טורי אבן פז

לפני' ולאחרי' בר"ה אתיא מיובל ע"י הקישא ומהשתא בע"כ גז"ש כי אתיא לליתן של זה בזה וכן של זה בזה קא אתיא דאל"כ למה נאמר' גז"ש זו בסיני דהא אין אדם דן גז"ש מעצמו ת"ל מהקישא דאדם דן מעצמו אפשר ללמוד שר"ה בשופר ופשוטה לפני' ולאחרי' מיובל וב' תרועה ביובל מר"ה אלא ע"כ גז"ש כי אתיא לשל זה בזה שיהי' כאן וכאן ג' שהן ט' ובזה א"ש נמי להאי תנא דמדנאמר' גז"ש זו בסיני ולא סמיך אהקישא מה דיליף האי תנא ר"ה מיובל לבימים ולא בלילה ש"מ לכדי ליתן של זה בזה נאמר' אבל גבי מדבר דליתא שם הקישא אלא גז"ש לחוד לא ילפינן לה לשל זה בזה וכי אתיא גז"ש לפשוטה לפני' ולאחרי' בלחוד להאי תנא ושל ושל זה בזה אין לנו: והשתא כ"ש דניחא הא דתנא דלעיל אייתי תרי מילי קמאי בהקישא אע"ג דלבסו' מייתי לגז"ש משום דאי לאו דאפשר למייתי לתרי מילי קמאי בהקיש' מגז"ש זו לחוד לא היה אפשר למייתי לאת של זה בזה וכדפי'

שבתון זכרון תרועה יום תרועה לתלמודו בא לביום ולא בלילה והשתא איכא חילוק בין תנא דברייתא לר' יונתן דאלו לתנא תרועה דיום תרועה מופנה לגז"ש דלפשוטה לפניה ולאחריה ואלו לר"י יום תרועה מ"ל לביום ולא בלילה ותרועה דזכרון תרועה מופנה לגז"ש זו וק"ל כיון דר"י ל"ל גז"ש דשביעי של יובל ור"ה דמש"ה מפיק ליום תרועה לביום ולא בלילה אע"ג דביום הכיפורי' גבי יובל כתיב וכדמסיק א"כ פשוט' לפניה ולאחריה גבי יובל מנ"ל בשלמא גבי ר"ה האיכא הפנאה לגז"ש זו אבל ביובל הא ליכא הפנאה וכיון דג"ש דשביעי ר"ה ויובל בהדדי ל"ל פשיטא לפניה ולאחריה ביובל מנ"ל $$ציור בספר$$ וצ"ל דר"י פליג נמי את"ק דידי' דלת"ק והעברת ותעבירו דגבי יובל לא מ"ל לפשוטה לפניה ולאחריה (גז"ש) [צ"ל וגז"ש] דשביעי מ"ל ולר"י הוו איפכא דגז"ש דשביעי לא משמע לי' והעברת תעבירו מ"ל לפשוטה לפניה ולאחריה והשתא יליף ר"ה ממדבר לפשוטה לפניה ולאחריה בגז"ש דתרועה ויובל נ"ל מהעברת תעבירו דגופי'

ודילמא ילולי היה וקא מפסיק כו' ה"ג ספרי' דידן ברישא דילמא ילולי ובתר כן גרסי ודילמא גנוחי הוה ורש"י נר' דגרס איפכא ברישא דילמא גנוחי ובתר כן דילמא ילולי אמאי לא ק"ל נמי דילמא גנוחי דמ"ש דקפיד אהפסק דבין תרועה לתקיעה שלפני' ולא קפיד אהפסק דבין שברים לתקיעה שלאחריה מש"ה מהפך רש"י את הגי' וקמא גנוחי לחוד קא ק"ל אבל דילמא ילולי לחוד לא ק"ל משום דמסיק סתמא דמילתא כי מיתרע באינש מילתא ברישא גנח והדר יליל מש"ה לא מספקא לן ליליל ברישא והדר גנח להקדים תרועה לשברים וה"נ משמע לי' אי לאו גנת ויליל ביחד הויין תרועה בע"כ גנח הוא דהוי תרועה דהא ברישא הוי גנח ולא יליל דהוי בתר גנח וכ"ת הא תנא דידן ס"ל יליל הוא י"ל דתנא דידן ס"ל דבין גנח לחוד בין יליל לחוד כל אחד מהם לחוד הויין תרועה ונקיט יליל דסיפא דהוי תרועה כ"ש גנח דרישא אבל תנא ברא דנקט גנח בע"כ גנח דווקא ולא יליל. דל"ל דאף גנח קאמ' וה"ה ליליל דמתני' ומאי דמשייר במתני' דהא תו ל"ל השתא יליל לחוד דסיפא קמ"ל במתני' תרוע' גנח דברישא מבעיא אלא ודאי תנא ברא דווקא גנח קאמ' ולא יליל ופליג אמתני' מש"ה פריך דילמא גנח הוי כתנא ברא וקא מפסק אבל הא לק"ל דילמא יליל לחוד אבל לא גנח דזה לחוד א"א אם לא תרווייהו ביחד ולצאת מהא ספיקא כבר תיקן ר"א בזה תשר"ת: אבל מאן דפריך ודילמא ילולי משמע לי' דא"ל שמא לתנא דידן ילולי לחוד הוי תרועה אבל גנוחי לחוד לא דוודאי אי גנוחי וילולי ביחד הוויין תרוע' אזלינן בתר סתמא דמילת' דבריש' גנח ולא איפכא אבל אי לא בעינן תרווייהו אין קפידא בהא דגנח קדים ליליל: וי"ל דתנא דידן דווקא יליל דבסוף הא דהוי תרועה אבל לא גנח דברישא כי עיקר התרועה קרוי על שם הסוף וה"נ תנא ברא דנקט גנוחי דווקא הא דס"ל דתרועה קרוי על שם גנח דרישא לחוד ויליל דבסוף לאו כלום הוא ומהשתא יש להסתפק ספיקא דילמא גנוחי לחוד ולא יליל כהנא ברא א"נ שמא ילולי לחוד קאמ' תנא דידן אבל לא גנוחי מש"ה צריך נמי תר"ת. אבל מאן דפריך ודילמא גנוחי לחוד וילולי לחוד לא מספקא לי' מטעמ' דפרי' דסגי לי' בתש"ת בהדי תשר"ת אבל תר"ת לא צרי' ודקא' מספקא לי' דילמא גנח ויליל בע"כ ה"פ מספקא לי' דילמא תרווייהו ביחד קרוי תרוע' וזה בלא זה לא סגי ותנא דידן תני לסופה וה"ה דצריך לדרישא ותנא ברא מפ' לרישא ומאי דמשייר במתני' מפ' הברייתא

ע"ב תניא נמי הכי שמע ט' תקיעות בט' שעות. ק"ל מאי תנ"ה שייך בדבר שהוא מחלוקת תנאי דתניא בפ"ב דמגילה (ד' י"ח) קרא סירוגין יצא סירוסין לא יצא ר' מנא א' משום ר"י אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ושמא כיון דמצא הגמ' ברייתא מפורשת סתמא גבי תקיעות כר"י מש"ה קא' תנ"ה א"נ סד"א הא דר"י דלא כחד דע"כ ל"פ אלא גבי מגילה דרבנן דקיל אבל בתקיעות של תורה אם שהה חוזר לראש מש"ה מייתי תנ"ה גבי תקיעות של תורה איכא נמי מאן דס"ל כר"י. ותי' זה עיקר

הא דידי' והא דרבי' משמע דבתקיעות לרבי' אם שהה כדי לגמור את כולו חוזר לראש וק"ל א"כ ט' תקיעות של ג' ג' על סדר ברכות היכי משכחת לה דהא בין תר"ת דמלכיות ותר"ת של זכרונות וכן בינם לשל שופרות איכא הפסק בעשרה פסוקים בין כל א' וא' כדתנן אין פותחין מי' וכו' וזה הוי יותר מכדי לגמור את כולו: והניחא למ"ד א' מד"ת וב' מד"ס דבההוא א' של תורה ליכא הפסק כלל ואי משום ב' ל"ל בה דמעיקרא הכי תיקנו על סדר הברכות אבל למ"ד ב' מד"ת וכ"ש למ"ד כל הג' מה"ת קשה הא הוי הפסק בשל תורה. ונ"ל להוכיח מכאן דלמ"ד שהה חוזר אינו אלא מדרבנן אפי במצות של תורה כגון שופר. אבל מה"ת שהה לאו כלום הוא והכא מעיקרא הכי תיקנו על סדר הברכות דהן אמרו והן אמרו: השמטות דף יוד ע"א

פר בן כ"ד חודש ויו' א' משום דיום א' בשנה ח"ש ולר"א בעינן ל' יום מכאן קשה לי אהא דגרסי' בפ"ק דחולין (דף כג) בעי ר"ז האומר הרי עלי עולת בהמה מן האיל ומן הכבש פי' דכבש בן שנה ואיל בן ב' שנים והביא פלגס פי' כל חודש י"ג קרא פלגס ואינו כשר לא לאיל ולא לכבש כדתנן בפ"ק דפר' מהו אדר"י לא תיבעיא לך דא' בריא הו' כי ת"ל אליבא דבר פדא דא' מייתי ומתני מאי איל וכבש מתני ובריה לא מתני א"ד בבריה נמי מתני דא' אי בריא הוא להוי כולה נדבה והשתא מתני' מני אי ר"מ האאומר יום א' בשנה ח"ש ובע"כ בן שנה ויו' א' מיד חשוב איל כדס"ל גבי פר דיו' א' אחר כ"ד חודש חשיב פר ולדידי פלגס כלל שלא יהא כשר לא לאיל לא לכבש כיון דס"ל לר"מ מקצת היום ככולו כדלקמן מיד יו' א' אחר יב"ח ביו' א' של חודש י"ג כשר לאיל והרי כל יב"ח כשר לכבש וביום שלאחריו כשר לאיל מיד ואי ר"א כיון דא' ל' יום בשנה ח"ש הא וודאי אינו איל כיון דלא עברו לו ל' יום בשנה שניה ואנן תנן בפ"ק דפרה שם אלים בני שתי' וכדס"ל לר"א גבי פרים דבעי כ"ד חודש ול' יום צריך לומר דבר פדא ס"ל דהאי תנא ספוקי מספקא לי' אי יז' א' בשנה ח"ש כר"מ ופלגס איל הוא או ל' יום כר"א ולאו איל הוא מ"מ ק"ל א"כ בע"כ בבריא מספקא לי' אי כר"א הא בריא הוא ואינו קרוי איל עד ל' יו' בשנה שניה ובתוך ל' לא ובע"כ בבריא נמי מתנה ועק"ל מאי קא' באיל וכבש מתנה תנאי דכבש ל"ל הא כיון דעברה שנתו וודאי לאו כבש דאין כבש אלא בתוך שנתו כדתני ברישא דההיא וקראי נמי כתיבי כבש בן שנתו וכתיב כבשי' בני שנה ובע"כ א"צ להתנות אלא אי בבריא וכר"א אי באיל וכר"מ אבל בכבש לכ"ע ל"צ וי"ל דע"ד האי ירושלמי שפי' לעיל דכל שלא נכנס ל' יום בשנה אתה מונה לה אחר שנה שיצאתה ניחא דהשתא א"ל דהא נמי מיבעי לי' לר"ז אליבא דבר פדא דילמא מספקא לי' להאי תנא אדר"א הא נמי בפלגס הואיל ואכתי לא עבר ל' יום משנת ב' אי מונין לו אחר שנה שעברה וה"ל כבש או אין מונין לו לא לשעבר ולא להבא אלא בריה בפ"ע הי' ועו' מספק' לי' דילמא איל הוא וכר"מ וה"ל תלתא ספיקא הלכך צריך להתנות איל וכבש וברי' לצאת ידי כל הג' ספיקות מיהו קשה לי דמבעיא לי' אליבא דבר פדא אי מתני בכבש ואיל או בברי' נמי מתנה משמע דהא פשיטא לי' דבכבש ואיל נמי מתנה ואמאי נהי דלבר פדא דל"ל דרשא דאו לרבות את הפלגס בע"כ הא דמביא עליו נסכי איל ולזבחו לא עלה הא וודאי משו' דספיקא היא אפ"ה י"ל דפשיטא לי' כר"א וא"צ להתנות באיל אלא בכבש וברי' משום ספיקא אי כדברי הירושלמי וה"ל כבש או ליתא להא דירושל' וה"ל בריה א"נ פשיטא לי' שלא כדברי הירושלמי ובוודאי לאו כבש הוא אלא מספקא לי' אי כר"מ וה"ל איל אי כר"א וה"ל ברי' וא"צ להתנות אלא באיל וברי' אבל בכבש לא מיהו קושי' בלא הא דפרי' נמי קשי' ונחזור לענינינו דספיק' דכבש וברי' אינו אלא משום דמספקא לן אי אית' להא דירושלמי או לא ומיהו לר"י דפשיטא לי' דברי' הוא מייתי לי' לנסכי איל מרבוי' דאו איל אלמא ל"ל הא דירושלמי והיינו דבפ"ב דיומא (דף סה) גבי פר ושעירי יוה"כ שאבדו דאין קריבין לי"כ אחר דר"ל גזי' משום חטאת שעברה שנתו וגזי' פר אטו שעיר ופריך היא גופי' חטאת שעברה שנתו היא ומוקי לה כרבי דא' שנה תמימה מונה לה שס"ה יום וה"נ הא דתני גבי פסח שלא קרב בשנה זו יקרב לשנה הבאה מוקי לה כר' דאלו לרבנן עברה שנתו היא ולא מוקי לה כר"א וע"ל לשעיר יוה"כ ולפסח דלא ע"ש אכתי לשנה הבאה וכגון שנולדו פחות מל' יום קודם יה"כ וע"פ דכל ל' יו' ראשונים של שנת ב' אתה מונה לה אחר שנה שעבר' משום דליתא להא דירושלמי וכדפי' והא ל"ל דאין זה סותר דברי הירושלמי דא"ל דקדשי' שאני דבהא ל"א דכל ל' יום אתה