טורי אבן לט

מ"מ כיון דע"י חסירין נמי נמנית א"א לך להוציא כ"ט יום כמנין ימי חודש. חסר מכלל מנויו דשנה וכ"ט יום בשנה נמי יהא ח"ש לה"ט דשנה למנויו ועוד הא בכל מקום אמרינן תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת. וכיון דמנויו דחודש פעמי' ל' יום פעמי' כ"ט יום ה"ל למתפס פחות שבמנויו דשנה שהוא כ"ט ולא מרובה דמנויו שהם ל'

דף י"א ע"א מאן דאמר דבניסן נולדו בניסן מתו דכתיב כו' ק"ל כמו דקאמ' בניסן מתו לר"י משום דבניסן נולדו או בתשרי מתו משום דבתשרי נולדו לר"א מטעמא דהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום הל"ל גבי יצחק נמי דבפסח מת כיון שנולד בפסח מה"ט גופי' ואפשר לומר דאין זה מעלה אלא א"כ מת ביום שנולד ומלאו שנותיו בו ביום וכיון דשני הדורו' קודם מתן תורה היו למנין עולם בע"כ לא הי' מידה זו מהלכת ע"פ הדורות הללו של מילוי ימים ושנים לצדיקים אלא למאן דנולד בעצומו של יום הראשון למנין עולם דמילוי ימיו ושנותיו באים כא' דומיא דהיום מלאו ימי ושנותי דמשה וכמש"ל אבל משלא נולד ביום אחד למנין עולם אין זמן קבוע למיתתו כיון דאין מילוי ימיו ושנותיו באיה כא' דאם ימות ביום שנולד מילוי ימים איכא. שנים ליכא דעומד בתוך השנה שכבר נתחדשו לו שנה בא' למנין עולם ואם ימות ביום אחד למנין עולם מילוי שנים איכא מילוי ימים ליכא הילכך לא אפשר מש"ה גבי יצחק יום מותו לא אפשר ביום מילוי ימיו ושני' כיון דבפס' נולד ואין זה ר"ה למ"ע לכ"ע. אבל גבי אבות שהן אברהם ויעקב דלר"א בתשרי נולדו אפשר לומר דבא' בתשרי נולדו ולדידי' מ"ע מא' בתשרי הוא דהא אמר בתשרי נברא העולם. ומ"ל בהו מילוי ימים ושנים כא' מש"ה קא' בתשרי מתו. וכן לר"י דאמר בניסן נולדו א"ל שנולדו בא' בניסן ולדידי' מנין עולם מניסן דהא אמר בניסן נברא העולם נמי מ"ל מילוי ימים ושנים באין כא'. ולפי"ז לא א"ש הא דפי' רש"י אהא דיליף ר"י דבניסן נולדו האבות מבחדש זיו והוא אייר וקאמר ירח שנולדו בו זיותני עולם משום זימנין דתקופה דניסן נמשך בתוך אייר של לבנה דא"כ לא נולדו ביום א' למנין עולם ושוין ליצחק ובהו נמי לא משכחת לה למילוי ימים ושנים באים כאחת אלא כפירש א' של רש"י שנולדו בו זיותני עולם כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן וא"ל שנולדו בא' בניסן וכדפי'

היום מלאו ימי ושנותי ואע"ג דבז' באדר נולד משה ובז' באדר מת וכיון דשני הדורות למנין עולם מנינן הא בז' באדר ימיו מלאו שנותיו לא מלאו דלכ"ע אין זה ר"ה למ"ע. והניחא לר"י דמנין שני הדורו' מניסן וע"ד שפי' למעלה דלר"א דס"ל ל' יום בשנה חשיב שנה ובפחות מל' יום אין מחשבין עד שנה הבא למנין עולם אלא מיום אל יום סגי. א"ל לר"י דמנין שני הדורות מניסן ניחא דכיון שנולד בז' באדר שהוא פחות מל' יום למנין שני הדורות מונין שנה מז' באדר לז' באדר שהוא יום הלידה. אבל כ"כ למעלה דא"א לומר כן. ועוד לר"א דמנין הדורות מתשרי קשיא. ודוחק לומר דר"א לאו ממשה יליף אלא מקרא דמספר ימיך אמלא ועוד אפי' לר"י נמי לא א"ש הא דיליף ממשה למ"ד בפ"ק דסוטה (דף י"א) דאותו שנה שנולד משה מעוברת הי' והוא נולד בז' באדר ראשון פשא לי' אכתי הרבה מל' יום לא' בניסן שהוא ד"ה למנין שני הדורות ומניסן מנינן שנותיו ונ"ל דאע"ג דמנין שני הדורות מנינן מניסן ה"מ קודם מתן תורה אבל לאחר מ"ת ניתנה תורה ונתחדשה הלכה דכמו דרוב שנים שבדין תורה מיום אל יום מנינן כדאמרינן בסוף פ"ז דנדה. הה"נ לשני הדורות מיום אל יום מנינן להו. וכהג"מ במנין החדשים שנשתנו דקודם יציאת מצרים מנו תשרי ראשון למנין החדשים ומיציאת מצרים ואילך ניסן הוא ראשון כדכתי' החודש הזה לכם ראשון הוא וגו' וכמ"ש הרמב"ן שם בפי' התור': ומזה ק"ל על פי"רשי בפי' התורה פ' כי תשא שפי' שהמנין הא' שנמנו ישראל מחרת יוה"כ בשנה הא' ליצ"מ והשני שאחריה בא' באייר בשנ' ב'. שהי' המנין מכוון אע"פ שא"א שלא הי' במנין האח' בני י"ט שלא נמנו ובב' נעשו בני כ'. ומשום דשנת אנשים נמנין לשנת העולם מתשרי בשנה א' נימנו אבל יצ"מ שמונין מניסן הוי בשני'. אלמא דס"ל דמנין שני הדורות לאחר מ"ת נמי למנין שנות עולם מנינן וקשה מהא דהיו' מלאו ימי ושנותי כדפריש': ועוד ק"ל לר"י דבניסן נברא העולם ולדידי' מנין שני הדורות מניסן לא הי' ב' המנינ' בשנה א' מא"ל. ודוחק לומר דניסן שנה ב' ליצ"מ הי' חסר ובא' באייר שנימנו לא הי' עדיין אלא יום ל' למנין עולם וס"ל כר"א דבעי ל' יום לחשיבת שנה והיינו ביום ל"א כדפרישת לעיל וכל יום ל' גריר אחר שנה שעברה ע"ד שכתבתי לעיל. דכל זה דוחק דסתם ניסן מלא הוא כדאמ' בפ"ט דשבת (דף פ"ז) השלים ניסן כו'. והא דהי' הב' מנינים מכוון כבר עמד עליו הרמב"ן שם בפי' התורה אין זה מקומו

ע"ב בתשרי עתידי' לגאל אתי' שופר שופר. ולר"י בניסן עתידין לגאל ונ"ל מליל שמורים כדמסיק וק"ל הא תני' בפ"ד דערובין (דף מ"ג) הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות וי"ט דאין (ב"ד) [צ"ל אליהו] בא בע"ש ועי"ט כדמפר' התם ואסור לשתות יין בימי החול והשתא אמאי אסור לשתות כל ימות החול אי לר"א לא יהי' אסור אלא בתשרי ולר"י בניסן לחוד ומסתבר לי בהא מילתא דב' קיצין איכא לביאת ב"ד כדאמ' ב"פ חלק (דף צ"ד) ריב"ל רמי כתיב בעתו וכתי' אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתו והאי דשמעתין מיירי מבעתו ובדלא זכו דלמר עתו בתשרי ולמר בניסן אבל בקץ דאחישנה ובדזכו אין זמן קבוע לדבר אלא כל יומא זימני' הוא וכדא"ל משיח התם לריב"ל היום אם בקולו תשמעו מש"ה בנדר ביום שב"ד בא אסור כל ימות החול ביין דילמא זכו וכל יומא זימני' הוא. ולא תיקשי לך דהא משמע לר"א דנ"ל דעתידין לגאל בתשרי היינו בי"ט של ר"ה שהוא בתשרי ויום תרועה דהא מתקעו בחודש שופר ומגז"ש דשופר שופר אתי' לי' הא וכן ר"י דאמ' בניסן עתידין לגאל היינו ליל ט"ו בניסן שהוא י"ט דהא מליל שמורי' דמיירי מליל יציאת מצרים דהוי בט"ו בניסן אתי' לי' הא והא יום שלפניהם ה"ל עי"ט. והא אמר התם דה"ט דמותר לשתות יין בשבתות וי"ט משום דכתיב הנני שולח לכם את אלי' הנביא לפני בא יום ה' דהיינו יום א' לפני ביאת ב"ד בא אלי' לבשר וכבר מובטח להם לישראל שאין אלי' לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח וא"כ א"א לב"ד לבא בא' בתשרי וט"ו בניסן שהן י"ט וי"ל דהיינו דווקא בקץ דאחישנה ובדזכו אבל בדלא זכו ובקץ דבעתו אפי' בעי"ט נמי בא אלי' ולא חייש לטורח דכיון דעתו הוא א"א להעביר מועד הקץ דהא מה"ט אפי' בדלא זכו אתי שלא להעביר המועד:

מ"מ תיקשי האי דפ"ד דערובין דקא פסיק ותני מותר לשתות יין בי"ט דאפי' י"ט של ר"ה ושל פסח לילה ראשונה במשמע ואמאי מותר דילמא עתו הוא ואפשר לאלי' לבא בעי"ט מיהו לר"י י"ל כיון דנ"ל מליל שמורי' אין ב"ד בא בעתו אלא בלילה והא דפסיק ותני דמותר לשתות בי"ט דאפי' א' של פסח במשמע בנדר בו בעצמו של יום ולא בלילה דמשום עתו לא חיישינן דאין עתו אלא בלילה והא כבר עבר לילה וב"ד לא בא ואי משום אחישנה ושמא יבא ב"ד עוד היום קודם לילה הא לא אפשר ביאת אלי' בעי"ט בקץ דאחישנה וכ"ת הא התם אתינן למישפט לאבעי' דאי יש תחומין למעלה מי' או לא ואמר' אי אין תחומין למעל' מי' אמאי מותר לשתות יין בש' וי"ט ודחי משום דלא אתי אלי' אתמול ופריך אי הכי כל יומא ויומא לישתרי דהא ל"א אלי' מאתמול אלא אמרי' לב"ד הגדול אתי ה"נ נימא לב"ד הג' אתי ומסיק דלא אתי אלי' בע"ש ועי"ט מפני הטורח וא"כ אמאי מותר בי"ט של פסח אפי' כי נדר בעצמו של יום נימא דילמא בעתו הוא בא וכבר בא ב"ד בלילה זו לב"ד הגדול וי"ל דודאי למאי דר"ל מעיקר' הא דמותר בשבתו' וי"ט היינו טעמא משום דלא אתי' אלי' מאתמול הא מדאסר בחול בע"כ הוא משום דחיישת לדילמא אתי לב"ד הגדול מאתמול ה"נ בש' וי"ט נמי ניחוש להכי אבל למאי דמסיק דה"ט דמותר בשוי"ט משום דאין אלי' בא לא בע"ש ועי"ט מפני הטורח מהשתא י"ל דל"ח לשמא כבר בא ב"ד קודם שנדר או קודם חלות הנדר דלשמא בא ל"ח אלא לשמא יבא אכתי היום קודם חשיכה והיא נדר ביום שב"ד בא ולא קאמר משעת ביאתו ואילך אלא ביום ביאתו דמשמע שנדר מתחילת היום הזה ואילך וחל עליו הנדר בו ביום אפילו קודם שבא וכה"ג משמע בפ"ג דגיטין (דף כח) לשמא מת ל"ח מש"ה בת ישראל שנישאת לכהן והלך בעלה. למדינות הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים אפ"ה לשמא ימות חיישינן והאומר לאשה ה"ז גיטך שעה אחלו קודם למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד וה"נ כיון שנדר ובא ביום של פסח מותר ביין בו ביום מיד דלמאי ניחוש דאי עתו הוא וכבר בא ב"ד בלילה הא לשמא בא ל"ח ולשמא יבא לא אפשר דבעתו א"א לו לבא ביום ולשלא בעתו ל"ח דהא אין אלי' בא בעי"ט אבל אם נדר בליל י"ט אסור באותו הלילה דילמא עתו הוא ועדיין יבא באותו הלילה דהא אפשר כיון שהוא עתו א"כ אפי' בנדר בליל א' של פסח מיירי וביום שב"ד בא ביום ממש ואפי' אם יבא בלילה אין חלות הנזירות עליו עד היום ומותר ביין אפי' ביום דלשמא בא ל"ח וכדפי'

מ"מ ק"ל כיון דלשמא בא ל"ח יהי' מותר ביין אפי' בנדר בחול ולא חיישי' לשמא יבא היום כיון דא"א לב"ד לבא היום אלא א"כ אלי' בא מאתמול והא בלא הא לא סגי וכיון דחיישית לשמא יבא ב"ד היום הא א"א לו לבא אלא א"כ תאמר שכבר בא אלי' מאתמול ולפ"ז חששא דשמא יבא היום דלגבי ב"ד ממילא ה"ל חששא דשמא בא כבר מאתמול לגבי אלי' דכיון דהא בלא הא לא אפשר והא אמרת דשמא בא ל"ח ושמא י"ל כיון דלא תלה נזירתו בביאת אלי' אלא בביאת ב"ד לחוד אע"ג דביאת זה בלא ביאת זה ל"א אנן בתר עיקר נזירתו אזלינן וכיון דלגבי ביאת ב"ד שתלה בו ה"ל חששא דשמא יבא הוא לא אזלינן להקל מה"ט דה"ל חששא דשמא בא לגבי אלי' כיון דלא תלי נזירתו בביאתו מ"מ ק"ל אם אי' דל"ח לשמא בא א"כ מ"ק התם דקאי אימת וקא נדר אלימא דקאי בחול כיון דחל עליו נזירות היכי אתי שבת וקא מפקע לי' ומש"ה מ"ל דקאי בשבת וי"ט וקא נדר ההוא יומא קא שרי אבל שאר שבתות וי"ט אסו' והשתא כיון דל"ח לשמא בא כל ש"ויט יהי' מותר דבשלמא בחול כל שעתא אמ' שמא יבא עוד היום אבל כל שבתות השנה למאי ניחוש אי לשמא בא הא לא חיישי' ולשמא יבא הא אי אפשר בשאר שבתות בין בעתו בין באחישנה לבד שבתות שבניסן לר"י