טורי אבן פו

נמי בי"ט שמא יעבור דאם אשה הוא זה הטומטום אסו' להוציא לצרכה דהא לא מחייבא ואין להתיר מטעם הואיל והותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דהיינו דווקא היכא דהוי צורך היום קצת אבל הכא ליכא צורך היום כלל ומה שיש לדקדק בזה כתבתי בתשובה [סי' ק"ו] בדיני ר"ה הרבה ואין להאריך כאן בזה

והתניא א"מ לא את הנשי'. וק"ל הא בסמוך דייק אברייתא אתינוקת עיכוב' הא דל"מ הא לכתחילה ל"א תקעו וברישא תני מתעסקין בהן אלמא אפי' לכתחילה אמ' תקעו ומשני כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא ה"ל והא במתני' נמי איכא למידק הכי דקתני א"מ אבל לכתחילה לא והדר תני אבל מתעסקין עמהם דמשמע אפי' לכתחילה ובע"כ צ"ל נמי דבתרי גווני תינוקות מיירי כברייתא וכיון דהכי הוא דא"מ אח התינוקות משמע לכתחילה לא א"כ מנ"ל למידק הא נשי' מעכב ואדרבה דוק לאידך גיסא דווקא תינוקת א"מ ומ"מ לכתחילה ל"א תקעו הא נשים אפי' לכתחילה אמרינן תקעו וכמ"ד נס"ר. ושמא מתני' כיון דתני א"מ קודם אבל מתעסקין י"ל דלא זו אף זו קא' ל"מ דא"מ אלא אפי' מתעסקין וכולו מחד' גוונא תינוקות איירי אבל בריית' דתני איפכא בתחיל' מתעסקין עמהן ואח"כ תני א"מ ליכא למימר הכי והא אפי' בזו ואצ"ל זו דמוקי לעיל דשבות ול"ת דסכינא ומגלא ל"ש לומ' הכא דהת' שבות ול"ת תרי מילי נינהו ומלאכתן נעשו ע"י ב' כלי' א' ע"י סכינא וא' ע"י מגלא ואין זה בכלל זה אלא דל"ת אתי' משבות במכ"ש א"ל זו ואצ"ל זו קתני אבל הכא בכלל מתעסקין הוי א"מ כיון דמתעסקין וא"ל לכתחילה תקעו הא ה"ל אין מעכבין בכלל ועדיף מיני' דאפי' מתעסקין ל"ש למימר הכי ושפי' פריך הא גופי' קשי'

ע"ב אבל השומע מן המשמיע לעצמו מאי וכו' ק"ל למאי דפי' בספ"ג דר"ז דבעי כוונת שומע ומשמיע כ"ש דבעי כוונת מצוה ותוקע לשיר ל"י א"כ לדידי' צ"ל דתקע לשיר הוי בכלל מתעסק דמתני' משום קושי' קמיית' דדייק הא דתוקע לשיר יצא והשתא מנ"ל למידק דהשומע מן המשמיע לעצמו יצא דילמא ל"י והא קמ"ל דאם תוקע לשיר דהוי נמי בכלל מתעסק אע"ג דמכוין נמי להוציא את השומע אין השומע יוצא דבשלמא אי בתוקע לשיר אינו בכלל מתעסק ולא קרוי מתעסק אלא מנבח נבוחי או שהי' נופח בשופר ועלתה בידו תקיעה א"כ אא"ל דמתכוין להוציא השומע כיון דהוא גופי' אינו מכוון לתקיעה הגונה כל עיקר אבל כיון דתוקע לשיר נמי בכלל מתעסק א"ל דקמ"ל אע"ג דמתכוון לתקוע לשיר ולהוציא השומע אפ"ה ל"י השומע וי"ל דהכי פריך השתא לעצמו א"א להוציא בתקיעה דמתעסק כ"ש דא"א להוציא בהא את השומע וסיפא דהשומע מן המתעסק ל"ל דא"אב דהשומע מן המשמיע לעצמו יצא קתני סיפא משום דיוקא דוקא השומע מן המתעסק ל"י הא מן המשמיע לעצמו וצא אבל אי אפי' מן המשמיע לעצמו נמי ל"י השתא סיפא ל"ל לא לגופי' ולא לדיוקא איצטריך ומשני דילמא איידי וכו' פי' כולה בבא דסיפ' דהשומע מן המתעסק ל"צ אלא משום איידי תני לה כמו דאיהו גופי' ל"י שומע ממנו נמי ל"י אע"ג דלא צריך כלל דהא כ"ש הוא

מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע ג"פ. ק"ל מאי קמ"ל בה דצרי' לתקוע ג"פ תר"ת פשיט' מהיכי תיתי משום דבירך כבר א"צ לתקוע שוב ג"פ תר"ת וסגי לי' בפחות וי"ל דס"ל לתנא דידן כמ"ד בגמ' א' או ב' מד"ת והשא' מד"ס ודלא כמ"ד ומניין ליתן את האמור של זה לזה דס"ל ג' של ג' ג' כולן מה"ת. וה"ט דתקנו רבנן ג' של ג' כדי להשוות מלכיות זכרונ' ושופרות לתקיעותיהן כדפי' רש"י בגמרא. והשתא סד"א כיון דכבר בירך אותן מעתה סגי לי' בתקיעות של תורה לחוד קמ"ל דלא

הא כיצד ג' שהן תשע משמע דהאי תנא חשי' תקיעה לחוד ותרועה לחוד מש"ה ה"ל ג' שהן ט' ולעיל קא' ג' של ג' והיינו דלא כר"י בספ"ה דסוכה [דף נג] דתנן התם אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על מ"ח ואמ' בגמ' מתני' דלא כר"י דתני' הפוחת לא יפחות מז' והמוסיף לא יוסיף על י"ו במאי קמיפלגי ר"י סבר תר"ת אחת היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד וק"ל הא אמ' התם מ"ט דר"י דכתי' ותקעתם תרועה וכתיב תרועה יתקעו הא כיצד תר"ת א' היא ורבנן ההיא לפשוטה לפניה ולאחריה הוא דאתי וכיון דהאי תנא נ"ל פשוטה לפניה ולאחרי' מוהעברתם ותעבירו דגבי יובל אייתר לי' ותקעתם תרוע' ותרוע' יתקעו דגבי מדבר ובע"כ לתר"ת א' הוא קאתי ואמאי חשוב לתר"ת בשלש וי"ל אע"ג דהאי תנא נ"ל פשיטה לפני' ולאחרי' מיובל אפ"ה צריכ' קראי דגבי מדבר לפשוטה לפני' ולאחריה דמדבר גופי' דל"ל גז"ש דתרועה תרועה דלקמן למילף ר"ה ויובל ומדבר מהדדי. ובהכי א"ש הא דא' התם ור"י לפני' ולאחרי' נ"ל משנית דגבי מדבר ולא קאמ' נ"ל מיובל כהאי תנא דאפ"ה צריך קרא דשנית דכתב גבי מדבר למדבר גופי'

האי תנא מעיקרא קרא מייתי לה בהקישא וכו' פירש"י ליתן האמור של זה בזה הא נמי תית' בהיקשא דאי כדכתב שיהא ב' בר"ה וא' ביובל אין תרועת של חדש הזה שוות וק"ל האמור של זה בזה ושל זה בזה א"א למיתי בהקישא דא"א להביא בהקישא אלא שיהא ביובל ב' כמו בר"ה שיהא הרועה של חדש הזה שוות והיינו של של זה בזה לחוד של ר"ה ביובל אבל של זה בזה ושל זה בזה כדי שיהא כאן וכאן שלשה לא ש"מ מש"ה איצטריך גז"ש ליתן של האמור בזה בחבירו שיהא כאן וכאן שלשה. ונ"ל לפ' איפכא דה"פ כיון דאיכא גז"ש הקישא ל"ל תית' הכל בגז"ש והא דמשני אי לאו גז"ש הוי מייתי לה בהקישא לא כדפירש"י הייתי מביא הכל בהקישא דודאי האמור של זה בזה א"א להביא בהקישא אלא אתרי מילי קמאי שבשופר ופשוטה לפני' ולאחרי' לחוד קאי אבל ג' של ג' ג' א"א למיתי בהקישא כי אם בגז"ש. ולמאי דפי' האי תנא דווקנא הוא דתרי מילי קמאי דאפשר למ"ל בהקישא מ"ל בהקישא אבל ג' של ג' ג' דא"א למיתי בהקישא שביק לאורחא קמא ומ"ל בגז"ש אבל לפירש"י קשה כיון דאפשר למיתי הכל בין בהקישא ובין בגז"ש מ"ש בתרי מילי קמאי מ"ל בהקישא והג' של ג' ג' שביק לאורחא קמא ומ"ל בגז"ש: ועק"ל לפירש"י גז"ש זו שנאמר' בסיני למדר' שביעי שביעי ל"ל כיון דכל הני ג' מילי דאמרן אפשר להו למיתי בהקישא הילכך קרא ומתניתא מסייע למאי דפי' לקמן גבי ב' מד"ס אכתוב עוד בזה להוכיח למאי דפי'

א"צ ה"ה או' ותקעתם תרועה שנית. נ"ל דא"יב דלהאי תנא תר"ת חדא היא דכיון דנ"ל פשוטה לפני' ולאחרי' משנית אייתר לי' תרועה יתקעו לחדא היא כר"י ות"ק כרבנן

ומה ת"ל שנית תהא תקיעה שני' לה משמע ודאי דלא נ"ל משנית אלא פשוטה דלאחרי' אבל לפני' מתקעת' תרועה נ"ל כת"ק ול"ק א"צ אלא אתרועה יתקעו דמיני' נ"ל לת"ק פשוטה לאחרי' והאי נ"ל משנית וק"ל ההיא דפ"ה דסוכה דר"י יליף דתר"ת א' הן מותקעתם תרועה ומתרועה יתקעו דאלו פשוטה לפני' ולאחרי' משנית נ"ל כהא תנא הא משנית א"א ללמוד אלא פשוטה לאחרי' בלבד ולפני' בע"כ מותקעת' תרועה נ"ל וכיון דלא אייתר אלא תרועה יתקעו א"א ללמוד מכאן אלא דתרוע' ותקיעה דלאחרי' דחדא הן ואין להפסיק ביניהן כדא' התם ואכתי מנ"ל דתקיעה לפני' עם תרועה ותקיע' דלאחריה דחדא הי' ואין להפסיק ביניהן ואלו לר"י תר"ת שלשתן א' הן ונ"ל מותקעת' תרועה ותרועה יתקעו ומשמע דתרתי קראי הללו להא דרשא דתר"ת א' הן אתיין וע"כ צ"ל דר"י מהעברת ותעבירו דיובל מ"ל פשוטה לפני' ולאחרי' וגם גמיר ר"ה מיובל בגז"ש דשביעי שביעי ואית לי' נמי גז"ש דתרועה תרועה כהאי תנא דא"ל הני תרתי גז"ש כדא' לקמן כיון דיובל ור"ה ילפינן מהדדי בגז"ש וגלי קרא גבי יובל מהעברת ותעבירו לפשוטה לפני' ולאחרי' מהשתא הני תרתי קראי דמדבר אייתרו שניהם לר"י להך דרשא דתר"ת א' הן והאיך קא' פ"ה דסוכה דתר"ת א' הן ופשוטה לפני' ולאחרי' תרווייהו נ"ל לר"י ממדבר מיהו הא דל"ק הגמ' דר"י א"ל גז"ש דשביעי שביעי ר"ה מיובל ניחא דלעיל פ"ג (ד' כו) אר"י דבר"ה תוקעין בשל זכרי' וביובל בשל יעלי' ומאן דאית לי' גז"ש ר"ה ויובל שופר א' לשניהן כדמוכח באותו סוגיא אבל הא ודאי קשה מנ"ל לר"י דתר"ת שלשתן א' הן וכמ"ש

אין לי אלא במדבר בר"ה מניין. נ"ל דה"ה ביובל דהא מסיק ג' תרועות נאמרו בר"ה וחדא מהני גבי יובל כאמר כדמסיק ועוד כיון דיליף תרועה לגז"ש הא גבי יובל נמי תרועה כתיב אלא נקיט ר"ה דתדיר יותר מיובל וגם נוהג בזה"ז והה"נ ליובל וכ"ת תינח ר"ה יליף ממדבר בהאי גז"ש דתרועה משום דבר"ה מופנה יום תרועה אבל ביובל הא ליכא הפנאה. לק"מ דהאי תנא א"ל גז"ש דשביעי דר"ה ויובל כדמסי' ומש"ה נ"ל ר"ה מיובל לביו' ולא בלילה וא"כ לבתר דגמר ר"ה ממדבר בגז"ש דתרוע' לפשוטה לפני' ולאחרי' הדר גמר יובל מר"ה בהאי גז"ש דשביעי לה והשתא כ"ש דניחא דקא' בר"ה מניין ושביק ליובל ומשום דמאהי גז"ש דמדבר לא אתיא אלא ר"ה לחוד אלא דהדר גמר יובל מר"ה בגז"ש אחרת דשביעית מהדדי

שתים מד"ת ואחד מד"ס משום דיום תרועה מיבעי ליה להפנאה ללמוד בגז"ש דתרועה ר"ה ממדבר וזכרון תרועה עם שופר תרועה המה מד"ת משום דא"ל נמי גז"ש דשביעי ר"ה מיובל כדמסיק. וק"ל כיון דב' מד"ת בר"ה וביובל אע"ג דבכל חד לא נאמר אלא חדא ש"מ דס"ל דע"י גז"ש אמר' ליתן את של זה בזה וכתנא דלעיל דמ"ל לג' שהן ט' לר"ה ויובל מה"ט אלא לדידי' שלשתן למניינא ולהאי תנא ב' למניינא וא' להפנאה לגז"ש דתרועה דבעי פשוטה לפני' ולאחרי' משום דוהעברת תעבירו ל"מ לי' כדמסיק וכיון שכן מה בכך שבר"ה ויובל ליכא אלא תרי קראי למניינא הא כיון דחד קרא כתיב גבי מדבר וילפינן ר"ה מיני' בגז"ש דתרועה לית' נמי לתרועת שלישי' לר"ה ממדבר ליתן את האמ' של זה בזה ע"י גז"ש זו כדמייתית לתרועת שני' ע"י גז"ש דשביעי דיובל מר"ה מה"ט דליתן את האמור של זה בזה ואם הי' אפשר לומר דע"י גז"ש לחוד מי לא אמרינן ליתן של זה בזה ולא יליף תנא דלעיל ג' שהן ט' וכן הא תנא ב' אלא משום דאתיא לת"ק ב' ביובל כמו בר"ה וה"נ פשוטה