשיל להתירא אתשיל דה"ל ב"ש לחומרא אבל למאן דמפרש דבכל ענין אסור פי' נטיעה עד שבט שהוא ר"ה לאילן קשיא וי"ל כי אתשיל לענין חדש וישן ומ"ש ועני אתשיל דאין כאן לא קולא ב"ש ולא חומרא ב"ה א"נ כי אתשיל בהפריש חן פירות שחנטו קודם א' בשבט על פירות שחנטו בין א' בשבט לט"ו בו א"נ איפכא א"נ שהפריש מ"ש או עני שנהג קוד' א' בשבט והפריש אותו מעשר לאחר א' בשבט דבזה ב"ש לחומרא וב"ה לקולא דפירותיו מתוקנין אליבא דב"ה

שט"ח המוקדמים. משנה היא בפ"י דשביעית ופי' שם הרמב"ם כגון שלוה ממנו ופרעו ולאח"ז חזר ולוה ממנו על אותו שט"ח עצמו כסך זה ואני תמה על פי' זה מאי איריא משום מוקדם אפי' לוה ופרעו ביומו וחזר ולוה ממנו בו ביום ה"ל נמחל שעבודו והכי אמ' בפ"ק דב"מ (דף יח) שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו ופריך אימת אלימא למחר וליומא חרא מ"א שנמחל שעבודו ת"ל דה"ל מוקדם ותנן שט"ח המוקדמין פסולין אלא ביומו פי' שחזר ולוה ממנו ביום שנכתב ש"מ דנמחל שעבודו אע"פ שאינו מוקדם אלא ביומו נמי לא וכן מוקדם אע"פ שלא נ"ש נמי לא דתרי מילי נינהו ובפ"ה דב"מ (דף עב) מפ' הגמרא דה"ט דמוקד' פסול לגמרי ואפי' מזמן שני אינו גובה אי משום גזירה שמא יגבה בו מזמן ראשון א"נ ר"מ היא דקניס היתירא אטו איסורא ואי מוקדם היינו שנמחל שעבודו ל"ל משום קנס או גזירה בלא"ה ת"ל דהאי שטרא חספא בעלמא הוא כדא' התם מלוה גופי' לא שביק פי' לחזור וללות בשטר של שנ"ש סבר שמעי בי רבנן ואפסידו לי וביותר אני תמה על הרמב"ם על שפי' שם ואמרו בו שהוא פסול ולא יטרוף בו לעול' ולא נאמר יטרוף בו מזמן אחרון גזי' שמא יטרוף מזמן א' וזה תימא לפי' ל"ל להא גזי' דת"ל משוה שנ"ש ואין כאן אלא מלוה ע"פ עוד כתב שם הרמב"ם רבים כשלו וחשבו שכל מי שיכתב שט"ח מזמן ואח"כ לקח הממון לאח"ז ארוך שזהו שט"ח המוקדמים וזה אינו אמת והתבאר ביטולו מן הגמ' שכ"ז שיהי' השטר בקנין טורף משעת כתיבה אף על פי שנתן הממון אח"כ הנה מה שכתב שהתבאר ביטולו מן הגמרא כיון למאי דאמ' בפ"ק דב"מ (דף י"ג) דפריך אהא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ופריך ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין אמר רב אסי בשטר אקנייתא דהא שעבד נפשי' ומפ' הרמב"ם בשטר הקנאה היינו שטר בקנין מ"מ הא רש"י פי' התם שטר הקנאה שמקנה לו נכסיו מהיו' בין ילוה בין לא ילוה יגבה מהן לאותו זמן מהיום וכ"פ הרבה מן המפ' ועוד אפי' לפי' פי' למה גינה למפ' לשטר"ח המוקדמין שלוה לאח"ז הכתיבה דלמא מיירי בלא קנין ואפי' לאביי דא' התם עדיו בחתומיו זכין לו י"ל שחתמו העדי' למחרת יום הכתיבה כדתנן בפ"ב דגיטין (דף יח) נכתב ביום ונחתם בליל' פסול מ"מ פשטא דשט"ח המוקדמין משמע שהקדים זמן הכתיבה ליום שנכתב כגון שנכתב בניסן וכתב בו זמן הכתיבה באדר שלפניו ומ"מ לב' פי' אלו הוי מאוחרין כשרים דומי' דמוקדמין פסולין דאי מוקדמין פי' שהקדי' זמנו ליום הכתיבה כה"ג נמי פי' מאוחרי' שאיחר זמנו ליום הכתיבה ואי פי' מוקדמין שהקדים זמן הכתיבה לזמן הלוואה אע"פ שנכתב בזמן הכתוב בו ה"נ מאוחרי' כשירי' הוי כה"ג שזמן הכתיבה נתאחר מיו' הלואה וכתבו בשטר זמן הכתיבה ביום שנכתב אבל לפי' הרמב"ם דמוקדמין הוי שט"ח שלוה פרעו ואח"ז חזר ולוה בו וזמן כתיבה מוקדם להלוואה שני' א"כ מאוחר כה"ג אע"פ שזמן הכתוב בו מאוחר אפי' להלוואה שני' אפ"ה כשר אמאי הא נמחל שעבודו א"ו כדפי' עיקר

כיון שעובר עליו רגל אחד עובר בעשה וקשה לי בפ"ב דביצה [דף יט] אין מביאין תודה בחג המצות מפני החמץ שבו ולא בעצרת מפני שהוא י"ט אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות רש"א ה"ה אומר בחג המצות ובחה"ש ובאה"ס כל שבא בחה"מ בא בחה"ש ובחה"ס כו' ומוקי לה אביי בלמיקם בב"ת פליגי ת"ק סבר ג"ר אמר רחמנא אפי' שלא כסדרן פי' רש"י וה"ק ת"ק כל מי שיש עליו תודה יביאנה בחה"ס אפי' הוא רגל ראשון אחר נדרו שאם לא יביאנו עכשיו יצטרך לבא בשבילו לירושלי' שהרי א"א לו להביאה לא בפסח ולא בעצרת ור"ש סבר כסדרן אין שלא כסדרן לא פירש"י הילכך הנודר לפני הסוכות יש לו שהות עד לשנה הבאה וה"ק וכו' וכל שאינו בא בחה"מ שלא הי' עליו להביאו בפסח שנדר לאחר הפסח אין צריך להביא לא בחה"ש שאחריו ולא בחה"ס שיש לו שהות עד חה"ס