טורי אבן סט

קרבן דכולהו בחדא מחתינהו קרא ה"ה שתקיעו' הללו הי' בכהנים מה"ט. מיהו של תענית דקתני ב' חצוצרות באמצע אכתי א"י ממה הוו. ולפי מ"ש הרמב"ם (רפ"א מה"ת) מ"ע מה"ת לצעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שלא תבא על הצבור שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות כלומר כ"ז שמיצר לכם כגון בצורות ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהם והריעו וכיון דלפ"ד מהאי קרא דגבי קרבן נ"ל הא צ"ל של כסף כמוהו. מיהו בל"ה י"ל דהיו של כסף דהא תקיעות תענית היו בכהנים כמו של קרבן כדתנן בפ"ג דתענית (דף י"ו) תקעו בני אהרן הכהנים תקעו ונ"ל ראיי' לזה מהא דתנן גבי תענית בשל זכרי' כפופים ופיהם מצופה בכסף וב"ח באמצע ומשמע דשל חצוצרות לא היו מצופין כסף אלא של שופרו' בלבד ואמאי בשלמא גבי שופר של ר"ה דקתני דשופר פיו מצופה זהב גבי חצוצרות דמן הצדדים לא קתני דמצופין ניחא דהתם שופר עיקר דמצות היום בשופר אבל גבי תענית דמצות היום בחצוצרות ושופר טפל אמאי פי שופרות הטפל מצופין ושל חצוצרות עיקר לא. אלא וודאי דכל עצמו של חצוצרות היו של כסף ואין ציפוי כסף ע"ג כסף ניכר ובגמ' תראה עוד הכרח לזה

וב"ח באמצע ולא באחת כמו בזמן שמצות היום בשופר דסגי בשופר א' באמצע משום דסתם תקיעה בחצוצרות הוא בב' כדאשכחן במקרא העדה ובמסע מחנות לבד מקר' נשיאי' היו באחת לחוד כדכתיב בפ' בהעלותך

שוה יובל לר"ה לתקיעה ולברכות. א"י מה ענין מלכיות וזכרונות ליוה"כ של יובל דבר"ה ה"ט כדאמ' בפ"ב ופ"ד אמרו מלכיו כדי שתמלכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר אבל ביובל התקיעה אינו לא לזכרון ולא לתפילה אלא לסימן לשלוח עבדים והשמטת קרקעות כדפירש"י ובפ"ג דתענית (דף ט"ו) ס"ל לת"ק דאומר זכרונות ושופרות בתענית ובגמר' (דף י"ז) אמר' דבשעת מלחמה אומרי' אותו לכ"ע י"ל דה"ט משום דכתיב ונזכרתם גבי מלחמה ומהאי קרא יליף ר"י ב"י בפ"ד לזכרונות וה"ה לצרה שעלי' מתעני' כדי שיעלה זכרונם לטובה וגם שופרות שייך בהאי שעתא ואפ"ה נ"א בהו מלכיות דל"ש ה"ט שתמלכוני עליכם א"כ ביוה"כ דל"ש זכרונות כ"ש מלכיות מ"ט אמרינן להו. ונ"ל כיון דגמרינן יובל ור"ה מהדדי בג"ש דשביעי שביעי לקמן בפ"ד מה דשייך בר"ה ויש לו טעם אע"ג דל"ש ביובל שוו להדדי אפי' בדבר שאינו אלא מד"ס אפ"ה השוו אותן חכמים להדדי וה"נ כיון דאיכא טעמא לאמרן בר"ה תיקנו נמי ביובל אע"ג דל"ש ה"ט בי' ובהכי לק"מ מה שהק' התוס' מהא דאר"ל מצות ר"ה ויוה"כ בכפופין כיון דבר"ה ה"ט משו' כמה דכייף אינש ה"ט ל"ש ביובל ורצו לומר מהא דכפוף מעכב בדעבד מה"ט ואין ראיי' דברכות יוכיחו דשוה יובל לר"ה אע"ג דל"ש ביובל אפ"ה השוו אותן חכמים

רי"א בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובלת בשל יעלים ומדלא מיירי ר"י כלל משל תענית ושייר' משמע לכאורה דמודה לת"ק דבכפופין. מיהו ק"ל א"כ אמאי נקט וביובלות בש"י הא לת"ק נמי הכי הוי וי"ל שאני יובלות אע"ג דמודה לת"ק דב"שי מ"מ בהא גופ' יש קצת חילוק בינהם דלמאי דס"ל לר"י דר"ה בש"ז א"כ למאי דס"ל ת"ק דיובל שוה לר"ה מגז"ש מן הראוי דיובל נמי בש"ז והא דס"ל לת"ק דבש"י משום דבר"ה נמי הכי הוא מש"ה נקט תרתי ופליג לגמרי על ת"ק דאמ' בש"י וביובל נהי דמודה לת"ק דבש"י מ"מ מדברי ר"י דס"ל בר"ה בש"ז לדעת ת"ק דא"ל שוה יובל לר"ה ה"ל לתקוע ביובל לה"ט בש"ז אבל בתענית שווין ת"ק ור"י לגמרי מש"ה לא נקט לי' אבל ק"ל לפ"ז ר"ל דאמ' בגמ' ושל כל השנה דהיינו בתענית כדפי' רש"י בפשוטין דאמר כמאן. ונ"ל ר"י דשייר לשל תענית משום דס"ל דאין קבע לשל תענית אלא רצה תוקע בשל זכרים כר"ה רצה בש"י כיובל וה"ט משו' דלת"ק דמשו' יובל לר"ה דבש"י פשוט מש"ה בתענית בש"ז כפוף משו' דבעינן הכירא לשופר בין היכא שהוא עיקר להיכא שהוא טפל וכיון דר"ה ויובל שופר עיקר שמצות היום בשופר ובעי פשוט לת"ק מש"ה בתעני' דחצוצרות עיקר שהוא מצות היום ושופר טפל מש"ה עבדינן לשופר הטפל כפוף להכירא אבל ר"י דס"ל דבשופר של עיקר איכא כפוף ופשוט דהא בין ר"ה בין יובל שופר עיקר, ומ"מ זה בפשוט זה בכפוף מהשתא א"א לעשות היכר בין עיקר לטפל הלכך רצו עושה של תענית בפשוט רצה בכפוף. ור"ל כיון דס"ל של ר"ה ושל יובל מצוותן בכפו' מהשתא צריך לעשות של תענית פשוט משום הכירא דבהא כולו עלמא מודו דבעו הכירא אלא דלר"י ל"א בהכירא וכדפי' אלא הכירא דטפל לת"ק בכפוף כיון דשל עיקר לדידי' בפשוט אבל לר"ל דכל של עיקר בכפוף של טפל משו' הכירא ע"כ בפשוט ולמאי דפי' ר"ל של תענית אשל מקדש לחוד קאי כמ"ש בגמרא

ושל כל השנה פי' רש"י של תענית. נ"ל דל"ד נקט של תענית אלא משום דבמתניתן תנן של תענית נקט לה אבל ה"ה שבכלל של כל השנה דאמר ר"ל ה"נ שש תקיעות של ע"ש להבטיל ולהבדיל בספ"ב דשבת ותקיעות דמקדש דספ"ה דסוכ' (דף נ) וכן תקיעות של קה"ח כדאמ' בפ"ד דב"ק (דף ל"ו) שיפורא גרים ושל הוצאת המת דפ"ב דכתובות שית אלפי שיפורא וראיי' לדברי שהרי שם בפ"ב דשבת קאמר גבי שופר של ע"ש שאין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות ופריך והא תני מטלטלין וחצוצרו' א"מ ומשני ר"י כאן ביחיד שופר מטלטלין מפני שהוא כפוף וראוי לגמוע מים לתינוק כאן בצבור כו' ש"מ שופר של ע"ש כפוף וה"ה כל אלו מסתמא דמי לשופר של ע"ש וה"ט דשני בין של תענית לשל כל הני משום דהאי של תענית דר"נ משל מקדש מיירי דחצוצרות עיקר שמצות היום בהן ושופר טפל עבדו הכירא בינו לשופר של עיקר אבל כל הני דאמרן אין עמם חצוצרות אלא שופר והוא עיקר דמי לשל ר"ה ויובל לכל חד כדס"ל. ולפי"ז למאן דמפרש דבגבולין תוקעין בתעני' בשופר כמ"ש בחי' פ"ג דמס' תעני' כיון שהוא לחוד בעי כפוף והא דר' לוי אמתניתן קאי דמיירי מקדש. ולפ"ז למאי דקי"ל כר"ל רל השופרו' בכפופין לבד של תעני' במקד' דבפשוטי' ומיהו לר"י למאי דמחלק בין של ר"ה לבין של יובל כיון דבשופר של עיקר מצוה כפוף ובפשוט של הני נמי רצה תוקע בפשוט רצה בכפוף וכ"ת א"כ ה"ל לשנויי בפ"ב דשבת דהא דתני' מטלטלין לא מטלטלין לא את השופר מיירי בפשו' והא דתני' שופר מטלטלין בכפוף וכר"י דלדידי' שניהם ראוי לתקיעו' ערב שבת. לק"מ דאי האי דא"מ בשופ' פשוט מיירי היינו חצוצרו' כיון דפשוטין הן אין ראוי לגמוע בהן מים ותרתי ל"ל וכ"ת השתא נמי כיון דתני שופר א"מ חצוצרו' לא כש"כ הא אמרינן התם מאי שופר חצוצרו' דאישתנו שמייהו ואי לא תני אלא חדא ה"א דווקא פשוט א"מ דל"ר לגמוע תני תרתי דהשתא ע"כ א' בכפוף ואפ"ה א"מ

מ"ס בר"ה כמה דכייף פי' רש"י משום עיני ולבי שם הילכך בר"ה כיון דלתפילה הוא ולהזכיר עקדת יצחק בא בעינן כפוף ומ"ס כמה דפשיט כו' משום נשא לבבינו אל כפים הלכך בר"ה דלתפילה הוא בפשוט. ובפי"ב דיבמות (דף ק"ו) פליגי ר"ח ור"ש ברבי חד א' המתפלל צריך שיתן עיניו למט' משום והיו עיני ולבי שם וח"א עינו למעלה משום נשא לבבינו וא"ל ר"י ברבי יוסי הכי אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי לקיים ב"מ הללו. ולכאור' שמקיים ב' מקראו' הללו גבי תפילה גבי שופר של ר"ה נמי רצה בכפוף רצה בפשו' כיון דלתפיל' הא והא בעי וגבי שופר א"א לתקוע בכפוף ובפשוט לקיים ב"מ הללו דשופ' א' א"ר ולא ב' שופרות הלכך שניהם שווי' ובאיזה מהן שירצה תוקע אלא דלפ"ז קשה דא"כ ג' מחלוקת בשופר של ר"ה כיון דלר"י בין בפשוט בין בכפוף שפי' דמי דלא כת"ק ודלא כר"י. ועוד לא אשתמיט שום תנא למיתני שופר של ר"ה בין כפוף בין פשוט ונימא ר"י היא וכה"ג פריך רבא בפ"ח דיבמות (ד' ע"ב) דליתני הערל והטמא ולימא ר"ע היא וצ"ל לר"י עיקר הדבר בתפילה שיהי' עיניו למטה כדכתיב והי' עיני ולבי שם אלא ביון דאפשר שם לקיים נמי קרא דונשא במה שיהי' לבו למעלה ש"ד אבל גבי שופר שא"א לקיים שניהם כמה דכייף טפי עדיף אבל א"ל איפכא דהכי ניחא טפי דהשתא קם ר"י אליבא דהלכת' וכדר"ל דקי"ל ר"י נימוקו עמו

ותרי קלא מ"מ והא תני' כו' ק"ל מאי פריך דילמא הא דקאמר ואין האוזן יכול לשמוע היינו שתיהם ביחד א"א לשמוע דומי' דזכור ושמור שהיו צריכין לשמוע לשתיהם ומ"מ אי מכוון לשמוע את א' משתיהן יכול לשמוע וה"נ הא א"צ לשמוע אלא את קול השופר לחוד שמצות היום בו וכ"ת כיון דנ"ל מקרא לקמן דבמקדש צריך נמי חצוצרות הא צריך לשמוע קול חצוצרות נמי. ליתא דא"כ מאי משני לכן מאריך בשופר אכתי מאי אהני הא מ"מ קול חצוצרות לא שמע שהרי בהן תקעו ביחד עם השופר וי"ל דלמאי דמשני לכן מאריך בחצוצרו' ה"ק דבתחילו' התקיע' בעוד שתוקע בשתיהן יחד נותן לב לשמוע את קול החצוצרו' לחוד ואח"כ כשמאריך בשופר יי"ח שמיעות קול שופר ומשום דעיקר מצות היום בשופר מאריך בו דאם הי' מאריך בחצוצרו' וכשתוקע בהן ביחד נתן לבו לקול שופר חיישינן שמא יתן לבו לשמוע קול חצוצרות ולא של שופר משא"כ בחצוצרות דאינן מצוה כ"כ ל"ח לה

זכור ושמור בד"א נאמרו בפ"ג דשבועו' מפרש הגמ' למאי הלכתא לכדא' ר"א נשים חייבות בקידוש היום ד"ת דא"ק זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו גמי בזכיר'. וק"ל אביי דאמ' בפ"ג דברכו' (דף כ) דנשי' אין חייבות בקידו' היום מה"ת אלא מדרבנן למנ"מ נאמרה זכור ושמור בד"א ושם אפרש

מ"ש התם דזהב. ק"ל הא ודאי שאני ושאני דבר"ה דשופר עיקר שהוא מצות היום מש"ה פיו מצופה זהב דחשיב אבל בתענית דשופר טפל דהא מצות היום אינו בו בציפוי פיו כסף נמי סגי. ויש לומר דלאו שופר אשופר קשה לי' דודאי שאני הא מהא וכדאמר אלא עיקר אעיקר ק"ל מ"ש בשופר עיקר בעי ציפויו בזהב ה"נ בחצוצרות עיקר ליבעי ציפוי פי חצוצרות בשל זהב דבשלמא אי ציפוי פה דשופר כשהוא עיקר הוי סגי כבוד המצוה בשל כסף אע"ג דבחצוצרות עיקר חין פיהן מצופה כלל ניחא כיון שהן של כסף אין צפוי כסף על גבי כסף