טורי אבן ס

הואיל וחשוד לעבור על דת אבל הא דחד נאמן לומר שראה את ההורג לאו משום תורת עדות נגע בה דנבעי שיהא תורת עד עליו. אלא נ"ל התם מדכתיב לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו א' בסוף עולם לא הי' עורפין נדע מי הכהו כל דהו אפילו גזלן במשמע אלא דק"ל להני מפ' דע"י עדו' אשה אין מחייבין שבוע' דאוריית' אמאי דהא דע"א מחייבו שבועה נ"ל מדכתי' לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאה ואמ' לכל עון וחטאת אינו קם אבל קם הוא לשבוע' ואי אשה נמי בכלל עד תקו' נמי לשבועה וי"ל מדכתב לא יקום ע"א לכל עון דמשמע אבל ב' יקומו כדכתי' בסיפ' דקרא ע"פ ב"ע יקום וכיון דאין אשה קמה ומצטרפת לב"ע דכבר מיעטה הכתוב מב' אנשים ולא נשים לא קמה נמי לשבועה בתורת ע"א ואין להאריך כאן יותר ובמ"א יתבאר יותר

הא אשה כשרה לה אף הן כשרין לה ק ל מאי קתני הא אשה כשרה לה דילמא הא גופי קמ"ל דכל שאין האשה כשרה לה אף הן אין כשרין הא אשה כשרה לה יש שהן כשרין כגון גבי סוטה להחמי' שלא תשתה כיון דמה"ת כשרין א"א למחוק המגילה ולהביא מנחת סוטה דה"ל חולין בעזרה ויש מהן שאין כשרין לה כגון לעדות אשה להשיאה ע"פ. וכה"ג מצינו רפ"ג דמ"ק (דף י"ד) גבי קטן הנולד במועד מותר לגלחו במועד ופריך מהא דתניא כל א"ש מותר לגלח במועד מותר לגלח בימי אבלו הא אסור אסו' ומשני מי קתני הא אסור דילמא יש מהן מותר ויש מהן אסור. וברפי"ב דזבחים (דף ק"ב) תנן כל שאין ראוי לעבודה אינו חולק בבשר ודייק הא ראוי לעבודה חולק הרי טמא בעבודת ציבור ומסיק אי משום טמא לא קתני פי' לא תידוק הא ראוי דהא ל"ק הא גופי' קמ"ל כל שא"ר ולא לדייק הא ראוי וה"נ דכוותי'. דליכא למימר דש"ה דאיצטריך לגופי' דקמ"ל דמות לגלח במועד מות' לגלח בימי אבלו דה"א דאבל חמור ממועד קמ"ל דלא וכן כל שא"ר לעבודה אינו חולק בבשר הא גופי' איצטריך לי' דה"א דחולק קמ"ל דלא ולא משום דיוק קתני לה אבל הכא אי לאו משום דיוקא תני לה למידק הא אשה כשרה לה אף הם כשרין ל"ל למיתני כלל להא זה הכלל כל עדות שאין האשה כ"ל אף הן אין כ"ל פשיטא מהיכי תיתי לומר שהן עדפין מאשה דכשירין למה שאין האשה כשרה לה ליתא דהא גופי' איצטריך לאשמועינן לאפוקי מדר"י דאמ' ע"ז דממון כשר לר"נ ולדידי' איכא עדו' בד"נ שאין האשה כשרה לה והן כשרי' כדאמ' בפז"ב קמ"ל דלא דר"י. וי"ל דמתני' דכייל כל עדות שאין אשה כ"ל לא מיירי מדברי' שצריכי' שני עדי' לחוד כגון ד"מ וד"נ וכיוצא בהם אלא אף מדברי' דסגי להו ע"א וה"ק כל עדות שאין אשה כ"ל ולרבויי' אע"פ דסגי לה בע"א כגון לחייב שבוע' ע"א מעיד שזה לוה מנה מזה א"נ מוד' במקצת וע"א מסייע לנתבע דפוטרו מן השבועה כדפי' הרא"ש בש' הר"מ רפ"ק דב"מ מק"ו אם ע"א מחייב שבועה למוחזק כ"ש שהמוחזק פטור לישבע היכא שמסייע לו ע"א מיהו אין ע"א מחייבו לישבע אלא כשר ולא פסול או אשה כדפי' המפ' וא"כ הה"נ לפוטרו משבועה אין פוטר אלא כשר ולא פסול וקמ"ל דפסולים אלו אע"פ שאין פסולין אלא מדרבנן שאין אשה כ"ל אף הן און כשרין לא לחייב שבועה ולא לפטור כיון דהאי דע"א פוטר מק"ו מדמחייב קאתי אמ' דיו כמו שלחייב אזן פסו' ואשה נאמן הה"נ לפטו' נמי א"נ והיינו דנקט כל עדות שאין אשה כ"ל לשון יחיד ולא נקט שאין נשים כ"ל לשון רבי' והאי רבויא דמה שאין אשה כ"ל אף הן אינו כ"ל לגופי' ל"צ דמלתא דפשיטא היא דהא הא לא מרבה אלא דבר שבממון דשייך בי' לפטור ולחייב ע"פ ע"א אלא וודאי לדיוקא איצטריך דקמ"ל הא אשה כ"ל אף הן כ"ל והא דדייק בפז"ב דמתני' היא דאי ר"י הא איכא כל הני דכשרי' לד"נ ואין אשה כ"ל והא ד"נ ב"ע בעו י"ל דוודאי האי זה הכלל אהיכא דבעי ב"ע נמי קאי דהא ארישא קאי דמיירי מעדות החודש דבעי ב"ע דהא משפט כתיב בי' אלא מדשני בלישנא ונקט שאין האשה כ"ל לשון יחיד ולא נקט נשים לשון רבים ש"מ הא נמי וכדפי': אם אינן מכירין פרק ב'

משלחין עמו אחר להעידו ואותו אחר נמי מחלל את השבת דאמ' בגמ' בר' נהוראי שהלך אצל העד בשבת להעי' עליו. וק"ל כיון דמה"ת כל אדם בחזק כשרו' א"כ אמאי ניתן לחלל שבת לאותו המעיד עליו וכי ב"ד מתנין לעקר דבר מה"ת בקום ועשה כיון דמה"ת א"צ להעי' עליו הא וודאי אפי' משקלקלו המיני' אפ"ה מה"ת כ"א בחזקה כשרות הן וכי מפני שוטה אחד נוציא את הכל מחזקת כשירותן. ודוחק לומר דלא התירו להאי אחר לחלל שבת אלא בדברים של שבות כגון לרכוב על גבי בהמ' דאינו אלא שבות דחי נושא את עצמו וכן תחומין דרבנן אבל לא באסו' של תודה כגון ליקח בידם מזונות או מקלות דא"כ ה"ל לפרש בהדיא וי"ל דה"ט דמחלל כיון דלבתר דתיקנו רבנן דאין מקבלין אלא מן המכירן דהשתא הקידו' תלוי בזה המעיד עליו כיון דבלא"ה אין מקבלין עדי ראייה וכיון דא"א לקדש ע"פ עידי ראיי' בלתי המעידים עליהם ורחמנא אמר במועדו אפי' בשבת כדאמ' לעיל ספ"ק ניתן להם לחלל שבת ודמי להא דאמ' רפ"ח דיומא (דף ע"ד) המשחק בקוביא אע"ג דאינו פסול מה"ת אינו בשבועת העדות דאמ' קרא אם לא יגיד ונשא עונו והא כיון דאין מקבל' עדותו מדרבנן לאו בר הגדה הוא. ה"נ כיון דמדרבנן אין מקבלין עידי ראיי' לחוד בלתי המעידים עליהם עידי הראיי' הוא זו והתורה התיר לחלל שבת בשביל קה"ח

דף כב ע"ב כי אתא עולא אמר קידש לירחא כו' מ"ט כל מילתא דעבידי לגלוי ל"מ בה אינשי. סתם קידוש שעשהו חסר וקרי לה קידוש סתמא משום דקי"ל לקמן אם לא נראה החדש בזמנו א"מ אותו מש"ה קאמר עולא הכא קידשו לירחא ולעיל פ"ק אמר עולא עיברו לירחא אלמא לשון קידוש סתמא משמע חסר. וברייתא זו דבסמוך מדלא נקט או חסרו או עיברו ונקט קידש ומשמע דאחסר נאמן ואמלא לא. וק"ל מ"ש דאהא נאמן ואהא לא וי"ל דחסרו פסיקא לי' דלעולם נאמן בכל חדשי השנה אבל מלא לא פסיקא לי' דאע"ג דבכל החדשים נאמן אאלול אינו נאמן וטעמא דמילתא משום דקי"ל רפ"י דיבמות (דף פ"ח) דאין ע"א נאמן היכי דאיתחזק איסורא להתירו ולהוציאו מחזקתו וטעמא דע"א נאמן להעי' לאשה שמת בעלה כדאמ' התם ה"ט משו' חומר שהחמרת' עלי' בסופה הוא ומשמע דאי לאו ה"ט הואיל ואיתחזק איסורא דאשת איש א"נ אע"ג דה"ל מילת' דעבידי לגלוי וש"מ דאין ע"א נאמן מה"ת אפי' במילתא דעבדי לגלוי בדאיתחזק איסורא ולפ"ז כ"ש במקום רובא אין ע"א נאמן נגד הרוב דהא קימ"ל רובא וחזקה רובא עדיף כדאמ' רפט"ז דיבמות (דף קיט) פ"א דחולין יהא אלול רוב פעמים חסר ומעוטא דמיעוטא שהוא מלא כדאמ' בפ"ק מימות עזרא ואילך ל"מ אלול מעובר דמה"ט הקילו שלא להתענות ביוה"כ אלא יום אחד ולפירש"י גם ר"ה אין עושין בגולה אלא יום א' מיהו אפי' לפי' התוס' אע"פ שעושין ב' ימים אפ"ה מת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל וה"ט משום דאזלינן בתר רובא דאלול חסר וכדפי' בפ"ק משום הכי אין ע"א נאמן לומר שהוא מלא נגד הרוב דהא מה"ת אזלינן בתר רובא. אבל העיד שהיא חסר דרובא מסייע לי' נאמן שאין צריך לעשות י"ט שני ואפי' לפי' רש"י בגולה עושין בסוכות ב' י"ט. מיהו בשאר ירחי דזימנין מלא וזימנין חסר ואין שום צד נגד הרוב בין אחסר בין אמלא ע"א נאמן אלא בחסר פסיקא לי' דלעולם נאמן אפי' על אלול משא"כ במלא כדפי' ומ"מ קצת ק"ל ל"ל לרב כהנא טעמא משום דעבידי לגלוי' דהא אפ"ת דהא דעולא דאמר קידשו לירחא לא על אלול הוי מ"מ כיון דאין כאן נגד הרוב ע"א נאמן ובלא הא דפי' נמי קשה דהא כל היכא דלא איתחזק איסורא ע"א נאמן אפי' במילתא דלא עבידי לגלוי' כדאמר התם רפ"י דיבמות גבי חתיכה ספק של חלב ספק של שומן. וצ"ל מפני חומר המועדות אי לאו טעמא דעבידי לגלוי לא היו נאמן מדרבנן: וזה שלא כדברי הרמב"ם שכתוב (ב"פג מה"ל קה"ח) דשליחים שהיו יוצאים על ששה חדשי' חד שלוח נאמן. ולפי מאי דפי' אם עיברו לאלול היו צריכין ב' שלוחים על אלול הואיל והוא נגד רובא והא דמילתא דעבידי לגלוי מה"ת לא מהני אלא שהרמב"ם לטעמ' אזיל שכתוב (בפמ"ה מ"ה אישות) דהא דע"א נאמן להעיד לאשה שמת בעלה אע"ג דאיתחזק איסורא ה"ט משום דמילתא דעבידי לגלוי' הוא ואין דעת כל המפרשים כן. וכבר כתבתי בזה הרבה בדיני עגונה אין כאן מקומו

בא אחד בסוף עולם ואמר קידשו כו' ק"ל מדנקט בא אחד בסוף עולם משמע אפי' במקום שאין שלוחי ב"ד מגיעים לשם וזה בא ע"י גמלא פרחא או בקפיצה נאמן ומשמע דא"צ לעשות ב' י"ט דאל"כ נאמן למאי הרי אפי' השתא שאתה מאמינו אפ"ה לא פלטי מלעשות ב' י"ט והא גדולה מזו אמרו בספ"ק כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבוד חרי יומי גזי' ניסן אטו תשרי כ"ש היכא דלא מטו לעולם אלא ע"י מיקרה אירע פעם אחת שבא א' לשם והגיד להם יום הקביעות דצריכין לעשותו ב' ימים אפי' באותו פעם שנודע להם משום גזי' אטו כל הזמנים. דבשלמא הא דעולא ל"ק די"ל שאותו עיר היתה במקום דמטו שלוחי ניסן ותשרי אלא ע"י אונס לא מטו השלוחים באותו פעם לשם אבל האי דבא אחד בסוף עולם ק' מיהו למאי דפי' לעיל ניחא ואע"ג דמ"מ צריכין לעשו' ב' ימי' אפ"ה נ"מ בהא דנאמן לענין מת בי"ט שני דקי"ל יתעסקו בו ישראל השתא דבקיאי בקביע דירחא כיון דאינו אלא מדרבנן הה"נ היכי דמטו שלוחי ניסן ולא של תשרי אע"ג דעבדו ניסן תרי יומא הואיל ויום ב' אינו אלא מדרבנן יתעסקו בו ישראל אבל כל זמן שלא היו בקיאין בקביע' דירחא עושין י"ט שני מספק דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ולא יתעסקו בו ישראל והשתא נ"מ בהא דבא אחד בסוף עולם ואמר קידשו החדש דנאמן להקל בי"ט שני לענין מת כדפי'. ולפ"ז צ"ל דהא דנאמן נ"מ אם אמר קידשו דהיינו שעשה ניסן חסר ונ"מ לענין י"ט דפסח ואלו חסרו לתשרי א"צ לנאמנות של של זה דבלא"ה אזלינן להקל לענין מת בי"ט שני דאזלינן בתר רובא שאלול חסר וכמ"ש בסמוך א"נ י"ל דבא אחד בסוף העולם ואמר קידשו נאמן לגמרי ואין עושין אלא יום אחד ול"ד להיכא דמטו שלוחי ניסן