טורי אבן לו

שנה ופריך ומי איכא מידי דבשעה שחיטה הוי בן שנה ובשעת זריקה הוי שנים וא' רבא ז"א שעות פוסלת בקדשים והשתא תקשה ל"ל קראי דרפ"ד דבכורו' דלשנה דידי' מנינן בקדשי' אי משנה בשנה אי מכבש ב"ש ח"ל דבע"כ אין מונין למ"ע דאי למ"ע מנינן הא לעולם כלתה לו שנה עם יציא' יום טר"ה וכניסת ליל ר"ה ולמ"ל לשעות פוסלת בקדשים שיהא בשעת שחיטה בן שנה ובשעת זריקה לאחר שנה. דאי בשחט בער"ה וזרק בליל ר"ה או אח"כ הא בלאו הכי הא קי"ל דם נפסל בשקיעת החמה בספ"ה דזבחי' (דף נ"א) ול"ל ה"ט דשעות פוסלת בקדשי' והשתא אא"ב דכל היכא דמנינן למ"ע אפ"ה בפחות מל' יום קודם ר"ה דקדים לכלות מנין דידי' למ"ע בתר דידי' אזל'. אפ"ת שנה דקדשים למ"ע מנינן אפ"ה מ"ל להא דשעות פוסלות בקדשים בנולד פחות מל' יום לפני ר"ה דהשתא בתר שנתו אזלי' הואיל וקדם לשל עולם ואם נולד בשש שעות לשנה הבאה בש"ש של אותו היום לחודש שנולד כלה לו שנה ואם שחט קודם שש וזרקו לאחר שש היינו שעות שפוסל' בקדשים. אבל א"א כל היכא דאזלי' בתר מ"ע אפי' בנולד פחות מל' יום לפני ר"ה לעולם לא עלתה לו שנתו עד ר"ה למ"ל שתתחדש לו שנה בין שחיטה לזריקה לעולם. ובע"כ מדגלי קרא לשעות שפוסלות בקדשים והיינו דאיכא חידוש שנה בין שחיטה לזריקה א"א אא"כ כשאתה מונה למנין דידי' ולא למ"ע והשתא קראי דפ"ד דבכורות דלמנין דידי' מנינן ולא למ"ע ל"ל הא ממילא ש"מ הא דאל"כ למ"ל הא דשעות פוסלת בקדשים דת"ל בלא"ה משום דדם נפסל בשקיעת החמה וכדפ':

וי"ל דולטעמך לר"מ דס"ל יום א' בשנה ח"ש ומקצת היום ככלו ולדידי' את"ל למ"ע מנינן לקדשים אפי' בנולד ער"ה סמוך ללילה עלתה לו שנה בר"ה מיד תו לעולם למ"ל הא דשעות פוסלת בקדשים אי מנינן למ"ע. ובע"כ מדגלי קרא להא דשעות פוסלת בע"כ ש"מ דלמנין דידי' מנינן והני קראי דפ"ד דבכורות ל"ל אלא י"ל משו' דהאי קרא דשה תמים בן שנה מיירי מתרתי שיהא תמים ושיהי' בן שנה ועליהם קאי יהי' ומשמע שיהי' כל הוויתיו תמי' ובן שנה ושיהא מום פוסל או עד אחר הזריקה והכי ס"ד התם אלא דבמסקנא אמ' דיהי' לא קאי אלא בבן שנה לחוד ולא אתמים ומייתי לה מהא דתניא כל הזבחים שנשתייר מהן כזית בשר או כזי' חלב זורק את הדם והרי אין לך בעל מום גדול מזה ואפ"ה זורק ש"מ יהי' דקפיד קרא אכל הוויותיו לאו אתמים קאי אלא אבן שנ' לחוד דסמיך ליהי' והיינו לבתר דגלי קרא דשנה דקדשים בתר שנה דידי' אזלי' ולא (בחד) [צ"ל בתר] שנה למ"ע. אבל אי לא גלי קרא ה"א דסת' שנ' הוא של מ"ע דסת' שנ' היכא דלא גלי קרא הוא של מ"ע וא"כ לא משכחת לה לשעות שיהא פוסלי' בקדשים ובע"כ א"א למדרש להאי יהי' אבן שנה דהא א"א שיהא בן שנה בשעת שחיטה ובן שתים בשעת זריקה אלא ודאי האי יהי' הוי דרשינן לי' אתמים דלפני פניו שיהא כל הוויותיו תמים:

ואל תתמה שנאמר שהאי יהי' קאי אתמים דלפ"פ ולא אבן שנה דלפניו דסמוך לי' דכה"ג מצינו בספ"ק דקדושין (דף לה) דדרש איסי בנים ולא בנות אקרחה ולפטור נשי' מלאו דקרחה ולא אגדיד' דסמוך לקרא דבנים משו' סברא בעלמ' דקרחה אינו אלא במקום שער אבל גדידה ישנה במקום שע' במקו' שע'. כ"ש הכא דה"ל למיעקר להאי יהי' מבן שנה דסמוך לי' כיון דסתם שנים דקרא למ"ע הן ולא משכחת לה שיהא בן שנה בשעת שחיטה ובן שתים בשעת זריקה ובע"כ אתמים שדינן לי' להאי יהי'. אבל השתא דגלי לן קרא דבקדשים בתר שנה דידי' מנינן ולא למ"ע מסתברא יותר למישד' להאי הי' אבן שנה דלפניו ללמד דשעות פוסלת בקדשי' ולא אתמי' דלפני פניו:

וש"מ מהא דאמרן דפחות מל' יום לפני א' בתשרי לע"ל שנה לענין ערלה עד א' בתשרי ומיהו בסוף ג"ש ערלה הא אמ' בסיפא דאיסורן עד ט"ו בשבט וי"מ דוקא נטיעה שהקלנו עליה שעלו לה ל' יום לשנה שלימה לפיכך מחמירין עליה בסופה להמשי' שנתה עד ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן והיינו דקאמ' פי' נטיעה זו דמשמ' דוקא זו אבל הרז"ה כתב שכך הדין בכל נטיעה ואפי' באותו שלא הקלנו עליה בתחילתה וכי קא' פי' נטיעה, זו היינו לומר שהנטיעה שגורמת לה איסור ערלה היא מושכתה עד ט"ו בשבט כ"כ הר"ן והר"ן הכריע כדברי הרז"ה כיון דה"ט דמילתא דאילן גדל על רוב מים שנה שעברה וכל שהוא חונט בין תשרי לט"ו בשבט היינו מחמת יניקת מים דלפני ר"ה דמאותו יניקה חנטו הפירו' הללו לפיכך הרי הן כאלו חנטו קודם תשרי דחניטה זו משרף לפני תשרי' הוא. וכיון דה"ט דמילתא ליכא לאפלוגי בנטע ל' יום לפני ר"ה או פחות מכאן ולפי' הרז"ה ודאי קשה הא דתנן בא' בתשרי ר"ה לנטיעה לא משכחת לה כדפרי' במתני' וכן הא דא' לעיל וכתיב בשנה הרביעי' דמשמע דר"ה לרבעי נמי בא' בתשרי לא משכחת לה לא בתחילת שנת רבעי ולא בסופה דלעול' התחלת שנת רבעי הוא בט"ו בשבט ובסופה נמי ט"ו בשבט הוא. אבל עוד י"מ אילן הנטוע קודם ט"ו בשבט כלתה לו ג' שני ערלה בתשרי בשנה ג' ולשנה הבא כלוהה לו שנת רבעי דהואיל ועברו עליו ג' ט"ו בשבט דהוא ר"ה לאילן די בכך. וק"ל מאי אהני ט"ו בשבט הראשון שעבר עליו הא עדיין נטיעה היא ואין ר"ה שלו שבט אלא תשרי. אבל בסוף ג"ש כשנעש' אילן הוא ר"ה שלו ט"ו בשבט ואמאי יצא מידי ערלה ורבעי בא' בתשרי הא כבר בן אילן הוא דר"ה שלו שבט. ויש לרמב"ם שיטה אחרת והכל יתבא' במילואי'

דף י ע"א ופי' נטיעה זו כו' ק"ל דפתח בתלת בנוטע ומבריך ומרכיב ומסיים בחדא בנוטע לחוד ואידך שיירי'. וליכא למימר דה"ט דשייר למרכיב משום דפי' רש"י ותוס' דה"ט דנטיעה אסורה עד ט"ו בשבט משום דנעשה אילן ור"ה לאילן הוא ט"ו בשבט והא לא שייך בהרכבה שהרי אפי' הרכיבה בשנת ג' לראשונה שעדיין הרכב' היא ילדה אין ראוי למשוך איסור ערלה דידה מא' בתשרי ואילך שהוא ר"ה לנטיע' ואין לה ענין לר"ה של אילן שהוא ט"ו בשבט שהרי עדיין לא נעשי' אילן ואין עלי' שם אלין ואע"ג שיש שם אילן על הראשונ' מ"מ הא בטילה בה דומיא דילדה שסבבה בזקנה וה"ה דאחר א' בתשרי דג"ש אזלינן בתר הילדה ובטלה הזקינה אצל הילדה וע"ד שפי' לעיל שצד היתר דילדה מבטלת לצד איסור דזקינה. דליתא דנמצא דבהרכבה זו בתחילתה אזלינן בתר צד היתר דזקינה ומונין ג' שני ערלה לילדה משעת נטיעת הזקינה וכשכלו ג' שנים לזקינה גם להילדה כלו ג' שני ערלה בא' בתשרי שאחר ג' שנים של הזקינה ומא' בתשרי זה אע"ג דהזקינה נעשית אילן ור"ה שלה בט"ו בשבט לענין ערלה אזלת בתר שעת היתר דילדה שחין לה תורת אילן ור"ה שלה א' בתשרי לצאת מאיסור ערל' וצד היתר שלה מר"ה מבטל לצד איסור של הזקינה שתורת אילן עלה וראוי לאיסור ערלה שלה למשוך עד ר"ה לאילן שהוא ט"ו בשבט. והא ראוי למשוך בזה אסור ערלה עד ט"ו בשבט ממ"נ דאי בתר זקינה אזלת ר"ה שלו שבט דה"ל אילן ונמשך איסור ערלה שלה עד ט"ו בשבט. ואי בתר ילדה אזלת הא לא מלו לה ג' שנים משעת הרכבתה ואין כאן צד היתר ממ"נ עד ט"ו בשבט ומיהו לדברי הירושלמי שכתבתי בסמוך דנכרי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק דמונין לו משע' נטיעתו דהיינו משעת נטיעת אילן סרק מונין להרכבה דאילן מאכל ולא משעת הרכבתו השתא משכחת לה שהרכבה היא נטיעה ילדה והשלם ג' שני ערלה לנטיעת האילן סרק ואין איסור ערלה שלה ראוי למשוך עד ט"ו בשבט כיון שעדיין לא נעשית אילן. ואי משום הזקינה שכבר נעשית אילן הא מצד הזקינה אין כאן איסור ערלה כיון דלאו אילן מאכל הוא אלא סרק וכיון דאיכא מרכיב דאין פירותיו אסור עד ט"ו בשבט במרכיב בתוך אילן סרק בכה"ג דאמרן אע"ג דבמרכיב באילן מאכל בכה"ג פי' אסור עד ט"ו בשבט כיון דאיכא מרכיב דאין אסורה אלא עד ר"ה לא פסיקא לים למיתני מרכב לאיסור עד ט"ו בשבט והשתא דאתית להכי לדברי הירושלמי דבהרכבה באילן סרק מונין משעת הנטיעה אע"ג דהכא אין לתלות טעמא דאזלינן בתר צד היתר דזקינה. כיון דלא אילן מאכל הוי ולא שייכא לדין ערלה כלל ובע"כ הכי הוי דינא דבמרכיב בתוך נטיעה מונין משעת הנטיעה. ל"ש אם הנטיע' של אילן מאכל. ל"ש סרק ולא מטעמא דאזלינן אחר צד היתר של הנטיעה דא"כ אם היא אילן סרק ניזל בתר צד היתר דידה דאינו אילן מאכל והמורכב יהי' פטור מן הערלה כמו ילדה שסיבבה בזקינה אלא ודאי ל"ש גבי אילן סרק לומר דניזל בתר צד היתר דידה ואפ"ה לענין מנין מונין משעת נטיעו' הסרק. מהשתא מה שמונין במרכיב בשל מאכל משעת הנטיעה אין אנו צריכין לטעמא דצד היתר אלא כן הוא דין הרכבה מהשתא מצית לשנויי דבמרכב באילן מאכל אם הרכבה היא ילדה בכלות ג' שנים של נטיעה אזלינן בתר היתר דידה לצאת מן הערלה בא בתשרי כיון שהיא עדיין ילדה אין לה ענין לט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן והא נטיעה היא ור"ה שלה א' בתשרי ואין לומר כאן שתאסר ממ"נ דבתחילה הא דמונין משעה נטיעה להרכבה לאו משום לתא דצד התיר דנטיעה אתינן עלה אלא משום דכך דינו של הרכבה מצ"ע הוי הכי. וכיון שכן בסופו ראוי למיזל אחר צד התיר של הנטיעה הילדה דר"ה שלה תשרי ואין שייך לומר כאן צד איסור ממ"נ מן הילדה והזקנה. מיהו הא דשייר למבריך אכתי קשיא עוד י"ל דמש"ה שייר למבריך ומרכיב משו' דבעי לסיומי עליה פי' נטיעה זו איסורן עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי דבנטיעה פסיקא לי' דא"א לערלה בלא רבעי אבל במו"מ לא פסיקא לי' הא שהרי אתה מוצא בהו איסור ערלה בלא רבעי. דהא ילדה שסיבבה בילדה הנטוע לסייג ולקורו' דנוהג בה דין ערלה ולא בטילה. היינו טעמא משום דאי אימלך אקמייתא לאכילה איהו נמי חייבת בערלה מש"ה אין בה כח להפקיע דין ערלה מן המורכבת השניה מיהו אי לא אימלך אקמייתא לאכלה בתוך ג' שנים לנטיעתה עד שנה הד' דכבר יצאת מג' שני ערלה ועומדת בשנת הד' של רבעי לא מהניא מחשבה אפי' בקמיית' גופא להביאה לדין תורת רבעי דאין רבעי בלא ערלה כדאמר בירושלמי וכמ"של. כ"ש דלא מהניא מחשבתה לאחר ג' שנים להביא המורכב בתורת רבעי נמצא ילדה המורכבת בתוך ילדה הנטוע לסייג ולקורות דין ערלה נוהג בה הואיל דאי אימלך אקמיית' היא גופא חייבת אין בה כח לבטל השני' מאיסור ערלה אע"ג דלא אימלך עלה אבל איסור רבעי לא דמהשתא בטילא בה כיון דלא מהני אמלוכי לקמייתא להביאה לאיסור רבעי יש בא כח לבטל המורכב כדין ילדה שסיבבה בזקינ' דבטלה וכן מבריך משכחת לה דין ערלה בלא רבעי בכה"ג נהי דאי מפסיק הענף מאבי' אפי' מאילן