טורי אבן סז

דאי ס"ד דלחומרא מקשינן ובעי ג' בגזילו' וחבלו' נבעי כ"ג כחומר ד"נ א"נ חמשה כסמיכות זקנים ועריפת עגלה דבעי ה' לר"י ברפ"ק דסנהדרין ואמאי סגי לגר בג' משום משפט דכתיב בי' ועוד אי ס"ד לחומרא מקשינן האיך ס"ד להקיש משפט דכתיב גבי קה"ח לדמויי לד"מ דגומרין בלילה אדרבה נדמיי' לד"נ דג"ד נמי ביום וקרא כי חוק ל"ל דהא ג"ד נמי בכלל משפט הוא אלא וודאי כדפי'. מ"מ ק"ל למ"ד התם דבהודאות והלוואות נמי צריך ג' מה"ת ב"פ משפט דכ"ר גבי גר ל"ל. וי"ל דקמ"ל בגר דאפי' גמ"ד דגר צריך שיהא ביום כד"נ ולא כד"מ שגומרין אפי' בלילה להכי כתי' משפט ב"פ להקיש להא מילתא לד"נ ולא לד"מ. וכ"ת נקיש גר לחומר שבמשפט דלבעי כ"ג כד"נ א"נ ה' כחומר הני דבעי ה' לר"י ומש"ה כ"ר גבי גר ב"פ משפט ולא לענין חומר ג"ד דדיני נפשות דביום. וי"ל דא"כ ל"ד לגמרי לא לד"מ ולא לד"נ דהא לא מצינו שיהא צריך יותר מג' וג"ד בלילה דאפי' סמיכת זקנים ביום וה"נ עגלה ערופה כדתנן ספ"ב דמגילה (דף כ"א) ואין שם משום גמר והתחלה ולמ"ד מה"ת חד נמי כשר איפשר דתרתי ש"מ. וכ"ת למ"ד מה"ת ד"מ בג' ל"ל קרא עד דאיכא אהרן בהדך פי' הרשב"א בשם הרמב"ן דס"ד קה"ח דמי להיתר נדרי' דסגי בג' או ביחיד מומחה. ובהכי נ"ל דל"ל קרא דאין מומחה כשר לקדש יחידי הא מה"ת אין לחלק בד"מ ביחיד בין מומחה להדיוט כדמוכח כל הסוגיות דרפ"ק דסנהדרין דלמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן מה"ת בעי ג' ומומחין דווקא. ולמ"ד מה"ת חד נמי כשר ל"ש בין מומחה להדיוט והא דבעי ג' הדיוטות או יחיד מומחה היינו מדרבנן משום יושבי קרנות כדאמ' התם. אבל לפירוש הרמב"ן ניחא דה"א נילף מהפרת נדרי' ונסגי ביחיד מומחה אלא דאכתי קשה דהגמ' קא' מ"ד אד"מ אלמא דה"א למילף מד"מ והתם אין לחלק ביחיד בין מומחה להדיוט

למימרא דעד נ"ד לימא מתניתן דלא כר"ע. ק"ל דילמא ה"ט דר"ע דאמר כולם עדים הן משום דאזיל לטעמא דאמר בפ"ק דמכות (דף ו') מקיש שלשה לשנים דבנמצא אחד מהן קרוב או פסול עדות כולן בטילה ותנן בפ"ז דסנהדרין (דף נ"ט) גבי מגדף והב' אומר אף אני כמוהו והג' אמר אף אני כמוהו ואמרינן בגמרא סתמא כר"ע דמקיש שלשה לשנים פי' מש"ה בדקיני' לכולהו דאי מתכחשין או מתזמי בטלינן לעדות כולן וא"כ מה"ט אמר ר"ע בד"נ כולן נעשים עדים משום דצריכין כולן להעד דילמא ע"י אחד מהן תתבטל עדות כולן וכיון שהעיד אין עד נעשה דין אבל בשאר דינים בעדות שנים סגי כדתנן גבי עדו' קה"ח ושאר כל הזוגות שואלין אותו ראשי דברים וכו' כדי שלא יצא בפחי נפש טעמא מפני פחי נפש הא לאו הכי א"ל לשאול שאר זוגות וש"מ דא"צ לקבל עדות יותר מב' אלא בד"נ בלבד ולא בעידי החדש ושאר עדות מש"ה בשאר עדות וכן בקה"ח עד הרואה נעשה דיין בהעידו אחרים לפניו אבל בד"נ לא משום דכולן צריכין להעיד אפי' הן מאה וכיון שהעידו הא אין עד המעיד נ"ד. אע"ג דהא ודאי מה שבד"נ צריכין כל הרואין להעיד משא"כ בשאר עדיות הא גופ' מהאי טעמא דוהצילו העדה דכתיב גבי ד"נ הוא מ"מ ל"ל לשנויי מטעמא דחזי' דקטל נפשי' ל"ח זכותא ת"ל מה"ט דאמרן. ודוחק לומר דמתני' דפ"ב דלא כר"ע דמקיש ג' לב' אבל לר"ע אה"נ דגם בעדו' החדש צרי' לקבל עדות כולן. ואע"ג דקי"ל כר"ע דמקיש ג' לב' וגם סתם מתני' דפ"ז דסנהדרין כוותי' וא"כ קשה סתמא אסתמא לק"מ דבלא"ה הא איכא סתמא דלא כר"ע שם בפ"ה (דף מ"ב) גבי אחד אומר וב' אומרין כו' דזה דוחק ועוד בסוף פ"ק תנן מעשה ועברו יותר ממ' זוג ועכבן ר"ע בלוד שלח לו ר"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשיל' לע"ל ואי בעה"ח נמי כולן צריכין להעיד אפי' הן מאה כא בד"נ למה עכבן ר"ע ודוחק להעמיד דההוא עובדא היה בשבת ואין לחלל שבת מה"ט והאי עד נ"ד יתבאר עוד בשה"מ ובמילואים

ע"ב ל"ק ר"ע אלא בד"נ דרח"א ושפטו כו'. הקשו התוס' דבפ"ב דמכות (דף י"ב) נ"ל מקרא א' דאמ' מנין לסנהדרין שראו בא' שהרג את הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב"ד ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט ותי' דעיקר דרשא מהתם וקרא דהכא אצטריך דל"א לילף מהתם לשאר דינין להצריך ב"ד א' דש"ה דא"ר והיצלו העדה וק"ל מנ"ל ללמוד שאר דינין מד"נ ואי משום שנאמר משפט א' יהיה לכם ומה"ט ד"מ בעי דרישה וחקיר' מה"ת אע"ג דלגבי ד"נ כתיבו כדאמ' רפ"ק דסנהדרין. הא ע"כ בד"מ עד הרואה נעשה דין כדנ"ל מביום הנחילו דג' שנכנסו לבקר את החולה רצו עושין דין בנכנסו ביום כדאמ' בפ' אד"מ (דף ל"ד) אלמא ד"מ אפילו ע"י ראיית עצמן נעשה דיין בראה ביום כ"ש עד הרוא' שנעשה דיין ע"י אחרים א"כ לשאר דינן שאינן ד"נ כגון קה"ח וכיוצא בלא ה"ט דוהצילו העדה אין ללמוד מד"נ משום משפט א' הא כיון דד"מ ליתא בהאי קרא למשפט א' להא מילתא מאי חזית לאקושי לד"נ משום ה"ט נקיש לד"מ מה"ט גופי' דמשפט א' תדע דהא ד"מ ג"ד בלילה ובד"נ אפילו גמ"ד ביום וטעמא דכ"ר כי חוק גבי קה"ח למימרא דגמ"ד ביום כד"נ הא לא"ה ה"א דדמי למשפט דד"מ הקל ולא הוי מקשינן לי' לד"נ לחומרא ש"מ כדפי'. והרז"ה בספ' המאור תי' ר"ע לדבריו דר' טרפון קאמ' דל"ל דרשא ע"ע לפני העדה למשפט דס"ל דבד"נ נמי אמ' ל"ת שמיעה גדולה מראיי' בראה ביום והא דאמ' נעשין עדים בראו בלילה דהכי מ"ל לר"ט בפ' החובל. אודי לי מיהת בראו בלילה כיון דבע"כ מקצתן נעשין עדים וצריכין להעיד לפני השאר דאין עד נעשה דיין בד"נ בכה"ג דר"א והצילו העדה שיש לנו לבדוק בעדות העדים כדי להציל הרוצח והני כיון דחזו דקטל תו ל"ח לי' זכותא ולא בדקו לעדים בדיקה יפה הילכך אין עד נ"ד בכה"ג ור"ט לבדיקה יפה ל"ח ולעולם עד נ"ד כלומר הראוי להעיד וכ"ש אם ראו ביום די"ל ל"ת שמיעה גדולה מראייה. וק"ל מנ"ל להג' הא דר"ע לדבריו דר"ט קאמ' ומקרא דוהצילו העדה הא לא שמעינן לר"ע דא' הכי. ועק"ל דהגמ' לא תלה טעמא דוהצילו העדה משום דלא בדקו לעדי' יפה אלא משום דל"ח לי' זכותא ואשעת משא ומתן דדייני' קאי ואלו בדיקת העדי' לאו מוהצילו העדה נ"ל אלא מקרא א' דפ' היו בודקי' (דף מ'). ועק"ל דהא סנהדרין שראו שהרג משמע שלא ראו אלא הן לבד מדא' ר"ט מקצתן נעשין עדים. ובע"כ במקום אלו שנעשו עדים צריך להושיב אחרים במקומן לתשלומין מנין כ"ג הצריך לד"נ א"כ ליכא למיחש שמא לא יבדקו יפה נהי דאותן שראו יש לחוש דילמא לא יבדקו יפה אבל הנוספין לא יצייתו להו ובוודאי לא ידונו עד דבדקו יפה כיון דהן לא ראו שהרג:

ול"נ דקושית התו' לק"מ דהאי פלוגתא דר"ע ור"ט דשמעתין לחוד וההיא דפ"ב דמכות לחוד ולא שייכי להדדי אלא תרי מילי נינהו וההיא דפ"ב דמכות ה"פ ע"ד שכתב הרמב"ם (בפ"א מה' רוצח) רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לב"ד וידונהו אותו שנא' לא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט וה"ה לכל מחוייבי מיתת ב"ד שעברו ועשו אין ממיתין אותן עד שיגמר דינן בב"ד ומההוא דפ"ב דמכות הוציא ד"ז והכוונה אע"פ שהרואין ראו שרצח או שעבר עבירה שחייב עליו מיתת ב"ד ובוודאי כשיבא לפני ב"ד ידונהו במיתה אפ"ה אין רשות להורגו עד אחר שיגמר דינו בב"ד כמו שדנין ד"כ בכל תנאיו בפ' נגמר הדין בי' דברים שבין ד"נ לד"מ. וכ"כ בס' המצות הזהירנו מהרוג חייבי מיתה כשנראה שכבר עשה חטא שנתחייב עליו הריגה קודם הגיעו לב"ד אבל נביאו לב"ד בהכרח ונעיד עליו העדים לפניהם ונהי' אנחנו עדים לב"ד והם ישפטו עליו במה שהוא חייב ואזהרה שבא בזה הענין הוא אמרו לא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט ולשון מכילתא יכול יהרגו אותו משהרג או משנאף ת"ל ע"א לפני העדה ואפילו היו לפני ב"ד הגדול הם שראוהו הורג והם כולן עדים תבא בעדות אצל ב"ד א' ואחר ידינהו. ובמכילתא הרי עד שראו בא' שהרג את הנפש יכול יהרגוהו עד שיעמיד אצל ב"ד ת"ל ע"ע לפני העדה. הרי נ"ל מהאי קרא דעד עמדו דאפילו עדות שהן סנהדרין שהן עצמן ראויין לדון ד"נ אפ"ה דינן ככל אדם ועד שיהו נידון כדרך שדנין ד"נ אין להם רשות להרגן. והיינו דא' ר"ע בפ"ב דמכות מנין לסנהדרין כו' עד שיעמיד בב"ד ולאפוקי קודם גמ"ד כדרך ד"נ הוא דקאתי ובהא כ"ע מודה. ול"מ כלל עד שיעמיד בב"ד אי הן עצמן נעשין דיינים או ב"ד א' ובהא פליגי ר"ע ור"ט דל"רט הן עצמן נעשין דיינים ע"פ עדים אחרים ולר"ע דווקא ב"ד א' מטעמא דמפ' הכא כיון דחזו דקטל ל"מ חזו לי' זכותא ורחמנא אמר והצילו העדה וכיון דגלי קרא דע"ע לפני העדה דבעינן עדה דווקא שאין נידון ונגמר הדין ע"פ ואין הרואים רשאים להרגו ואע"ג שראו שוודאי הרג וגזירת הכתוב הוא מהשתא נ"ל ממילא מוהצילו העדה כ"מ דבעי עדה בעינן והצילו והני לא חזו לי' זכותא ואי לאו עד עמדו לפני העדה ה"א הרואים שהרג בוודאי א"צ עדים והרשות בידם להורגו וממילא ל"ל בה משום והצילו העדה כיון דאפילו עדה ל"צ כ"ש הצלה דידהו. והא דבספרי' דידן שם בפ"ב דמכו' גרסי' מניין לסנהדרין שראו כו' עד שיעמוד בב"ד א' התו' הכא לא גרסו א' אלא עד שיעמד בב"ד לחוד והכי גרסי קצת מפרשים ואפ"ת דגרסי' בב"ד א' י"ל ג"כ ע"ד שפי דמההיא דע"ע לפני העדה לא שמעינין מיני' אלא לחוד הא דצריך ב"ד ועדה כדרך שדנין ד"נ וכיון דההיא קרא גלי דאין הרואה יכול להמיתו אלא צריך עדה הא ממילא ש"מ דצריך א' ולא ב"ד שראו דכיון דצריך עדה בעינן והצילו העדה והני כיון דחזו דקטל ל"ח לי' זכותא:

מיהו כ"ז אדר"ע אבל ר"ט ל"ל ה"ט דל"ח לי' זכותא מיהו האי דרשא דר"ע דפ"ב דמכות דעד שיעמיד לפני ב"ד דהיינו שצריך לדונו כד"נ ואין ביד הרואה ואפילו הן ב"ד להרג קודם גמ"ד אית לי' ומדקאמר ע"כ ל"ק ר"ע אלא בד"נ ומשום והצילו העדה ש"מ דל"ל לר"ע הא דאמ' רבא בפ' הנשרפין טריפה שהרג או שרבע בפני ב"ד חייב הא בעינן והצילו העדה והא לא מצו ליחזי לי' זכותא והא ל"ל דדוקא התם דחזו ביממא וא"צ להעיד בפניהם וכיון דכולן ראוי' להיות דייני' לית לן בה משום והצילו העדה דאי משום דלא חצי חזו לי' זכותא אדרבה זה הוא הצלתו. כדאמר פ"ק דסנהדרין (דף ז) אמר ר' כהנא סנהדרין שראו כולן לחובה פוטרים אותו מ"ט כיון דגמירי הלנת דין למיעבד זכותא והני תו ל"ח לי'. אבל הכא