טורי אבן עט

התם וטעמא דעל לולב ל"ג ביום א' בזמן הבית אפי' בגבולין ועל ערבה גזרו מפ' התם והא ערבה ז' אינו אלא במקדש ואפ"ה שאר כל הימים ששה משום הא גזי' דרבה גופי' וש"מ דגזרו על השבות אפי' במקדש. ובע"כ הא דאין שבות במקדש היינו בדבר התלוי בכבוד המקדש כגון הדח' עזרה לאחר שחיטת פסחי' בי"ד שחל בשבת אדר"ח בספ"ה דפסחים [דף ס"ה] לרבנן דאינו אלא שבות שרי במקדש וכן לצורך עבודה וקרבן בכל הני דחשיב בפ"י דערובין במתני'. א"נ לענין שתי הלחם למ"ד צרכי שבת נעשין מה"ת בי"ט בפ"ג דפסחים [דף מ"ז] דס"ד התם דאפייתן דוחה י"ט מאבל מה שאינו צורך מקדש וקדשיו אע"פ שאינו נוהג אלא במקדש כגון ערבה ולולב בשאר ימי החג אינו דוחה את השבות כ"ש ת"ש שאין מצוותו מיוחד למקדש דווקא שא"ד שבות וכ"ש למאי דפי' בסמוך במקדש הי' תוקעין היינו בירו' בכל העיר דא"א לפי כפי' רש"י דהא בירו' בזמן הבית ל"ש לה"ט דאין שבות במקדש. אבל הפי' הנכון נ"ל משום דלא רצו חכמים לבטל ת"ש לגמרי בר"ה שחל בשבת משום שהוא להעלות זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים דמה"ט הקילו לתקוע משחרב בה"מ בכ"מ שיש בו ב"ד משא"כ בלולב דבטלו לגמרי כמו שפי' התוס' דה"ט דלא ביטלו וכיון דתיקנו בחד ב"ד תקנו בכ"מ שיש בו ב"ד אע"ג דבזמן הבית לא הי' אלא במקדש דוקא ומש"ה הניחו רווחא לשופר במקדש שהוא מקום מסוים כדפי' לעיל ושלא בזמן הבית כ"מ שיש בו ב"ד. והא דלגבי לולב בזמן הבית בחל יט"ר בשבת דוחה בגבולין משא"כ בשופר כבר פי' התוס' דשאני לולב שאינו אלא טלטול בעלמא מש"ה הואל והותר במקדש הותר נמי בגבולין אבל ת"ש מעשה חכמה א"נ משום דבר"ה לא ידעי קביעות החדש אלא בירושלים אבל יום א' דלולב הי' ידוע אף בגבולין. ועל תי' הא' יש לדון משום דהתוס' לטעמי' אזלי דס"ל דהתקיעה מצד עצמה היא שבות ואסור לתקוע בי"ט שלא לצורך כמש"ל בפרקין [דף ל"ג] משמם גבי הא נשים מעכבין ושם יתבאר

גזירה שמא יטלנו בידו וכו' ולב"ש דס"ל בפ"ק דביצה [דף י"ב] דאין מוציאין לא את הלול' ולא את הקטן ולא את ס"ת לר"ה דל"א מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כדא' התם ואפ"ה ל"ג בחל ר"ה או יט"ר של חג בחול שלא לתקוע ושלא ליטול לולב משום הא גזירה גופי' דשמא יעביר ועבר על של תורה דא"כ בטלת מצות שופר ולולב לגמרי והא ל"א. אבל אי גזרו בשבת לחוד אינו בטל מצותן לגמרי דהא אפשר לקיימן בשחלו בחול ואע"ג דבטלו חכמים למעשר בהמה לגמרי שלא בזמן הבית מפני התקלה כדא' רפ"ט דבכורות [דף נ"ג] מ"מ לא נתבטל לגמרי לעולם דלכשיבנה בה"מ ב"ב יחזור מצותו למקומו דהא תו ליכא למיחש לתקלה אבל אי גזרינן בי"ט משו' שמא יעבור אתה מבטל מצותן לגמרי לעולם דהא בהא גזי' כל הזמנים שוין וא"א לעקור מצות ש"ת לגמרי לעולם. והא יו"הכ לכ"ע אסור להוציא מה"ת למאי דקיי"ל עירוב והוצאה ליו"הכ בפ"ג דכריתות [דף י"ב] ואפ"ה ביו"הכ של יובל כל יחיד ויחיד חייב לתקוע אפי' בגבולין כדא' לקמן ול"ג משום שמא יעביר אלא ודאי ה"ט משום דא"כ בטלת מצות תקיעה של יובל לגמרי לעולם וגם אליבא דב"ה בע"כ צל"כ דהא בפ"ב דביצה [דף י"ח] בין לב"ש ובין לב"ה כלים אין מטבילין לא בשבת ולא בי"ט ומפ' רבה גזירה שמא יעביר ד"א בר"ה וגז' י"ט אטו שבת ואמאי ל"ג גבי שופר ולולב י"ט אטו שבת א"ו כדפי' מיהו יש לדחות דכולה האי י"ט אטו שבת במקום מצוה צ"ג ול"ד לטבילות כלים דגזרו י"ט אטו שבת דהתם אינו במקום מצוה א"נ י"ל י"ט כיון דקיל דאינו אלא לאו בעלמא ל"ג משו' שמא יעביר ול"ד לשבת דחמיר דבסקילה וי"ט אטו שבת במקום מצוה ל"ג וכדפי'

וה"ט דלולב וה"ט דמגילה והא דלא קא' נמי וה"ט דהזאה בשבח דלא דהוי נמי טעמא משום שמא יעביר כדא' בפ"ו דפסחים [דף ס"ט] וה"נ ה"ט דטבילת כלים לרבה כדא' בפ"ב דביצה וכן הא דקא' הכי הכל חייבין בת"ש וה"נ א' בפ"ק דמגילה [דף ד'] גבי מגילה ואלו גבי לולב רפ"ד דסוכה ל"ק האי לישנא דה"ח בלולב פי' יפה שם בפ"ק דמגילה

א"ל נתקע ואח"כ נדין נ"ל דה"ט משום דא' בפ"ו דעירובין [ד"ס] בדרבנן עבדינן עובדא ואח"כ מותבינן תיובתא

דף ל' ע"א וביבנה בזמן ב"ד אין. נ"ל דנ"ל לרבא דהא חסורי מחסרא דירושלים יתירה על יבנה בשלא בזמן ב"ד ולא בשלא בפני ב"ד וכדר"ה וכדמסיק. דקס"ד דבירושלים אין לחלק בין בזמן ב"ד לשלא בזמן ב"ד אלא כל היום תוקעין אפי' שלא בזמן ב"ד ואלו יבנה גריעי מינה בתרתי חדא דאין תוקעין אלא בזמן ב"ד ועוד דהא דוקא בפני ב"ד וא"כ ח"מ תרתי בבי במתני' ואלו לרבא לא מחסרא אלא חדא בבא דשלא בזמן ב"ד והא כל למעוטי בחסורי מיחסרא טפי עדיף. ומשני דח מ דאילו בירושלים תוקעין בפני ב"ד כו' פי' לא כדקס"ד דבירושלים תוקעין כל היום אפי' שלא בזמן ב"ד דליתא דבירושלים גופי' אין תוקעין אלא בזמן ב"ד והאי בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד דקא' המתרץ משמע שלא בפני ב"ד דומיא דבפני ב"ד דהיינו כל זמן שב"ד יושבין ותו לא. ומהשתא אין יתירה ירושלים על יבנה אלא בהא חדא דשלא בפני ב"ד אבל בזמן ב"ד ירושלים ויבנה שוין בהא דשלא בזמן ב"ד אין תוקעין

תקיעת ר"ה ויובל דוחה את השבת ואע"ג דיובל אפי' חל בחול דוחה יו"הכ למאי דקיי"ל עירוב והוצאה ליו"הכ כדמסקינן בפ"ג דכריתות [דף י"ד] ול"ג שמא יעבור אפ"ה סד"א דשבת דחמיר טפי דבסקילה גזרינן א"נ אגב ר"ה דנקט בהדי יובל תני דוחה את השבת

מאי עם ב"ד בזמן ב"ד פרש"י והא ליכא לפ' דהאי עם ב"ד בפני ב"ד דהא בכל ארציכם כתי'. פי' לפי' דהא ודאי האי עם ב"ד אינו אלא מדרבנן דאטו בית דין באורייתא רמיזא ואינו אלא מדרבנן גזי' שמא יעבור מ"מ ביובל ל"ג אלא שלא בזמן ב"ד אע"פ שבר"ה שחל בשבת למאי דמסיק בעינן בפני ב"ד דוקא דאי גזרי' ביובל בפני ב"ד דוקא כמו בר"ה אתה עוקר לגמרי את מצות ת"ש מגבולין ורחמנא א' בכל ארצכם ול"ד לר"ה דמצותו מתקיים בחל בחול והא ל"ל דבעיר שיש ב"ד לא יתקעו אלא בפני ב"ד ובאין בו ב"ד יתקעו כל היום דכיון דלעקר תקיעות יובל מהם לגמרי א"א תו אין לחלק בהם בזמן ב"ד לשלא בזמן ב"ד דאין זה סברא שמקום שאין ב"ד יהי' עדיף ממקום שיש ב"ד וגם דרך חכמים להשוות מדותיהן ותקנו במקום שיש ב"ד זמן ב"ד ואפי' שלא בפניהם דמ"מ איכא קצת אימת ב"ד אפי' שלא בפניהם כ"ז שיושבין אבל כשעמדו ליכא אימה כלל והשוו מקום שאין ב"ד למקום שיש ב"ד כדי שלא לחלק והשתא אין תקיעות של יובל בטילה לגמרי דהא אפשר לקיים בזמן ב"ד בכ"מ אבל בר"ה במקום שאין ב"ד אין תוקעין כלל ולא בטל תקיעת ר"ה מהם לגמרי דהא אפשר לקיימו בחל בחול מש"ה אפי' במקום ב"ד לא התירו אלא בפני ב"ד דוקא דאיכא אימת ב"ד גמור אבל שלא בפני ב"ד דליכא אימת ב"ד כ"כ אע"ג דבזמן ב"ד הוא לא כיון דל"צ הכא לתלות בזמן ב"ד משום לתא מקום שאין בו ב"ד כמו גבי יובל וכדפי'. זה נ"ל בטעמא דתלה היתר תקיעה בר"ה שחל בשבת בבפני ב"ד דוקא וביובל בזמן ב"ד ואפי' שלא בפני ב"ד אע"ג דתרווייהו משום חדא גזי' דשמא יעבור הואי. מיהו כל זה אינו אלא למאי דקיי"ל עירוב והוצאה ליוה"כ נמצא אפי' אם יוה"כ חל בחול דינו כמו בשב' מש"ה הקילו בו יות' מר"ה דלא לעקור לגמרי ת"ש של יובל אבל לרפר' דא' שם אין עירוב והוצא' ליה"כ תקש' מ"ט הקילו ביובל שחל להיו' בשבת מר"ה כחל בשבת דהא לדידי' הא דתני' לקמן אלא שביובל תוקעין בין בב"ד שקידשו וכו' בע"כ בחל יוה"כ בשבת מיירי דאלו בחול פשיטא למאי ניחוש וכ"ת כמו שפי' בתשוב' [סי' ק"ז] דהא מילתא דרפר' תלי' בפלוגת' דב"ש וב"ה בהא דאין מוציאין לא את הלולב וכו' והא מתני' דמיקל בתקיעה דיובל בחול מיירי וס"ל יש עו"ה ליוה"כ וב"ש היא א"כ בתקיעה דר"ה נמי יש להקל כמו ביובל שלא לעקרו לגמרי כיון דיש הוצאה לי"ט איבא נמי למגזר בכל י"ט של ר"ה שמ' יעבור מיהו להאי תירוץ דלעיל בי"ט דקיל דאינ' אלא בלאו ל"ג שמ' יעבור משא"כ שב' דחמור ניחא. דאפשר לומר יוה"כ נמי חמי' דבכרת ושייך למיגז' שמא יעבור וכיון דשייך למיגזר בו לשמא יעבור א"כ לא אפשר לעקור ת"ש ממנו לגמרי לפיכך שבקו לי' רווחא טפי. אבל לתי' קמא שפי' דאלו ב"ש בי"ט נמי שייך למיגז' שמא יעבור ומתני' דמיקל ביוה"כ של יובל יותר מר"ה ע"כ לאו ב"ש היא אלא ב"ה א"כ הא אליבא דב"ה ס"ל לרפרם דאין עו"ה ליוה"כ ובע"כ האי תנא דמיקל ביובל יותר מר"ה דקא' לקמן דיובל כל יחיד ויחיד חייב לתקוע משא"כ בר"ה יובל דיומא דר"ה איירי ובחל בשבת דאלו בחול פשיטא והשתא תקשה מ"ש יובל מר"ה הא דמי לגמרי לר"ה דבחל בשבת איכא למיגזר לשמא יעבור ובחל בחול ל"ש למיגזר כיון דאין עו"ה ליוה"כ א"ו אידך תי' אליבא דרפרם עיקר

אלא לאו איש בביתו אפי' שלא בזמן ב"ד. ק' לי למאי דס"ד דמדתני איש בביתו אפי' שלא בזמן ב"ד משמע דמאי ענין זה לזה. ועוד ק"ל דמשמע דאי איש בביתו היינו איש ואשתו לא הוי ק"ל מידי ומ"ש וי"ל משום דטעמא דיובל דווקא בזמן ב"ד הוא משום שמא יעבור וקס"ד דרבא דאיש וביתו היינו איש בביתו דווקא וה"ט משום היכרא שלא יעבור וכה"ג אמרינן רפ"ד דסוכה גבי לולב דדוחה יט"ר את השבת ול"ג לשמא יעבור משום דהא תיקנו לי' רבנן בביתו פי' כיון דתיקנו בביתו אי' לי' הכירא ולא אתי לעבור וה"נ גבי יובל כיון דתיקנו בביתו משום הכירא אפי' שלא בזמן ב"ד נמי שרי כיון דאי' לי' הכירא תו אין לחוש לשמא יעבור. ואע"ג דגבי ר"ה לא סגי בהאי תקנתא בביתו ולא שרי אלא לפני ב"ד דווקא היינו משום דמצות תקיעת שופר של ר"ה אינו בטל לגמרי לעולם במקום שאין ב"ד דרוב פעמים חל בחול אבל יובל שהוא לעולם חל ביה"כ אי אמרין בפני ב"ד דווקא אתה מבטל מצות תקיעת שופר דיובל במקום שאין ב"ד לגמרי לפיכך סגי לי' בהאי הכירא דבביתו משא"כ בר"ה דלא סגי' לי' בהכי דהא התם גבי לולב נמי לא קאי במסקנא הכי ולא סגי' לי' בהיכרא בביתו ומשני לעולם בזמן ב"ד ואפי' שלא בפני ב"ד ומש"ה הקילו גבי יובל יותר מר"ה שלא לעקור מצות יובל במקו' שאין ב"ד ומ"מ זמן ב"ד בעי דבמקום שיש ב"ד יש קצת אימת ב"ד אפי' שלא בפניהם והשוו במקו' שאין