טורי אבן נח

גירסתו משמע דמט"א לא אסהדו דאע"ג דלא קדשו ב"ד את החדש ביום ל' אכתי א"ל דביום ל"א יקדשו ב"ד למפרע את יום (ל"א) [צ"ל למ"ד] והיינו דמסיים דילמא אמליכהו ולא קידשוה למחר ושויוה חסר ס"ל קידוש למפרע מהני וכשיטות הרמב"ם מש"ה אע"ג דה"ל תרי לא אסהודו. מ"מ גם על גירסא זו ק"ל הא דהקשתי על פי' הרז"ה דא"כ מאי קאמרי בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא הא לדידהו גופי' לא פסיקא להו יומא רבה דמערבא דילמא נמלכו ב"ד וקידשו יום ל' למפרע כיון דלמפרע מהני ועוד עיקר הדבר תמוה לומר דקידוש למפרע מהני וכמש"ל. עוד כתוב שם בשאלתות ברם צריך חד כי אתא ואמר מליוה לירח' וקידשוהו מי סמכוהו עלי' מי אמרינן ככל עדיו' שבתורה דבעינן תרין א"ד הא מילתא דעבידי לגלוי הוא ולא משקר בי' אינשי וגילוי מילתא בעלמא הוא ואפי' חד (מנהון) (וצ"ל מהימן) ת"ש דכי אתי עולא אמר קדשהו לירחא אר"כ ל"מ עולא דג"ר הוא דמהימן כו' עד ובמילתא דעבידין לגלוי ל"מ אינשי כדאי' בפ"ק וכן הילכתא ע"כ בשאלתות משמע דס"ל דבעיבור נמי ע"א נאמן דלא כמו שפי'. ומה שפי' נראה נכון דאקידוש לחוד בתשרי ע"א נאמן אבל אעיבור אין ע"א נאמן מן הדין אפילו להחמיר וכעובדא דלוי ועובדא דר"נ דלקמן ומהשאלתות אין ראי' דספרו שבידנו משובש הוא והכי מוכח מיני' ובי' והא דהתענה ר"נ בי"א ע"פ ע"א דמדהריא לקמן ר"נ החמיר על עצמו ולא מן הדין

כל הכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבדו תרי יומי. ק"ל מדנקט כל היכי דמטו ש"נ משמע דאע"ג דלא מטו שלוחי תשרי להתם וצריכן לעשות שני ימים משום הא גזירה דניסן אטו תשרי אפ"ה בניסן הולכין ומטים השלוחי' להתם והשתא ל"ל לטרוח השלוחים להתם כיון דמכל מקום צריכין לעשות ב"י ודוחק הא דנקט כל היכי דמטי ש"נ היינו אם הי' הולכין לשם אבל כיון דגזרינן אטו תשרי שוב להלך. דלישנא ל"מ הכי אלא דמטו ממש קאמר ועוד בעובד' דבסמוך משמע דמטו ממש הוי מדעבדי חד יומא ותו לא ש"מ דהודיעו להם שלוחי ב"ד יום הקביעו' וב"ד וודאי לא עשו שלא כהוגן לתת כהוגן לתת מכשו' לעם לעשו' יו' א' וגם ר"י לא הקפי' אלא על תלמידי ולא על הב"ד ששלחו שלוחי לשם ש"מ שראוי לשלוח שלוחי וגם מפרש"י ותוס' לקמן גבי על כולן שלוחי' יוצאי' מבער' מוכרח לומר כן וכמ"ש שם ואמאי כיון דמ"מ צריכין לעשות ב"י טורח זה למה ולא עוד הא עי"ז אפשר לבא לידי תקלה ומכשול שלא יטעו ולא יעשו אלא יום א' בלבד כמ"ש וי"ל דאע"ג דעושין ב"י משום גזיר' אפ"ה מטו שלוחים להתם דנ"מ לענין מת ורפואה דאי עבדי ב"י בלי שלוחי' ה"ל יום שני ספק י"ט וא"א לקבור בו מת או לעשות בו רפואה ע"י ישראל דה"ל ספק י"ט של תורה ולחומרא אבל השתא דנפקי שלוחים וידעי יום הקביעות ואין עושין י"ט אלא משום גזירה דרבנן בלבד מת ורפואה נעשין ע"יד ישראל כמו לדידן דקים לן בקביע דירחא ואין עושין י"ט שני אלא מדרבנן משום שמא יחזור הדבר לקילקולא כדפי' במתני' ועי"ל דמש"ה הולכין השלוחים להתם אע"ג דמכל מקום צריכין לעשות ב"י דהולכין לשם להודיע להן שלא עיברו ב"ד את השנה לעשות אדר שני ופסח הוא בחדש זה דהא מה"ט שלוחים יוצא על ניסן למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר משום ספיקא דעיבור השנה וכמ"ש שם

גזי' ניסן אטו תשרי. ונ"ל דלפי גזי' זו אין עושין יום אחד אלא אותן הדרים בכדי מהלך עשרה ימי' מירושלי' ששם היו הב"ד הקובעי' חדשים ושנים אבל הרחוקים לא. דהא לפעמים יש בתשרי הפסק ד' ימי' שא"א לשלוחים לילך בהן כגון דאיכא ב' שבתות בין ר"ה לחג ור"ה ויוה"כ הרי ד' ימים וא"כ בכל תשרי הרחוקים יותר ממהלך עשרה ימים צריכין לעשות ב"י אפי' בדחל ר"ה או יוה"כ בשבת דליכ' הפסק מהלך לשלוחין בשנים אלו אלא בכדי מהנך ג' ימים בלבד דהשתא ניסן אטו תשרי גזרינן תשרי אטו תשרי לא כ"ש וכיון דהני צריכין בכל תשרי לעשות ב"י בע"כ ניסן נמי עבדי ב"י גזי' ניסן אטו תשרי ואין זה כמו גזי' לגזירה דכיון דאיכא תשרי דיש בהן לפעמים הפסק הליכות השלוחים כדי מהלך ד' ימי' גזרינן כל ניסן ותשרי אטו תשרי הללו וזה ברור שוב ראיתי להרמב"ם (בפ"ב מהל' קה"ח) שתלה הדבר בכדי מהלך עשרה ימים שכתב כל מקום שיש בינו וירושלים מהלך יותר על י' ימים גמורים עושין ב"י לעולם שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעים אלא מקום שבינו לירושלים מהלך י' ימים או פחות כיון למש"כ ולקמן גבי ע"כ שלוחים יוצאים מבערב אכתוב עוד בזה. מ"מ ק"ל כיון דגזרינן ניסן אטו תשרי א"כ נגזור כל המועדות אטו ר"ה דהא ר"ה הוא לעולם בא' בתשרי שהוא בר"ח וביום הקידוש ואין השלוחים מגיעי' להודיע להם יום הקידוש אלא בסמוך למקום הוועד שקידשו בו את החדש וא"כ מאי גזירה ניסן אטו תשרי דקאמר הא אפי' מועדות דתשרי גופי כגון חג ושמיני שלו אע"ג דמטו השלוחים לעבדו תרי יומי ויש ליישב בדוחק

דף כא ע"ב על ניסן ועל תשרי עד שישמע מפי ב"ד מקודש פירש"י דאם לא יבאו העדי' בשבת מקדשין למחר ממעטין את הלוכן מהלך לילה ויותר דאם יבאו ויקדשו בשבת ילכו במ"ש מיד וילכו כל ימי החול של ב' שבתות דהא פסח חל בשבת ואם לא באו עדי' היו' לא ילכו עד למחר ובע"כ בשבת של ע"פ ישבתו נמצא שלא הלכו י"ב יום שלמים ולכאורה יש להקשות הא אמ' לעיל כל היכא דמטו שלוחי ניסן ול"מ שלוחי תשרי לעבדו תרי יומי גזי' ניסן אטו תשרי ולפ"ז אין שלוחי ניסן יוצאין מיד לאחר שקידשו את החודש אלא יוצאין בכדי שיהא עד הפסח שיעור שיכולין להגיע שם שלוחי תשרי דהיינו ב' ימים אחר ר"ח נגד ב' ימים של ר"ה וי"כ שאין שלוחי תשרי הולכין וכיון שאין שלוחי תשרי יכולים להגיע נגד מהלך ב"י אלו ובע"כ אותן הדרים במהלך ב"י אילו עושין פסח ב"י אפילו אם יגיעו אליהן השלוחי' משום גזירה אטו תשרי. מה בצע לטרוח שלוחי' לילך לשם להודיע יום הקידוש דהא אין להם נ"מ בהודעה זו כיון דמ"מ צריכין לעשות י"ט ב"י כאותן שא"י יום הקידוש. ולא עוד אלא אפי' על תשרי אין טעם זה מספיק דהא כיון דבתשרי לפעמי' א"א להם לילך אלא בכדי מהלך י' ימים כגון אם חל ר"ה בשני בשבת דאיכא בין ר"ה לסוכות ב' שבתות ור"ה וי"כ הרי ד"י שא"א לשלוחי' להלוך. וא"כ אפילו חל ר"ה בא' משאר ימים שאפשר לשלוחי' לילך בכדי מהלך י"א יום. אותן הדרים בכדי מהלך יום י"א בע"כ עושין ב"י סוכות גזיר' אטו אם חל ר"ה ביום ב' דהשתא ניסן אטו תשרי גזרינן כ"ש דיש לגזור תשרי גופי' תשרי זה אטו תשרי של שנה אחר וא"כ גם בתשרי א"צ השלוחי' לילך מיד בחל ר"ה בשבת או ביום א' עד יום המחרת. וא"כ א"צ העדים לחלל שבת דהא אף אם לא יקדשו עד למחר אין ממעטין את מהלך השלוחי' כלום. מיהו בהא דניסן י"ל דהא דנפקי אניסן אפילו במקום שאין שלוחי תשרי מגיעין אע"ג דמ"מ צריכין לעשו' ב"י. כדי לידע שלא עיברו השנה ובחדש זה הוא וה"ט דקאמר שבהן שלוחין יוצאין אניסן לחוד קאמר לה והא דנקט שבהן לשון רבים משום דבאמת בתשרי נמי אין שלוחין יוצאין עד שישמע מפי ב"ד מקודש. והא גופי' קמ"ל דניסן שוה לתשרי בהא ומ"מ עיקר טעמא דניסן לאו מפני מיעוט הליכת השלוחים אלא לידע שלא נתעברה השנה וכדפי'. וכה"ג פי' התוס' לשיטתם דא"צ לתלות טעם חילול שבת דעדים ביציאת השלוחים על תשרי דהתם ה"ט דאי מאחרת לי' עד א' בשבת ה"ל יום ערבה בשבת אלא משום ניסן נקט לה. ולדידי ליו' ערבה ל"ח לה אלא להיפך ה"ט אשלוחי תשרי לחוד קאי וכמ"ש. מיהו הא ודאי תקשה הא על תשרי בטעמא דיום הערבה סגי כדפי' התוס' דהכי אמר להדי' בפ"ד דסוכה (דף מ"ג) דדחינן לתשרי כי היכא דלא ליקלע יו' ערבה בשבת ואי טעמא דניסן מפני עיבור השנה הא אהיא קאי טעמא דמתני' שבהן שלוחי' יוצאין וי"ל דודאי טעמא דשלוחין אניסן קאי שלא לקצר מהלכם דאע"פ במקו' שאין שלוחי תשרי מגיעין עושין ב"י מ"מ במה דידעי יום הקביעות יש להם נ"מ דעכשיו י"ט שני שלהם אינו אלא מדרבנן ויש להקל לענין מת ורפואה כדפי' התם. והשתא דאתית להכי גם בתשרי מלבד טעם יום ערבה איכא נ"מ להא דאמ'

ומיהו אכתי ק"ל מדאמר אביי על כולן ש"י מבערב משמע דמש"ה אין העדי' מחללין שבת על השאר מששה חדשי' משום דאין חילול שבת דעדי' מאריך זמן הליכת השלוחים הא א' מו' חדשים אלו הוא אדר מפני הפורים והא באדר איכא רווחא למהלך שלוחים טפי אי מקדשין בשבת מקידוש דיום א' דאי מקדשין בשבת פורים דעיירות שהוא בי"ד חל בע"ש הוי מהלך השלוחים י"א ימי החול עד הפורים ואם יקדשו יום א' חל י"ד בשבת וצריכין העיירות להקדים ליום הכניסה שהוא ה' בשבת כדתנן רפ"ק דמגילה חל בשבת כו' נמצא אין הילוך השלוחים אלא עשרה ימים מיום א' דשבוע זו עד יום ה' דשבוע שלאחרי'. והשתא ניסן ותשרי משום שלא יתמעט מהלך השלוחים כדי מהלך לילה ויותר מחללין העדים שבת באדר שנתמעט כדי הילוך מעת לעת ויותר לא כ"ש שיחללו. מיהו בהא יש לדחוק ולומר אם מקדשין בשבת מה שפוגם בהילוך השלוחים לעיירות כדי מהלך מעל"ע משביח לכרכים כנגדו יום א' דבחל י"ד בע"ש כרכים קורין נמי בע"ש ואין הילוך השלוחים לכרכים אלא י"א יום עד יום ה' ואילו בחל י"ד בשבת כרכים הקורין בט"ו קורין בא' בשבת נמצא הילוך השלוחים להם מר"ח עד יום הקריאה י"ב יום: אבל אי ק"ל הא ק"ל מדאמר אביי על כולן שלוחים יוצאין מבערב משמע אי לא היו יוצאין עד שישמעו מקודש כמו בניסן ותשרי היו העדים מחללין ג"כ עליהם כמותם ואמאי בשלמא ניסן ותשרי שהמועדות שבהן המה לאחר י"ד יום מר"ח שהן ב' שבתות מכוון לא פחות ולא יותר א"ש דאם נעשו ר"ח שלהם באחד בשבת נתמעט הילוך השלוחים כדי מהלך לילה ויותר אבל בהשאר אדרבה אפילו אי לא היו יוצאין מבערב אפ"ה נתרבה הילוך השלוחים כשמקדשין באחר בשבת יותר מקידוש של שבת כגון באב מפני התענית שהוא בט' בו אם ר"ח בשבת ט' בו בא' בשבת הולכין השלוחים שפה ימים עד ט' בו ולא יותר דהא מר"ח עד ט"ב איכא ב"ש שאין יכולים להלך בהן. ואם ר"ח בא' בשבת ט' בו בב' בשבת הולכין בר"ח בו ביום מיד לאחר הקידוש ועוד ה' ימים עד השבת ועוד בא' בשבת שלאחריו.