טורי אבן סו

ובהכי ניחא לי דאמאי מוקי לה ר"ז שראו בלילה וכן האי דסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש דלקמן דקאמר ר"ט מקצתן נעשי' עדים ואין עד נעשה דיין דמוקי לי' נמי בפ' החובל בראו בלילה לאוקמ' אפי' בראו ביום אלא שראו מעומד דל"ל לא תהי' שמיעה גדולה מראי' ויהי' ראיה במקום קבלת עדות דשמיעה דכיון דקבלת עדות כגמר דין דמי הא בגמר דין אמרינן לד"ה דייני' בישיבה אבל למאי דפי' א"ש דנהי דלגבי עדים חקירות עדים כגמר דין דמי לגבי דייני' עצמם אינן אלא כתחילת דין: ובהכי נ"ל נמי הא דאמ' בפ"ק דגיטין (דף ה) דאיכא מ"ד דהשליח המביא גט לאשה וצ"ל בפני נכתב ובפ"נ דנותן לה בפני ב' ור"ל הגמ' דה"ט משום דס"ל עד נ"ד פי' אע"ג דצריך ג' לקבל עדות השליח מצטרף עמהם לג' ונעשה עד ודיין ביחד וה"נ אמ' בפ"ב דכתובות [דף כ] ג' שישבו לקיים את השטר ב' מכירין ח"י העדים וא' א"מ עד שלא חתמו מעידין לפניו וחותם. ואמ' ש"מ עד נ"ד פי' והמעידי' לפני הג' מצטרפין עמו בשעה שמעידין ונעשים עדים ודייני' ביחד והשת' אי חקירת עדות לגבי דיינים נמי כגמ"ד דמי והא קי"ל בשעת גמ"ד לכ"ע דיינים בישיבה והשתא א"א להיות עד ודיין ביחד דבישיבה א"א כיון שהוא עד ובעמידה נמי א"א כיון שמצטרף לג' דיינים. ולא מיבעי למאן דס"ל דעמידת העדים מעכב דעבד וא"כ הה"נ לישיבת דיינים מעכב אלא למאן דס"ל דאין מעכב דעבד כמו שפי' המפ' לכתחילה מיהו א"א ואיך עד נ"ד לכתחילה למאי דלא אסיק אדעתי' התם לחלק בין בדאורייתא לרבנן אלא ש"מ (דת"ע) [צ"ל דח"ע] אע"ג דלגבי עדים כגמ"ד דמי וא"א להעיד בישיבה לגבי דייני' לאו כגמ"ד דמי ובשעת חקירות עדות לא בעי ישיבת דיינים והשתא היכא דעד נ"ד ביחד אפשר בעמידה: $$ציור בספר

$$ מה משפט ביום פירש"י דמשפט היינו תחילת דין וק"ל דאמר בפ"ד דסנהדרין (דף לד) רבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב ביום הנחילו הא כצד יום לת"ד לילה לג"ד אלמא משפט ג"ד במשמע ורש"י גופי' פי' התם לילה לג"ד דכתיב ושפטו ועיקר משפט היינו ג"ד. ול"נ דוודאי בין ת"ד בין ג"ד בכלל משפט הן ובכלל ושפטו בכל עת תרווייהו במשמע אלא דאתי קרא דביו' הנחילו וגלי אקרא דשפטו בכל עת דלאו אתחילת דין וג"ד קאי האי בכל עת אלא לצדדין קאי ת"ד דושפטו ביום דכל עת וג"ד דושפטו לחוד אפילו בלילה דכל עת ואיפכא ל"ל כדפי' התוספות התם דמסתמא ת"ד עיקר ועוד ביום הנחילו קבלת עדות הוא דהוי כת"ד אבל הכא דכתיב כי חוק דמשמע לג"ד ואקשה למשפט ע"כ לת"ד של משפט אקשה דלג"ד ל"ל היקשא וגם כי חוק גופי' ל"ל דממילא ידעינן דקה"ח תחילה ביום וסופה בלילה מ"ד אד"מ. מ"מ ק"ל כיון דמשפט ת"ד וג"ד במשמע א"כ הא דאמר רפ"ד דשבועות [דף למ"ד] דבשעת ג"ד ד"ה דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה אע"ג דבת"ד לר"י בע"ד בישיבה. דכתיב וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם והשתא מנ"ל לר"י דהאי וישב יעמוד אג"ד קאי דלמא את"ד נמי או את"ד לחוד קאי כיון דאית' בכלל משפט. ועוד דלר"י תקשה מ"ש לענין לילה מוקי לקרא דשפטו בכל עת דמרבה לילה אסופו לחוד ואלו קרא וישב לשפוט ויעמוד מוקי אסופו לחוד ומחמיר בג"ד לענין ישיבת הדיינים דעמידת בע"ד יות' מתחילת דין הא כמו דתחילת דין חמור לענין לילה לישדי' נמי חומרא זו אתחילת דין דחמיר ולא אג"ד דקיל לענין ליל'. מיהו בהא י"ל כדאמ' התם משום דעדי' כג"ד דמי וכתיב ועמדו ב' האנשים מיהו הא קשה לילף ת"ד לענין ישיבת דיינים ועמידת בע"ד מק"ו מג"ד דקיל לענין לילה אפ"ה חמור לענין זה כ"ש דת"ד דחמור לענין לילה מיהו לרבנן דהתם ניחא דמוקי לקרא דוישב ויעמוד בין אתחילת דין בין אג"ד דהכל בכלל לשפוט והא דג"ד בלילה משום קרא דכל עת ואלים להו ת"ד מג"ד מה"ט דפי' התו' אבל לר"י קשיא וי"ל לר"י אין תחלת דין בכלל משפט אלא גמר דין לחוד הילכך קרא דושפטו בכל עת דמרבה לילה וכן קרא דוישב ויעמוד אין במשמע אלא ג"ד לחוד מיהו אי לאו ביום הנחילו ה"א דת"ד נמי כשר בלילה ועוד דק"ו מג"ד דחמיר לענין ישיבת דיינים ועמידת בע"ד ואפ"ה כשר בלילה ק"ו לת"ד ולרבנן הכל בכלל משפט וסוגיין דקא' מה משפט ביום והיינו ת"ד רבנן היא דלר"י אין בכלל משפט אלא ג"ד דכשר בלילה: עוד נ"ל דלרבנן לא אלים ת"ד מג"ד אלא שקולין הן ודלא כפי' התו' ומ"מ קרא דוביום הנחילו בע"כ את"ד קאי דאי אג"ד ל"ל קרא דוהוקע נגד השמש דמיני' נ"ל בפ"ד דסנהדרין (דף לו) דג"ד דד"נ ביום ת"ל מביום הנחילו דאפי ד"מ ביום כ"ש לד"נ $$ציור בספר$$ ומיהו אי לאו קרא דכל עת הוי נ"ל ד"מ מד"נ לג"ד ביו' משו' משפט א' יהיה לכם כדנ"ל ד"מ מד"נ אדרישה וחקירה מהאי קרא דמשפט א' מש"ה כתב רחמנא בכל עת ללמד דלא נילף בהא ד"מ מד"נ

ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראייה. פירש"י גבי עדות החודש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש ומשמע מפירושו דכל היכא דכתיב עדות כמו ד"נ וד"מ אפילו ראו ביום א"ו דיין ע"פ ראייתם:

וק"ל הא אמ' בפ"ד דסנהדרין (דף לד) ובפ"ח דב"ב (דף קיד) שלשה שנכנסו לבקר את החול' רצו כותבין רצו עושין את הדין ב' כותבין וא"ע את הדין ואר"ח ל"ש אלא ביום אבל בלילה כותבין וא"ע דין משום דה"ל עדים וא"ע נעשה דיין ונ"ל התם מקרא דביום הנחילו את בניו. וש"מ דאפילו בד"מ דכתיב עדות ע"פ שנים עדים אפ"ה בראו ביום נעשו דיינים ע"פ עצמן. ולא עוד אלא אפילו בד"נ מצינו שנעשו דיינים ע"פ ראיי' עצמן בראו ביום דאמ' בפ' הנשרפין (דף עח) אמר רבא טרפה שהרג בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך שלא בפני ב"ד פטור דה"ל עדות שא"א יוכל להזימן ולא שמה עדות. וה"נ אמר רבא התם גבי טרפה שרבע בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור מה"ט והא דבפני ב"ד חייב היינו בראו ביום שדנין על ראייתן דאי בראו בלילה בעינן עדות וכיון דבעי עדות בעינן עדות שא"י להזימה $$ציור בספר$$ וכן פירשו התו' התם. מ"מ ש"מ בראו ב"ד ביום דנין ע"פ ראייתן אע"ג דבד"נ עדות כתיב:

ושמא י"ל דמשמע לרש"י למאי דס"ד דמקשה דאפילו בראו בלילה נמי אמ' לא תהא שמיעה גדולה מראייה מדמתרץ רבי זירא כגון שראו בלילה מכלל למאי דס"ד בראו בלילה נמי אמרינן הכי דאע"ג דאין שמיעת עדות מהני בלילה אפ"ה ראיית לילה מהני לא משום דראייה דמי לשמיעת עדות הא בשמיעה דלילה לא סגי דאין קבלת עדות כשר בלילה אלא ע"כ ה"ט משום דגבי קה"ח לא בעי עדות מש"ה בשמיעה דלילה נמי סגי וה"ה נמי דראיית לילה סגי בקה"ח והאי לא תהא שמיעה גדולה מראייה דקא' אראייה ושמיעה דקה"ח גופי' קאי ולא אדעלמא דבעלמא בין ראייה בין שמיעה דלילה לא סגי לדון ע"פ ולפי"ז למאי דשני ר"ז בשראה בלילה ראייה ושמיעה דקה"ח שוה לדעלמא ולא סגי ליה בראייה ושמיעה דלילה והא דדחק לרש"י לפ' דלס"ד דמקשה נמי מיירי בראה בלולה ולא מפרש דס"ד דראה ביום. משום דקשי' ליה מדפריך אמאי ל"ת שמיעה גדולה מראייה משמע דמסברא פריך הכי יותר ה"ל להקשות מגופי' דמתני' מדתני רישא בראו ב"ד וכל ישראל ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה ה"ז מעובר ומיירי בלא נחקרו העדים דהא נחקרו העדים בתר הכי תני לה וטעמא דלא ה"ל מקודש הא הספיקו אע"פ שלא נחקרו העדים ה"ז מקודש וא"צ לעבר ואמאי הא אין כאן עדים. אלא וודאי ש"מ ממתני' דאמרינן ל"ת שמיעה גדולה מראי' מש"ה פי' דהא דמקשה ל"ת שמיעה גדולה מראיה אראה בלילה קאי וס"ד דבקה"ח הואיל ולא כתיב בי'. עדות בראה בלילה נמי סגי. מש"ה א"א לו לדייק הא מרישא דראו ב"ד וכל ישראל דהתם הא מיידי בראו ביום:

והתוספות הקשה על פי' רש"י דבחנם דחק דאפילו בד"נ אמר הכי בפרק החובל אם ראה ביום והא כבר תי' הרמב"ן בספר המלחמות פ"ב דכתובות דמפרק החובל אינו ראיה דאיכא התם שנוי' אחר וביותר ה"ל התוספות להקשות מהא דאמרן אלא דהא נמי לק"מ וכדפי'. ומכל מקום ודאי רש"י סבירא ליה גם לפי המסקנא כל היכא דבעי עדות עד הרואה אפילו ביום אין נ"ד דהא מפרש לקמן גבי מקצתן נעשין עדים ויעידו בפני חבריהם דלגבי ד"נ עדות בעינן דכתיב ע"פ שנים עדים וכו'. ומדפי' דגבי ד"נ עדות בעינן בע"כ מוקי להו בראו ביום דאלו בלילה למה לי' ה"ט דבד"נ עדות בעינן הא אפי' גבי קה"ח דלא בעינן עדות לפי' רש"י אפ"ה בראו בלילה אין עד הרואה נעשה דיין לדון ע"פ עדו' עצמו וכדמוקי לה ר"ז להא בראו בלילה. אלא ודאי בראו ביום מיירי ואפ"ה מקצתן נעשין עדים ואין יכולין לדון ע"פ ראייתן משום דכתיב בי' ע"פ עדים בעינן הגדה דווקא:

$$ציור בספר

$$ ה"נ נקדשי' ביחיד. פי' התוס' דסוגיא דהכא כמ"ד בפ"ק דסנהדרין (דף ג') ד"ת חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפט עמיתך דלמ"ד התם מה"ת צריך ג' מומחין דה"ה קה"ח ל"ל קרא עד דאיכא אהרן בהדך. וק"ל דבפ"ד דיבמות (דף מ"ו) אר"י גר צריך ג' מ"ט משפט כתיב בי' ופי' התוספת אפילו למ"ד מה"ת חד נמי כשר הכא מדמינן לגזילות וחבלות דבעי ג' לכ"ע ומסיימי התוספת בפ"ג דקדושין משום דקולא וחומרא לחומרא מקשינן והשתא קרא גבי קה"ח עד דאיכא אהרן בהדך ל"ל כיון דקריא רחמנ' משפט ממילא נידמי' גזילות וחבלות דבעי מה"ת ג' לכ"ע ונ"ל דוודאי ממשפט לחוד למ"ד חד נמי כשר ה"א בין גר בין קה"ח נדמי להודאות והלוואות דחד נמי כשר ואי משום דלחומר' מקשינן ליתא דבכל צד איכא חומרא וקולא. גבי גר (אי) [ט"ס] איכא חומרא דאי דינו כנכרי לכ"ד יאסור בבת ישראל אי דינו כגר דינו להחמיר כישראל לכ"ד ואסור בנכריות. וכן לגבי קה"ח דאי אמרת חד נמי מקדש ומונין מיום ל' הוי חומרא בתחילת המועד דקדי' תחילתו וקל בסופו דכלה יום א' קודם. וא"א דחד אינו מקדש ה"ל מעוב' מאליו וסוף המועד נמשך להלן יותר מאילו היה חסר. וקיל בתחילתו וחמיר בסופו וכיון דאיכא בכל צד קולא וחומרא ה"א דדמיא להודאות והלוואות דבחד נמי סגיא דה"ל בכלל מה שאמרו חכמים תפשת מרובה לא תפשת. והא דגבי גר צריך ג' לכ"ע משום דתרי משפט כתיב בי' א' משפט א' לכם ולגר כדפי' רש"י התם ואידך ושפטתם צדק וגו' ובין גרו כדתניא התם דמכאן אר"י דגר צריך ג' דלהכי כ"ר משפט ב"פ גבי גר דנדמו כחומר שבמשפט הצריכין ג' שהן גזילות וחבלות אבל גבי קה"ח אי לאו קרא ה"א דבחד נמי סגי כקל שבדינין. ותדע