טורי אבן מ

בתשרי לר"א ובקץ דבעתו. א"ו לשמא בא נמי חיישי' מש"ה אסור בכל שוי"ט דשמא בא כבר בחול לב"ד הג' לבד מאותו שבת וי"ט דא"א עוד לבא היום ול"ד לשמא מת דפ"ג דגיטין דל"ח דש"ה דהעמד הבעל בחזקת חיי' אבל הכא מאי חזקה איכא הלכך לשמא בא נמי חיישי' וא"כ קשה הא דאמרן וי"ל הא דקאמר הריני נזיר ביום שב"ד בא האי ביום אעיקר נדר קאי ולא אחלות הנדר וה"ק ה"נ יום שב"ד בא כלומר אם יבא ביום יהי' נזיר אבל אם יבא בלילה אין מקבל עליו נזירות כלל הלכך אפי' אם נדר בליל א' של פסח מותר בליל י"ט זה וביומו דלמאי ניחש לה דהא בין בעתו בין שלא בעתו א"א שלא בעתו מעכב ביאת אליה מאתמול דא"א מפני הטורח בעתו הא א"א ביאת בן דוד אלא בליל יום זה ולא ביומו ולא ח"ע. נזירות כלל אם בא בלילה אבל אם הוא נדר ובא בחול אסור בכל יום טוב בימים ובלילות דשמא כבר בא ב"ד בחול וביו' ועי"ל דבין לר"א בין לר"י א"ש דאע"ג דילפי לטעמייהו מליל שמורי' ומתקעו לאו למימר דלגמרי דמי להו דאין ב"ד בא אלא בי"ט של ר"ה לר"א ביום תרועה ולר"י בליל שמורי' שהוא ליל יט"ר של פסח דווקא אלא בימים הסמוכים ליום תרועה לר"א והסמוך לליל שמורים לר"י ראוי לבא אבל בליל שמורים וביו' תרועה דווקא גופ' א"א דאין ביאת אלי' בעי"ט מפני הטורח והשתא ניחא דנקט ר"א בתשרי עתידין לגאל ור"י נקט בניסן אלמא כל החודש בין למר בין למר ראוי לביאת ב"ד מיהו יש לדחות דלעולם אין ראוי לביאת ב"ד לר"א אלא ביום תרועה ולר"י בליל שמורי' לחוד והאי דנקטי ניסן ותשרי אגב דמר נקט ברישא בתשרי נולדו אבות ומר בניסן דהתם דווקא הוא דהא מהני קראי דמייתי תלמודא למלתייהו לא שמעינן מיני' אלא למר בניסן ולמר בתשרי אבל בכמה בחודש לא שמעינן מינ' נקטי נמי גבי עתידין לגאול. החודש ולא יום מכוון מיהו למאי שהוכחתי למעלה דהא דבניסן נולדו אבות לר"א ובתשרי לר"י היינו בר"ח ניסן ותשרי דווקא א"כ אדרבה מוכח מכאן הא דנקטי ניסן ותשרי סתם ולא יום המכוון הוא משום הא עתידין לגאול וש"מ כדפרישת עי"ל דלכ"ע בי"ט א"א לב"ד לבא דהא התם לא איפשטא לן אי יש תחומין למעלה מעשרה ואי יש חתומין א"א לאלי' ולב"ד לבא בשבת כדאמ' התם א"כ קראי דחיק ומוקי אנפשי' דלאו דוקא בליל שמורים וביום תרועה ב"ד בא אלא כל החודש ראוי לביאתו מיהו זה ל"ק אלא לקצת מפרשי' דתחומי' די"ב מילין אסור מה"ת א"כ בע"כ קראי לאו דווקא אבל למאן דס"ל אין לתחומין עיקר מה"ת לגמרי אין זה קושי' כל כך דזמן קבוע לביאת ב"ד הוא מן השמים בי"ט ומכי אתי רבנן ותיקנו לאיסור תחומין ביאתו נדחה מיום הקבוע לו מן השמים לסמוך לו מלפניו ומלאחריו והשתא הא דנקטי ר"א ור"י בתשרי וניסן עתידין לגאול אע"ג דקראי דמייתי להו משמע דבי"ט עתידין לגאל מ"מ לבתר שתיקנו רבנן לאיסור תחומין בע"כ נדחה ביאתו מיום הקבוע לו כדפי' ועיין עוד בשה"מ

דף יב ע"א תנא לירקות ולמעשרות ק"ל מאי פסקא דתני סתמא ולמעשרו' ר"ה שלו תשרי ותני ירקות דרבנן והדר תנא מעשרות דאוריית' כדמסיק הא איכא מעשר אילן דר"ה שלו שבט כדא' לקמן והא מעשר תירוש נמי מה"ת וי"ל דתנא דברייתא אסיפא דמתני' סמיך דתנן בא' בשבט ר"ה לאילן והיינו למעשר אילן לענין חדש וישן ומ"ש ועני כדפי' במתני' ובע"כ למעשרות דברייתא דר"ה שלו תשרי אינו אלא של דגן בלבד ואני תמה על התוס' שכתבו מדתנן לירקות יותר משאר כל הפירות משמע דשאר כל הפירות מעשרן מדאורייתא והאי דיוקא ליתא דבכלל בא' בשבע ר"ה לאילן הוי נמי מעשר אילן ואין ענין מעשר אילן לתשרי וגם הברייתא דתני לירקו' דרבנן ולא תני פירות האילן נמי ה"ט וכדפי' ועוד בלא"ה י"ל מתני' דתנא ירקות מדרבנן לא פסיקא לי' למיתני פירות האילן דהא איכא זתים וענבים דפירות האילן הן ומעשר שלהם או של שמן ויין היוצא מהן לדעת הרמב"ן כמש"ל הוי מן התורה מש"ה לא תני להו אבל ירקות פסיקא דכולן מעשר שלהן דרבנן הוא מ"מ ק"ל אמאי שייר למיני קטניו' כאורז ודוחן ופרגין ושומשמין דר"ה שלהן תשרי כדא"ל האורז והדוחן כו' שהשרישו לפני ר"ה והני לאו בכלל ירקות הן כדאמרי' ירק בתר לקיטה הני כמאן כו' ושמא י"ל כיון דאיכא קצת מיני קטניו' שדרכן לזרוע לזרע ולירק כמו פול המצרי וכיוצא בו כדאמרי בכלל ולירקו' הוו דהא בזרעו לזרע דינם כירקו' לכ"ד אזלינן בהו בהו נמי בתר לקיטה וכיון דבזרע לירק דה"ל בכלל ירקו' דתני דר"ה שלהם תשרי משמע ממילא דהה"נ בזרען לזרע נמי ר"ה שלהן תשרי דמ"ש לזרע מלירק לענין ר"ה מש"ה לא חש למיתנינהו: והא דמעשר ר"ה שלו תשרי פי' התו' לעיל (דף ח) גבי עשר תעשר בב' מעשרות הכתוב מדבר דנ"ל מדכתיב עשר תעשר כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית השנה כדלקמן גבי לשמיטין ובת"י פי' דה"ט כדפי' רש"י בפ"ב דכתובות (דף כה) דלא נתחייבו ישראל במעשר עד שהתחילו למנות שמיטין א"כ מעשר בשמיטין תלה רחמנא ושמיטין הוי ר"ה תשרי. ועיין בשה"מ מש"כ ע"ז

תנא דרבנן. פרש"י ואשמעינן דיום קבוע לו כ"ש דאורייתא וק"ל נהי דמכ"ש נפקא לן שיש לו יום קבוע אכתי לא ידעינן דתשרי קבוע לר"ה למעשר דגן דילמא שבט כמו לאילן מיהו י"ל דהא דשבט ר"ה לאילן לאו מצ"ע של שבט הוא שיום גורם לר"ה אלא מה"ט דכל שחנטו פירותיו קודם שבט בידוע שחנטו פירותיו על מימי שנה שעברה דהיינו קודם תשרי וכמש"ל בשם הר"ן. נמצא שעיקר ר"ה לאילן הוא תשרי ושבט אינו אלא גילוי מילתא בעלמא דאם חנטו קודם לו בידוע שגדלו על מימי שקודם תשרי ואם לאו גדלו על שלאחר תשרי ולפ"ז עיקר ר"ה לאילן נמי א' בתשרי ושבט אינו אלא גילוי מילתא בעלמא אם גדלו על מימי שקודם תשרי וכיון דאין לנו יום קבוע למעשרות אלא תשרי ממילא ידעינן דיום הקבוע למעשר דגן נמי א' בתשרי הוא והא גופי' דיש לו יום קבוע במכ"ש אתי מירקות: אלא שמפי' רש"י לקמן גבי מה"מ דבתבוא' וזתים בתר שליש וגבי הואיל ויצאו רוב גשמי שנה משמע דשבט ר"ה לאילן מצ"ע הואיל וזמן חנטה הוא ולפי"ז קשיא מיהו לפרש"י נמי י"ל כיון דהא דשבט ר"ה לאילן בטעמא תליא מפני שהוא זמן חנטה וה"ט לא שייך גבי מעשר דגן ממילא ידעינן דר"ה שלו הוי שוה כירקות. ול"נ דה"פ תני דרבנן דר"ה שלו תשרי כ"ש מעשר דגן דאורייתא דר"ה שלו אינו אלא תשרי דאי ליכא במעשר של תורה תשרי לר"ה ה"ל לרבנן לקבוע בירק של דבריהם נמי אותו ר"ה הקבוע מה"ת בשל תורה דהא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון

וליתני מעשר אחד מעשר בהמ' וא' מעשר דגן ק"ל כיון דלמעשרו' ממעשר דגן דאורייתא איירי ה"ל לשנויי תרי גווני מעשר דהא תנן בפ"ק דמעשרות התבואה משימרח ואם אינו ממרח עד שיעמוד ערימה דכה"ג אמרי' בסמוך גבי ירקות ירק הנאגד משיאגד ושאינו נאגד משימלא את הכלי

ע"ב הקישו הכתיב לנחלה אע"ג דע"כ ל"ד לנחלה לגמרי דנחלה אין לה הפסק לעול' ואילו מעשר דגן יש לה הפסק בשנ' השביעי' דאין נוהג בו מעשרות מ"מ בנחלתכ' קרא יתיר' הוא ובע"כ לא כתב רחמנא אלא להך דרשה שלא יתבטל בשנה הג' והששית. ואי נימא בזמן שאין השמיטה נוהג אפ"ה מעשרות נוהג כמש"כ במקום א' א"כ נחלה גמורה היא שאינו פוסק לעולם אפי' בשביעית

המודר הנא' מחבירו לשנה מונה י"ב חודש מיום אל יום. פי' אם נדר בא' בניסן מונה שנה עד א' בניסן. וק"ל הא אמ' במסכ' עירוכין פ"ב [דף ט] אין שנת לבנה פחותה משנ"ב יו' ולא יותר משנ"ו כיצד שניהם מליאים ששה שניהן חסירן ב'. א' מלא וא' חסר ד' ופריך עלה מדתני' הריני נזיר כימות החמה מונה נזירות שס"ה יום כמנין ימות החמה כימות הלבנה מונה נזירות שנ"ד יום כמנין ימות הלבנה ואם אית' זימנין דמ"ל ששה ומשני בנזירות הולכין אחר לשון ב"א ורוב שנים. והשתא הכא במודר לשנה אמאי אסור במיום אל יום דמשמע בין שניהם חסירין ואינו אלא שנ"ב יום בשנה זו בין ששניהם מליאים והוי שנה זו שנ"ו יום אפ"ה איסורו נמשך מיום אל יום. ואמאי ניזל בתר רוב שנים בין להקל ובין להחמיר כדא' התם לגבי נזירות. ודוחק לומר דש"ה דמודר הנאה לשנה דמשמע כמו שנה זו של שעת נדרו נמנית הוא נודר בין להקל ובין להחמיר והיינו מיום אל יום שכן מונין לשנה. משא"כ באומר כמנין ימות הלבנה ולא הזכיר שנה אין כוונתו על שנת נדרו אלא על שם שנת הלבנה בעלמא מש"ה ל"א בתר שנת נדרו אלא אחר רוב שנים דאין זה סברא דגבי כמנין שנת הלבנה נמי נימא שנתכוון לשנה זו של שעת נדרו דמ"ש: ואי לאו מסתפינא אמינא דל"ג בהאי דערכין גבי ימות החמה דרישא וגבי ימות הלבנה דסיפא מונין נזירות שס"ה ימי' ושנ"ד יו'. דמשמע דהוי נזיר כמנין ימים הללו אלא ה"ג מונין נזירות שס"ה ושנ"ד ול"ג ימים והאי שס"ה ושנ"ד אנזירות קאי ולא אימים אלא צריך למנות שס"ה או שנ"ד נזירות כל א' מל' יום כסתם נזירות דה"ל שס"ה ושנ"ד נזירות. וכי הא דתנן בספ"ק דנזיר (דף ח) הריני נזיר כמנין ימות החמה מונין נזירות כמנין ימה"ח פי' שס"ה נזירות כל א' מל' יום אר"י מעשה בא"א שא' הריני נזיר כמנין ימה"ח וכיון שהשלים מת ודייק התם בגמ' דלישנא דהשלמה דנקט דשס"ה נזירו' קבל עליו ולא תימ' משום דאמר כמנין משמע דנזירות הרבה קבל עליו כמנין זה דה"ה נמי אם אמר כימות החמ' בלא כמנין אמרי' נמי הכי שהרי התם תניא הריני נזיר כמנין ימות החמ' מונין נזירות כמנין ימות החמה פי' נזירות הרב'. כימות הלבנה מונה כימות הלבנה רבי א' עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימה"ח וכמנין יה"ל אלמא לת"ק אי אמר כימות אע"ג דלא אמר כמנין אפ"ה מונה נזירות הרבה כמנין יה"ל. וצ"ל דרישא גבי יה"ח נקיט כמנין להודיע כח דרבי דאע"ג דאמר כמנין אפ"ה בעי עד שיאמר נזיריות כו' ותני סיפא כי"הל להודיע כחו דת"ק אע"ג דלא אמ' כמנין אלא כימות אפ"ה מונין נזיריות הרבה כמנין זה והשת' האי ברייתא דפ"ב דערכין ת"ק דרבי היא ולפי"ז לק"מ דודאי בנודר מדבר לשנה או שאמר שיעור מנין יה"ל דהיינו שנה ומונה י"ב חודש מיום א"י בין שהשנה שנ"ב או שנ"ד או שנ"ו דשנה או