טורי אבן מו

והא קי"ל ר"י ור"ל הלכה כר"י ועוד האי דרבה דפוטר אתרוג בת שש' שנכנס' לז' מה"ט דיד הכל ממשמשין בו וה"ל הפקר כר"י אזלי דהא מישמש דיד הכל דשביעית אינו אלא לישראל ואפ"ה הפקר זה פוטר מן המעשר כ"ש הפקר גמור לישראל ולא לנכרים דפוטר

ומיהו הא לא ק"ל דמשמע דאי לא קרא ה"א דשביעית חייב במעשר וה"ה בתרומה ותרומת מעשר דהא תרומת ומעשרות חדא הן והמחויב בכולן צריך להפרישן ופטור בא' מהן פטור בכולן תדע דהפקר פטור ממתנות מובא הלוי נ"ל ואע"ג דהאי קרא גבי מעשר ראשון כתיב ומהכא נפקא לן לעול דמ"ר נוהג בב' וששה לשמיטה דובא הלוי כ"ז שבא תן לו ואכתי מנלן דהפקר פטור מתרומה ושאר מעשרת. א"ו כל שאינו חייב בא' אינו חייב מכולן $$ציור בספר$$ והא בספ"ק דבכורו' (דף י"ג) אר"ח בהמת שביעי' פטורין מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופריך מהא דתנן האוכל מעיסת שביעי' עד שלא הורמה חלתה חיי' מיתה ואמאי כיון דאלו מטמא בת שריפה היא לאכלה א"ר ולא לשריפה ומשני ש"ה דכתיב לדורותיכם וליגמר מיני' התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה והשתא לדורותיכ' ל"ל דאס"ד היכא דאפי' עיקר לאכילה הוא הואיל ומטמא בת שריפה בכלל לאכלה ולא לשריפה הוי ופטורין ל"ל הקישא לפטו' שביעי' מן המעשר תיפוק ליה דלאו בת תרומה היא מטעמא דאלו מטמא בת שריפה היא דהא תרומה טמאה אסורה באכילה וכיון דליתא בתרומה ממילא ליתא נמי במעשרות וכדפי' ולא עוד אלא אם אי' דגבי חלה אמר כיון דאלו מטמא בת שריפה היא ופטורה ק"ו לתרומה מחלה דהא אהא דקאמ' אלו מטמא בת שריפה היא כתבו התוס' ואע"ג שיוכל להפריש מאחר' מעיסה אחרת שאינו של שביעית על זאת ויקיף לשתיהם מ"מ זאת לאו בת חלה הוא ולא מצי להפריש מגופה הוי כמו מן החיוב על הפטור והא גבי תרומה ל"ל שיפריש מתבואה שאינו של שביעית על זאת דה"ל מן הישן על החדש דאין תרומתו תרומה ובע"כ א"א להפרי' אלא משל שביעי' עלי' ואפ"ה אי לאו הקישא ה"א דחייב ול"א ה"ט דאלו מטמא כ"ש חלה דאפשר להפריש משאינו של שביעי' עליו דלא אמר ה"ט דאלו מטמא לפטו' ורבוי' דלדורותיכם ל"ל די"ל דמ"מ אי לא לדורותיכם ה"א דפטור מה"ט דאלו מטמא והא דצריך הקישא לתרומה ומעשר הא לא"ה הי' חייב ואמאי הא אלו מטמא ה"א דהא דחייב בתרומה היינו תבואה שלא הוכשרה דצ"ל בה אלו מטמא דהא אין אוכל מקבל טומאה בלי הכשר אבל קלה כי איצטריך קרא לחייב היכי שנילשת במי' או בא' מז' משקי' המכשירין כדתנן בפ"י דתרומת וכ"ש למ"ד בירושלמי פ"ב דחלה דעיסה שנילשת במי פירו' פטורי מן החלה ואינו חייבת אא"כ נילשה במי' דהשתא ל"מ לחיוב חלה בלתי הכשר העיסה

שאין לך דבר שחייב בביעור אלא א"כ גדל בשביעית הק' התוס' מאי ק"ל סיפא בין לרבה בין לר"ה הא כלהו תנאי פליגי אדר"ש בהא דהא מילתא דפשיטא דבכל דוכתא בין למעשר בין לשביעית אילן בתר חנטה ירק בתר לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש. ועוד קשיא דבפ' מקום שנהגו (ד' נ"א) קא' ר"ש גופי' כל הספיחי' אסורין חוץ מספיחי כרוב שמעמיד' ר"נ גאון בשל ז' היוצא בח' ותירצו דלא איירי הכא אלא באתרוג דווקא ושמא שום טעם יש ולא פי' הטעם ואני אפרש הטעם דה"ט דאזלינן באתרוג בתר לקיטה כירק משום דגדל על כל מים ונ"ל מהקישא דמה גורן ויקב שגדילין על רוב מים ובכל אילנות אזלינן בתר חנטה ואתרוג בכלל לפיכך הלך ר"ש להקל דאי גדל בחיוב ולא נלקט בחיוב אזלינן (אחד) [צ"ל אחר] צד הנלקט להקל ואי נלקט בחיוב ולא גדל באיוב אזלינן בתר צד הגדל שהוא חנטה להקל בין למעשר בין לשביעית משא"כ בשאר כל המינים דאין לך למיזל בהן אלא בתר צד אחד בין להקל בין להחמיר כגון ירק בתר לקיטה לחוד ואינן בתר חנטה לחוד וזה הוא לר"ע דקאמר מה גורן ויקב גדילין עגל רוב מים אתרוג נמי כיון דגדל על כל מים תורת ירק נמי עליו לילך אחרי לקיטה נמי להקל אבל לרי"הג דאמר מה גורן ויקב שגדילין על מי שנה שעברה אתרוג תורת אינן עליו לכל דבר ובין להקל בין להחמיר לא אזלינן בו אלא בתר חנטה ור"ש בשיטת ר"ע רבו קאי מש"ה בעי תרתי. והא דקאמר הגמ' רישא קשי' לר"ה והא לרבה נמי קשיא דהא טעמא דרבה דפטור מן המעשר הוא משום דיד הכל ממשמשי' בו וטעמא דר"ש משום דבעינן גדל ונלקט בחיוב: מ"מ בעיקר דבריו דפטור מז המעשר ר"ש נמי הכי ס"ל אבל לר"ה ודאי קשה על עיקר דבריו דמחייב במעשר ור"ש פוטר א"נ ר"ש נמי בתר טעמא דרבה אזיל דפטור מן המעשר מטעמא דהכל ממשמשי' בו דאי מטעם דגדל ונלקט בחיוב דבין תאמר דה"ט דשביעית פטור מן המעשר מטעם הפקר הוא כיון דבת ו' הנכנסת נז' פטור מן הביעור משום דאזלת להקל בהר לד (הנלקט) [צ"ל הגדל] הה"נ דאין צריך להפקירא וממילא חייב במעשר ובין האמר דה"ט דפ' מן המעשר משום הקישא דחי' אוכלת ופטורה מן המעשר היינו נמי דווקא לפי שקדושת שביעית נוהג בהן וצריך להפקירן לחי' אבל אלו אין קדושת שביעית נוהג בהן ממילא חייבים במעשר. ובע"כ הא דפוטר ר"ש אותן מן המעשר לאו דתחילתן לאו בת חיוב הן דוודאי תחילתן וסופן בת חייב למעשר הן כיון דאין (בין) [צ"ל בהן] קדושת שביעית אלא ה"ט כדרבה משום דיד הכ"מ בהן הוא (ואיירי) [צ"ל ואיידי] דנקט בסיפא גבי בת ז' שנכנס לח' ופטור מן הביעור משום דבעינן תחילתן וסופן בחיוב דדווקא הוא: נקט נמי ברישא הכי ולמ"ד אלא עיקר טעמא משום דרבה הוא: וכ"ת מאי פריך מהא דר"ש אדרבה ור"ה לימא (איהו) [צ"ל אינהו] אמרי כריה"ג ונקטו אתרוג לרבו' לאפוקי מדר"ש דקאי בשיטת ר"ע רבו. לק"מ דהא הק' תוס' דהוה מצי לאתויי הא מתני' דאתרוג שוה לאילן בג' דרכי' ולירק בדרך אחד ופי' הרז"ה בס' המאור דה"ט דלא מייתי לה משום דהא מתני' נמי מעדותיו של אבטולמוס נישנית לדידי נמי ה"ט

ע"ב ר"י ור"ל דא' אתרוג בת ו' שנכנס לז' לעולם ו'. ק"ל הא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן בפ"ד דסוכה (דף ל"ט) הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לפי שאין רשאי ללקחו בשביעית. ומפ' בגמרא דה"ט לפי שאין מוסרין דמי פירות ז' לע"ה ולולב בת ו' הנכנס לז' הוא אבל אתרו בתר לקיטה אזלינן אלמא סתים לן תנא כרבותינו באתרוג דבתר לקיטה לשביעית ואתרוג בת ו' שנכנס לז' קדושת שביעית עליו וכה"ג פריך הגמ' דר"י אדר"י בכ"מ: ול"ל דכיון דבפ' (ד') [צ"ל ב'] דביכורי' גבי אתרוג שוה לאילן דמייתי להו לעיל לא תנן אלא פלוגתא דר"ג ור"א לגבי מעשר אי בתר חנטה אי בתר לקיטה ולכ"ע לענין שביעית בתר חנטה. ה"ל כסתם משנה דכל כה"ג לאו סתמא הוא אע"ג דלא תנא בה הא דרבותינו כדמוכח בכ"מ. וענ"ל כו' אלמא לר"י ב"ב: $$ציור בספר$$ ונ"ל דר"י לא מפ' מתני' דהלוקח לולב מחבירו בשביעית שלקח בתחילת שביעית לצורך החג של ז' דהשתא הלולב והאתרוג בע"כ משל ו' הנכנס לז' הם דהא באותן ט"ו יום שמר"ה עד החג א"א שגדלו אלא הלוקח לולב בז' היינו בסוף ז' סמוך לר"ה של ח' לצורך החג של ח' לפיכך נוהג שביעית באתרוג דבתר חנט' אזלינן וה' חנטה בז' ואפ"ה לולב שרי ליקח אע"ג דאין מוסרין פי' ז' לע"ה משום דאין קדושת ז' חל עליו משום דעץ בעלמא הוא וכדר"ל התם בסוגי' זו בתחילה ובחי' למ' סוכה יתבאר יותר

כגון דקלים וזיתים. ק"ל הא מדס"ל לר' נחמי' באילן שעוש' בריכה א' אזלינן בתר לקיטה ש"מ דלקיטה עיקר אלא שבאילן שעושה ב' בריכות תקנות חכמי' היא למיזל בתר חנטה משום תקנתא דחדש וישן כדאמר לעיל גבי אורז ודוחן מתוך שעשוין פרכין פרכין. וכיון דלקיטה עיקר בע"כ בשל תורה צריך לילך בתר לקיטה דהא ה"ט דעשוין פרכין לא מהני אלא בשל סופרים וכדפרי' רש"י לעיל גבי אורז ודוחן הואיל ומעשר קטניות דרבנן יכולת בידם לקבוע זמן לפ"ד וכיון שכן בזיתי' ל"ל לר"נ למיתלי טעמא משום דעושין בריכה אחת הא אפי' היו עושין ב' בריכות אפ"ה בע"כ הי' צריך לילך בו בתר לקיטה שהוא עיקר דהא מעשר של זיתי' מה"ת הוא דכתי' תירוש ויצהר ונ"ל להביא ראיה מכאן למאי דפי' הרמב"ן דמעשר זיתים וענבי' מן הפי' עצמן אינן מה"ת אלא מעשר שמן היוצא מן הזיתים ומעשר יין היוצא מן הענבי' לחוד הוא דהוי מה"ת והיינו תירוש ויצהר דקרא גבי תרומה

בנות שוח שביעית כו'. הק' התוס' הא בנות שוח מפ' בפ' כיצד מברכין (דף מ) תאינה חיורתא ובריש כלל גדול אמר' לקיטתו כאחד למעוטי תאינה אע"פ שיש לחלק בין סתם תאינה לתאינה חיורתא הא בפ"ק דפיאה חשיב אילנות שלקיט' כאחד ולא חשיב בנות שוח. ושמא תני ושייר: ולמאי דפי' דבשל תורה לר"נ דלקיטה עיקר אפי' עושה ב' בריכות צריך לילך אחר לקיט' אפ"ת בנות שוח אין לקיטתן כאחד אפ"ה לגבי שביעית שהוא מה"ת כולן שוה למיזל בתר לקיטה והשתא שפיר פריך לי' ר"ל לר"י אם אית' לדר"נ בעושין בריכה א' הואיל ונלקטין כאח' דבתר לקיטה למעשר אלמא לקיטה עיקר. א"כ בשביעית שהוא מה"ת אין לחלק ואפי' באותן שאין נלקטין כאחד בתר לקיטת' אזלינן וכ"ת דאזלינן בתר חנטה לשביעית אע"ג דנלקט בשני' גבי ב"ש משום דלחומרא הוא וגזרו רבנן למיזל בתר חנטה גזי' אטו מעש' דהוי מדרבנן דראוי למיזל בתר חנטה הואיל ואין לקיטתן באחת ולא הוי כגזירה לגזי' דבכמה מקומת מצינו דגזרו נמי בדרבנן וא' מהן בפ"ק דביצה (דף ד) דאמר ביצה נמי אסורה מ"ט מהרה יבנה ב"ה וכו' אע"ג דביצה בי"ט ב' של ר"ה אפי' בזמן הבית אינו אסורה אלא מדרבנן לא היא דהא דחומרא דאתא לידי קולא גזי' שמא יאמרו דבז' נמי אזלינן בתר חנטה מדינא ואתו להתיר ב"ש שחנטו שנה ה' לשמיטה ונלקט בז' דהא עושות לג"ש וכה"ג אמר בפ"ק דיומא (דף י) וכ"ת מדרבנן מעש' מי א"ל מדרבנן דילמא אתי להפרישו מן החיוב על הפטור וכו' אע"ג דלא גזרו במעש' דדברי סופרי' אטו ז' של תורה באותן ב' בריכות. י"ל דז' במעשר לא מיחלף ומש"ה אזלינן באתרוג בתר חנטה לשביעית ובתר לקיטה למעשר לר"ג כדאמ' לעיל אבל שביעית בשביעי' מיחלף לפיכך מק' ר"ל מהא דב"ש דתנינן לענין ז' אדר"י דמיירי לענין מעשר

מעשר חרובין דרבנן הרמב"ם פסק [בפ"א מהל"ת] דמעש' פיר' אילן הוי מה"ת והאי דחרובין דשמעתין מ"ל (בפ"א ה"ט