טורי אבן סח

אמיירי בראו בלילה דמקצתן נעשי' עדים ומקצתן דייני' וע"כ צריך להוסיף דחרים שלא ראו במקום המעידים למלאות מנין כ"ג הצריכין לד"נ והא הני שלא ראו מצי חזו לי' זכותא ואין כאן משום ראו כולן לחובה ונידון ע"פ הרוב דהא ליתא דאי פסיקא לן מילתא דהני דחזו בודאי ובבירור ל"מ חזו לי' זכותא א"כ היכי משכחת לה הא דטריפה שהרג ורבע בפני ב"ד שיהי' חייב הא כיון דראו והכל לחובה ממילא פוטרין אותו ותדע עוד דהא בפ' החובל אמ' ע"כ ל"ק ר"ט אלא דמקצתן נעשי' דייני' אבל עד נ"ד לא ומנ"ל הא דילמא עד נעשה דיין לר"ט נמי שפיר דמי והא דאמר מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינים לא מיבעי קאמר ל"מ אם כולן נעשי' דיינים דשפיר דמי דהשתא איכא משום והצילו העדה דזה הוא הצלתו כיון דל"מ חזו לי' זכותא אלא אפי' מקצתן נעשים דיינים ואיכא נמי הני דלא חזי דמצו חזו לי' זכות' והני דחזו הוי רובא דל"מ חזו לי' זכותא אפ"ה ל"ל בה אלא ש"מ דהא לא מילתא היא

חוץ משל פרה. איני יודע אמאי נקט פרה ולא נקט שור וגם הני קראי דמייתי בגמ' שור כתי' בי' ושמא משום הא גופ' נקט פרה כיון דקרא דקרי קרן גבי שור כתיב בכור שירו וקרני ראם וה"א דשל פרה שפיר דמי דלא מצינו דקרוי קרן. ואע"ג דל"מ נמי דקרוי שופר ל"ל בה תדע דהא של יעל כשר כדתנן לקמן אע"ג דל"מ דקרוי שופר דהא יעל מין חי' הוא כדפירש"י ש"מ אע"ג דל"מ דקרוי שופר מסתמא שופר הוא וה"נ ה"א גבי פרה הכי קמ"ל דלא דפרה ושור אע"ג דחלוקי' בשמותן חד מינא הוא וכיון דשל שור קרוי קרן של פרה נמי ל"ש

מאי שור פר משופר ורבנן כדרב מתנא, ק"ל מ"ט דר"י הא וודאי קרא בשור של מעשה בראשית מיירי דבסיפא. דקרא מקרן מפריס כתיב וכדתני' בפ"ק דע"ז (דף י) דעמד אדה"ר והקריב שור שקרנותיו קודמין לפרסותיו שנא' מקרין ומפריס ואמרינן התם שור שהקריב אדה"ר קרן אחת הי' לו במצחו משום דמקרן כתיב. וי"ל דס"ל לר"י דאי אשור של מ"ב לחוד קאי ל"ל. דכתיב משור פר במקרן ומפריס לחוד סגי דש"מ דקרניו קודם לפרסותיו מדכתי' ברישא וגם דקרן א' ה"ל מדכתי' מקרן דש"מ בדידי' משתעי דליכא אחר כה"ג שור פר ל"ל ש"מ משופר ורבנן אמרו לך דאגב אורחא קמ"ל דכל מ"ב בקומתן נבראו כדאמ' בפ"ג דחולין (דף ס) מאי שור פר שהוא גדול כפר

ה"ט דרבנן כדר"ח. ונ"ל דא"ב של יובל לטעמא דמתניתן פסול בשל פרה דהא ביובל שופר כתיב ולטעמא דר"ח כשר דהא של יובל אינו לזכרון אלא לסימן שילוח עבדום והשמט' קרקעו' ומש"ה נקט במתני' ה"ט שהוא קרן לפסול של פרה אפי' ביובל ולפ"ז בע"כ משו' ר"י במתני' לקמן נקט לה"ט דס"ל בר"ה תוקעין בשל זכרי' וביובלת בשל יעלי' משו' דבר"ה כמה דכייף אינש טפי מעליא וביובל ליתא לה"ט דאלו לרבנן דלקמן דיובל ור"ה בשל פשוטים משום דבר"ה כמה דפשיט מעליא וביובל אע"ג דלא שייך ה"ט בעי כשל ר"ה מג"ש דשביעי שביעי בטעמא דר"ח לחוד סגי להשוות יובל לר"ה משום ג"ש ולמאי דפי' דאליבא דר"י נקט לטעמא דקרן ש"מ לר"י בדעבד כל השופרות כשירין אע"פ שאינן זכרים ויעלים חוץ משל פרה דאל"כ ל"ל לטעמא שהוא קרן בטעמא דר"ח לחוד סגי ועי"ל דא"ב חצוצרות שתוקעין בהן למוספין ובשעת מלחמה דאינהו נמי לזכרון אתי כשופר כדכתיב ונזכרתם דלטעמא דר"ח של פרה פסול לחצוצרות ולטעמא דמתני' מפני שהוא קרן כשר דחצוצרות לא מקרי שופר ומש"ה צריך לטעמא דמתני' ודר"ח וה"ט מאן דס"ל חצוצרות של קרבן ושל מלחמה ש"ד משל קרן

מ"מ אין כה"ג נכנס. ק"ל א"כ למה נשתנה אבנט של כה"ג דביו"הכ של בוץ וכל השנה של כלאים כדאמ' בפ"ק דיומא [דף יב] מיהו ולמ"ד התם דשל כהן הדיוט של בוץ יש קצת טעם כיון דאין נכנס בשל זהב (וה"ט) [כנ"ל מהאי טעמא] דר"ח אנא בד' בגדים של הדיוט לא רצתה התורה לשנות נמי האבניט שלו משל הדיוט אלא לגמרי כשל הדיוט אבל למ"ד התם של הדיוט של כלאים תקשה שינוי אבנט למה

חוטא בל יתגאה קאמר והשתא הדר בי' מההוא שינוי' דחוטא בל יקריב דשני אהא דאיכא ארון והא דלא קאמר אלא ה"ט משום דלא נזכר שם אמורא בשנויי דארון. ורש"י שפי' אהא דמסיק שופר כיון דלזכרון אתי' אע"ג דלית בי' משום חוטא בל יקריב ול"ב משום חוטא בל יתגאה כו' רהיטא דשנויי דגמ' נקט וקאמר דאפי' משו' בל יקריב ליכא אפ"ה כיון דלזכרון אתא כו' ומה שפי' התוס' וגבי שופר מתגאה נמי בקול תקיעתו א"י למה דחקו לפרש כן דהא מסיק שופר כיון דלזכרון הוא כלפנים דמי ה"נ א"ל כיון דלזכרון אתי כבל יתגאה דמי

והא שופר כיון דזכרון אתא נ"ל דהאי זכרון לאו זכרון דעקידת יצחק קאמר דהא קאמ' בפ"ק [דף יז] למה תוקעין בשופר של איל לזכור עקידת יצחק מכלל דתקיעת שאר שופרות לאו משום ה"ט הוא אלא משים שיעלו זכרוניכם לטובה ובמה בשופר כדאמ' התם וכל שופרות קיימי לזכרון אלא לזכרון דקאמר היינו כדכתי' ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו' והי' לכם לזכרון והיינו דאמ' בספ"ג דערובין (דף מ) מה להזכיר של ר"ח בר"ה א"ד זכרון א' עולה לכאן ולכאן וא"ל כיון דבר"ה איכא ב' זכרונות של ר"ח ושל ר"ה דאיהו בכלל מועדיכ' הוסיף רחמנ' זכרון משאר ר"ח ומועדות שאינן בחצוצרות ובמקדש על הקרבן ובר"ה של שופר אפי' בגבולין והיינו זכרון של שופר ולפ"ז א"צ למאי דפי' בפ"ק (דף יו) אדר"י דאמ' התם אדם נידון בכל יום

אביי אמר ה"ט דרבנן שופר א' א"ר. ק"ל טעמא דאביי ל"ל בשלמא טעמא דמתני' מוסיף אדאביי דהא דגילדי בשנה ראשון ללידה ליכא כדפי' רש"י בכל שנה ושנה מוסיף גלד על גלד קמ"ל דאפ"ה פסול מפני שהו' קרן אבל טעמא דאביי ל"ל הא בכלל שהוא קרן דמתניתן הכל בכלל ושמא קמ"ל דאי תימצא חי' בעולם דקרנה קיימי גילדי גילדי אע"ג דלא מיקרי קרן פסול משום ה"ט דשופר אחר

ע"ב של יעל פשוט משמע וודאי דלאו בשל יעל ובשל זכרי' בדווקא אלא בפשוט וכפוף תלי' וכדמפ' בגמ' מ"ס בר"ה כמה דכייף כו' ובי"הכ כמה דפשיט כו' ומ"ס בר"ה כמה דפשיט כו' ולא נקט של יעל לזכרים אלא משום דאורחא דמילתא דשל יעל פשוט ושל זכרי' כפופים וגם ר' לוי בגמ' קאמר מצות של ר"ה וי"הכ בכפופים ואיהו דאמר כר"י ולא הזכיר של זכרים ש"מ כדפי'. והכי משמע מפירש"י שפי' בשל זכרים אילי' שסתמן כפופין ולפ"ז אי איכא של יעל כפוף דינו כשל זכרים וכן של זכר פשוט דינו כשל יעל. ותדע דהכי היא דאי יעל וזכרים דווקא תינח לר' יודא בעינן בשל זכרי' דווקא להזכיר עקידות יצחק כדאמ' בפ"ק [דף יו] אבל יוה"כ מהטעמא של יעל דווקא וכן לת"ק דבר"ה ויה"כ בשל יעל שהיא חי' כדפי' רש"י ותוס' למה זכתה יעל יותר משאר בהמה וחי' להיות קרני' דווקא לשופר. א"ו בפשוט וכפוף דווקא תלי ולפ"ז של שאר מיני' אי כפופין דינ' כיעל כאיל ואי פשוטים דינ' כיעל ולמאי דפי' י"ל דפלוגתא דת"ק ור"י דמתני' בדעבד ואפ"ה לא תלי' בפלוגת' דת"ק ור"י דלעיל דפלגי בשל פרה דהתם פליגי איזה מין כשר קרנו לשופר והכא פליגי הני שופרות של המין דכשר לכ"ע אי בעינן כפוף או פשוט ובהכי ניחא מה שה"ק התוס' אי ת"ק ור"י בדעבד פליגי א"כ פליגי את"ק ור"י דלעיל ולפי מאי דפי' א"ש

וב' חצוצרות מן הצדדים חצוצרות שנאמרו כאן ובכ"מ לא נתבאר ממה נעשו ובפ"ב דע"ז (ד' מז) בעי ר"פ המשתחוה לבהמה קרני' מה' לחצוצרות למ"ד עיקר שירה בכלי וודאי אסור כי תיבעי לך למ"ד עיקר שירה בפה וכו' והק' התוס' הא תני' בפ' הקומץ רבה (ד' כח) חצוצרות הי' בה מן העשת של כסף עשה של שאר מיני מתכות פסולה וכ"ש של קרן וכו' והכא ממכשירי קרבן איירי דכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותי' ותירץ דההיא דמנחות איירי בחצוצרות שתוקעי' הכהנים והכא בשל לו' שהי' משוררים על הקרבן וכמה כלי שיר הי' שם כנורות ונבלים ומצלתים תדע דקא' בסמוך עיקר שיר בפה [צ"ל וכלי שיר] לא מעכב ואיך יוכל להיות זה והא כתיב ותקעתם בחצוצרות אלא ש"מ כדפי' תקיעה דקרא לכהנים ושם בפר' הקומץ תי' כן בשם ר"ת. ובשם ר"י תיר'. דההיא דפרק הקומץ בשל משה דוקא קאמ' וקשה לי דסיפא דקרא בני אהרן יתקעו בחצוצרות משמע דההיא תקיעה דקרבן ושל מלחמה והיו כחצוצרות של משה שהי של כסף ואע"ג דאמרינן התם חצצרות כשרות לו ולא לדורות היינו דוקא אותן שעשה משה דנ"ל מעשה לך אבל מ"מ לדורות בעינן דוגמתן שלו שהן של כסף לעכב כדנ"ל התם. ותדע דשל דורות לא הי' של קרן דהא בפ"ה דסוכה (ד' נ) תניא כלי שרת שעשאן של עץ ר' פסול ור' יוסי בר"י מכשיר ורצה לומר רב יוסף דפליגי לר' יוסי עיקר שירה בכלי וילפי מאבוב דמשה דהי' של עץ ור' סבר עיקר שירה בפה ולא ילפיני' מאבוב דמשה ודחי' דפליגי אי דנין אפש' משא"א דאבוב א"א לעשות אלא של עץ ואיבעית אימא דכ"ע אין דנין אפשיר משא"א וע"ש בפה אלא דרבי דרש כללי ופרטי ממנורה דשל מתכת ור"י דרש ריבוי ומעוטי ומרב' כל מילי ואינו ממעט אלא של חרס ומשמע דאי דנין משא"א ועיקר שירה בכלי אפי' לר' דכלי שרת שאינו של מתכ' כשר'. והא חצצרות של קרבן של מועדות ור"ח הא וודאי כלי שרת הן ואפש' להן בשל כסף שהרי של משה של כסף הי' וניל' מהם כלי שרת שאינן של מתכת כשירין דהא של דורו' הי' של קרן. ובפ' הקומץ שם תניא של עץ ושל עצם ושל זכוכית ד"ה פסול אמאי של עצם פסול נילי' מחצצרות דשל קרן הי' דהוא עצם א"ו של כסף הי'. ולפי"ז למ"ד עיקר שירה בכלי של לוי' דתנן בפ"ב דערכין (ד' יב) א"א להם בשל מתכת וא"ד אפשר משא"א א"נ הא אינו אלא לבסומי קלא כדא' למ"ד ע"ש בפה. והא דר"ל דילפינן מאבוב דמשה דכלי שרת של עץ כשר היינו משום דתנן התם ולא הי' מחלק פי' מסיים אלא באבוב יחידי אע"ג דפר"שי אחד מהחלילין הי' מאריך לאחר שתיקת האחרים. י"ל דה"ה לאחר שתיקת כל כלי שרת ולא אחלילין לחוד קאי וכן כתב הרמב"ם (בפ"ג מ"ה כה"מ) דחצצרות שתוקעין בר"ח ובמועדות בשע' הקרבן הית' נעשית מן העשת של כסף ולפי"ז של שעת מלחמה נמי הי' של כסף כשל משה בשל