טורי אבן פד

לתקן בראש השנה כנגד עשרה מיני שבח שבס' תהלים דאין זה ענין מיוחד למצות היום ואם כן ראוין לתקן כנגד הלולים שבס' תהלים וטובא הוי ומשני דתקנו כנגד הני דתקע שופר דמיוחד למצות היום והינו דנקט האי פסוקא דתקע שופר שהוא בתוך הפרשה ולא נקט הני דהללוהו אל בקדשו שהוא תחילתו משום דעיקר הא דתיקנו כנגדו הוא מפני פסוק זה דבתקע שופר שהוא מצות היום והא דתיקנו התם ע"פ כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם לר"י בשלמא לר"י דאמר התם שתיקנו כנגד עשרת הדברות דשעת מתן תורה ניחא דכנגד' ראוי לתקן ע"פ בקריאת התורה אבל לר"י טעמא בעי ונ"ל דה"ט שהעולם נברא וקיים בזכות קבלת התורה כדאמ' בפ"ק דע"א מ"ד ויהי ערב ויהי בוקר יו' הששי כו' והיינו דכתיב והארץ יראה ושקטה וכו' כדאי' התם ולפ"ז א"צ למאי דפי' רש"י כנגד ע"הד דכתיב בהו נמי שופר אלא ה"ט שהעולם קיים על התורה שעיקרה עה"ד והעול' נברא בר"ה כדפי' רש"י גופי' על ע"מ שהעולם נברא בר"ה. וק"קל לר"י דאמר בפ"ק דבניסן נברא העולם מאי ענין ע"מ שבהן נברא העולם לר"ה של תשרי וי"ל דלר"י מודה ר"י דה"ט כנגד עשרה הלולים אלא דרצה להוסיף טעם אחר לר"א דאמר בתשרי נברא כנגד ע"מ ואולי מש"ה פי' רש"י כנגד עה"ד דכתיב בהו נמי שופר שיהי' טעם זה עולה נמי לר"י

כנגד עשרת הדברות שנאמר למשה מסיני אע"ג דכל ישראל היו במעמד הר סיני מ"מ לא שמעו מפי הגבור' אלא אנכי ולא יהי' לך והשאר שמעו מפי משה כדאמר בשילהי מס' מכות (דף כג)

בראשית נמי מאמר הו' דכתיב בדבר ה' שמי' נעשו פירש"י דבאמיר' נברא ולא בידים. וק"ל הא אמ' בפ"ק דכתובות (דף ה) גדולה מעשה צדיקים יותר ממעשה שמי' וארץ דאלו במעשה שמי' וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמי' ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מקדש ה' כננו ידיך אלמא שמי' וארץ בידי' נברא ולא במאמר בלבד ובחי' לטפ' למס' מגילה אכתוב עוד בזה

לא יפחות משבע פי' רש"י ואס"ד ג' מן התורה ג' מן הנביאים ג' מן הכתובים לכל א"כ ז' נמי מכל א' (ריב"ל) [צ"ל ריב"נ] מוסיף ק"ל מה בכך דאע"ג דבדעבד פוחת מת"ק מ"מ בלכתחילה י"ל דמוסיף את"ק. ונ"ל דה"פ אס"ד ג' מכל א' קאמר א"כ שבעה נמי מכל א' והא מלכיות אפילו לר' יוסי לקמן לא משכחת לה בתורה אלא שית ושבע מה"ת היכא מ"ל. ונ"ל דה"ט דריב"נ דא' לכתחילה בשבע סגי משום כיון דלכ"ע הצריך להעדיף כבוד תורה על של נביאי' וכתובי' מש"ה קא ת"ק מש"ת ומהני בג' ג' סגי וס"ל לריב"ן כר"י לקמן דלדידי' ליתא בתור' מלכיות אלא ג' קראי ובע"כ א"ל מלכיות מאינך אלא ב' קראי מכל א' מהן לבד מפני כבוד תורה דא"א בכל אחד מהם ג' ג' א"א להוסיף עליהם מש"ת דליכא אלא ג' לחוד מש"ה אמרינן א' מהם ב' ב' לבד ומוסיף עליהם משל תורה פסוק ג' וכיון דבשל מלכיות לכתחילה בשבע סגי דא"א להוסיף ה"נ ראוי להשוות זכרונות ושופרות לשל מלכיות ובדידהו נמי סגי בשבע אע"ג דאפש' ביותר וכדמוכח לעיל דאר"ע אם א"ת למלכיות למה מזכיר ומתמה למה מזכיר רחמנא א' אדכר אלא למה עשר לימא ט' הואיל ואישתני אישתני הא בלא"ה משמע דראוי להשוותן יחד. מ"מ אע"ג דפסק שמוא' הלכה כריב"ן נהיגין לכתחילה לומר עשרה מכל א' אע"ג. דלדידי' בז' ז' סגי מטעמא דפי' דריב"ן כר"י ס"ל דליכא בתורה מלכיות אלא ג' לחוד לפיכך בע"כ בז' סגי אבל אנן ק"ל כר' יוסי דהלכתא כוותי' לגבי ר' יהודא ולדידי' איכא שית קראי של מלכיות בתורת וא"ל ד' מהן מש"ת ואפי אם אמר ג' ג' מאינך אכתי יש להעדיף כבוד תורה עליהן. ובע"כ ע"כ לא פסק שמוא' כריב"ן אלא בהא דבדעבד בג' ג' סגי אבל בלכתחילה עשרה בעינן כת"ק מטעמא דפי' אמוראי כנגד עשרה כו' ואפי' לריב"ן גופי' הי' מצריך עשרה מה"ט אלא לדידי' ל"א מטעמא דפי' אבל לדידן כיון דאפשר הא וודאי עשרה בעינן מה"ט. ומתני' הכי דייקא דבדברי ת"ק קא' א"פ מי' מלכיו' והיינו לכתחלה דאלו דעבד בז' סגי כדתני בברייתא ובדריב"ן נקט אם אמ' ג' ג' מכולן יצא והיינו דעבד דאלו לכתחילה אפי' לדידי' ז' בעי כדתני בברייתא והשתא קשה מ"ש דבדברי ת"ק נקט לכתחילה דידי' ושביק לדעבד ובדריב"ן נקט דעבד דידי' ולכתחילה שלו שביק א"ו תנא דידן הלכתא פסיקתא נקט ואזל דבלכתחילה קי"ל כת"ק ובדעבד כריב"ן. ובהכי נ"ל דלא פליג ריב"ן אהא דא"פ מעשר' פסוקי' בבה"כ מה"ט דא"פ מי' מלכיו' ולימא דבז' סגי' כדפליג הכא א"ו ש"ה דל"א וכדפי'

ע"ב אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן. משמע הא לא"ה הוי חשיב מלכות אע"ג דאמלך עליכם אישראל לחוד קאי ואין א"ה בכלל זה והיינו דלא כר' יהודא דס"ל בסמוך דאמרו למלכינו ל"ח מלכות כיון דלא אמלכת' אלא על ישראל לבד אלא כר"י דח"ל בכה"ג למלכות

וכתיב וה' צבאות יגן עליהן ק"ל למנ"מ מייתי להא סיפא דקרא. וי"ל דפורענות לחוד אפי' של ארם לא מדכרינן אא"כ מוזכר ג"כ איזה טובה לישראל נמי בהאי קרא כגון ה' מלך אבדו גוים מארצו דיש בזה רעה לארם. והטבה לישראל שיאבדו המה מא"י ותשוב לישראל וכן זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים דאיכא רעה להם והטבה לישראל שינקם מהם נקמת עמו ועירו וכן ה' מלך ירגזון עמים מדבר נמי בטובת ישראל דקרא בלעתיד מיירי כשימלך לעתיד כדכתי' והי' ה' למלך על כל הארץ ואז יהי' יושב כרובים לכשיבנה בה"מ ויחזיר הארון עם הכרובי' למקומן והיינו דכתיב בסמוך להאי קרא וה' בציון גדול ודרש לה במדרש שוחר טוב אר"ח וה' בציון גדול כשיחזיר שכינתו לציון גדול הוא אלמא ההוא עניינו מגאולתן של ישראל לעתיד מיירי מ"מ בכה"ג קרא דמיירי רעה לישראל אע"ג דאיכא נמי טובתם בהדי' אפ"ה ל"א וכדאמר לעיל אע"ג דאר"נ כל כי האי ריתחא וכו' אלמא דקרא הטבת ישראל נמי הוי אפילו הכי כיון דאיכא בהדי קצת רעה לישראל הואיל ובריתחא אמר ל"מ ומיהו היכי דקרא מיירי מרעות ארם ולית בי' שום הטבה לישראל ל"מ בר"ה ומש"ה אי לאו סיפא דקרא דה' צבאות יגן עליה פי' על ישראל דמיירי נמי מהטבה דישראל ל"מ כיון דמיירי מרעות ארם מש"ה מייתי לסיפא דקרא

זכרון שיש עמה תרועה ק"ל הני תלתא פלוגתא דזכרון שיש בו תרועה ומלכות שיש עמה תרועה ותרועה שאין עמה כלום ל"ל הא כל עצמן של אלו הוא אי קיימי תרועה במקום שופרות ואי לא ובחדא נמי סגי

מ"ש השני מתקיעה משום ברוב עם א"י מה ענין רוב עם אם השני מתקיע יותר מאם הא' מתקיע ול"ל משום דבשחרית איכא ק"ש שהוא מה"ת דאלו תפילה אינו אלא מדרבנן וכן תקיעות מה"ת הן מש"ה משום ברוב עם ראוי לחלק מצות של תורה לשני' ק"ש לשל שחרית ותקיעות לשל מוסף הא ליתא דהא מן הסתם אחר תוקע ולא המתפלל מדתני מתקיע ול"ק תוקע כדפי' הרא"ש בשם רב האי וכיון דתפילה ותקיעה ע"י שנים הם מה לי אם הא' מתקיע או הב' הא שוין הן ברוב עם. ועוד מאי פריך א"ה הלל נמי הא הלל אינו מה"ת ובין בא' ובין בב' שוין הן בה"ט דברוב עם דאפי' הלל דמועדות אינן מה"ת כמש"כ בתשובה [סי' י"ט] ושמא הלל דמועדות כשל תורה דמי כיון דתקנו נביאים ראשונים לאמרו על כל פרק ופרק דהכי אמרינן בפ"ד דתענית (דף כח) ז"א הלל דר"ח לאו דאורייתא אבל הלל דמועדות כשל תורה דמי מה"ט כדפירש"י התם ועוד גבי הלל שייך לומר פירסומי ניסא כדא' רפ"ג דברכות (דף יח) חשיב כשל תורה עי"ל כל מה שמאחרין לתקוע בלל שעה באים בני אדם יותר לבה"כ ואיכא רוב עם

והמתעסק לא יצא הא תוקע לשיר יצא וגרע מתעסק מתוקע לשיר דמכוין לעשות תקיעה כהלכתן משא"כ במתעסק. עי"ל דתוקע לשיר כיון דאין מכוין לשם מצוה יצא למ"ד מצות אצ"כ אבל מתעסק כיון דכבר הוא מכוין למצות דהיינו לחנוך את התנוק' אותה כוונה מעכבת מצוה אחרת שלא תחול דומיא דמאי דאסקינא ריש זבחים דבת מינה מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב בה כן פי' הר"ן. ול"נ דל"ד הא לדהתם דהתם קאי אחטאת ששחטו לשם עולה פסולה לשם חולין כשירה משום דעולה שהוא מינה קדשים כמותה מחריב בה אבל חולין דלאו מינה ל"מ בה דהא ודאי א"א שיהא קרבן זה עולה וחטאת דאם עולה אין חטאת אם חטאת אין עולה מש"ה מחריב בה אבל בהא דמתעסק אם מכוין לשם מצוה חינוך אמאי מעכב למצות שופר לחול שלא יי"ח הא אפשר לב' אלו לחול שניהם שיהא תקיעה זו עולה למצות חובת תקיעה ולחינך התינוק' ואין זה סותר לזה כמו חטאת לשם עולה. ועוד לא דמי להא דריש זבחים דהתם בעינן זביחה לשמה אלא דאם שחט סתם נמי כשר דסתמא לשמה קאי מש"ה בשחט חטאת לשם עולה מחריב בה ועוקרה מהא לשמה דסתמא קיימא לה אבל שחיטה לשם חולין ל"מ בה ואינו עוקרה מהא סתמא דקיימא לשמה וה"ל כאלו שחטו סתמא והא סתמא לשמה קאי כדמפ' הגמ' התם. אבל למ"ד מאצ"כ לאו משום דסתמא לשם מצוה קאי דתימא דמינה דהיינו לשם מצוה אחרת מחריב בה ועוקרה מהא סתמא דלשמה דקיימי דהא ליתא. ל"מ למאי דפי' לעיל ספ"ג (דף כח) דלמ"ד מאצ"כ אפי' מתכוין להדיא שלא לצאת יי"ח מצוה זו אפ"ה יי"ח דל"ש לומר דכוונת מצוה א' מעכב על מצוה. אחרת מלחול דל"ג ממתכוין להדיא שלא לצאת דאפ"ה יצא ואין כוונה זו מעכבת על המצוה מלחול כ"ש כונת מצוה אחרת. אלא אפי' למאי דפי' קצת מפרשים דאי מתכוין להדיא שלא לצאת א"י אפי' למ"ד מאצ"כ. מ"מ ה"מ במתכוין להדיא שלא לצאת דא"י בע"כ אבל בסתמא ולא מכוין כלום יצא ולאו משום דסתמא לשמה קאי אלא משום דא"ל כונה לגמרי גבי מצות דהא סתמא דמצוה דמי לסתמא דגיטין דבעינן כתיבה לשמו ולשמה וסתמא נמי פסול משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא כדא' התם ופי' התוס' ואפי' זינתה לאו להתגרש בגט זה עומדת וה"נ לגבי מצוה ל"ל דחתיכת מצה זו סתמא למצות אכילת מצה עומדת דהא יכול לצאת י"ח מצה בחתיכה אחרת כמו בזו ואין חתיכה זו מיוחדת למצוה זו יותר מאחרת וכן ת"ש ומצות לולב