טורי אבן עה

תכלת אבל הכא אפי' בבלול אע"ג דבהאי מתן ד' שע"ע ב"ת דבכור מקיים לעשה של מתן ד' ובעידנא דמעקר לאו דבכור מקיים לעשה אפ"ה אינן בדבר א' דהל"ת הוא בדם הבכור וקיום העשה אינו בד"א אלא בדם דמתן ד' הנבלל ונתערב עמו. הא ליתא דא"כ מאי פר ך גבי יקדש דאם פסולה היא תפסול יבא עשה וידחה ל"ת הא אינן בדבר"א דהא עשה היא בכשירה והל"ת היא בפסולה הנבלעת בה א"ו כל כה"ג אמ' עשה דוחה ל"ת (ונ"ל דמה"ט אין עשה דמתן ד' דוחה ל"ת דב"ת משום דעשה זו קילא דישנו בשאלה וכדאמר בפ"ק דיבמות [דף ה] דראשו דמצורע אתי' דעשה זו דוחה לתגלחת נזיר אע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה שאני נזיר דקיל שישנו בשאלה וכיון דקיל א"ל דאין עשה שישנו בשאלה דוחה ל"ת שאינו בשאלה והא דמתן א' מבכור איירי דאינו בשאלה דהא קדיש מרחם והיינו דנקיט בכולה שמעתין הא דמתן א' דאיירי מבכור ולא ממעשר דהא נמי מתן א' משום דמעשר נמי אית' בשאלה ככל הקדשים הקדושים בפה הלכך הלאו דב"ת דידי' נמי קיל ואתי עשה דמתן ד' ודחי לי' דעשה אע"ג דקילא דישנו בשאלה אפ"ה דוחה ל"ת דכוותי' דומיא דעשה החמיר שאינו בשאלה דוחה ל"ת דכוותי' החמורה. והא דפריך גבי יקדש דניתי עשה וידחה ל"ת משום דמיירי מסתם קדשים דהעשה ול"ת יכולן לעקר ע"י שאלה דקדשי ע"י קדושת פה דהא האי יקדש גבי חטאת ומנחה כתיב והא הל"ת ישנו בשאלה דהני אין קדושין מאליהן אא"כ מקדישן בפה:

ואע"ג שהתוס' פי' בפ"ג דכריתות [דף יג] גבי הא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב נותר מן המוקדשי' ביוה"כ והא דלא חשיב כגון שנשבע שלא יאכלנו ואכלה י"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אע"ג דהוי בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרק דמן כהלכתן ליתא בשאלה אבל ל"ל דא דאיירי בבכור שהרי קאמ' בגמ' אקדשי' מיגו דאיתוסף וכו' דאי הוי מיירי בבכור לא הוי או' אקדשי' שהרי קדש בפטר רחם אלמא לאחר שחיטה וזריקה ליתי' בשאלה וא"כ אין עשה דמתן ד' בשאלה לאחר שנתן מתן א' דכיון דנתן מתן א' כיפר ושריא בשר באכילה ושאר המתנות אינו אלא למצוה בעלמא כדתנן רפ"ד דזבחים (דף לו) ה"ל לאחר זריקה ושוב אינו בשאלה ויבא עשה דמתן ד' וידחי ל"ת דב"ת:

אלא שאני רואה שנעלם מהתוס' גמרא ערוכה פ"ג דשבועות (דף כד) דא' רבא דשבועה חלה על שבועה ע"י כולל ופריך עלי' מהא דיש אוכל אכילה א' וחייב עלי' ד' חטאות ואם איתי' משכחת לה ה' כגון שא' שבועה שלא יאכל תמרים וחלב מיגו דחיילא אתמרים חיילא נמי אחלב ומשני כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו ל"ק והרי הקדש בבכור דקדוש מרחם איבעית אימא כי קתני מידי דל"ל שאלה שבועה דא"ל שאלה לא קתני והרי הקדש הא אוקימנא בבכור $$ציור בספר$$ הרי דלהני תרתי שנויי הקדש דמתני' דיש אוכל אכילה א' מבכור איירי ומשנויי בתרא ש"מ דיש שאלה אפי' לאחר זריקה דהא נותר דקחשיב הוא לאחר זריקה הוא כדא' בפ"ק דנדרים (דף יב) והא נותר לאחר זריקת דמים ואפ"ה מ"ל בבכור שאין לו שאלה אבל לא משאר מוקדשין הואיל ויש להם שאלה ל"ק ש"מ דאפילו לאחר זריקה יש שאלה והא דקאמר הגמרא אקדישי' מיגו וכו' היינו לשאר שנויי דהתם כי קתני קרבן הקבוע או מידי דחיילא בכשיעור או דענש כרת או מידי דחייל אמידי דאית בי' ממשא ולכל הני שנויי א"צ לדחוק דמוקדשי' דמתני' מיירי מבכור ש"מ דיש שאלה בהקדש אפי' לאחר זריקה כ"ש שיש שאלה קודם שגמר כל המתנות של, מתן ד' אע"פ שנתן כבר מתנה א' אעפ"י שכיפר בההיא מתנה וכ"ת א"כ מאי ראי' מייתי אביי למילה שלא בזמנו שא"ד י"ט ול"א דאתי עשה דמילה ודוח' ל"ת די"ט מעולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת דש"מ דאין עשה דהקטרה דוחה לל"ת די"ט שאני הכא דאפשר בשאלה. הא לאו מילתא היא דקרא דעולת שבת בשבתו מקרבן ציבור הבא מתרומת הלשכה שמעורב בו שקלי כל ישראל ואין לו בעלים מיוחדים שאפשר לשאול עליו דמאן מפיס משקלים של מי בא קרבן זה ואי תקשה דוד שהרי חזקי' נפקא לי' התם למילה שלא בזמן שאינו דומה י"ט מנותר שפסח שנא' והנותר ממנו עד בוקר שאין, ת"ל עד בוקר אלא ליתן בוקר שני לשריפתו ולא בי"ט דאין עשה דשריפת נותר דוחה ל"ת די"ט והא פסח מקרבנות יחיד היא ואפשר בשאלה ומאי ראיה היא זו למילה שלא בזמן דא"א בשאלה שלא תדחה י"ט:

אומר אני אף דא לא תברא דהא מ"ע להקריב פסח בזמנו בי"ד בניסן ואם בשעה שנעשה נותר שהוא ט"ו בניסן ישאל עליו וה"ל חולין למפרע ולא יי"ח פסח ועשה זו של חיוב פסח אינו בשאל' ואע"פ דעשה דשריפת נותר אפשר לעקרו ע"י שאלה מ"מ כיון דע"י שאלה זו היא גרמא לעקור מצות עשה של פסח למפרע דלא שייך גבי שאלה נמצא אם אית' דעשה דוחה ל"ת די"ט ראוי' הי' לשריפת נותר למידחי י"ט דא"א בשאלה דא"כ אתה מבטל ועוקר למפרע למצו' עשה שאינו תלוי בשאלה אלא ש"מ דאין עשה דוחה לל"ת די"ט ומכאן אתה למד לעשה דמילה נמי והשתא דאתית להכי א"ש נמי האי דלא עולת חול בי"ט דאפ"ת דהוי אפשר בשאלה מ"מ הי' מבטל למפרע מ"ע של קרבנות ציבור שזמנו קבוע. אבל ההיא דמתן ד' שנתערבו במתן א' מיירי בקרבן יחיד שאין זמנו קבוע ואפי' אם אתה שואל עליו וה"ל חולין למפרע ואפי' הוא מקרבנות חובה אפ"ה לא נתבטל מ"ע של קרבן זה דהא אפשר להביא למחר וליומא חדא ואפילו בקרבנות ציבור שזמנו קבוע ואי עבר יומא בטל קרבנו מ"מ בנתערבו הדמים עדיין יש לו תקנה להקריב אחר אם יש עדיין שהות ביום משא"כ שריפת נותר ועולת חול בי"ט שא"א אלא לאחר יום הקבוע לקרבנו ואם אתה שואל עליו וה"ל חולין למפרע נתבטל ממילא מ"ע של חיוב קרבן זה שאין לו תקנה בשעבר יומא אלא דאכתי קשה הא אי מיתשל עליו נמי גורם לבטל למפרע עשה דאיסור חולין שנשחטו בעזרה דה"ל לאו הבא מכלל עשה כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה בסוף פרק ב' דקידושין (דף נח). וא"כ האי תערובת דמים נמי לא הוה ליה עשה שישנו בשאלה כיון דאם ישאל עליו עובר בלאו הבא מכלל עשה דחולין שנשחטו בעזרה דה"ל עשה ודמי להני עשה דשריפת נותר ועולת חול בי"ט וי"ל כיון דבשעת שחיטה כדין שחט שהי' עלי' שם קדשי' אע"ג דע"י השאלה נעשה חולין למפרע ל"ל בה דחולין בעזרה ממילא הוי וכה"ג מצינו בפ"ד דמנחות (דף מח) גבי שחט ב' כבשים על ד' חלות מושך ב' מהן ומניפן והשער נאכלות בפדיון ופריך דלא כרבי דאמר שחיטה מקדש דפריק להו היכי אי מאבראי כיון דכתיב לפני ה' איפסל ביוצא אי בגואי הא מעייל חולין בעזרה ומשני לעולם כרבי ופריק להו גוואי וחולין ממילא קא הוי מיהו לא דמי כולי האי דהתם כי פריק להו מכאן ולהבא הוא דנעשה חולין ובשעת שעשה מעשה והכניסו לעזרה הי' קודש ואף כי פריק לה מ"מ עד השתא שם קודש עליו ואין בו משום איסור חולין בעזרה אלא מההיא שעתא דפריק לה כשהוא בעזרה והא אין בו מעשה וממילא הוי אבל כי שאל עלה כיון דקימ"ל חכם עוקר את הנדר מעיקרא נמצא איגלי מילתא דלמפרע בשעת כניסה לעזרה ובשעת שחיטה שעשה מעשה הכניס ושחט חולין בעזרה ואין זה ממילא אלא מעשה גמור נעשה באיסור מ"מ אין סברא זו מוכרחת ועוד הא איכא למ"ד בפ"ב דפסחים (דף כב) חולין בעזרה לאו דאורייתא אפי' (אפי' איסור) [צ"ל היה באיסור] שחיטתו ועוד יש לחלק בכמה גווני ואין זה מקומו

ובהכי ניחא לי הא פלוגתא דר"א ור"י דלר"י מתן א' עדיף שלא יעבו' בבכור על ב"ת ואין עשה דמתן ד' דוחה ל"ת זו דבל תוסיף דבכור הואיל והל"ת אלימא דא"א בשאלה על בכור והעשה דמתן ד' קילא דאית' בשאלה דס"ל לר"י ב"פ דערכין (דף כ) דיש שאלה בהקדש ור"א לטעמי' דס"ל התם אין שאלה בהקדש וכיון דאין שאלה העשה דמתן ד' אלימא כמו הל"ת דב"ת דבכור מש"ה אי נתן במתן ד' נדחה הל"ת דב"ת דבכור מפני העשה דמתן ד' דאלימא כמותה הואיל וליתא בשאלה כמו הל"ת ואתי עשה ודוחה ל"ת

ולא תקשה לך לפי מאי דפי' דאין עשה דמתן ד' דוחה ל"ת הואיל ואפשר בשאלה. התינח היכי דהמקדיש עצמו מקריבו דאפשר לו בשאלה אבל היכי שמת ובנו מקריבו הא אינו בשאלה דא"א לו לשאול אהקדש אביו ולא אפשר בשאלה והא מתניתן פסיק ותני מתן ארבע במתן אחת לר"י ינתן במתן א' ואין עשה דמתן ד' דוחה ל"ת דב"ת דמתן א' ואפי' הקריבו בנו אע"ג דעשה דמתן ד' השתא ליתא בשאלה (הוי) [צ"ל הא] י"ל כיון דשם עשה זו אי' בשאלה בהקריב המקדיש עצמו אפי' הקריבו היורש לא פקע שם שאלה מיני'. וגדולה מזו מצינו בהאי דפ"ק דיבמות דעשה דתגלחת מצורע דוחה לעשה ול"ת דתגלחת נזירות הואיל ונזיר ישנו בשאלה פסיק ותני דוחה לעש' ול"ת דנזיר אפי' בנזיר שמשון שאינו בשאלה כדאמרינן בפ"ב דנזיר (דף י) ובע"כ ה"ט דשם נזירות חד הוא כ"ש הכא דהאי קרבן גופ' הי' אפש' לו בשאלה כשהקדישה אביו. ובהכי ניחא לי לה"ט בתרא דר"י דעדיף לי' מתן א' ממתן ד' מפני שאין עושה מעשה בידי' משא"כ מתן ד' שעובר בבל תוסיף בקום ועשה וכיון שכן לא יתן אפי' מתן א' כדי שלא יעבור בלאו דבל תגרע דאע"ג דמתן א' מעכב ומתן ד' לא מעכב הא אע"ג דאינו מעכב מצוה מיהא איכא אלא דכאן אין עשה דוחה ל"ת א"כ לא יתן כלל אפי' מתן א' דאז אינו עובר בבל תגרע כדפי' לעיל בפ"ק (דף י"ו) דלא כנראה מדברי הרשב"א וכמ"ש שם אבל בנתן מתן א' גורם לעבור בבל תגרע ואין כח בעשה זו לדחות הלאו ואטו משום דלא יפסול הקרבן עובר בבל תגרע כיון דאין כח בעשה זו לדחות הל"ת לה"ט דפי' התוס' הל"ל שלא יתן כלל והעשה נעקרת מאליו שלא בגרמא דידי' מהשתא שנותן מתן א' שהוא הגורם ללאו דבל תגרע לחול כאן וע"י גרמא דילי' חלה ונעקרת אבל למאי דפי' ניחא דגבי לאו דבל תגר' אפי' לר"י אתא עשה דמתן א' ודחי לל"ת דבל תגרע דהא עשה דמתן א' דבכור אלימא דאינו בשאלה מש"ה דוחה לל"ת דבל תגרע דמתן ד' משא"כ אם יתן מתן ד' א"א לעשה דמתן ד' דישנו בשאלה לדחות ל"ת דבל תוסיף דמתן א' דבכור שאינו בשאלה וכמ"ש מיהו כל זה אינו אלא אי אמ' דפליגי בבלול אבל מאן דמוקי לה בפ"ח דזבחים דפליגי בנתערבו כוס בכוסות השתא ל"ש לומר דאתה עשה ודאי ל"ת הא ודאי תקשה לר"י לטעמא בתרא דעדיף לי' מתן א' ממתן