טורי אבן סה

לא מיקלע לב"ד טועין ל"ח ול"צ היכרא וי"ל דמשמע לי' לר"י דאי כרבנן מאי קמ"ל דלא הי' תוקעין פשיטא דלב"ד טועין ל"ח ואפילו למאן דחייש לב"ד טועין בפ' מצות חליצה (דף ק) ה"מ ב"ד דעלמא אבל קה"ח דבעו מומחין מסנהדרי גדול' הא וודאי לכ"ע בהא לטועין ל"ח א"ו כאחרי' אתיא ולכתחילה מיקלע ב' שבתי בהדדי והיינו כר"ע דאי כר"י ליתקע אפילו למה דדחי שם ר"ז להא דר"י דכהני' זריזין הן וא"צ היכירא הא גופי' קמ"ל אמ' זריזין הן דהא פריך עלה ומי אמ' כהנים זריזין הן והתנן וכו'

ואומר ובאת אל הכהנים כו' הא אין לך לילך כו' וק"ל הא בפ"ז בורר דרש ר"י הגלילי ובאת אל הכהנים וכו' וכי תעלה על דעתך וכו' אלא זה שהי' קרוב ונתרחק אלמא להכשיר קרוב ונתרחק אתי האי קרא והכ' נ"ל מיני' שאין לך אלא שופט שבימיו אפי' אינו חשוב כראשונים אפ"ה תורת שופט עליו לכ"ד וי"ל דהאי תנא כר"י ס"ל דאמ' התם אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה ה"ז קרוב ופסול לעדות ואינו כשר אא"כ לא הי' בני' ממנה ולהא ל"צ קרא דפשיטא דכשר כיון דא"ל בנים ממנה מש"ה דרש לה לדרשא דכאן ורי"ה כרבנן ס"ל דאפי' י"ל בנים ממנה כשר ולהא צריך קרא תדע דרי"ה ביש לו בנים מיירי מדא' הכא הלכה כרי"ה הלכה מכלל דפליגי ואי בא"ל בנים ממנה מאן פליג הא כ"ע מודו דכשר א"ו ביש לו בנים ממנה איירי דפליג ר"י ופוסל דאי בא"ל בנים לא צריך קרא וכדפי': ראוהו ב"ד פ"ג

ולא הספיקו ומר מקודש עד שחשכה ה"ז מעובר משמע הא אי הספיקו לומר מקודש סגי בהכי ומקדשן לי'. וק"ל הא לקמן בפ"ד [דף ל'] תנן בראשונה הי' מקבלין עדות החדש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהי' מקבלין אלא עד המנחה וכדמפ' בגמ' כדי שתהא שהות ביום כדי להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם ולומר שירה שלא בשיבוש והא ודאי אכל ר"ח קאי ולא אר"ה לחוד דהא בכל ר"ח איכא נמי מוספין ונסכיהם והשתא בהספיקו לומר מקודש קודם שחשכ' מאי הוי כיון דאין שהות ביום למוספין ונסכיהם. מיהו י"ל מתני' לאחר חורבן הבית מיירי דתיקן ריב"ז שיה' מקבלין עה"ח כל היום והשתא ליכא קלקול מוספין כדתנן התם בסיפא ומיהו למאי דאפרש בגמ' דבבא זו מיירי בראו יום כ"ט סמוך לחשיכה ולא הספיקו לקדש את יום ל' בו ביום אפ"ת דמיירי נמי בזמן הבית ניחא דהא אין מקדשין את יום זה אלא יום ל' שלמחר הוא דמקדשין היום יום כ"ט אם יש שהות ביום לומר מקודש. אע"ג דהא דראו ב"ד וכל ישראל מיירי בראו נמי יום ל' סמוך לחשכה אפ"ה כיון דמיירי נמי בראו יום כ"ט. והא דלא נחקרו העדים דתני א"צ להשמיענו אלא בראו יום כ"ט דוקא כמ"ש בגמ' הא דנקט ולא הספיקו לומר מקודש הא אם הספיקו לומר סגי בהכי אפי' בזמן הבית עוד י"ל דעיקר התקנה שלא יהיו מקבלין אלא עד המנחה הי' מפני קלקול השיר ולא מפני הקרבת מוספין ונסכיהם וזה ל"ש אלא בר"ה דתיקנו שיר מיוחד לתמיד של בין הערבים בר"ה משא"כ בר"ח וכמ"ש שם

ולא הספיקו לומר מקודש כו' נ"ל הא דלא תנן מקודש מקודש ב' פעמים כדתני מציעת' וסיפא ה"ט דתנן בפ"ב ראש ב"ד או' מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש ונ"ל בגמר' מדכתיב מקראי קודש מש"ה ברישא דתני ה"ז מעובר הואיל ולא הספיקו לומר ביום מקודש אינו מעכב לקדו' אלא אמירת ראב"ד בלבד שאו' מקודש פעם אחת ואמיר' כל העם שעונים אחריו מקודש מקודש ב"פ אינו מעכב שהרי גמר דין דבעי יום בקידוש החדש כדאמר בגמרא דאמירת מקודש שאמר ראב"ד נגמר הדין ולא תליא באמירה העם דלא שייך אמירה העם לגמ"ד ואין אמירתם אלא גזה"כ בלבד אבל מציעתא וסיפא איירי מדין קה"ח למצוה נקט מקודש מקודש ב"פ כמצותו לכתחילה והאי ויאמ' מקודש מקודש ב"פ אעם קאי שעונים אחריו ב"פ והיינו דקא' ויאמ' לשון רבים ומלתא בתריית' נקט דהא אמירת מקודש דראב"ד קדם לו

ראוהו ב"ד בלבד. ק"ל בבא זו ל"ל אי לאשמועינן דאין עד נעשה דיין הא מסיפא דראו ג' והן ב"ד ש"מ הא ובגמ' דייק איפכא סיפא ל"ל ומשני דקמ"ל שאין היחיד נאמן ע"י עצמו אבל הא דראוהו ב"ד בלבד ל"ל ודאי קשה: וי"ל דסד"א כיון דכל הג' שנעשו דיינים הן בעצמן ראוהו ג"כ תו לא. בדקי למעידין בפניהם בדיקה יפה ע"ד ששינו בפ"ב כיצד בודקין את העדים כו' וכה"ג פי' הרז"ה בגמ' גבי ע"כ ל"ק ר"ע אלא בדיני נפשות וכמ"ש שם והא מסיפא דראוהו ג' והן ב"ד לא שמעינן לה דהתם אין בב"ד המקדשים אלא א' שראה וב' מן הב"ד לא ראו והא הני ב' שלא ראו ודאי בדקו בדיקה יפה להמעידין בפניהם

ל"ל למיתני ראו ב"ד וכל ישראל. והא ל"ל דראוהו ב"ד א"נ כל ישראל קא' כדמפרש א"נ נחקרו העדים ואע"ג דתני וכל ישראל בוי"ו אפ"ה איכא למימר דאו קא' כמו חלץ ועשה מאמר בפ"ה דיבמות (דף נ) דאו קא'. דש"ה מדתני וחקרו העדים בלא ו' וכ"י בוי"ו ש"מ דוקא הוא. ועוד מדתני מציעתא ראוהו ב"ד בלבד מכלל דרישא בראו ב"ד עם כ"י קא'. ועוד אס"ד א"נ כ"י קאמ' מכלל דראוהו ב"ד דרישא בראוהו ב"ד בלבד מיירי מאי קמ"ל דה"ז מעובר פשיטא דאפי' את"ל דראוהו ב"ד ביום מיירי דה"ל ראייתם כהעדות עדים לפניהם וסד"א דס"ל תחילת דין ביום וכדא' בסמוך גבי נחקרו העדים הא ל"ל מונחקרו העדים ממש דסיפא אתיא הא במכ"ש

סד"א תהוי חקיר' העדים כתחילת דין כו' ולקדשי' בלילה כו'. ק"ל כיון דאי לא קרא דכי חק ה"א דמקדשין בליל ל"א את יום ל' למפרע והוי יום ל' קודש למפרע אע"ג דלילה הולכת אחר יום דלהבא כדאמר בפ"ק (דף ח). אלא דגלי קרא דכי חק בגמר קידוש נמי בעי יום אלמא קידש למפרע מהני. א"כ אמאי תנן ה"ז מעובר נהי דבליל ל"א א"א לקדש משום דיום בעינן לקדש ביום ל"א את יום ל' למפרע דכיון דקודש למפרע מהני מ"ל ליל ל"א או יומו:

וי"ל דודאי קידוש למפרע לא מהני אחר שעבר יומו ומתניתן ל"מ בראו ביום ל' אלא בראו ביום כ"ט ואי לאו שלא הספיקו לומ' מקודש עד שחשיכה הי' מקדשין את יום ל' ביום כ"ט דקידוש קודם לו ודאי מהני דכה"ג מצינו גבי עיבור השנה אע"ג דאם מעברין השנה לאחר אדר למפרע אפ"ה קודם אדר מעברין ואפי' אחר ר"ה מיד כדא' בפ"ק דסנהדרין (דף יג) והלכך אי לאו קרא דכי חק ה"א דגומרין בליל ל' לקדשו. ומתניתין דתני ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה לאו למימרא דלה"ל ולא אמרו קא' אלא ה"פ ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה ומשחשכה אמרו מקודש ע"י טעות שסברו שעדין לא החשיך היום ויום הוא. ואע"ג דקי"ל אתם ואפי' מוטעין אפ"ה קידשו בטעות בלילה אינו מקודש כדנ"ל מכי חק ואה"נ בנודע להם טעות' ביום ל' דחוזרין ומקדשין יום ל' ביומו. אלא הבמ"ע בלא נודע להם טעותם עד שעבר יום ל' דא"א לתקן דאין קידש למפרע מש"ה ה"ז מעובר וכ"ת ל"ל למתני ה"ז מעובר ומיירי בכה"ג דלא נודע טעותם עד שעבר יום ל' ליתני ה"ז מתקדש למחר וכגון שנודע טעותם ביום ל' עצמו. י"ל משום דהא דנחקרו העדי' תני לה בחדא בבא עם ראוהו ב"ד וכ"י דקמ"ל דלא תימא איפרסמא לה ולא לעברוה כלל כדא' בסמוך והא מיירי בכל ענין בין בראו ביום כ"ט או ביו' ל' סמוך לחשכה דהא אפי' בראו יום ל' שייך נמי למימר הא רבותא דאיפרסמא. והא בראו ביום ל' בע"כ מעברינן לי' וא"א לקדש דאין קידוש למפרע תני נמי בנחקרו העדים ה"ז מעובר אע"ג דא"ל לאשמעינן אלא בנחקרו ביום כ"ט דאילו ביום ל' פשיטא דהא אין קידוש למפרע ובהכי ניחא לי דהא מציעתא דראו ב"ד בלבד וסיפא דראו ג' והן ב"ד דמיירי בראו בלילה כדא בסמוך בע"כ מיירי בראו ליל ל' דאלו בליל ל"א הא אפי' בלא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה תני רישא דה"ז מעובר כ"ש בראו בלילה וכ"ת האי ויאמרו מקודש מקודש דתני היינו שמקדשים יום ל"א הא קי"ל כראב"צ דא' בפ"ב דשלא בזמנו אין מקדשין אותו ואין להעמיד סתם משנה דלא כהלכתא ועוד הא אביי רצה להוכיח התם מרישא דראו ב"ד דאתיא כר"א. אע"ג דראיית אביי אידחי התם ומ"מ אם איתא דסיפא דלא כר"א לא הי' אביי טועה בזה לאוקמי לרישא כוותי' דא"כ קשיא סיפא ארישא אע"כ בראו בליל ל' מיירי ואי רישא דראו ב"ד וכל ישראל בראו ביום ל' מיירי ה"ל לאקדומי למציאת' וסיפא דמיירי מראיית ליל ל' לרישא דמיירי מראיית יום ל' שאחר הלילה סמוך לחשכה. א"ו רישא איירי נמי בראו ביום כ"ט סמוך לחשכה דקדים לראיית ליל ל' דאינך בבי מש"ה אקדמי' לה:

ובהכי נ"ל דיש להקשות כיון דמסיק דהא דתני נחקרו העדים רבותא קמ"ל דאע"ג דהוי תחילת דין ביום אפ"ה ה"ז מעובר ל"ל לשנויי דא"נ נחקרו העדים קא' נימא דנחקרו העדים אחאו ב"ד וכ"י קאי ולרבותא קתני לה אע"ג דראו ב"ד וכל ישראל ואיפסרמא לה וגם נחקרו העדים דהוי תחילת דין ביום אפ"ה ה"ז מעובר ולמאי דפריך א"ש דא"כ אמאי מעובר דהא בע"כ בראו ביום כ"ט סמוך לחשכה מיירי הא דנחקרו העדים דאלו ביום ל' פשיטא דהרי זה מעובר דהא אין קידוש למפרע ואי חדא קתני ראו ב"ד וכ"י וג' נחקרו העדי' וכולה מילתא ביו' כ"ט מיירי מ"ש דנקט ה"ז הוה לי' למימר הרי זה מתקדש למחר אבל אי תרתי נינהו וא"כ נחקרו העדי' קא' מש"ה נקיט ה"ז מעוב' משו' ראו ב"ד וכ"י דמיירי בכל גווני אפי' ביו' ל' סמוך לחשכה דבע"כ מעברינן לי' דאין קידוש למפרע ולמאי דפירשתי אחי' שפיר הא דדייק בפ"ב מעוב' אין מקודש לא וכמ"ש שם

והא דקא' סד"א תהוי חקירת עדי' כתחילת דין אע"ג דבפ"ד דשבועות (ד' ל) אמ' בשעת גמר דין ד"ה דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה דהא עדים כגמר דין דמי וכתיב ועמדו ב' האנשי' אלמא חקירת עדים דמי לגמ"ד והכא מדמי לה לתחילת דין לק"מ דודאי לגבי דיינים חקירת עדים לתחלת דין דמי דהא אחר חקירתן צריך למשא ומתן של דין ולומר איש פ' זכאי איש פ' חייב בכל הדינים וגבי קה"ח לומר מקודש החדש. ודקאמ' התם עדים כגמר דין דמי היינו לגבי עצמן של עדים מש"ה מדמי גמ"ד דדיינים ובע"ד לעדים שצריכן לעמוד בשעת הגדתן שהוא גמר דין שלהם הוא הדין נמי לדיינים ובעל דין בשעת גמר דין ממש: