טורי אבן מה

לעניים והתחתונים של בעה"ב רמ"א הכל לעניים שספק לקט לקט וש"מ אי ספק מתנות כהונה להקל הה"נ לספק מתנות עניים דכיון דלר"ע ספק מתנות כהונה להקל ה"ה לשל עניים ואמאי נתנו לעניים ושמא י"ל אע"ג דלגמ' דידן הני תרתי דמיין אהדדי גמ' ירוש'. ס"ל דאע"ג דבשל כהונה ספיקא להקל אפ"ה בשל עניי' להחמיר דגלי בהו קרא עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו כדאמרינן התם בפ"י דחולין וההיא דרשא איתא נמי בירוש' פ"ד דפיאה על משנה זו דחורי נמלים ועוד מייתי התם מקרא לא תטה משפט אביונך בריבו בריבו אי אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו א"נ מתעזוב הנח לפניהם משלך א"נ מלגר וליתום ולאלמנה יהי' בין מדידך בין מדידי' הב לי' וכל הני קראי גבי מתנות עניים כתיבי אבל בשל כהונה דלא גלי ה"ל ככל דין ממון להירוש' דהמ"מ ע"ה מ"מ לגמ' דידן דמשוה להדדי ספק מתנות כהונה ושל עניים וכיון דא"ל לר"ע גבי של כהונה ספיקא להקל הה"נ בשל עניים ובע"כ הא דנקט ב' עישורים מספיקא לאו בשפדאו ונתנה לעניים מיירי דהמ"מ ע"ה אלא אקריאת שם קאי שק"ש ב' מעשרות עליו להוציאו מספק טבל השתא הקשה לרמב"ם וכבר הקשה עליו הראב"ד מצינן לר"ע שעישר ב' מעשרים מספק ובמילואים יתבאר כל זה

ע"ב ולרבעי כתבו התוס' משנה אתיא כמאן דתני נטע רבעי רפ"ה דבכורות (דף ל"ה) ובריש פ"ק דקדושין (דף ג') כתב התוס' וק' למאן דהני התם כרם רבעי דאין רבעי נוהג אלא בכרם בלבד וכתבו די"מ דאפילו מאן דתנא כ"ר מודה בשאר אילנות דמדרבנן נוהג והכא מדרבנן קא' וק"ל דאא"ל דבכל אילנו' חוץ מכרם ינהוג רבעי מדרבנן הא משמע להדי' בירושלמי פ"ז דפיאה דלב"ה דמ"ל דרבעי ממון גבוה הוא ויש לו חומש וביעור ופטור מפרט ועללות משום דגמרי קדש קדש ממ"ש ה"נ פטור מן המעשרו' והשתא איך אפשר לתקן רבעי בשאר אילנו' הא אתה מפקיע מן המעשרות שלא כדין ואפ"ת דבשער אילנות חוץ מזית דמעשרות שלהם אינן אלא מדרבנן ל"ל בה דהן אמרו והן אמרו אבל זית דחייב במעשר מה"ת דכתיב ראשית דגנך תירושך ויצהרך מא"ל ואפי' למאי דפרישית לעיל בשם הרמב"ן דזיתים וענבי' עצמן אינן חייבין במעשרות מה"ת אלא תירוש ויצהר אתי לאפוקי זיתי רבעי דרבנן ממעשרות של תורה כשיוצא שמן מזיתי רבעי וכ"ת ה"נ דרבעי דזית חלוק משאר אילנות ורבעי דידי' חייב במעשר ליתא דא"כ לא אישתמיט בכולה גמ' לאשמועינן דזית חלוק לענין מעשרות רבעי תשאר אילנות ועוד ניחוש דילמא אתי לאפוקי רבעי של זית ממעשרות והא בפ"ה דב"ב (דף פ"ד) אמר גבי קונה ב' אילנות בתוך של חבירו דמביא ואינו קורא לרבנן דמספק' להו אי קנה קרקע ופרי' מכדי פסוקי נינהו ליקרי ומשני דילמא אתי לאפקועינהו מתרומת ומעשרו' הרי שמשום הא גזי' בטלינהו מקרא ביכורים מספק ביכורים כ"ש דליגזור רבעי מדרבנן משום הא גזירה גופי' ואפי' לאידך שנויים התם דה"ט דאין קורא משום דמחזי כשיקרא נ"ל דלא פליג אטעמא קמא אלא דנ"מ בה"ט היכא דחייב בביכורים בודאי והספק הוא אי חייב בקריאה דלטעמא דלמא אתי לאפוקי קורא דהכי כיון דביכורים וודאין נינהו פטור' מתרומה ומעשר ולטעמא דמחזי כשיקרא אינו קורא

ומי עבדינן כתרי חומרא והתניא ק"ל מדפריך מי עבדינן כב' חומרי משמע דלא ק"ל מרישא דברייתא דלעולם הלכה כב"ה אלא הא ק"ל היכא עבד כחומרא דתרווייהו הא ה"ל כסיל שא"י להבחין איזה סברא נכונה יותר והשתא מאי משני ר"ע לא ידע אי ב"ה בא' בשבט אמר או ט"ו הא כיון דא"י להבחין מסברא איזה יום ר"ה לאילן תקשה ה"ל ר"ע ח"ו בכלל כסיל וי"ל דודאי למאי דס"ד דמקשה מדלא ק"ל האיך עביד כב"ש במקום ב"ה הא נפיק ב"ק דהלכה כב"ה בע"כ ר"ע כר"י ס"ל דאמ' אין משגיחין בב"ק כדמשני ברפ"ק דברכות דמקשא רישא דברייתא דלעולם הלכה כב"ה אסיפא דהרוצה לעשות כב"ש עושה ומשני סיפא ר"י מש"ה ק"ל שפיר דה"ל כסיל מדאינו יודע להבחין מסברתו אבל למאי דמשני ר"ע לא ידע אי ב"ה בא' בשבט א' מהשתא א"ל דר"ע א"ל דלאחר ב"ק לעולם הלכה כב"ה וסיפא קודם ב"ק כדמשני התם בתי' א' ממילא אין כאן משום כסיל דאין שום אדם ראוי לסמוך על הבחנתו וחכמתו נגד ב"ק כדכתיב אין חכמה ואין תבונה נגד ה' וכה"ג מצינו בפ"ט דבכורו' (ד' ס"ח) דבן עזאי לא רצה לסמוך אסברתו אי א' באלול ר"ה למעשר בהמה או אחד בתשרי מש"ה א' האלולים מתעשרים בפ"ע אע"ג דרב גוברי' דאמר כל חכמי ישראל דומי' עלי כקליפו' השום דמפי השמועה אמרו מפי חגי זכרי' ומלאכי מש"ה לא רצה לסמוך על חכמתו כ"ש דאין לסמוך על חכמתו נגד ב"ק

אלא מנהג ר"ג ור"א נהג בו ק"ל לר' יוסי ב"י תקשה ומי עבדינן כתרי חומרי הא ה"ל כסיל ואפ"ת דה"נ דלא ידע אי ר"ג אמר אתרוג בתר חנטה למעשר או ר"א אכתי לא נפק מכלל כסיל דנגד ר"ג ור"א דלא אלים זה מזה ראוי לסמוך על חכמתו וי"ל למאי דפי' התוס' פר"א דמילה (דף קל"א) בשם הירושלמי הא דאמר התם ר"א שמותי הוא פי' שעומד תמיד בכל דבר בשיט' ב"ש ניחא דה"ל ר"א כב"ש ור"ג כב"ה דהא מתלמידי ב"ה הוי כדאמ' בספ"ק דיבמות (דף ט"ו) וע"ד שפי' בסמוך א"כ לר"י ב"י נמי צריך לומר דר"ע לא ידע אי ר"ג א' אתרוג בתר חנטה או בתר לקיטה מ"מ ק"ל דמשמע וודאי דהא פלוגתא דר"ג ור"א שייכא בפלוגתא דר' יוסי הגלילי ור"ע דבסמוך דר"ג דאמר אתרוג שוה לירק לענין מעשר דרש מה גורן ויקב מיוחדין דגדלין על רוב מים יצא ירקות משמע דה"ה לאתרוג שגדל על כל מים ולר"י דאמר מה גורן ויקב שגדלין על מי ש"ש ה"ט ל"ש גבי אתרוג אלא גבי ירק לחוד דגוזזין אותן והדר צומחין אבל אתרוג בתר חנטה אזלינן כשאר אילן והא דקאמ' לעיל בצלים הסריסי' א"ב א"ב ול"ק אתרוג א"ב משום דרוצה למצוא נ"מ בירקות גופא דאיירו בהו ר"י ור"ע וא"כ אמאי נהג מנהג ר"ג ור"א הא איהו ודאי כר"ג ס"ל ולא ה"ל לאפרושי אלא מ"ע לבד ונ"ל מכאן ראי' מה שפי' התוס' דהא דנ"א באתרוג בתר לקיטה לכ"ד כיון שגדל על כל מים כירק למאי דפר' לעיל דההיא דרש' צריכ' לשביעי' דאורייתא משום דדרשינן לעיל (דף י') גבי ערלה פעמי' שברביעית ועדיין אסורה משום ערלה אלא שאין דברי תוס' מובנין לי דכיון דאתרוג גדל על כל מים ומן הראוי לילך בו אחרי לקיטה מדרשא דהאי קרא א"כ אין ראיי' מקרא דפעמים שבד' ועדיין אסורה משום ערלה שנילך בו אחרי חנט'. והרי אילן זית דגלי קרא דאזלינן בו בתר שליש אע"ג דלענין ערלה הוא נמי בכלל פעמים שבר ביעי ועדיין אסורה משום ערלה דהא תנא סתמא קאמר פי' נטיעה זו אסורה משום ערלה ואפי' אילן זית במשמע ואע"ג דלענין מעשר ושביעית בתר שליש אזלינן בי'

דף טו ע"א פטורה מן המעשר במכילתא והבי' רש"י בשמעתין דשביעית פטור מן המעשר מדכתיב ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חי אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור וק"ל הקישא ל"ל לפטור פי' שביעית מן המעשר ת"ל דשביעית הפקר הוא והפקר כבר נ"ל דפטור מן המעשר מובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו יצא הפקר שידך וידו שוין כדתני' בספרי ובירושלמי דפיאה והא ל"ל דנ"מ אם זכה אחד קודם מרוח ונתמרח אחר שבא לרשות הזוכה דאי מטעמ' דהפקר הי' חייב כיון דבשעת מרוח שהוא גמר מלאכה למעשר כבר הי' ברשות הזוכה ואינו הפקר דחיוב מעשר בתר ההיא שעתא אזלינן וכדתנן בפ"ק דפיאה לעולם הוא נותן משו' פיאה ופטור מן המעשרו' עד שימרח ונותן משום הפקר ופטור מה"מ עד שימרח כו' המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר פי' אם נתמרח בעודו ברשו' גזבר פטור אבל אם פדה קודם מרוח חי'י וכדתנן התם פ"ד המקדיש פירותיו עד שנא בא לעונת מעשרות ופדאן חיי' משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר פי' שנתמרח בעודן ביד הגזבר כדמפרש בירושלמי ואח"כ פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין. וש"מ דהקדש אינה פוטר אא"כ היו ברשות הקדש בשעת מירוח אבל אם הי' קודם מירוח או אחריו ברשות הקדש ובשעה מירוח לא אינו פוטר. וא"כ הה"נ להפקר דאינו פוטר אא"כ הי' הפקר בשעת מירוק ולא קודם לו או לאחריו שהרי כייל להפקר והקדש כאחת אלמא שוין הן בהא וכיון שכן א"ש הא דאיצטריך קרא למפטור שביעי' המעשר אע"ג דבלא"ה ת"ל משו' הפקר. דנ"מ דאם זכה בהן הזוכה קודם מירוח ונתמרח ברשותו דאין זה פטור מטעם הפקר הואיל ובשעת מירוח אינו הפקר. וקמ"ל דאפ"ה הואיל ופי' של שביעית הן פטור. $$ציור בספר$$ הא ליתא דאע"ג דמדמי תנא הפקר להקדש היינו לענין דאם מפקיר לאחר מירוח חיי' כמו המקדיש לאחר מירוח הואיל וקדום מירוח הקובע למעשר להפקירו אבל בקדם הפקר למירוח בהא אין הפקר שוה להקדש דאלו הקדש דקדים למירוח ובשעת מירוח הי' ביד הפודה חיי' כדתנן המקדש פי' עד שלא באו לעונת מעשרות ופדאן חייבין הואיל והן בשעת מירוח ברשות הפודה ואלו גבי הפקר אם הי' הפקר קודם מירוח אע"פ שהי' בשעת מירוח ביד הזוכה פטור מן המעשר והיינו דשני תנא בלישנ' דגבי פיאה והפקר תנא דפטור עד שימרח נקט לישנא דפטור עד שימרח ואילו גבי הקדש נקט לישנא דחיובא המקדי' ופודה חיי עד שימרח הגזבר משום דבפיא' והפקר אע"פ שזכה בהפקר הזוכה והעני בפיאה קודם מירוח אפ"ה פטור כיון דקרא שם הפקר ופיאה קודם מירוח אע"פ שבשעת מירוח לא הי' הפקר אבל בהקדש אינו פוטר אא"כ הי' בשעת חובתן שהוא מירוח ברשות הקדש ובהדיא תניא בפ"ב דב"ק (דף כ"ח) ומייתי לה בכמה דוכת' המפקיר את כרמו והשכי' בבוק' ובצרו חייב בפרט ובעוללו' ובשכח' ובפיא' ופטו' מן המעש' והא כיון דזכה מן ההפקר קוד' בציר' הוקבע למעשר כבר היתה ברשות הזוכ' ולא של הפקר ואפ"ה הואיל והיתה שעה אחת של הפק' קוד' שהוקבע למעש' פטו' מן המעש'. וה"נ אמ' לקמן גבי אתרו' בת ששית שנכנ' לשביעי' דפטו' מן הביעו' דאזלי' בתר חנט' ואפ"ה פטו' מן המעש' משו' דיד הכל ממשמש' בו וה"ל הפקר שפטו' מן המעש' אע"ג דמישמש יד הכל בעודו מחובר שתולשין אותו מן האילן וזכין בו קודם שהוקבע למעש' וכשהוקב' למעשר כבר הוא ביד הזוכ' ואינו הפק' ואפ"ה פטו' מן המעש'. וש"מ מהא דהפקר דקוד' שהוקבע למעש' אע"ג דבשעה שהוקבע כבר זכה בו אפ"ה פטו' מן המעש' וא"כ קרא לפטו' פי' שביעי' מן המעש' ל"ל ת"ל דה"ל הפקר מיהו בירוש' פ"ד דפיא' קאי בהפקר לישראל ולא לנכרי' דרי"א הפקר ורל"א אינו הפקר והשתא הניחא לר"ל דאמ' אינו הפקר מש"ה איצטריך קרא למיפטור שביעית מן המעשר אע"ג דהוי הפקר הואיל ואינו הפקר אלא לישרא' אבל לר"י דבהפק' לישראל לחוד סגי לפטור מן המעשר קרא ל"ל דשביעית פטור ת"ל דה"ל הפקר