טורי אבן סא

ולא שלוחי תשרי. דהתם א"א דאי לא לעבדו לעולם י"ט של ניסן אלא חד יומא אתי לאחלופי בשל תשרי ויאמרו מ"ש תשרי מניסן ולא ידעי דבשלוחי' תלי' מילתא. אבל בהא דבא אחד ואמר קידשו דלעולם קביע להו מילתא לעשות כל י"ט ב' ימים אלא דרך מקרה עושין השתא יום אחד מידע ידעי דטעמא משום דהשתא נתברר להם יום הקידוש ולא אתי לאחלופי ול"ג אטו שאר שנים

ביקשו להטעות את החכמים פרש"י שאירע יום ל' של אדר בשבת ול"נ החדש בזמנו והן מתאוין שיהיה יום הנפת העומר ועצרת בא' בשבת שדורשין ממחרת השבת שבת בראשית כמשמעו וק"ל למ"ד לעיל אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ואפי' ל"נ החדש בזמנו מקדשין אותו א"כ א"א להטעות באדר דמ"מ מקדשין יום ל' מא"ל. ועוד א"כ א"צ לתקן שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין אלא בחל ל' של אדר בשבת ולא בחל בשאר יומי דבזה אין תועלת להם אם יטעו וכן בשאר כל החדשי' כולהו לעולם אין לה תועלת בטעות אבל אני תמה על רש"י ותוס' וכי טעמן של פירושי' ניקום ונפרש הא לקמן אמרינן משקלקלו הכותי' התקינו שיהיה שלוחי' יוצאים ופי' רש"י שהשיאו גם הן משואות שלא בזמן החדש להטעות את ישראל וה"נ י"ל שעשו כן להטעות בלי תועלתם. אח"ז מצאתי בירו' ומה קלקול הוה תמן שהי' אומרים עצרת לאחר שבת והי' יוצאין עליו מבערב פי' להעיד לפני ב"ד כדי שיתקדש. מעתה על ניסן לא יקבלנון על שאר ירחיא יקבלונון. אמר ר' יוסי בר"ב עיקר קלקלותיהן מן אדר הוות. מעתה עד היא דכוותהון יקבלינון אין לית הוא דכוותהון ל"י. ומשני זו בפני זו והיינו כדפי' רש"י ותוס' וגם לק"מ מה שהקשתי ומ"מ להני דשלחו למר עוקבא צריך לפר' כדפי'

בראשונה הי' משיאין משואות וק"ל תינח להכיר בין מלא לחסר מהני הא אבל לידע אם נעברת השנה או לא במה ידעו והניחא למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר וכמ"ד בפ"ק עבור שנה ל' יום פי' אדר ראשון שהוא עיבור לשנה הוא לעולם מלא והא משואות אחסר עבדו אמלא לא עבדו כדמפ' בגמ'. והשתא איכא נמי הכירא אעיבור השנה. אי עבדו משואות. ש"מ דחסר הוא ע"כ לא עברן דאי עיברו וחדש היוצא היה אדר הראשון הא הוא לעולם מלא ואי לא עבדו ש"מ דמלא הי' היוצא בע"כ עיברו דאי לא עיברו ה"ל אדר הסמוך לניסן והוא חסר לעולם דהא אפי' למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר אפ"ה הי' משיאין משואות אע"ג דהוי ידעי ממילא דהא לבתר דתיקנו שהי' שלוחים יוצאין נפקי על ניסן ולא סמכינן אהא דידעי ממילא וכמש"כ שם. אלא האי מ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר איתותב שם. וא"כ בזמן משואות מאי הכירא הי' על עיבוד השנה והרי אפ"ת דמשום דלא אתו למיכל חמץ בפסח אין צריך הכירא דהא מוכח בפ"ק גבי כל ספיקא לקמי' שדינן דבכ"ט יום מר"ח כ"ע ידעי בקביע דירחא אפי' במקומות הרחוקים שאין השלוחי' מגיען לשם כ"ש דמר"ח אדר ב' עד הפסח שהוא יותר אם נתעבר דידעי בכל מקומות מ"מ במצות מגילה וסדר פרשיות דקי"ל בפ"ק דמגיל' דאין נוהגין בא' אלא בשני דוקא אי עיברו במה ידעי. שמא י"ל דאפ' בזמן משואות הוי נפקי שלוחים אי עיברו השנה א"נ ע"י משואות הוי ידעי דבכל החדשים הי' משיאין על החסר לאור עיבורו ואם חל בשבת לאור אור עיבורו כדמוכח בגמ' ועל אדר הי' משיאין יום א' רחוק מר"ח יותר. וזה היו סימן על עיבור השנה

הי' משיאין משואות נ"ל דעל כל חדשי השנה היו משיאין אע"ג דא שלוחין יוצאין אלא על ו' חדשי' לבד כדתנן בפ"ק. מ"מ בזמן משואות הי' משיאין על כל חדשי השנה משום ביטול מלאכה לעם ב' ימים בכל ר"ח דאין הנשים עושות בו מלאכה כמו שאפרש בגמ'

דכתיב וישאם דוד ומתרגמינן ואוקדינן דוד. ק"ל דבפ"ב דע"ז (דף מד) מייתי ר"י ראיה דע"ז טוחן וזורה לרוח מוישאם דוד דלישנא דזרויי הוא כמו תזרם ורוח תשאם ורבנן השיבו הרי אומר וישרפם באש מדלא כתיב וישרפ' וישאם ש"מ וישאם ממש נטלם להנות ממנו ולא קשה מתחילה רצה לשרפם ולאחר שבא איתי הגיתי וביטלם נטלם. מ"מ לכ"ע האי וישאם לאו לישנא דמוקד הוא אלא לישנא דזרויי הוא או נטילה ממש וי"ל סוגיין כר"י. מיהו ע"כ האי וישאם לישנא דשריפה נמי הוא כדכתי' באידך קרא וישרפם אלא מדלא כתי' בחד מהני קראי וישאם וישרפם ש"מ דהאי וישאם משמע תרתי זרויי ושריפה דלישנא דתרווייהו הוא. וכיון דבחד קרא כתי' שניהם לא חש באידך למכתב שניהם ונקט מאי דעביד בתחילה דהיינו שריפה שהוא קודם לזרויי. א"נ מש"ה כתיב וישרפם לגלויי על אידך קרא דוישאם שריפה נמי במשמע דאי זרויי פשיטא דהיא במשמעות דוישאם כמו ורוח תשאם. והשתא ניחא לר"י הא דלא כתי' וישאם וישרפם דהא וישאם תרתי במשמע אלא דרבנן השיבו לו מאידך קרא דכתי' וישרפם לחוד ולא כתי' תרווייהו ש"מ דוישאם ממש. ור"י לא חש לה מטעמא כדפי' וסוגיין כר"י

אמלא לא עביד מ"ט. ק"ל ל"ל למעבד אמלא נמי הא כיון דעבדו אחסר לחוד ממילא כי לא עבדו ידעי דמלא הוא ואטרוחי ב"ד בכדי למה. וי"ל אע"ג דבחדא סגיא ואידך ממילא ש"מ היכא דאפש' לא סמכינן עלה מפני חומר המועדות ועוד שהם מסורים לכל אפי' לע"ה ונשים שלא יבואו לידי טעות. תדע דהא לבתר שתקנו שיהי' שלוחי' יוצאין נפקי בין אמל' בין אחס' ולא סגי בחד מנייהו ואידך ממיל' ש"מ א"ו כדפי' וכבר כתבתי מזה בפ"ק במתניתן דעל ו' חדשים

איתנוסי פי' רש"י בשכרות של משתה שבת. ונ"ל שהדין עמו דל"ל דהאונס הוא בד"א שלא מחמת משתה שבת דא"כ למה אר"ז גזירה משום ר"ח חסר שחל בע"ש אפי' בר"ח מלא שחל בע"ש נמי אמרי חסר הוא והאי דלא עבדי בליל ו' איתנוסי או דילמא מלא הוא ומשום דלא אפשר משו' איסור שבת אבל אי לא טעו למיתלי באיתנוסי אלא משו' משתה שבת ניחא דהשתא אין לגזור משו' מלא שחל בע"ש דידעי דודאי מלא הוא מדלא עבדו בליל ו'

ולעבד אמלא ולא אחסר. פי' רש"י וכי מקלע ר"ח חסר בע"ש ול"ע מידעי ידעי דחסר הוא ולא תליא בשכרו' אלא במידי דשכיח דבכל החדשים חסירין ל"ע והאי נמי ל"ע וכן פי' התוס' ול"נ שא"צ לדחו' בזה דודאי אי עבדו בין אמלא ובין אחסר אי ל"ע בזמנו לאור עיבודו אחסר ולאור אור עיבורו אמלא אי עבדי לאחר מכאן לא ידעי אם מל' הוא או חסר דהא עבר זמן הקבועה למשואות בין דמלא ובין דחסר ואתי למתלי באתנוסי אבל אי עבדי אחד מנייהו לא טעי למתלי באתנוסי במשתה של שבת דהא אם אית' דהאי חודש מן אותן החדשים דבני משואות הן ה''ל למעבד משואות אחר ליל ע"ש לאור יום ב' בשבת לידע שהחדש מן המשיאין ובהכרח ידעי שאינו מן המשיאין

משום בטול מלאכה לעם ב"י. רש"י פי' דאר"ה לחוד קאי וכתבו עליו התוס' דבחנם דחק לפרש כן דבכל ר"ח אין הנשים רגילין לעשות מלאכה והיינו דאמ' בפ"ב דמגילה (דף כ"ב) וכל שאין ביטל מלאכה לעם כגון ר"ח וחה"מ קורין ד' שהוסיף המקום י"ט לנשים על שלא נתרצו במעשה העגל ואני אומר לפי"ז תקשה הא רש"י גופה פי' התם במגילה הכי דמשום הכי קרא לי' לר"ח אין בו בטול מלאכה מפני שהוא י"ט של הנשי' ולמה דחק לפר' כאן דאר"ה לחוד קאי ול"ל דאי אי"ט לנשים דר"ח קאי מאי ביטל מלאכה לעם ב"י דקאמ' הא י"ט זה דנשים וודאי אינו מן התורה וכיון דלא ידעי אימת הוקבע ראש חודש אי ביום ל' או ביום ל"א שניהם מותרין וה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ומאי ביטל מלאכה ב"י דקאמר אדרבה לפי"ז מרויחין הני נשי דבני גולה יותר כיון דא"י הקביעו' הותר להם מלאכה בכל ר"ח ואי משום הא גופא תיקנו לעבד אחסר ולא אמלא כדי שביום ר"ח יהיו בטילים ממלאכה ע"י שיודע להם ע"פ המשאו' יום הקביעו' ולא יהי' עוד ספק בדבר ונהי דבר"ח חסר ביום ר"ח עדיין לא נודע הקביעו' דהא אין משיאין אלא לאור עיבורו שהוא מוצאי ליל ר"ח דביום א"א דאין המשואות נראה ביום למרחוק מ"מ במלא ל"ע דידעי דמלא הוא מדלא השיאה לא"ע מ"מ הא דקאמר משום ביטול מלאכה לא א"ש דאדרבה אי עבדי אמלא לחוד לא הי' ביטל מלאכה כלל והשת' דעבדי אחסר גורם לביטול מלאכה מיהו בהא י"ל דאין שייך כאן לומר ספיקא דרבנן לקולא להתירן בב"י דכי אמר ספיק' דרבנן לקולא היכי דלא מעקר תקנתא דרבנן בוודאי אבל בהא אי שרית להו למלאכה מספיקא ביום ל' ול"א הא מיעקר תקנתא דרבנן בודאי דהא חד מנייהו ודאי ר"ח ואי אזלת ביום זה להקל וביום זה להחמיר מאי חזית להקל בזה יותר מזה וכה"ג כתבתי בפ"ק (דף י"ח) גבי ועל אב מפני התעני' והבאתי ראיה לזה לפיכך א"ע אמלא בע"כ איכא ביטול מלאכה ב"י אבל מה שהכריח לרש"י לפרש אר"ה לחוד דאי משום שאר ר"ח אכתי לעבד אמלא לחוד ולאור עיבורו דהיינו ליל ל"א דאע"ג דאין מקדשין החדש בלילה אפ"ה כיון דלא קדשי ביום ל' ודאי למחר ר"ח דהא א"א לאחר יותר דבשלמא אי ל"ע אלא אחסר א"א להשיאה בליל ל דהא כיון דא"מ בלילה וא"א לקדש עד למחר בעיצומו של יום א"א להשיאה לא בליל ל' שמא לא קדשי למחר ולא ביום ל' אפילו לאחר הקידוש דאין נראין המשואות ביום למרחוק מש"ה א"א להקדימו עד אחר ר"ח שהוא אור עיבורו דהיינו ליל ל"א וכן אי עבדו בין אמלא ובין אחסר בע"כ א"א למעבד אמלא אלא לאור א"ע שהוא ליל ל"ב לחדש העבר דכיון דעבדי נמי אחסר וא"א לו עד ליל ל"א עד לאחר יום הקידו' צריך לאחר על המלא עוד לילה א' שהיא ליל ל"ב דאי בליל ל"א אין לידע ולהכיר בין מלא לחסר. אבל עכשיו שפריך דלעבד אמלא לחוד ואחסר כלל לא א"כ הא אפשר בלא ביטל מלאכה ב"י דלעבד אמלא בליל עיבורו שהוא ל"א דהא כיון דלא קידשו ביו' ממילא החדש מעובר ואפש' להשיא' בתחילת ליל ל"א לידע שהוא מעוב' ממילא והיום ר"ח כדאמרינן בכה"ג בפ"ק (דף כ) על כולן שלוחין יוצאין מבערב ליל ל"א אי לא קידשו יום ל' מה"ט. ואע"ג דמשיאן ליל ל"א איכא הכירא בין מלא לחסר שפיר כיון דאין משיאין