טורי אבן נ

אונס לא חששו דאל"כ ה"ל לאתויי להא דעוסק במצוה מטומאת קרובים דכתיב בהדיא ועוד מאי פריך ליליף מהתם לעוסק במצוה ש"ה שאינו מבטל מצות פסח בודאי כיון דהי' יכולן לטהר ואכתי לא שמעת מיני' למבטל ודאי כגון שיהא שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה כדאמ' התם להכא כתב רחמנא בלכתך בדרך למבטל בודאי אלא ודאי מדר"י דא"ל טמ"מ שחל ז' שלהם בע"פ דאיכא ביטול מצות פסח בודאי פריך. ואי מ"מ דר' יצחק היינו מ"מ שאין לו קוברין מאי פריך נילף מיני' לעוסק במצוה הא מ"מ כזה שאני שדוחה כל המצות ואפי' כהן גדול ונזיר והולך לשחוט פסחו ולמול בנו מטמא לו כדנ"ל מלאחותו. אע"כ הא מ"מ מטומאת קרובים איירי. ואי אין מצות טומאת קרובים בישראל לא הי' אותן האנשים עוסקי במצוה כלל דהא במדבר באותו זמן לא הי' שום כהנים אלא אהרן ובניו לבד אלא ש"מ דמצות טומאת קרובים שייכי בישראל אע"ג דאינן בב"י ממילא הה"נ לנשי' ועוד ק"ל אם אית' דישראלים אין מוזהרין על טומאת קרובים אלא כהנים לחוד תקשה הא דדרשינן מלאביו דגבי נזיר לאביו לא יטמא אבל מטמא הוא למ"מ ולאמו אפי' כהן ונזיר לאמו אינו מטמא אבל מטמא למ"מ והשתא מנלן דלאביו ואמו שניהם לדיוקא ולהתיר ח"מ אתא דילמא לאביו לגופי' אתא ולאסור אפי' כהן לטמא לאביו. דאלו מעל כל נפשות מת דאפי' קרובים בכלל כדאמ' בפי"ב דזבחים (דף ק') ה"א ה"מ נזיר ישראל דא"מ לטמא לקרובים אבל נזיר כהן דמצוה לטמא לקרובים ה"א דיטמא קמ"ל לאביו דאפ"ה אינו מטמא וכ"ת מהיכא תיתי דיטמא הא אין עשה דטומאת קרובים דוחה לעשה ול"ת דנזיר י"ל שאני נזיר דאיתא בשאלה כדא' בפ"ק דיבמות (ד) ואע"ג דעשה דטומאת קרובי' נמי קיל אם אמרת שאינן נוהגת אלא בכהנים ולא בישראלים ונשים חשיב ליה עשה שאינו שוה בכל מ"מ ה"א דהאי דנזיר דאיתא בשאלה קיל טפי וראוי לעשה דטומאת קרובים של כהן לדחות לעשה ול"ת של נזיר אע"ג דעשה זו אינו שוה בכל תדע דהא מצריך תרי קראי דעשה דתגלחת מצורע דוחה לעשה ול"ת דנזי' ודכהן ואמר התם הא דלא גמרינן מנהון דעשה דוחה לעש' ול"ת משו' דנזיר אית' בשאל' וכהן דה"ל אינו שוה בכל והשתא אי הא דאיתי' בשאל' ואינו שוה בכל שקולין הן אכתי תיקשה נהי דבעלמא ל"ג מהן נגמר חד מחברי' ותרי קראי ל"ל או ליכתוב בכהן ולגמור נזיר מיני' או בנזיר ולגמור כהן מיני' אלא ודאי חד מחברי' ל"ג דאיכא למימר דהא דשאלה קיל מא"ש בכל א"נ איפכא וא"כ ה"נ לאביו איצטרי' דה"א הא דאיתי' בשאלה קיל מא"ש בכל דכהן וליתי עשה דכהן ולדחי עשה ול"ת דנזיר קמ"ל לאביו דלא. ומנלן דלאביו לדיוקא אתי למשרי מ"מ. אלא ע"כ עשה דטומאת קרובים שוה בכל ונוהג בישראל ונשי' נמי ומעל נפשות מת לא יבוא אפ"ת דמיירי בישראל ממילא נ"ל דאין עשה דטומאת קרובי' דוחה אפי' לעשה ול"ת דנזיר גרידא כ"ש אם הוא נזיר וכהן ובע"כ לאביו משום דיוקא אתי ולהתיר מ"מ

לטהר א"ע ברגל. ק"ל מאי לטהר ברגל דקאמ' דמשמע שיטבל ויטהר א"ע בתוך הרגל והא חיי' לטהר קודם הרגל בעי"ט כדי שיהי' לו הערב שמש דאם יטבל בי"ט אפי' ביום א' הא בטל משלמי שמחה שנוהג כל ז' וי"ל דהא לא פסיקא לי' דאם חל י"ט ראשון בשבת אין ש"ש דוחה שבת וכמ"ד בעינן זביחה בשעת שמחה ואין יוצא ידי שמחה בשלמים שהן נשחטין בעי"ט בפ"ו דפסחים (דף ע"א) א"כ בחל יום א' בשבת יוכל לטבול בי"ט ראשון ואגב אורחי' קמ"ל דבעינן זביחה בש"ש

תניא נמי הכי ובנבלתם ל"ת יכול יהי' ישראל כו' אע"ג דמברייתא לא ש"מ שחייב לטהר א"ע אלא שלא יטמא בידים מ"מ כיון דמוקי לקרא ברגל ממילא ש"מ דמחוייב לטהר ומזה ראי' למאי דפי' בסמוך

הלא דברים ק"ו מה טומאה חמורה כהנים מוזהרין כו' וק"ל דילמא לעולם ישראל מוזהרין על טומאת נבילה ואפ"ה איצטרי' להזהיר את הכהנים על טומאת מת ונ"מ אם נטמא כבר באיזה טומאה דתו אין ישראל מוזהרין מלטמא דאמאי קפיד קרא אטומאה הא כבר מיטמא וקאי חבל בט"מ לכהנים. אלו אטמא באיזה טומאה שאינו של מת מוזהר שלא לטמא אח"כ במת. דע"כ לא פליגי בפ"ו דנזיר (דף מ"ב) בטומאה וטומאה אלא כשהראשונה היתה ג"כ של מת מטעמא דמיחל וקאי אבל כשהיתה טומאה אחרת אסור לטמא אח"כ במת וזה חידש הכתוב בט"מ לכהנים דוקא אבל ישראל אפ"ת דמוזהרין מלטמא הא כל הטומאת וטומאת מת שוין בהן ואם נטמא כבר שוב אינו מוזהרים ואפ"ת דאי ישראל מוזהרין על טומאת נבילה כ"ש דמוזהרין על טומאת מת דחמיר א"כ אם נטמא בנבילה אכתי מוזהרין על ט"מ דהא מוסיף טומאה על טומאתו דבזה טמא טומאת ערב ובזה טמא טומאת ז' ובע"כ אם אית' דישראל מוזהרין על מגע נבילה וכ"ש של מת אם נטמא בנבילה אסור לטמאות במת משום דתוס' טומאה משל ערב לשל ז' וא"כ אזהרת טומאת מת לכהנים ל"ל י"ל דנ"מ אם כבר נטמא טומאת ז' כגון זב ובועל נדה דישראל אין מוזהר שוב בו ביום על ט"מ דאין כאן תוס' טומאה כיון דכבר נטמא טומאת ז' ומ"מ לכהנים אפי' בכה"ג מזהיר רחמנא ועוד ק"ל אפ"ת דישראל מוזהרין על מגע נבילה וממילא מוזהרין על ט"מ מק"ו מ"מ אם נטמא במת אינו לוקה דקי"ל אין מזהירין מן הדין כתב רחמנא לאו מפורש גבי ט"מ לכהני' שילקה הכהן על טומאת מת משא"כ ישראל וכה"ג מצינו בפ"ב דפסחים (דף כ"ד) דקאמ' ואימא ליחודי לאו לגופי' הוא דאתי דאי מדר"א אין לוקין על לאו שבכללות עוד אמרי' התם והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מה ת"ל לא יאכל אא"ע לגופי' דנ"ל ק"ו ממעשר הקל כו' וכ"ת אין מזהירין מן הדין הקישא הוא אלמא אע"ג דהוי בכלל לאו אחר או דאת' בק"ו טרח הכתו' ליחודי' לי' לאו מפני מלקות וה"נ אפ"ת דמוזהרין על מגע נבילה ואתיא ט"מ בק"ו טרח הכתוב ליחודי' לאו לכהנים מפני המלקות עוד ק"ל ה"ל לאתויי מדכ"ר גבי נזיר על כל נפשות מת לא יבוא מכלל דשאר בני ישראל אין מוזהרין על ט"מ וק"ו לטומאת נבילה דקילי. וי"ל דודאי מנזיר ל"ל מדמוזהר על ט"מ דש"מ דעל טומאת נבילה אינו מוזהר דאפשר לומר דנ"מ לשנטמא כבר. א"נ למלקות וכדפי' והכא קרא יתירא דריש מכדי כתיב אמור אל הכהני' בני אהרן ל"ל. אלא ודאי למעוטי בני ישראל מאיסור ט"מ לגמרי וק"ו לטומאת נבילה ובע"כ בנבלתם ל"ת לרגל אתי והיינו דנקט בברייתא בני אהרן מוזהרין ואין בנ"י מוזהרין ולמה לא נקט הא מהכהנים דרישא דקרא מדמזהיר לכהנים ש"מ דישראל אין מוזהרין בט"מ החמור ק"ו לטומאת נבילה הקל אלא ודאי מהא ליכא למשמע מיני' דאיכא לדחויי כדאמ' אבל מבני אהרן יתירא ש"מ דלגמרי מיעוט הכתוב לבנ"י מטומאת מת וכדפי': אבל ק"ל הא דרשא בת"כ בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים להוציא חללים אלמא הכהנים אינו מיותר להוציא בנ"י לגמרי מאזהרה ט"מ אלא להוציא חללים

צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ולפ"ז הא דתניא לעיל אדה שאירע בו קרי או אונס קודם יוה"כ נידון לשעבר לא משכחת לה אלא בבינוני וכן הא דאמר לעיל אדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתום ביוה"כ היינו של בינוני' דווקא ומשום דסתם בני אדם בינוני' הם פסק ותני סתמא כדפי' במתניתן עוד י"ל אם הצדיק מקלקל מעשיו בתוך זמן שמר"ה עד יוה"כ או הרשע מתקן מעשיו בתוך הזמן הזה נהפך דינו ביה"כ מטובה לרעה או מרעה לטובה. ונ"מ בהא דנחתמים בר"ה לחיים או למות דשוב אין גז"ד נהפך אלא ע"י עון גדול לצדי' וע"י זכות גדול לרשע מה שא"צ כ"כ אלו הרעו מעשיהם או הטיבו בתחילה ובינוני זכות קל או חובה קל מכריע לחתום ביוה"כ לחיים או למות ואפי' לר"י דאמר יפה צעקה לאדם בין לפני גז"ד בין לאחר גז"ד א"כ אין ענין יוה"כ לרשעי' דהא אם מיטב מעשיו אפי' שנה כולו נקרע גזר דינו אפשר דצעקה דבר אחר הוא ואין זה הטבת מעשיו לחוד אלא לדפוק על שערי רחמי' בתפילה ובקשה יתירא וכדכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם כו'

בינוני' תלוי' ועומדי' וגבי דין דלעתיד אמרי ב"ה ורב חסד מטה כלפי חסד אם לא במחצה עוונו ובתוכם עון דפושעי ישראל בגופן. השתא אם נדמה דין ר"ה לדין דלעתיד בע"כ הא דבינוני' תלוים היינו שיש בתוכם עון זה והשתא א"א לפרש הא דקאמר סתמא גבי אדם דגז"ד שלו ביוה"כ וכן הא דאירע בו קרי משום דסתם בני אדם בינוני' הן כיון דאין דין של בינוני' תלוי ביוה"כ אלא א"כ יש בהן עון זה חלילה לומר דסתם בני אדם יש בהן עון דפושעי ישראל בגופן ואפשר שיש לחלק בין דין של ר"ה שהוא אינו אלא לחיי שעה הקל אינו מטה כלפי חסד אבל דין דלעתיד שהוא דין דחיי עולם דחמיר חס רחמנא עלי' להטות כלפי חסד: והמחוור מה שפי' קצת מפרשים דצדיקים ורשעים דהכא בדין זה קאמר דמי שזוכה בדין זה מחמת איזה זכות לשלם שכרו בעה"ז אע"פ שהוא רשע גמור בדין זה צדיק מיקרי וכן צדיק גמור כגון שנתחייב בדין זה מפני איזה עבירה בדין זה רשע מיקרי ובינוני' היינו מי שהמשפט שלו הוא שקול. ונ"ל שגם רש"י מפרש כן דהא בסמוך גבי ג' כתות ליום הדין פי' רשעים גמורים רובם עוונות בינוני' מחצה על מחצה. ומדלא פי' הכי גבי דין זה של ר"ה ש"מ כדאמרן ולהאי פי' ניחא לי הא דאמר בסמוך ועם צדיקים אל יכתבו זהו ספרן של בינוני' והאיך קרי לבינוני' צדיקים הא זה שקול במעשיו וזה זכיותיו מרובי' אלא ודאי כדפי' והשתא אע"פ שהוא צדיק בדין זה אינו אלא בינוני

ושפי' מדרכי צבור רש"י ל"ג לה דהיינו כל הני דלעיל והרי"ף ג"ל ופי' הרמב"ם בפ"ג [מהל' תשובה] הפורש מדרכי ציבור אע"פ שלא עבר עבירה אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכלל ולא נכנס בצערתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגוי הארץ וכאלו אינו מהן אין לו חלק לעה"ב

רא"א כובש פי' רש"י כובש את כף המאזני' של זכות ומכריעין את העוונות וק"ל הא ר"א מבי' ראיי' מקרא דיכבוש עוונותינו ש"מ כובש אעוונות קאי ולא אזכות אע"פ שפירש"י יכבוש עוונותינו יכרעו בו הא לפ"ז צריך לעקום לישנא דקרא דה"ק יכבוש כף של זכות כדי שיכריע את העוונות ואינו במשמע דא"כ עיקר חסר מן הספר