טורי אבן פא

המוסף הא א"א לתקן קילקול זה בכל פעם דאישתהו דנמצא צריך לעבר לפעמים יותר מח' חדשי' וזה א"א וכיון דאין תקנה לקילקול זה בשאר ראשי חדשי' אלא אפי' אם באים סמוך לחשיכה אפ"ה מקבלין אותן וכדתנן לעיל רפ"ג נחקרו העדי' ולא הספיקו לומר מקודש ה"ז מעובר הא הספיקו לומר מקודש ל"ל בה ומתני' פסיק ותני סתמא ומשמע אפי' בזמן הבית נמי דינא הכי ול"ח לקילקול מוסף ר"ח ש"מ דה"ט כדפי' וכיון שכן דא"א לתקן קלקול זה המוסף מכל ר"ח ה"ה מר"ה ל"ח לה דמ"ש ר"ח זה דר"ה משאר ר"ח אע"ג דבר"ה איכא תרתי מוסף ר"ה נוסף על מוסף ר"ח מה לי חדא מ"ל תרתי שם מוספין הכל א' אבל בשביל שיר של ר"ה שהיא דבר חדש בר"ה לבד משא"כ בשאר ר"ח דלא תיקן בהו שיר מיוחד לתמיד אלא למוסף בלבד כדאמ' בפ"ה דסוכה (דף נ"ד) מש"ה מפני קלקול זה של שיר של תמיד המיוחד לר"ח זה של ר"ה לבד תיקנו באישתהו העדים לעברו ואין לשאר ר"ח ענין לו לפיכך עשו תקנה לקלקול זה המיוחד בעיבור חדש זה עוד נ"ל דאפי בלא ה"ט דפי' איכא טעמא הא (דחזי) [צ"ל דחשו] לקלקול שיר ולא לקלקול המוסף. משום דאע"ג דעיקר שירה מה"ת ואיכא למ"ד עיקר שיר בפה כדאמ' בפ"ב דערכין (ד) מ"מ שיר המיוחד לחול ולי"ט אינו אלא מד"ס ומה"ת בשיר כל דהו יצא וכיון דשיר זה דתמיד של ר"ה אינו אלא מד"ס ומה"ת בשי' של חול נמי יצא מש"ה עשו חיזו' לדבריה' לעב' מפני השיר דלא ליתי לזלזולי ביה. אבל בשביל מוספין בין של ר"ח בין של ר"ה כיון שהן של תורה אין מעברין וכדאמ' בירו' רבי סימון מפקיד לאילין דמחשבין הבו דעתיכון דלא אתא תקיעתא בשבתא ודלא אתי ערובתא בשבתא ואי דחיקתון עבדתון תקיעתא ולא תעבדון ערובתא. ופי' התוס' רפ"ד דסוכה (ד' מ"ג) דתקיעתא כיון שהוא מה"ת ל"א לפקפוקי בי' בשאר שני' אבל ערבה שהוא מדרבנן אתי לפקפוקי בי'. וה"נ אמר התם בגמרא דידן לא מיקלע יום ז' של ערבה בשבת אלמא חשו לעבר על של ד"ס יותר משל תורה. וכ"ת תינח למאן דמפרש דקלקול השיר היה שא' שיר חול אבל למ"ד של"א שיר כל עיקר והא עיקר שיר מה"ת וכיון דל"א כלל יש כאן קלקול משל תורה ואפ"ה תיקנו בשבילו לעבר והשתא הדרא קשיא לדוכת' אמאי ל"ח אקלקול מוסף י"ל דלמ"ד ל"א שירה כלל בלא"ה לק"מ דא"ל שלא באו עדים כלל לפיכך לא הי' להן קלקול אלא בשיר וכדפי' התוס'. אבל אין לפרש דמתני' ר"י היא דאמ' רפ"ד דברכות (ד' כ"ו) דמוסף אינו קרב אלא עד ז' שעות בלבד מש"ה אין לחוש לקלקול מוסף משום דרוב פעמים אין העדים ממהרין לבא בזמן מוסף ואי חיישת לה יהי' ר"פ אלול מעובר וזה לא רצו לתקן אבל שלא יבאו העדי' עד אח"ז של תמיד הערב מילתא דל"ש הוא ואם אירע במקרה שלא בא בזמן הקרבת תמיד ויעברו בשביל שיר שלו ל"ל בה ובהכי א"ש דבמתני' ל"ח אלא לקלקול שיר בלבד ועל קלקול המוסף ל"ח אע"ג דלמ"ד שאמרו שיר של חול ש"מ דהכי הוי מעשה שבאו העדים והעידו ואלו בברייתא בגמ' קא' התקינו שלא יהי' מקבלין אלא כדי שיהא שהות ביום להקרי' תמידין ומוספין ונסכיהן ולומר שירה שלא בשיבוש ש"מ דקפיד נמי אהקרבה. אלא ודאי ה"ט דמתני' ר"י היא לפיכך ל"ח אהקרבת מוסף ונסכיהם כיון דר"פ אין העדים ממהרין לבא בזמן מוסף וכדפי' אבל ברייתא רבנן היא דאמרו התם זמן מוסף כל היו' מש"ה קפיד נמי אהקרבת מוסף ונסכיו מ"מ זה דוחק לאוקמא לסתם משנה כיחידאי ודלא כרבנן דקיי"ל כוותיהו כדאמ' התם. והא דנקט בבריית' להקרב' מוספי' ונסכי' י"ל הואיל והוצרכו לתקן שלא לקבל באשתהו מפני קלקול השיר אגב תיקנו נמי להרחיב זמן יותר כדי הקרבה נמי לחוש להקרבת מוסף ונסכים אבל תחילת עיקר התקנה לא הי' אלא מן השיר מהני טעמי דפי'

עוד הקשו התוס' אמאי נתקלקלו הלוים בשיר הא בשעת נסכי' היה השיר דא"א שירה אלא על היין והא יכול להמתין מלהביא נסכי' עד הלילה ועד למחר כדאמ' ברפ"ב דתמורה (ד' י"ד) ומנחתם ונסכי' אפי' בלילה אפי' למחר ותי' דלכתחיל' יש להבי' עם הזבח דאם מביאי' בלילה א"י לומר שירה דמה כפרה ביום. אף שירה ביום ואם מביאין למחר הא מבעי' לן בפ"ב דערכין נסכי' הבאין בפ"ע אי טעונין שירה ואפ"ת דטעונין שירה מ"מ טוב להביא עם הזבח כדי שיאמר ע"י אכילה ושתי' כדא' התם א"ד אאכילה ושתיה אמר אשתי' לחוד לא והאי דמביא זבחו היום ונסכים מכאן עד עשרה ימי' משמע דלכתחילה יכול לעשות כן ההוא בקרבן יחיד דאין טעון שירה וק"ל דא"כ דאין לאחר הנסכים של ק"צ מיום הקרבתו מפני ביטול השיר הא דאמ' ר"ש בפ"ו דפסחים (ד' ס"ח) בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי איברים ופדרים כשרים כל הלילה ולא היו ממתינין להן עד שתחשך והשתא מנלן דמשום דחביבה מצוה בשעתה הוא דילמא משום שלא לבטל מצות שירה הוא דהא הקטרה קודמת לנסכי' כדא' בפ"ג דיומא (ד' ל"ב) ואי מאחרת להקטרה עד שתחשך כ"ש לנסכי' המאוחרין לה א"כ בטלת את השיר והא עיקר שירה מה"ת הוא. אלא ע"כ דאי מאחר' לנסכי' עד הלילה אין בזה משום ביטול מצות שיר דאפי' את"ל נסכי' הבאים בפ"ע אין טעונין שיר דהא מעולם לא נתחייב נסכים אלו בשיר ולא חל עליהן מצות שיר כלל אלא א"כ קריבין ביו' עם הזבח: ועק"ל למ"ד של"א שירה כל עיקר מספיקא תפשוט מכאן דנסכים הבאים בפ"ע אין טעונין שירה דאל"כ ה"ל להמתין מלהביא הנסכי' עד למחר וירווחו שיאמרו שירה. וי"ל מה"ט גופי' אין מביאין עד שתחשך משום חביבה מצוה בשעת' והרי בנסכי' נמי איתא לה"ט דהא אפשר לאח"ז ואפ"ה דוחין שבת כדכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכו ובהכי א"ש אפי' למ"ד של"א שירה כל עיקר מספיקא ואמאי לא המתינו להביא הנסכים לאח"ז אפי' את"ל דבאין בפ"ע א"ט שיר הא עדיף טפי מלהביא נסכים ביום בלא שירה כלל מפני ספק י"ט ספק חול ומבטל מצוה שיר של תורה לגמרי בשלמא למ"ד שאו' שיר של חול ניחא דמ"מ עיקר מצות שיר של תורה יצאו ידי חובתן אבל למ"ד ל"א שירה כלל קשה. אלא ודאי משום חביבה מצוה בשעת' דאלים כ"כ אפי' לדחות שבת החמור כ"ש דאלים לבטל מצות שיר מה"ט אבל לפי' התוס' ודאי קשה ולמאי דפי' ההיא דמביא אדם זבחו היום ונסכיו מכאן ועד עשרה ימים נמי לא מיירי בקרבנות ציבור שזמנם קבוע אלא בקרבן יחיד שאין קבוע להם זמן ויכול להקריב קרבנו לאימת שירצה וכיון דיוכל לאחר קרבן עצמו לכתחילה הה"נ בהקריב הקרבן היום יכול לאחר נסכיו לאח"ז אפי' לכתחילה דלא עדיף מעצמו של קרבן שהוא יכול לאחרו

התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה. נ"ל שהוא מנחה קטנה מט' שעות ומחצה ולא מנחה גדולה מו' שעות ומחצה כדא' רפ"ד דברכו' (דף כ"ו) והיינו שהות כדי להקריב תמידין ומוספין ונסכיה' ולומר שירה דתני בברייתא

שלא אמרו שירה כל עיקר. משמע שהביאו נסכי' אלא של"א שירה מפני שלא ידעו איזה שיר יאמרו אם של חול או של י"ט דהא אין אומרי' שיר אלא על יין של נסכי'. וק"ל א"כ נסכי' עצמן איך הביאו כיון דאין לומר שיר מספק הא ר"מ ס"ל בפ"ב דערכין שם דשיר מעכב את הקרבן והיינו נסכי' דאלו לקרבן גופי' אפי' נסכי' עצמן אין מעכבין דקי"ל שמביא אדם זבחו היום ונסכיו מכאן עד עשרה ימים כדפי' התוס' התם והשתא האיך הביאו נסכי' כיון דאא"ל שיר מספק ה"ל נסכים פסולין והא ר"מ ס"ל התם דעיקר שירה בפה גבי הא דא' התם ועבדי כהנים היו וי"ל דהביאו נסכים על תנאי דאם יבואו עדים יאמרו שיר של י"ט ויהי' נסכי חובה של תמיד ואם לא יבואו יהי' נסכי נדבה דקי"ל בפ"י דזבחים (דף צא) מתנדבין יין וכמה ג' לוגין כנסכי התמיד ונסכי נדבה א"צ שירה כדא' התם. ולפי"ז צ"ל אליבא דר"מ דנסכי נדבה לספלים כדא' התם נסכי' לספלים או אינו אלא לאשים אמ' לא תכבה. דאלו למ"ד התם לאשים הא נסכי חובה לכ"ע לספלים כדא' התם א"כ א"א להתנות בנסכי' על תנאי של חובה ונדבה דהיכי לעביד אי נותן לספלים דילמא של נדבה הם ואי לאשים דילמא של חובה הן ואכתי תקשה איך הביאו נסכי' מספק א"ו ס"ל כמ"ד נסכי נדבה נמי לספלים. ולפי זה הא דחשו לעבר מפני קלקול השיר של תמיד ולא מפני קלקול הנסכים עצמן של תמיד של בין הערבים כיון דל"א השיר הנסכי' אינן אלא נדבה ונמצא התמיד קרב בלא נסכים והשתא בטול הנסכים והשיר ושניה' ביטול מצות של תורה הן וגם חשש זה של ביטל הנסכים מיוחד דווקא לר"ח זה של ר"ה ולא לשאר ר"ח ואזדא לה הב' תירוצים שכתבתי לעיל אקושיות התו' מ"ש דחשו על ביטול השיר ולא על ביטול המוספי' למ"ד דאמרו שירה של חול וגם תי' התוס' ל"ש כאן גבי ביטול נסכים ואי משום דיכול להביא לנסכי התמיד לאח"ז משא"כ לשירה דלאח"ז ליתא א"כ תפשוט מהא דנסכי' הבאין בפ"ע א"ט שיר. לק"מ כיון דהשיר גורם לביטול נסכים דאלו מצד עצמן של נסכים ראוין לבא מש"ה נקט ביטול השיר שהוא העיקר הגורם ג"כ לביטול נסכים. א"צ י"ל דמש"ה ל"ח לביטול נסכי' משו' דאפשר להו לאח"ז ואפ"ה לביטול השיר חשו דאפ"ת נסכי' הבאין בפ"ע טעונין שיר היינו שיר של אותו היום שמביאין את הנסכי' ומקריבן אבל לא שיר של י"ט שהוא יום הקרבת התמיד שנסכי' הללו באים בגללו כדמוכח בפ"ב דערכין שם גבי ההיא בעיין דנסכים הבאין בפ"ע אי טעונין שירה ורצה למיפשט מדתניא רי"א כשחרב הבית מוצאי שבת הי' והיו הלוים אומרים שירה וישב עליהם את אונם ודייק הגמ' האי שירה מאי עבידתא אלימא דעולת חובה מי הוי בי"ז בתמוז בטל התמיד אלא לאו דנסכים וקאמר ותסברא שירה דיומא לה' הארץ ומלואה וישב עליהם את אונם בשירה דארבעה בשבתא הוא ופי' התוס' וא"נ נסכים הבאין בפ"ע טעונין שירה היינו שיר של יום שמביאין אותו ולא שיר שהיו ראוי ליום הבאת הקרבן וכיון שכן מש"ה חשו לביטול השיר משום דשיר שתיקנו מיוחד לי"ט אין לו תשלומין לאחר זמן

תמיד של ר"ה שחרית קרב כהלכתו. והא דלא תיקנו לומר שיר של י"ט פי' רש"י ותוס' מפני שברוב שנים אין עדים באין קודם תמיד של שחר וספק אם יתקדש היו' אם לא. ל"ל ה"ט הא בי"ט ור"ח לא תיקנו שיר מיוחד בתמידי היום אלא במוספין בלבד הבאים בשביל י"ט