טורי אבן נט

וכן באלול אם נקדש בשבת יהיה ה"ש בחדש זה שאין הולכין בהן ואלו בא' בשבת ליכא אלא ד' שבתות וכן בכסליו אם ר"ח יהיה בשבת יהיה ד' שבתות עד חנוכה שהוא בכ"ה בו ואם בא' בשבת אינן אלא ג' ול"ל למתלי טעמא בהא דעל כולן שלוחין יוצאין מבערב

וגם על עיקר פירושו של רש"י ק"ל דהא לעיל (דף כ) על הא דשלחו למר עוקבא אדר הסמוך לניסן לעולם חסר פריך ר"נ ממתני' על ב"ח מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אא"ב זמנין מלא וזמנין חסר מש"ה מחללין אלא א"א לעולם חסר אמאי מחללין ומשני משום דמצוה לקדש ע"פ הראי' והשתא האיך איפשר לומר כן דלעולם חסר ומשום מצוה לחוד הוא דמחללין הא מדיהב טעמא לחילול שבת דעדים על ניסן משום דאין שלוחין יוצאין עד שישמעו מקודש הא לא"ה מעברין לי' ש"מ דאדר הסמוך לניסן זמנין מלא ועוד ק"ל דבל"ב אר"נ התם אף אנן נמי תנינן על ב"ח מחללין אא"ב לעולם חסר מש"ה מחללינן דמצוה לקדש ע"פ הראיי' אלא אי זמנין מלא וזמנין חסר אמאי מחללין נעברי' האידנא ונקדשי' למחר. והשתא מ"ק אמאי מחללין הא במתני' מפרש טעמא להדיא שבהן שלוחין יוצאין ואי נקדשי' למחר נתמעט הילוכן. ועוד דדחי אי דמיקלע יום ל' בשבת ה"נ הכא ב"ע דמיקלע יום. ל"א בשבת דמצוה לקדש עה"ר א"כ מאי שבהן ש"י דיהיב טעמא לחילול העדים ומשום שאין ש"י עד שישמעו מקודש. הא אפילו אם לא יבאו העדי' בע"כ יקדשו היו' ואין כאן משום מיעוט הליכות השלוחי' דהא כבר קדשו בשבת והן ילכו בליל מ"ש מיד וחילול העדים מטעם אחר הוא דמצוה לקדש עה"ר ולא מפני השלוחי'

והר"זה בספר המאור פי' זה שאמר שאין שלוחים יוצאין מבערב עד שישמעו מפי ב"ד מקודש צ"ל שלא אמר אלא כשנראה החדש בזמנו ומפני הספק שלא יסכימו עליו לעברו מפני תקנת המועדות צריכין השלוחין לשהות עד שישמעו מפי ב"ד מקודש אבל אם עיברו אותן ולא קידשו ב"ד את החדש מה צורך לנו להשהות עוד הלא בידוע שהחדש מעובר וכגון זה יוצאין בניסן אפילו מבערב וזה שאמרנו שבהם שלוחין יוצאין ובהן מתקנין את המועדות אין יציאת השלוחין טעם לחילול שבת ע"י עדי' ואין ביציאת השלוחי' שום סמך וסעד לעדות העדים אלא הרי הוא כמונה והולך המעלות שיש לניסן ותשרי על כל החדשים שבהם הש"י לאחר שישמעו מפי ב"ד מקודש והם הם שיש בהן תקנת המועדות כל אילו המעלות יש בהן ופי' זה פשוט נכון ועיקר מיהו מה שפי' הרז"ה דהא דאין ש"י על ניסן ותשרי מבערב אינו אלא בחודש חסר אבל על מלא יוצאי' מבערב דודאי יקדשו למחר דהא א"א לאחרו יותר י"ל דעל מלא נמי א"י מבערב גזי' אטו חסת וכדברי התוס'

דף כ"ב עדות זו כשירה בכם לכאורה משמע דר"ש מוקי לקרא דהחדש הזה לכם אעדות ולהכשיר עדות קרובים בקידוש החודש אתי וק"ל הא לקמ' רפ"ג מוקי לקרא בדייני' ונ"ל דקה"ח בשלשה דא"ל הקב"ה למשה החודש הזה לכה עד דאיכא אהרן בהדך ואין ב"ד שקול כו'. וכי ר"ש דמ"ל אעדי' ל"ל דקה"ח בשלשה ועו' הא רפ"ק דסנהדרין תנן עיבור החודש בשלשה ונא פליג ר"ש אע"ג דבסמיכות זקני' ועריפת עגלה פליג התם דלר"י בחמשה ולר"ש בשלשה. ובפ"יג דיבמות (דף קב) דייק מהא דס"ל לר"י התם דחליצה בה' מדפליג בסיפא אהא דסמיכות זקנים וע"ע ולא פליג ארישא דחליצה ש"מ דהדר בי' והשתא אם איתא דר"ש ל"ל עיבור החודש בג' ה"ל לאפלוג' עלה כדפליג אהאי דסמיכו' זקנים וע"ע הילכך נ"ל לפ' הא דקאמר עדות זו תהא כשרה בכם היינו שתהיו כשרי' זה עם זה לב"ד של ג' לקה"ח ומב"ד איירי קרא ולא מעדי' ועדות זו לאו דוקא אלא הואיל ועיקר קה"ח נעשה ע"י עדי' קאמר עדות תדע דהא לרבנן נמי קאמר עדות זו תהא מסורה לכם והא ע"כ אדיינים קאי ואפ"ה נקט לישנא דעדות זו וה"נ לר"ש ה"פ עדות זו פי' קה"ח שעיקרה ע"פ עדי' תהא כשירה בכם להיות דייני' ומדאחי' כשרי' לדון בקה"ח ה"נ כשרי' להעיד כדתנן בפ"ו דמס' נדה (דף נ) כל הראוי לדון ראוי להעיד

אלו הן הפסולין רש"י פי' טעמא דכל הני פסולי' דחשיב לפי שנחשדו כל אלו לעבר על דת מחמת ממון חשודין להיות מעידין שקר ע"י ממון ושוחד וק"ל למה פי' דלא כהלכת' דה"ט ליהא אלא לרבא ואנן קי"ל כאביי דאמר בפ' זה בורר (דף כ"ז) מומר אוכל נבילות לתאבון ד"ה פסול להכעיס אביי אמ' פסול דה"ל רשע ורחמנ' א' אל תשת רשע עד רבא אמ' כשר רשע דחמס בעינן ואיפסק התם הילכתא כאביי דאפילו להכעיס אע"ג דאינו עובר על דת מחמת ממון א"ה פסול ועוד דמסיק התם הילכתא כאביי דקאי כר"מ דאמר הת' דעד זומם פסול לכל התורה דר"מ רי"א בד"א שהוזם בד"נ אבל הוזם בד"מ כשר לד"נ משום דסתם לן כר"מ דתני הכא זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אין כשירן לה ולר"י הא איכא עדות ד"נ שאין אשה כשריה והן כשרם אלא לאו ר"מ היא. הרי למסקנא זו דמתני' כר"מ דעד זומם דממון פסול אפילו לד"נ ומדמי לה לאוכל נבילות להכעיס דפסול נמי מה"ט אע"ג דלא דמי לרשע דחמס משום תרי טעמא חדא דלאו רשע דחמיד ממון הוא דהא להכעיס עבד ולאו משום דנבילה בזול יותר מן הכשירה. ועוד דאוכל נבילה אינו אלא רע לשמים ועדות שקר חמור טפי דרע לבריות נמי אפ"ה מקולא לחומרא אמ' וש"מ טעמא דמתני' לאו משום חשד ממון הוי כיון דמתני' ר"מ היא ולדידי' להכעיס נמי פסול אע"ג דאינו רשע מחמת ממון אפ"ה פסול מגזירת הכתו' אלא דהא שמעתתא דפ' זה בורר גופי' קשיא אלא שאין זה מקומו

ומשחק בקוביא פרש"י משום דאסמכתא לא קניא ואינו יודע למה מפ' הכי דאינו אלא לרמי ב"ח דפ"ג דסנהדרין [דף כד]. הא רב ששת פליג התם ואמר כל כה"ג לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עוסקין בישובה של עולם וכדא' ר"י התם במתני' אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא והכי ס"ל לריב"ל ולר"י התם דאימתי דר"י אינו אלא לפ' דברי חכמים ורמי ב"ח דאמ' לחלוק יחידאה הוא אע"ג דמייתי התם ברייתא דר"י פוסל אפילו יש לו אומנות שלא הוא הא מסיק התם דהאי ר"י משום ר"ט הוא אבל מתני' ה"ט משום שאינו עוסק בישוב' ש"ע. מיהו שמעת' דהתם גופי' ק"ל דקאמר התם מאי מפריחי יוני' הכא תרגמ' אם תקדים יונך ליוני רחב"א א' ארא ומפ' הגמ' מ"ט לא א' אם תקדים יונך ליוני משום דהיינו משחק בקובי' ואידך תני תולה בדעת עצמו ותני תולה בדעת יונ' וצריכי כו' והא לא אזלא אלא אליבא דרמי ב"ח דמפ' משחק בקוביא פסול משום דה"ל אסמכתא. ובחי' למס' סנהדרין יתבאר זה

זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה כו' ק"ל הא כל הני אינן פסולין אלא מדרבנן כדמפ' בגמ' נהי דלענין ממון אפילו להחזיק אין נאמנין כגון ב' אומרים פלוני לוה מפ' מנה והן אומ' לא לוה דבממון הפקר דב"ד הפקר וכיון דפסלינהו רבנן אף להחזיק א"נ אבל בדיני נפשות להציל הנדון כגון ב' או' הרג והן א' לא הרג כיון דמה"ת כשרין הן בע"כ כשרין להציל את הנדון וא"כ מאי כלל' דמתני' הא איכא עדות בדיני נפשות להקל ולהציל ואשה אינה כשירה לה ואלו כשרין. ובפ"ג דסנהדרין (דף כז) דייק מדתנן הכא זה הכלל כל עדות שאין האשה בשרה לה אח הן אין כשרי' נה דסתים לן כר"מ דמקילתה פסול נמי לחמירתא דאמ' עד זומם דממון פסול לד"נ דאי ר' יוסי דאמר כשר לד"נ הא איכא כל הני דכשרין לד"נ ואין אשה כשרה לה. והשת' אפ"ת ר"מ היא אכתי תקשה נהי דלחייב אלו ואשה שוין שא"נ לחייב הנדון ע"פ. מ"מ להקל ולהציל הנדון ב"ב אומר הרג ואלו אמר לא הרג אינן שוין ואע"פ שאשה א"נ הן נאמנין. ובדוחק יש ליישב זה

הא אשה כשרה לה. פרש"י כגון להעיד על אדם שמת להשיא אשתו ועל סוטה שנטמ' בסתירתה שלא תשתה. וה"ל למחשבי' נמי להעיד שראתה את ההרוג שלא להביא עגלה ערופה כדתנן בפ"ט דסוטה (ד' מ) ע"א אומר ראיתי את ההרוג וע"א אומר לא ראית אשה אומר' ראיתי ואש' אומ' לא ראית היו עורפין טעמא דמכחיש לה אבל בלא הכחשה אשה נאמנת לומר ראיתי ולא היה עורפין. מיהו מדאמר זאת אומר' דגזלן דדבריה' כשר לעדות אשה ולא שייך לומר עדות אשה אלא להשיאה וסוטה אבל עגלה ערופה אין לו ענין לעדות אשה. מיהו הא גופה קשה הל"ל גזלן דדבריהם כשר לעדות שהאשה כשרה לה דה"ל עגלה ערופה נמי בכלל דהאשה כשרה לה ושמא י"ל משום דקאמר גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה משמע הא גזלן של תורה פסול אבל לענין עגלה ערופה להעיד שראה את ההרוג אפילו גזלן של תורה כשר להעיד על זה ולא היה עורפין. וה"ט דבהני גזלן של תורה א"נ ובהא נאמן משו' דהא דע"א נאמן גבי סוטה שלא תשתה נפקא לן רפ"ק דסוטה (דף ב') מדכתיב ועד אין בה ואמר מר כ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך א' כדכתיב לא יקים עד א' באיש וא"ר תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפשה אסורה מכאן שע"א נאמן לאחר קינוי וסתירה להעי' שנטמאת שלא תשתה. וכיון דאפיק רחמנא בלשון עד להא דע"א נאמן היינו דווקא בראוי להעיד לאפוקי גזלן שאינו בתורת עדות כלל דהא כתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ודרשינן אל תשת רשע עד ש"מ דרשע אינו בכלל תורת עדות כלל ואין שם עד עליו לגמרי אבל אשה שם עד עלי' והא דאשה פסולה לעדות נפקא לן רפ"ד דשבועות (דף ל) מועמדו שני האנשים אלו עדי' ודרשינן אנשים ולא נשים ולא למימרא שאינו בתורת עדות ואין שם עד עליה דודאי שם עד עליה ולא מיעט הכתוב לאשה אלא משום דאין שם איש עליה ורחמנ' א' אנשי' דווקא הלכך לית לן למעוטי אשה אלא במילתא דצריך ב' עדי' דמיעט אשה דנ"ל מאנשים לא נא' אלא היכא דצריך שנים כדכתיב ועמדו שני האנשים למעוטי דאשה לא במקום שצריך ב"ע אבל היכא דע"א נאמן אשה נמי בכלל עד וכן לענין עדות אשה להשיאה ע"י ע"א שמעיד שמת בעלה הקילו רבנן משום עגונה ל"ש כשרי' ל"ש פסולי' כדאמר בשלהי יבמות גזלן דאורייתא חשו דלמא מעיד שקר