טורי אבן פה

אין שופר זה ולולב זה מיוחדין למצותן יותר מאחרים וכן בכל המצות ול"ד לזבחי' דסתמן לשמן עומדין דש"ה משעת הקדישה שהקדישה לחטאת סתמא עומדת להקריבו לחטאת וא"א להקריבו לשם זבח אחר וכיון דמצוה סתמא לאו לשמה קיימי ובע"כ למ"ד מאצ"כ לגמרי אצ"כ וכי מכוון למצוה אחרת מה הוי ומה מינה מחריב בה א"ל הכא דל"ל מחריב בה ועוקרה מלשמה דסתמא הא סתמא בלא"ה לאו לשמה קאי ואפ"ה יצא ובהא דמתכון מצוה זו לשם מצוה אחרת מי גרע כלל דאי משום דמינה מחריב הא אינו מחריב אלא להוציאה מסתמא ה"מ היכא דסתמא לשמה עומד אבל מצות בסתמא לאו לשמה עומדי' מה יש למינה להחריב וראי' דאין כוונת מצוה מעכבת מצוה אחרת מלחול מהא דפריך בספ"ג למ"ד מצות אצ"כ מהא דתנן הי' קורא בתורה והגיע זמן מקרא אם כ"ל יצא ואם לאו ל"י ומאי קושי' ש"ה דכבר הוא מכוין למצוה לקרות בתורה דאין לך מצוה גדולה ממנו ואותו כוונה מעכבת מצו' אחרת מלחול אלא ע"כ ליתא לה"ט: ואפשר לי לומר סברא להיפך דאפי' למ"ד מצ"כ ה"מ בדבר שכל המין ראוי למצוותו כגון מצה ושופר ולולב דאין חתיכה זו ושופר ולולב אלו מיוחדין למצוותן דאפש' וכו' כמ"ש לעיל בפ"ג והבאתי ראי' לזה מהא דרפ"ג דנזיר (דף כג) גבי ב' שצלאו את פסחיהם: ומ"מ אין להביא ראי' לזה מפ"ד דיבמות [דף מ'] דתני התם מצות תאכל מצוה מצוה שבתחילה היתה עליו בכלל היתר נאסרה וחזר והותרה יכול תחזור להתירה הראשון ת"ל מצות תאכל מצו' ודחיק התם הגמ' למצוא תרי גווני אליבא דר' יצחק ב"א וקא' וכ"ת רצה לתיאבון אוכלה רצה אכילה גסה ופרי' ואכילה גסה מי שמיה אכילה והאר"ל האוכל א"ג ביוה"כ פטור ואמאי לא מוקי רצה אוכלו לשם מצוה רצה שלא לש"מ וס"ל כמ"ד מצ"כ א"ו ש"מ דכל כה"ג דמצוה פרט' היא ומיוחדת למנחה זו דוקא אצ"כ לכ"ע דאין זה ראיי' דע"כ לא ס"ל דמצות צ"כ דהא ר"י מוקי נה רישא דההיא ברייתא דיבמה יבא עליה כאבא שאול דא' הכונס יבמתו לשם נוי לשם אישות כאלו פוגע בערוה וקא' יכול תחזור להתירה הראשון רצה לשם נוי וכו' ואי ס"ל מצ"כ לוקי לה אפי' כרבנן וה"ק (יכול לחזור) [כ"צל יכול תחזו'] להתירה הוא אפי' בלא כוונת מצוה דה"א דאין כאן מצוה קמ"ל דיבום מצוה היא ובעי כוונה ככל המצות מיהו בלא"ה נמי אינו ראיי' מהא דכבר למדנו מצוה מואכלו אשר כופר בם וממילא ש"מ שצריך לכוון לש"מ בכל המצות למ"ד מצ"כ ול"צ קרא דמצו' תאכל מ"מ מהאי דפסח ראי' גמורה היא

מ"ט שופר עשה הוא וי"ט עשה ול"ת. פי' הר"ן דקושטא דמילתא קא' י"ט עשה ול"ת מיהו ל"ל להכי דאפי' הוי י"ט ל"ת גרידא לא אתו מכשירי שופר ודחי לה דהא בעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה אלו דבריו ובע"כ צ"ל הכי דאל"כ למ"ד י"ט אינו אלא ל"ת גרידא בפ"ב דשבת [דף כו] ופ"ז דפסחים מ"ט לא דחי עשה דשופר לל"ת די"ט בכל הני דמתני' ובשיבולי לקט פי' בשם ר"ת דשופר הוי עשה דרבי' הלכך אי לאו די"ט עשה ול"ת הוי דחי לי' אע"ג דבעדנא דמעקר לאו ל"מ עשה. וק"ל לפ"ז דאם אי' דאלי' עשה דרבי' למידחי לאו גרידא אע"ג דבעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה תקשה מתני' להני אמוראי דס"ל די"ט ל"ת גרידא אמאי לא דחי בכל הני דתנינן ואין להביא ראיה לפי' מהא דא' בפ"ד דגיטין (דף לח) מעשה בר"א שנכנס לבה"כ ולא מצא עשרה ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה ואע"ג דס"ל לר"א המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו משום דמצוה שאני ובפ"ז דברכות [דף מז] מסיק עלה והא מצוה הבא בעבירה היא ומשני מצוה דרבי' שאני והא התם בעדנא דשיחרר עבדו ועבר בעשה דלעולם בה"ת אכתי לא מקיים מצוה דכל דבר שבקדושה אין אלא בעשרה ואפ"ה שיחרר משום עשה דרבים. וש"מ דעשה דרבים דוחה עשה דיחיד אע"ג דבעידנא דמעקר לשל יחיד ל"מ לשל רבי' וא"כ ה"נ עשה דרבים ראוי לדחות ל"ת דיחיד אע"ג דבעידנא דמעקר לאו ל"מ עשה. ועוד ק"ו השתא לעשה דיחיד דותה דין הוא שתדחה לל"ת דיחיד דהא ל"ת קילא מעשה שהרי עשה דוחה ל"ת דאין זה ראי' דעשה שאני דעשה דחמיר הדוחה לעשה הקל אע"ג דבעידנא דמעקר הקל ל"מ החמיר אפ"ה דחה לה אע"ג דבל"ת בעינן בעידנא דמעקר לאו מקיי' לעשה כדפי' התוס' רפ"ה דפסחי' (דף נח) בשם ר"י גבי עשה דפסח דחמיר דחה עשה דהשלמה דקילא אע"ג דבעדנא דמעקר הא ל"מ להא ואפי' לריב"א דל"ל האי סברא דר"י ומדמי עשה דקיל הנידחה מפני עשה חמיר לל"ת כמ"ש התו' שם: מ"מ אינו ראיה מעשה דלעולם בה"ת לעשה אחרת דהא דבר שבקדושה שבתפילה אינו מה"ת והאיך דחה לעשה של תורה א"ו ה"ט דדחה לה משום שהתורה לא אסרו לשחרר עברו אלא בחנם לטובת העבד גרידא אבל בשביל ד"א ל"ל בה כמ"ש הר"ן שם בשם הרשב"א:. עי"ל דבלא"ה אינו ראיה דא"ל דנתן לו גט שיחרור על תנאי שלא יחול השיחרור עד שיתחילו דבר שבקדושה נמצא בעידנא דנא דמעקר עשה דשיחרור מקיים לעשה דרבים וכ"כ מזה בחי' ריש מס' חגיגה עוד כתבתי שם ע"א

השתא דרבנן אמרת לא. פי' רש"י איסור תחומין ופיקוח הגל: דליכא למיגזר אטו דאורייתא אמרת לא לאורייתא רוכבים דא"ל שמא יחתוך זמורה ועולי' באילן דא"ל שמא יתלוש דאוריית' מבעי' והה"נ ל"ש על פני המים דאיכא למגזר אטו דאורייתא שמא יעשה חביות של שייטין כדאמרינן בפ"ה דביצה (ד' לו) וק"ל מאי פריך דילמא ס"ל תנאי דידן כמ"ד תחומין דאורייתא ומפקחי' את הגל כגון דבעי מרא וחצינא דהוי מלאכה דאורייתא כדאמרינן בפ"ג דעירובין (דף ל"ה) והשתא ה"ל לא זו אף זו ול"ל מדתני אין מפקחין עליו את הגל מסתמא משמע אפי' היכא דלא בעי מרא וחצינא דאפ"ה לא ומהא לחוד פריך השתא דרבנן לא ואע"ג דאיכא למגזר אטו היכא דבעי מרא וחצינא דה"ל מלאכה דאורייתא דהא מש"ה קרי לרוכבין ועולין ושטין דאורייתא אע"ג דהן עצמן דרבנן הואיל ואיכא למגזר בהו אטו דאורייתא. י"ל דל"ד בשלמא רוכבין ואינך יש לגזור בהו השתא שמא יבא לידי איסור דאורייתא בהא רכיבה גופא דהשתא שלצורך השופר שמא יחתוך ועולה באילן דלמא בהאי עלי' לצורך השופר יתלוש וכן בהא שייטא לצורך השופר גופא יעשה חביות של שייטין אבל בפיקוח גל היכא דלא בעי מרא וחצינא א"א בהאי פיקוח של שופר לבא לידי איסור דאורייתא אלא דגזרינן אטו היכא דבעי הא וודאי אינו קרוי אלא דרבנן הא ליתא דהא התם בפ"ג דערובין נפל עליו הגל סתמא קתני ואפ"ה מוקי הגמ' כגון דבעי מרא וחצינא דווקא וה"נ ה"ל לאוקמי הכא הכי ורש"י מסיים על הא דפריך השתא דרבנן כו' ויש גמגום ונ"ב דל"ג לה וכן נראה עיקר

הא נשים מעכבין. פי' רש"י דפטורין לגמרי דמ"ע שהזמן גרמא הוא וכי תקעו איכא בל תוסיף. וק"ל לרבא דא' לעיל מצות אין ע"ע אלא בזמנן הא נשים כיון דפטורין ממ"ע שהז"ג הוי לעולם גבייהו שלא בזמנן ואין סברא לומר הואיל דהוי בזמנן לאנשים גם נשים עוברין בב"ת ואפילו לרבא דאמ' התם דשלא בזמנו עובר ה"מ דמכוון לשם מצוה וא"כ אמאי נשי' מעכבין לתקעו ולא לכוונו. ודוחק לומר משום גזי' אטו מכווני מש"ה מעכבין ועוד הא בריש פ"ק דסוכה א"ר יהודה דהילני המלכה היתה יושבת בסוכה שגבוה למעלה מכ' אמה עם בני' ומהא מייתי ר"י ראי' להכשיר סוכה שגבוה למעלה מכ' אמה משום דכל מעשי' לא עשתה אלא ע"פ חכמי' והא ר"י ס"ל דאין בנו' ישראל סומכות ומוקי אביי למתני' דנשים מעכבין כותי' והאיך יתבי בסוכה כיון דנשי' פטורו' איכא משום ב"ת לר"י:

שוב ראיתי בתוס' רפ"י דערובין (דף צ"ו) גבי מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין דתי' הא דהילני משום בניה היתה יושבת וק"ל אטו משום בני' עוברה היא על ב"ת גם התוס' מסיימי דדוחק הוא עוד תי' משום דה"ל שלא בזמנו לגבי אשה דפטורות ממ"ע שהז"ג וס"ל לעבור שלא בזמנו ב"כ ואני תמה הא התם גבי מיכל הא דלא מיחו בידה אי משום דס"ל תפילין לאו מ"ע שהז"ג היא או משו' דס"ל נשי' סומכות רשות והשתא לפי' רש"י אכתי אדר"י דס"ל אין בנות ישראל סומכות תקשה הא דהילני והאיך מישבין לפי' רש"י בהאי תי' עק"ל על פי' רש"י אי טעמא דמ"ד נשים מעכבין מלתקוע ולסמוך הוא משום ב"ת הא בפ"ו דחולין (דף פ"ד) יליף ר' יוסי דכוי אין מכסין את דמו בי"ט מק"ו מה מילה שודאו דוחה שבת אין ספיקו דוחה י"ט כיסוי שאין ודאי דוחה שבת אינו דין שאין ספיק' דוח' י"ט א"ל ת"ש בגבולין תוכיח שאין ודאי דוחה שבת וספיקא דוחה י"ט ומפ' התם להא ספיקא דסופר ספק איש ספק אשה פי' טומטום ואמ' ור"י לטעמי' דאמ' אשה ודאית נמי תקעה ומייתי מהא דא' נשים סומכות רשות והשתא אי למ"ד אינו סומכות ותוקעות היינו משום ב"ת מה ענין דחיית י"ט לכאן ועוד ק"ל הא בפ"ג דחגיגה (דף י"ז) אמ' דסמיכה בכל כחו בעינן ולמ"ד נשים סומכות רשות היינו דאמרי' להו אקופי ידייכו כי היכי דלא לעבוד עבודה בקדשים וכה"ג אינו סמיכה כלל כדאמ' התם וא"כ מאי ב"ת יש כאן לת"ק כיון דאין זו סמיכה כאותה של מצוה ועוד ל"ל לאוקמי דנשי' מעכבין דלא כר"י ור"ש הא א"ל דבת"ש מודה דמעכבין ושאני סמיכה דאינו לסמיכה כלל כיון דא"א לנשים אלא באקופי. אבל ת"ש דתקעי כדרך תקיעות מצוה דהא דדייק הא נשים מעכבין דומיא דאין מעכבין את התינוק' דמיירי דתקעי כדרך תקיעו' של מצוה בהא כ"ע מודי' דמעכבין משו' ובריית' דא"מ את הנשי' דלא כמאן והתוס' פי' דנשי מעכבין גבי תקיע' וסמיכ' למאן דל"ל רשו' משו' מלאכה דרבנן היא כדא' בפ"ו דחולין (ד' פד) דאין ודאי דוחה שבת וסמיכה אפי' בהקפת יד מחזי כעבודה בקדשי' ותפילין צריכי גוף נקי ונשי' אין זריזו' להזהר וגבי עליו' רגל גבי אשתו של יונה דא' התם דלא מיחו בה למ"ד [צ"ל אין נשי' סומכו'] רשו' משו' דמחזי כמביאה חולין בעזר' או משו' ראי' פני' בעזרה שלא לצורך וק"ל הא רפ"ג דזבחי' (ד' לג) אמ' סמיכ' אשם מצורע לאו דאוריית' ובע"כ הא דסומך היינו באקופי וכן פי' התוס' התם. וא"כ למאן דל"ל נשי' סומכו' רשו' דבאקופי נמי מחזי כעבוד' בקדשי' אמאי התירו גבי מצורע באקופי. ושמא הא דלא כר"י ולדידי מצורע ליכא סמיכה כלל אפי' באקופי. עי"ל דמצורע מילתא דלא שכיח היא ל"ג אקופי אטו סמיכה גמורה אבל קרבנו' דשכיח בחוב' ובנדרים ונדבות גזר' אקופי דילמא תסמוך בכל כוחה כאנשים ועובדת עבודה בקדשים שלא במקום מצוה עוד פי' התוס' שם בפ"ו דחולין דשייך