טורי אבן פב

ור"ח אבל בתמידין אומרי' השיר הקבוע לאותו היום דכה"ג מצינו בחה"מ של סוכות דאומר הומ"בהי כדאי' בספ"ה דסוכה (דף נ"ה) והיינו דווקא במוספין כדפי' רש"י התם אלא דבר"ה מלבד שיר המיוחד שתיקנו למוסף המדבר מענין היום ראו חכמים לתקן עוד שיר המדבר מענין שופרות של מ"ת כדי להזכיר זכות מ"ת ולא מצאו לו מקום מש"ה עקרו לשיר המיוחד ליומו מן תמיד הערב וקבעו אותו במקומו אבל שיר של תמי' הבקר כדקאי קאי ושוה לשאר י"ט דאומרי' בשחר שיר המיוחד ליומו ול"ל לעקרו. ואפשר דמש"ה פי' כן דא"כ מ"ט תיקנו שיר המיוחד בשביל ר"ה בתמיד של ערב ושיר של יומו בשל בקר ה"ל לתקן להיפך בבקר של ר"ה ולערב של יומו אבל הא לאו מילת' היא דשיר של יומו ה"ל תדיר וקימ"ל תדיר ושאינו תדי' תדיר קוד' ואפשר דס"ל דאפ"ה ראוי להקדי' לשל ר"ה בשחר ול"ל בה משום תדיר קודם דהא ר"ה הוא בר"ח וראוי להקדימו כדי לידע שהוקבע ר"ח ור"ה בזמנו דהכי אמרינן שם בפ"ה דסוכה למ"ד שאומרים שיר על כל מוסף ומוסף ר"ח שחל בשבת אע"ג דבשבת תדיר שיר של ר"ח קודם לשיר של שבת מה"ט לידע שהוקבע ר"ח בזמנו משום הכי לא פירש"י ותוס' כן מיהו ל"ד הא כל כך להאי דפ"ה דסוכה ולא ראיתי להאריך בזה

במוסף מהו אומרים הרנינו במנחה מ"א קול ה' יחיל. ואע"ג דקול ה' קדים בס' תילים להרנינו אפ"ה הקדימו הרנינו למוסף מפני שמדבר מענינו של יום שהוא תקעו בחודש שופר משא"כ קול ה' יחיל דאינו מדבר מענינו של יום אלא מקולות של מתן תורה להזכי' זכות מ"ת בר"ה והא דקאמ' במנחה אומר קול ה' נ"ל שהוא מתחיל מתחילת הפרק שהוא הבו לה' בני אלים והא דנקט קול ה' היינו משום דעיקר אמירת מזמור בר"ה הוא משום פסוק זה שמדבר ממ"ת. וכה"ג מצינו בספ"ה דסוכה (דף נ"ה) בשני דח"המ מהו אומר ולרשע אמר אלקים וזה בתוך המזמור אע"פ שהיו אומרים מתחילת המזמור כדפירש"י התם מ"מ כיון דעיקר אמירת מזמור זה בשני דח"המ הוא משום פסוק זה מטעמא דפי' רש"י התם נקט לי' וה"נ דכוותי'

לא היו אומר בשחרית הרנינו מפני שחוזר וכופל את הפר' ק"ל מ"ש הכא דחייש לכפילת הפר' ואלו גבי חה"מ דסוכות תני' התם בג' דחה"מ במוסף מהו אומר מי יקום לי בד' בינו בוערים ושניהם במזמור אחד והוא שיר של ד' בשבת ומי יקום מאוחר לבינו בוערים ובה' הסרותי והוא שיר של ה' בשבת ובו' ימוטו והוא שיר של ג' בשבת הרי בד' ימי חה"מ היו אומרים מזמורים של שיר ימי החול והרי אפי' חל אותו יום של חה"מ ששירו שוה לשיר של היו' ושיר א' לשניהם אפ"ה אומר בשחרית לאותו שיר אע"פ שחוזר וכופל את הפרק במוסף אלמא ל"ח לכפילה. וי"ל שיר חה"מ דסוכות שאני דבל"ה בשחרית ובמנחה היו אומרים שיר של יום דלא תיקנו שיר של י"ט אלא במוסף כדפי' רש"י התם וכיון דבלא"ה שיר של יום נאמר ונכפל היום אם נאמר נמי במוסף ל"ל בה דמה לי אם כופלו או משלשו אבל בר"ה דתיקנו למנחה שיר אחר של י"ט ולא שיר של יום חשו לכפילה

אלא מהו אומר הסירותי בשחרית והוא באותו מזמור עצמו אלא דבכל יום ה' דכל השנה מתחיל הרנינו וגומר את כל המזמו' והיו' מתחיל מהסרותי ובחל ר"ה בא' מימי השבוע אומר מתחילת המזמור שהוא הרנינו וגו' כל המזמור מיהו מספקא לי בחל ביום ה' שאומר בשחרי' חלק בתרא של המזמור שהוא הסירותי אם אומר במוסף מהרנינו עד סוף המזמור כמו בשאר השנה ומשום כפילה חלק בתרא מן המזמור ל"ל בה כיון שאין כופלו כולו א"ד יחלקו לחצאין במוסף אמר מתחילתו עד הסירותי ובשחרית מהסירותי עד סופו ונמצא כמו שנשתנה היום שיר דשל שחרית מכל השנה שאין אומר כולו ה"נ נשתנה שיר של מוסף היום מכל השנה שחל ר"ה בא' משאר ימי השבוע והדבר שקול והא דאומרי' הסירותי פי' רש"י משום דבר"ה יצא יוסף מבית איסורין ואע"פ שהוא שיר של יום ה' גופ' אפ"ה פי' כן ליתן טעם למה מתחילין בפסוק זה משום כדי לומר בשיר של שחרי' נמי מעין ר"ה ועוד י"ל דק"ל הא מפ' לקמן טעמ' דאומרי' הרנינו בשיר של ה' ע"י שברא עופ' ודגי' לשבח לשמו וכיון דמשום פסוק זה תיקנו מזמור זה לשיר של ה' בחל ר"ה בה' דמתחיל מהסירותי ואין אומר הרנינו בשחר א"כ אין לו ענין לשיר זה לה' בשבת מש"ה פי' אע"פ שאין לו ענין לה' בשבת אפ"ה מענין היום הוא משום יוסף מ"מ ל"ל לטעם זה כיון דמ"מ שיר של ה' בכל השנה הוא שייך נמי לאמרו היום יותר משיר אחר והא דהקדימו הסירותי המאוחר לאמרו בשחרית להרנינו המוקדם שאומר אח"כ במוסף משום דהרנינו מדבר במצות היום דכתיב בי' תקעו בחדש שופר ראו יותר להאמר במוספין הבאים לכבוד היו'. ועוד דמסיפ' נ"ל דיני קה"ח מכי חק לישראל הוא משפט כדאמ' רפ"ג וזה ענין ר"ח שייך נמי למוסף ר"ח הקרב בר"ה משא"כ הסירותי שאין לו ענין לר"ח כלל ואף לר"ה אין לו ענין כ"כ אע"פ שמוזכר בו יציאת יוסף. ל"ד לתקעו בחדש שופר שמדבר מחובת היו' של דורות

דף לא ע"א וקמפלגי בדרב קטינא. ק"ל הא טעם פלוגתייהו מפרש בברייתא להדיא אר"נ מה ראו חכמים לחלק בין הפ' הללו ופי' רש"י שכל ששת ימים נאמרים פרקי' הללו ע"ש שעבר ושל שבת ע"ש להבא אלמא טעמא דר"נ מש"ה הוא וי"ל דכן דרך התנאים להקשות לחבירו אע"ג דעיקר טעמו לאו מש"ה הוא וכהג"מ בפ"ז דזבחים (דף כ"ז) גבי פלוגתא דק"ק ששחטן בדרו' דטעמא דר"י אינו משום הא דאהדר לר"א וכהג"מ בכמה מקומות ובהכי נ"ל הא דקאמ' תניא כוותי' דר"ק הא ר"נ כאביי ס"ל ומאי ת"כ דקאמ' אלא ודאי משום דטעמא דר"נ לא ברירא כ"כ דכאביי ס"ל דא"ל דה"ט כדמפ' ר"נ בהדיא

עד שהראשונה אומר א' שני' חוזרת שנים ק"ל איך חלקו לשירת הים לב' ושל האזינו לששה הא אמר בפ"ק דברכות (ד' יג) כל פרשה דלא פסקה משה רבינו לא פסקינן ומשום הכי לא קבע פסוק כרע רבץ בק"ש כדאמ' התם והא שירת הים וכן של האזינו לא פסקה דהא כולו חדא פרשה הן בתורה מיהו אההיא דהתם ק"ל מהא דאמר בפ"ד דתענית (דף כז) גבי אנשי מעמד שהיו קורין במעשה בראשית בשנים אע"ג דאינו אלא ה' פסוקים דאמר רב דולג ולא פוסק דכל פסוקי דלא פסקה חשה רבינו לא פסקינן משמע דאפסוקא לחוד קפדינן אבל אפרשה כולו לא מיהו בהא י"ל כי קפדינן אכולו פרשה דווקא באין דעתו להשלימו לאחר זמן כגון פסוק דכרע רבץ לחוד דהא אין דעתו להשלים כלל לכולו פרשה דבלעם אבל היכי דדעתו להשלים בפסוקא קפדינן אכולו פרשה לא. והתם גבי בראשית בב' אי פוסק הקורא ראשון הא מיד בא השני וגומרו ובכה"ג אפרשה לא קפדינן אבל בחד פסוק אפי' בכה"ג קפדינן וההיא דר"ח דהתם להפסיק לב' בשביל תנוקות אפשר דהי' דעתו להשלים לאח"ז בפעם אחרת לא הי' אפשר לקרות לתינוק כל הפסוק ביחד עד שיהי' מקצתו רגיל ושגור בפיו ואח"כ מקצת השני א"נ כיון דלא אפשר כדאמר' התם שרי לגמרי אפי' אין דעתו להשלים סוף הפסוק והא דפריך מהא דר"ח אהא דרב דאמר פוסק בתורת ק"ו פריך לה דהא בהך השני סופו להשלים הפסוק שפסקו הראשון אבל מהא דהכא לדפ"ק דברכות ודאי ק' דהא משמרות כהונה ולוי' מתחלפים ומתחדשים בכל שבת ושבת אלו נכנסין ואלו יוצאין ואיך יהי' מהני גמר של אחרי' להתחלה של אלו להצטרף זה עם זה דל"ח הפסק פרשה לאלו המתחילין מפני שעתידי' אחרים לגמור הפ' אח"ז

ע"ב אפי' ראש ב"ד בכ"מ. פירש"י שהרי עיקר הקידוש תלוי' בו כדתנן בפ' דלעיל ראש ב"ד א' מקודש וילפינן מקראי. וק"ל למ"ד התם בין אמלא ובין אחסר אין מקדשין אותו ובע"כ ל"ל ההוא דרשא דהתם דוידב' משה א"כ אין הקידוש תלוי בו והשתא אין מקום לתקנת ריב"ז כלל. אבל א"י למה דחק לפ' כן דודאי אפי' אם אין ראב"ד צ"ל מקודש מ"מ כיון שהוא מופלא של ב"ד וראש להם מן הראוי לילך אחריו דהא אפי' בד"מ שאין עיקר הדין תלוי בהראב"ד אפ"ה (א"צ) [צ"ל צריך] לילך אחריו כדא' בגמ' גבי עובדא דאמימר

שלא יהיו העדי' הולכין אלא למקום הועד. לא נתברר לי אם הב"ד מקדשין לחלוטין בלתי הראב"ד או על תנאי ע"מ שירצה הוא וע"ד דתנינן בפ"ז דעדיות הן העידו שמעברין את השנה ע"ת ומעש' בר"ג שהלך ליטול רשות מהגמון א' בסוריא ושהה לבא ועיברו את השנה ע"ת כשירצה ר"ג וכשבא אמר רוצה אני ונמצא' השנה מעוברת וכה"ג תניא בפ"ק דסנהדרין (דף י"א) ועיקר תקנת ריב"ז לא הי' אלא שא"צ להטריח העדים לילך אחריו אלא הולכין למקום הועד מטעם דמפר' בגמ' דא"כ נמצא מכשילן לע"ל אבל מ"מ אין מקדשין אלא ע"מ שירצה כדא' גבי עיבור השנה ומפרש"י שפי' הקידוש תלוי בו כדתנן ראב"ד אומר מקודש משמע קצת שמקדשי' לגמרי בלי תנאי דע"מ שירצה דאי ע"ת עדיי' עיקר הקידוש בו תלוי' כשיבא ויאמ' מקודש מ"מ ק"ל השתא קידוש החדש לפירש"י דתלה רחמנא בו לומר מקודש אפ"ה התקין ריב"ז דמקדשין אותן לגמרי בלי תנאי דע"מ שירצה עיבור השנה לא כ"ש שאחר התקנה א"צ תנאי זה $$ציור בספר$$ והא ר"י שהעיד שמעברי' השנה ע"ת בתר ריב"ז היה ומתלמידיו כדתנן בפ"ב דאבות וכן ר"ג סתם בתר ריב"ז הי' דאלו זה שהי' קודם לו ונוהג נשיאות בפני הבית כדאמר בפ"ק דשבת ר' הזקן קרא ליה ולמה עיברו ע"ת שירצה ר"ג תנאי זה למה. ואפי' למאי דפי' לעיל דאין החדש תלוי בו ממילא עדיף עיבור מקידוש וכמו שבעיבור צריך תנאי אפי' לאחר תקנת ריב"ז הה"נ לקידוש ואע"ג דא"ל דשאני קידוש דבראית הלבנה תליא וכיון שהעדים העידו שראו מסתמא גם הרב"ד יסכים לקדש מש"ה א"צ תנאי ע"מ שירצה דודאי יתרצה אבל עיבור תלוי בד"א באביב ופי' האילן ותקופה ובזה צריך אומדנא. ליתא דהא קידוש אע"פ שהוא ע"פ עדים אכתי בחושבנא תליא כדא' התם חישב ל"ק ועוד שצריך להבחין בקידוש נמי דילמא עידי שקר הן כהני תרי עובדא דמתני' דספ"ב דקיבלן ר"ג וא' ר"י עידי שקר הן ובפ"ק נמי אמ' נ"מ לאכחושי סהדי. ומ"מ זה א"א לקדש החדש ע"ת שירצה אא"כ נתרצה ביום ל' של חדש העבר שהוא יום הקידוש אבל אח"כ כיון דעבר זמן קידוש אין קידוש למפרע וכמש"ל בפ"ג מיהו למ"ד יש ברירה מהני כמו ב' לוגין שאני עתיד להפריש