טורי אבן עב

בשדה הקדש לא נהנין ול"מ ולא פי' מ"ש משאר כל אילנות שמועלים בהם כדתנן התם ובפי' המשנה ביאר דבריו שכתב וכשצומחות ערבה בשדה הקדש הואיל ואינן נמכרות ואינן ראוי' לשום דבר לא נהנין ולא מועלין. וא"י מה הוא זה הא אמר' בכמה מקומות צריפי דאורבני שהי' מכסין גגותיהן בענפי ערבה וגם מצינו סלם של נצרים של ערבה קלופה וגם ראי' להבעיר כדא' בספ"ק דשבת ועוד שראוי' למכור לצורך ד' מינים של חג. ומ"מ לפ"ד טעמא דר"א דנהנין בלולב משום דמצוה לאו ל"נ ואכתי תקשה הא דאמרן אבל הראב"ד כ"ע בהשגת זה שיבוש של"נ במשנה אלא על אותו ערבה של אותו מקום שהיתה למטה מירושלים שיחדוהו לשם מצוה ולפי' נ"ל הא דלא נהנין אעפ"י שאין כאן צד הקדש מ"מ הרחיקו כל אדם ממנ' שאם הי' נהנין היו מכלין את הכל ולא הי' מצוי לערבה של מקדש בחג ומ"מ בלולביהם הי' נהנין הזקנים לר"א דדבר מועט הוא ויש לו קצבה ופי' זה יתכן ועק"ל הא בפ"ד דנדרים תנן גבי מודר הנאה ומלמדו מדרש הלכות והגדות וטעמא משום דלא מהני לי' מידי דאסור לטול שכר לימוד כדמפ' התם בגמ' ופי' הר"ן דאע"ג דמהני לי' במה שמלמדו. מצות לאו ל"נ. והשתא תקשה למאן דס"ל ל"נ אמאי מלמדו. וי"ל כיון דאסור ליטול שכר לימוד והכל חייבין ללמוד בחנם אין זה הנאה במה שזה מלמדו בחנם דאם לא ילמדנו המודר זה ילמדנו אחר. ולפ"ז הא דבשופר של שלמים אם תקע ל"י לר"י היינו דאין לו שופר א' אלא זה של שלמים דיש כאן הנאת מצוה דא"א לו לצאת י"ח אלא בהאי של הקדש ובהכא א"ש גי' הספרי' שופר של ע"ז אם תקע יצא דגרסי אמר ר"י דאע"ג דס"ל בשופר ש"ש דל"י משום דהאי מיירי בדליכא שופר אחר אבל האי דשל ע"ז מיירי בדאיכא שופר אח' ואפ"ה בשל עיר הנידחת ל"י דכיתות' מיכתת שיעורא ושופר בעי שיעור ודומה לזה מצינו בפ"ג דסוכה [דף ל"ג] גבי ענביו מרובות מעליו דאין ממעטין בי"ט דמתקן מנא להכשירו ללולב ואי אית לי' הושענא אחריתא ממעטי לראב"ש דהשתא אין כאן תיקן דהא אפשר לו באחרת ובהכי א"ש הא דתנן בפ"ג דסוכה [דף כ"ט] של אשרה ושל עיר הנידחת פסולה ופריך והא' רבא לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר ומשני הכא באשירה דמשה עסקינן דכתות' מכתת שיעורא דיקא נמי דקתני דומי' דעיר הנידחת ש"מ והשתא לר"י תקשה למה תנן אשירה דומי' דעה"נ למימרא דדוקא אשירה של משה פסולה ות"ל דאפי' אשירה דעלמא נמי פסולה כיון דמצות להנות נתנו א"ו כדפרי' דהיכא דיש לו שופר אחר אפי' לר"י יוצא בשופר של שלמים וה"ה אם יש לו לולב אחר שאינו של אשירה מטעמא דהנאה ל"ל בה מ"מ משום כתותי שיעורא דעה"נ ודאי פסול מש"ה קתני דומיא דעה"נ דאין לו ביטול דאפי' ביש לו לולב אחר פסול מה"ט דכתותי. ומיהו למאי דפי' התוס' התם דהאי דרבא דא' אם נטל כשר מיירי באשיר' שלא נטעה מתחילה לע"ז ואפי' דישראל וכרבנן בפ"ב דע"ז דשרי בהנאה ובמתני' בנטועה לכתחילה לע"ז והיינו אשירה דמשה ובהאי מוקי רבנן לקרא דואשיריה' תשרפון בלא"ה ניחא ואפי' לר"י הא דנקט אשירה דומיא דעה"נ דקמ"ל דמיירי מאשירה של איסור הנאה דומיא דעה"נ וה"ט דפסול משום דמצוה ל"נ ולאו משום כיתותי שיעורא. מיהו כד מעיינת הטיב אאל"כ דכל היכא דאפשר לי' להנות הנאה זו מדבר היתר אפי' באיסור הנאה ש"ד דתמה ע"ע אטו אם יש לו בשמים של התר בידו לשתרי לו להריח משל א"ה הא וודאי לא והא בסמוך א' רבא גבי מודר הנאה מחבירו דמזה עליו בימות הגשמים מה"ט דמצות לאו ל"נ הא לא"ה אסור והא שכר הזאה נמי אסור ליקח כדאמר בס"פב דקידושין (דף נח) ול"א כיון דאסור ליקח שכר הזאה ימצא אחר שיזה עליו בחנם ול"ד להא דהדס דאם יש לו אחר דאין בו משום מתקן מנא דש"ה כיון דיש לו אחר ויכול לצאת בו י"ת אין בזה תיקון מנא כלל אבל הכא אע"ג דיש לו אחר ואפשר לו להנות הנאה זו מן ההתר אפ"ה אם נהנה מן האיסור הא נהנה מא"ה והאי דק"ל מפ"ד דנדרים יתבאר שם יותר בחי'

שלמים דלאו בני מעילה נינהו. ק"ל הא דהיכי דתקע באיסור לא יצא ע"כ ה"ט משום דה"ל מצוה הבא בעבירה וכדאמר ברפ"ג דסוכה [דף ל] דמה"ט לולב הגזול וכן קרבן הגזול פסולין והא הקשה התוס' התם בפ"ק [דף ט] דנ"ל דסוכ' גזולה פסולה מחג הסוכת תעשה לך וכן ציצית גזולין פסולין דכתיב ועשו להם משלהם דל"ל קרא ת"ל משום מצוה הבאה עבירה ותי' דטעמא דמה"ב אינו מה"ת אלא מדרבנן והשתא הא כיון דמה"ת יצא אפי' בתוקע בעולה באיסור בע"כ מעל כיון דיצא מה"ת והשתא מאי ק"ל לרבא אימת מעל לבתר דתקע וכו' וכי פסקא דר"י לא מיירי אלא בתקע כמנין תקיעות של תורה בצימצום אדרבה אורחא דמילתא לתקוע יותר כדא' בפ"ק (דף טו) למה תוקעין וחוזרין ותוקעין כדי לערבב השטן ואע"ג דבחבר עיר איירי דחוזר ותוקעין על סדר הברכות א"ל דר"י נמי איירי מחבר עיר. ועוד דאפ"ת דלא תקע אלא כמנין המפו' במתני' לקמן בפ"ד שהן שלש של שלש הא איכא לקמן מד א' מה"ת וב' מד"ס וא"ל דר"י כוותי' ס"ל וכי תקע כמנין של תורה יצא מה"ת וכיון שיצא מה"ת אע"פ שלא יצא מדרבנן ודאי מעל דהא נהנה לצאת י"ח של תורה וכי הדר תקע של ד"ס אפי' לא תקע אלא ג' של ג' ג' כמנין המפו' במתני' כיון דתקע של תורה הא מעל כיון דנפק מה"ת וכי תקע אידך ב' של ג' ג' בהתירא תקע כיון דמעל כבר בשלש ראשונות שתקע והשתא תעלה לו תקיעת של ב' פעמים של ג' ג' לתקיעת של תורה שאין בהן משום מה"ב דכבר נפיק לחולין בתקיעת של ג' ראשונת וע"י יי"ח תקיעת של תורה אפי' מדרבנן הואיל ותקע להו בהתירא ואי משום דראשונה הי' במה"ב הא תעלה לו לתקיעת של ד"ס דלא איכפת לן בהן משום מה"ב דר"י כשמואל רבי' ס"ל דא' התם בפ"ג דסוכה דבי"ט שני יצא בגזול דבדרבנן ל"ל בה משום מה"ב כמו שפי' התו' התם ואע"ג דהשתא קדים להו תקיעת של ד"ס לתקיעת של תורה ל"ל בה. ולא עוד אלא דהקדמה זו אינו אלא מדרבנן דגזרו בשל תורה משום מה"ב אבל מה"ת דל"ח למה"ב יצא י"ח בראשונה. נמצא יי"ח תקיעת של תורה מה"ת קודם לשל ד"ס ואין כאן הקדמה של ד"ס על של תורה דה"ל כולה מילתא דרבנן ואיך אתקיף רבא לר"י אימת מעל לבתר דתקע וכו' ומשוי לי' טועה מתוך דברי עצמו מיני' ובי' הא י"ל דס"ל כדפי'. ואע"ג דלמ"ד ב' מה"ת וא' מד"ס בתוקע שיעור מצומצם של ג' ג' דמשנתינו אין וי"ח של תורה אלא אחר שתקע ב"פ של ג' ג' ובאותו שעה הוא דמעל וכי הדר תקע פעם ג' ג' תקיעו' ודאי לא יצא מדרבנן את של תורה משום מה"ב דב' פעמים של ג' הראשונות דתקע להו באיסור' ואין כאן של היתר אלא ג' של פעם אחת ואנן ב' מד"ת בעינן וכ"ש למ"ד כל הג' של ג' מה"ת דפריך רבא שפיר אבל מנ"ל להקשות דילמא ר"י כמ"ד אחת מה"ת ס"ל ובשלמא א"א דטעמא דאין יוצא ידי חובת מה"ב מה"ת א"ש דאפי' תוקע כל היום בשופר של עולה לא יצא י"ח. דאי אמרת יצא ממילא עבר עבירה דמעל מפני הנאת מצוה לר"י דס"ל מצות להנות נתנו וה"ל מה"ב. מש"ה אמ' דלא יצא וממילא לא מעל ולא עבר דהא לא עשה מצוה ואין כאן הנאה משל הקדש אבל כיון דטעמא דמה"ב דל"י אינו אלא מדרבנן וכדברי התוס' ודאי קשיא הא דאמר:

וי"ל היכי אמ' דטעמא דמה"ב מה"ת ל"ל בה ה"מ היכי שהעבירה נעשית ונגמרת כבר והיא גורמת למצוה שבא ע"י לאחר זמן כגון סוכה וציצית גזולין דאפ"ת דאיי"ח המצוה בגזל זה אפ"ה אין עבירה מתוקן ע"י זה דבין יי"ח בין אינו יי"ח ע"י גזל זה מ"מ לא נתרבה ולא נתמעט איסורא של גזל זה משא"כ בתקיעת שופר של עולה אין איסור זה של מעילה נעשית ונגמרת אלא ע"י מצוה זו של תקיעה. דהא אי אמרת דא"י בת"ש זה ממילא אין כאן איסור מעילה דהא אין כאן שום הנאה אלא הנאת מצוה הגורמת לאיסור מעילה וכיון דאיי"ח ליכא הנאה וממילא מעילה ליכא וא"א ולבא לידי איסור מעילה אא"כ תאמר שיצא ואז איכא הנאת מצוה וממילא חל איסור מעילה דהא נהנה מן ההקדש נמצא המצוה וקיומה היא הגורמת להביא לכאן איסור זה של מעילה מש"ה איי"ח וממילא לא רכיב עלי' איסור זה של מעילה $$ציור בספר$$ וה"נ בשופר של שלמים נמי לא רכיב איסור גרידא שנהנה מן ההקדש אא"כ תאמר דיי"ח של תקיעה דאם לא יצא אין כאן הנאה וממילא אין בו איסור של נהנה מן ההקדש. ול"מ לרבא גופי' דאמ' בפ"ק דתמורה (דף ד) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבד אי עביד לא מהני אלא אפי' לאביי דאמ' התם מהני היינו דווקא היכי שאין האיסור בא ע"י המצוה ואין תלויין זה בזה. דאפ"ת דלא מהני אפ"ה איסורו דעביד עביד כמו כל הני דמייתי התה כמו התורם מן הרע על היפה דרחמנא אמר חלבו אין גרוע לא וכן תורם ממין על שאינו מינו דרחמנא אמר כל חלב תירוש וכל חלב יצהר תן חלב לזה וחלב לזה כדאמר' התם. דאפ"ת דלא מהני אפ"ה עבר אמימרא דרחמנא דהא בהדיא אזהיר עלה קרא מש"ה ס"ל לאביי התם שמהני אבל הכא בתוקע בשופר של עולה ושלמים דלא אזהיר רחמנא להדיא שלא לתקוע בהן אלא דאזהיר שלא להנות מן ההקדש אלא דממילא האיסור בקיום המצוה תליא והשתא אי אמרת דל"י אין כאן איסור כלל אא"כ תאמר שיצא יש כאן איסור וה"ל מה"ב וכ"ע מודו בכה"ג דלא מהני ואינו יוצא י"ח. ודע די"מ דמה"ב מה"ת אינו יוצא י"ח וכאן לא באתי אלא לישב שימעתין לשיטת התוספת

אלימא כפאו שד והתני' עתים חלים וכו' פי' ואמאי יצא בכפאו שד דכיון דבאותו שעה הוי שוטה ופטור מן המצות אכילה דאותן שעה לאו כלום הוא כי הדר חלים באותו לילה ונעשה בר חיובא צריך לחזור ולאכול ואכילה קמייתא לא פטרתו כיון דלא הי' באותו שעה בר חיוב מצות. וק"ל מהא דאמרינן בפי' דיבמות (דף סב) הי' לו בנים בגיותו ונתגיי' רי"א קיים פרי' ורבי' ואע"ג דבני נח אין מצווין על פ"ו כדאמ' בפ' א"מ ב"ד (דף נז) והא דא' התם בפ"ו דיבמות מות דמעיקרא פי' קודם שנתגייר בני פ"ו נינהו לאו בני חיוב פ"ו נינהו אלא שבניהם נקרא על שמם כדמוכח התם וכן פי' התוס' שם מ"מ על פ"ו ודאי א"מ והשתא אמאי קיים פ"ו לר"י בבנים שהי' לו בגיותו הא באותו שעה לאו בר חיוב פ"ו הוי א"כ אותן בנים לא עלו לו לפטרו לאחר שנעשה בר חיוב דהיינו לאחר שנתגייר כדא' גבי מצה דאם אכלו בשעה שאין ב"ח