טורי אבן פ

ב"ד למקום שיש ב"ד שלא לחלק כדפי"ל. אבל בר"ה בעי בפני ב"ד דווקא מה"ט דפרי'. מהשתא דהאי איש וביתו דקתני בברייתא לאו איש בביתו דווקא קאמר ומשום הכירא אלא לרבות' נקט לה ואיובל לחוד קאי דאפי' בביתו הוא דתוקע אע"ג דהוי שלא בפני ב"ד משא"כ בר"ה דבעינן בב"ד דווקא מיהו בהא דרב ששת דבסמוך צריך טעם מאי ס"ד לפרש דביובל תוקעין בין בזמן ב"ד בין שלא בזמן ב"ד דמאי דוחקי' לפרש כן כדי להקשו' ועק"ל מה דסידר הגמ' קו' ר"ש לבתר דרבא אע"ג דר"ש קדים לרבא

רואה פרט וכו' ובפ"ק דמגילה (דף ג') אמ' כרך וכל הסמוך לו אע"פ שאין נראה עמו כגון שיושבת בנחל א"נ נראה עמו אע"פ שאין סמוך לו כגון שיושבת בראש ההר נדון ככרך ומ"ש הכא דביושבת בנחל אע"פ שסמוך לו כיון שאין נראה עמו א"נ ביושבת בראש ההר אע"פ שנראה כיון שאין סמוך לו אינו כירושלים כבר פי' שם

בראשונה הי' לולב ניטל במקדש שבעה מושמחתם לפני ה' נפקא לן הא והאי במקדש משמע לכאורה בעזרה דוקא ולא בירושלים דהא לפני ה' כתיב בהאי קרא דמשמע מקדש דוקא. אע"ג דפי' הא דתנן לעיל ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין דירושלים נמי בכלל זה הכא ע"כ מקדש דוקא וירושלים אינו בכלל

ושיהא לולב ניטל במדינה ז' זכר למקדש ובגמ' מיית' לה מקרא ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. מיהו כי עבדינן זכר למקדש ה"מ בדבר שיש לו עיקר מה"ת במדינה כגון לולב דנטילתו ביום הראשון בגבולין מה"ת אבל דבר שאין עיקר מה"ת בגבולין לגמרי לא ומה"ט אמרי' בפ"ד דסוכה (דף מד) ערבה דל"ל עיקר מה"ת בגבולין לא עבדינן ז' זכר למקדש ואע"ג דנ"ל מקרא דציון דורש אין לה משמע דאין לחלק קרא אסמכתא בעלמא הוא

ע"ב ונתקלקלו הלוים בשיר. הקשו התוס' אמאי לא חששו על קילקול המוסף שלא קרבו מוסף של ר"ה שלאח' תמיד אינן יכולין להקריבו כדדרשינן עלי' השלם בפ"ה דפסחי' (דף נ"ט) וכ"ת דמעלה ומלינה בראשו של מזבח דעלי' השלם ל"ש אלא בהקטרה ואין מקטיר עד למחר הניחא למ"ד בפ"ט דזבחי' [דף פ"ז] דאין לינה מועלת בראשו של מזבח אבל למ"ד מועלת מא"ל. ולכאורה אין זה קושי' דהא פריך התם אמ"ד מועלת אי דלא ירדו השתא לנו בעזרה אמ' לא ירדו בראשו של מזבח מבעיא אלא דירדו פי' ביו' מן המזבח וא"כ מוסף יש לו תקנה להקריבו אחר תמיד ולהעלותו ולהלינו בראש המזבח ולא ירדו עד שיקטי'. וה"נ אמ' שם בפ"ה דפסחים לר"י דאמ' מחוסר כיפורים מביא כפרתו אחר תמיד ופריך מאי אולמ' דהאי עשה מעשה דהשלמה ושני ר"פ מעלה ומלינה ופי' רש"י ולינה אינה מועלת בראש מזבח כדא' בזבחי' דד"ה לא ירדו. מ"מ י"ל דמ"ל לתוס' כיון דלינה מועלת במזבח אע"ג דלא ירד מ"מ אסור להעלותו לכתחילה אם א"א להקטירו קודם שילין כמו הכא דא"א להקטיר בלילה משום עשה דהשלמה עד לאחר הקרבת תמיד של שחר וכבר נפסל בלינה ה"ל כמעלה דבר פסול ע"ג המזבח לכתחילה. ור"פ דאמ' ומלינה י"ל דס"ל כמ"ד אינו מועלת ואינו דבר פסול ואפי' אם ירד יעלה. ולפי' רש"י א"ל דס"ל דכה"ג ל"ל בה דכיון דבשעת העלתו אכתי לא נפסל אע"ג דלאחר זמן תפסול ממילא ל"ל בה דאיהו לאו מידי עביד אחר פיסולו אלא הפסול חל מאליו והשתא התוס' לשיטתם יפה הקשו. וה"נ ל"ל דל"ש עשה דהשלמה אלא לאחר הקטרת התמיד אבל קודם הקטרתו אפי' לאחר שחיטתו וזריקתו ל"ל בה לפיכך לא הי' קלקול במוסף די"ל שבאו עדים אחר זריקת דם התמיד וקודם הקטרתו דמותר להקריב המוסף וקלקול אינו אלא בשיר ליתא הא אין אומרים שיר אלא בשעת נסכי' כדאמר בפ"ב דערכין והקטרת אבריו קודמין לנסכיו כדא' בפ"ג דיומא (דף לג) ועוד הא מוכח ברפ"ה דפסחי' שם דעשה דהשלמה איכא לאחר הקרבתו אפי' קודם הקטרה דר"כ רמי התם כתי' לא ילין וגו' הא כל הלילה ילין וכתי' השלמים עליה השלם ומאי קושי' דילמא קרא דלא ילין איירי בשלא הקטירו אברי התמיד א"ו בכל ענין איכא לעשה דהשלמה ואין כאן מקומו להאריך בזה

מיהו הא דפשיטא להתוס' דעליה השלם ל"ש אלא בהקטרה לאו ד"ה היא. דא"כ לר"פ דא' מעלה ומלינה מ"ט דת"ק דר"י דא' התם דווקא מחוסר כפורים בע"פ מביא כפרתו אחר תמיד משום דעשה דפסח דחמיר דבכרת דוחה לעשה דהשלמה דקיל ואמאי הא אין כאן עשה דהשלמה לגמרי כיון שאינו מקטירו ואפילו בשאר ימות השנה נמי ש"ד. וכ"ת בע"פ עשה דפסח דחמיר דותה לגמרי לעשה דהשלמה ואפי' להקטיר ש"ד. ליתא דאם איתא דלת"ק עשה דהשלמה ליתא באינו מקטיר למה מקטירו בע"פ הא אפש' לקיים עשה דפסח בלא דחיית עשה דהשלמה יבא כפרתו ולא יקטרנו וכדק"ל גבי עשה דוחה לל"ת כל היכי דאפשר לקיים שניהם אינו דוחה ואין סברא לומר אדר"פ דת"ק ור"י דפליגי בפלוגתא דהני אמוראי אי לינה מועלת ע"ג מזבח ולת"ק מועלת ועוד לר"ח דמוקי התם הא דר"י בחטאת עוף דאין בה הקטרה ומשמע דת"ק נמי מהא איירי דהא ר"י עלי' קאי ופליג דלאו דווק' בע"פ אלא בשאר ימות השנה נמי ואמאי לת"ק בע"פ דווקא. א"ו ש"מ דלת"ק בהקרבה לחוד אעפ"י שאינו מקטיר איכא נמי עשה דהשלמה כמ"ש במ"א:

ותי' התוס' דלאחר תמיד יכול להקריב מוסף משום דאתי עשה דרבים ודוחה עשה דהשלמה כדאמ' בפ' השולח (דף לח) גבי שיחרור עבדו השלימו לעשרה מצוה דרבי' שאני וגבי עשה דהשלמה אמרי' שנדחה מקמי עשה דפסח שיש בו כרת ובפ' שלוח הקן [דף קמא] א' דעשה דמצורע דוחה עשה דשלוח הקן משום שלום בין איש לאשתו וק"ל אי עשה דמוסף דוחה לשאר עשה משום דקרבן ציבור עשה דרבי' הוא א"כ מאי מקשה רפ"ט דמנחות [דף פד] איך עומר בא בשביעי' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה פי' והאיך מקטיר הקומץ הא עובר בעשה דלאכלה ולא לשריפה והא עומר קרבן ציבור הוא ואתי עשה דרבי' ודחי עשה דיחיד דלאכלה וגם התם משני שאני התם דכתיב לדורותיכם והשתא קרא ל"ל בלא"ה עשה דרבים דחי' לעשה דיחיד ול"ל דמעומר דגלי קרא לדורותיכם נ"ל הא דעשה דרבי' עדיפ' אכתי א"א ללמוד מעומר לעשה דמוסף דאיכא למיפרך מה לעומר שכן מצוותו בכך דא"א להביא בשביעי' אלא מפי' שביעי' דהא אין בא לא מן הישן ולא מח"ל. כה"ג פריך בפ"ק דמנחות (דף ה) גבי להוציא את הטריפה ופירכא זו יש בב' הלחם שבא בשביעי'. ועוד איכא פירכא גבי עומר שכן מתיר חדש ואפשר דגבי ב' הלחם נמי איכא פירכא זו שכן מתיר חדש למקדש וא"א ללמוד מהם לשאר עשה דרבי'. ועק"ל מדא' בפ"ד דמנחות [דף מ"ו] ב' הלחם הבאים בפני עצמן יונפו ותעבור צורתן ויצאו לבית השריפה ופריך ממ"נ אי לאכילה אתיין למכלינהו ואי לשריפה אתיין לשרפינהו לאלתר למה לי צורה ושני ר"י גזי' שמא יזדמן להן כבשים לאחר מכאן וא"ל אביי תינח כ"ז הקרבתן לאחר הכי לשרפינהו ומשני מאי תעבור צורתן נמי דקתני צורת הקרבתן. פירש"י צורת הקרבתן עד תמיד הערב וש"מ דלאחר תמיד אפי' ק"צ אינו דוחה לעשה דהשלמה. אע"ג דהתוס' שם כתבו על פירש"י מיהו בשמעתא דנתקלקלו הלוים בשיר מפ' דק"צ קרב אח' תמיד ודחי לעשה דהשלמה לכן נ"ל עד הלילה. ק"ל אי ס"ד עד הלילה קא' ל"ל למדחק להוציא לשון תעבור צורתן ממשמעתו בכ"מ דפי' פסול לינה. הא כיון דאי אפשר לשרפו עד הלילה משום שמא יזדמנו לו כבשים עוד ממילא א"א לשורפן נמי בלילה כדאמר בספ"ה דזבחי' (דף נו) גבי נותר ביום הג' אתה שורפו ולא בלילה ואפילו נותר שלא בזמנו אינו נשרף בלילה כדאמר בפ"א דיבמות וה"ה לשאר פסולי קדשים אין נשרפין אלא ביום ולא בלילה כדא' בירוש' אהא דתנן אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט דפריך אפי' בחול נמי אין מדליקין דקדשי' אין נשרפין בלילה אר"י ירדו לה בשיטת ר"י דא' תינוק שעבר זמנו נימול בין ביו' ובין בלילה ומקשה מאי אית לך שמן שריפה שעבר זמנו נשרפת בין ביו' ובין בליל' אר"י בן פזי כיון שנטמא כשעבר זמנו אלמא מדמי כל פסולי קדשי' לנותר שאינו נשרף בליל' אפי' שלא בזמנו למ"ד של"ב אינו נימול אלא ביו' ולמסקנ' דגמ' דידן הת' גבי נותר כ"ע מודו דאינו נשרף אלא ביו' וכיון שכן מאי דוחקי' לפרש צורת הקרבתן לימא העבור צורתן ממש דהיינו פסול לינה דכיון דא"א לשרפן כל היו' משום שמא יזדמן להן כבשי' ממילא א"א לשרפן בלילה דקדשי' אין נשרף בלילה וממילא נפסלין בלינה א"ו פרש"י עיקר דצורת הקרבתן דאר"י היינו הקרבת תמיד ולאחר מכאן לא דאפי' יזדמנו להם כבשי' אין מקריבין משו' עשה דהשלמה וש"מ דק"צ א"ד לעשה דהשלמה. מיהו התוס' לשיטתיהו אזלי דמפ' הא דא' בספ"ה דזבחים (דף נו) דם נפסל בשקיעות החמה היינו בתחלת שקיעה דאכתי יום הוא י"ל צורת הקרבת היינו תחילת שקיעה דאכתי איכא כדי מהלך ד' מילין עד הלילה ומ"מ אזדא לי' זמן הקרבה מגזה"כ ולאו משום עשה דהשלמה מ"מ כבר הוכחתי בתשובה (סימן י"ז) דליתא להאי פי' ואין דם נפסל עד סוף שקיעה שהוא לילה ממש וא"כ אכתי תקשה אמאי ל"ח לקילקול המוסף מיהו אכתי יש לפרש צורת הקרבתן היינו שלא נשאר מן היום עדיין שאם יזדמנו להן כבשי' שיש שהות לשחטן ולזרוק דמן קוד' הליל' מ"מ קושי' א' מהאי דרפ"ט דמנחות ודאי קשה. ועק"ל הא למ"ד שא' שיר של חול עם התמיד ע"כ לא אמרו זמן גדול קודם הלילה דהא כל עת מצפין שמא יבואו עדי' ויקדשהו וצ"ל שיר של י"ט א"ו ל"א שיר של חול אלא סמוך ללילה עד שא"א להמתין יותר דא"כ יפנה היום ויבוטל השיר לגמרי דאין אומר' שיר בלילה וכיון שכן כל שכן שלא נשאר שהות להקרבת מוספין שהיו בהמות רבות ובודאי צריך שהות יותר מאמירת השיר ואכתי תקשה אמאי ל"ח להקרבת מוסף. ול"נ דודאי משום קילקול מוסף א"א לתקן שלא יהי' מקבלין אלא עד המנחה ואם באו עדי' מן המנחה ולמעלה שיהא מעובר דא"כ בכל החדשי' יש קילקול זה של מוסף ר"ח ומאי אולמא דמוסף ר"ה יותר מכל מוספי ר"ח דל"ח לה וכ"ת אין ה"נ ניחוש לקילקול המוסף בכל ר"ח. הא א"א דהא תנן בפ"ב דערכין (דף ח) דלא מוסיפין לעבר יותר מח' חדשים בשנה ואי מעברין אי אישתהו העדים לבא משום קילקול