טורי אבן לז

זקן נוהג בה ערל' ורבעי דכשפסק והבריך נעשית ילדה. וכן אי מתח ענף מן הילדה והבריך אע"פ שלא פסק מאבי' ערלה ורבעי נוהג בה. מ"מ אי מתח והבריך מאילן שנטע לסייג ולקורות ועל הברכה חישב למאכל ודאי נוהג דין ערלה על המוברך. וכדתנן בפ"ק דערלה הנוטע לסייג ולקורת פטו' מן הערל' רי"א אפי' א' הפנימי למאכ' והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור והא ודאי לר"י אי אמ' כל האילן לסייג ולקורו' חוץ מענף א' דאיהו חייב בערל' אע"פ שלא פסק הענף מאבי' מה"ט דהא קמיית' גופ' בת אימלכי היא אבל רבעי אין נוהג בהברכה זו אי לא אימלך אקמיית' בתוך ג' שני' לאכילה דהא מהשתא לאו בת אמלוכי היא דהא רבעי לית' בלא ערלה וכיון דאיכא מבריך ומרכיב דאין דין רבעי נוהג בהם אע"פ שנהג בהם דין ערלה מש"ה לא נקיט בסיפא אלא ופי' נטיעה דבנטיעה פסיקא לי' דא"א לערלה בלא רבעי משא"כ במבריך ומרכיב דאיכא גווני דערלה נוהג בהן בלא רבעי. ואפשר שהתנא אתי הא גופא אגב אורחי' לאשמועינן דמשכחת לה במבריך ומרכיב לערלה בלא רבעי וכדאמר'

ר"א אומר בן כ"ד חדש ול' יום ונ"ל דההיא ל' יום דקאמר היינו ביציאת יום ל' וכניסת ל"א אבל יום ל' גופי' לית לי' לר"א מקצת יום ככולו כדמוכח ספ"ו דנדה (דף מ"ד) גבי בן כ' שלא הבי' ב' שערות הרי הוא כסריס לא חולץ ולא מייבם וקאמר ר"א שנת כ' שיצא ממנו ל' יום הרי הוא כשנת כ' לכ"ד ור"א לטעמי' דאמר ל' יום בשנה חשיב שנה. כדמוכח התם בהאי פירקא גבי קדושי ביאה דאיכא למ"ד בת ב' שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואיכא למ"ד בת שתי שנים ול' יום. ואמרינן התם הא כמ"ד יום אחד בשנה חשיב שנה הא כמ"ד ל' יום בשנה חשיב שנה ולא אמרינן מקצת יום ככולו וביום ל' סגי. וק"ל דבפ"ד דערכין (דף י"ח) (ל' יום א') [צ"ל אמרינן יום ל'] כלמטה הימנה שנת ה' ושנת כ' כלמטה מהם רא"א עד שיהי' יתירות על שנה חודש ויום אחד ובגמ' תני' רא"א נאמר כאן ומעלה ונאמר להלן מבן חודש ומעלה מה להלן מבן חודש ויום אחד ק אף כאן כן ואימא כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא א"כ גז"ש מה אהני פי' בלא גז"ש חד יומא בעי דהא ומעלה כתיב. $$ציור בספר$$ והשתא אכתי גז"ש מאי אהני כיון דאיהו גופי' סבר דעד כניסת יום ל"א נחשבה לשנה שעברה ממילא בלא גז"ש בעי שיתר על שנה חודש ויום אחד שהן אחר ל' יום דעד עכשיו נחשב אחר שנה שעברה וג"ש ל"ל הא התם גבי לוים נמי יום ל"א במשמע דחודש דקרא היינו ל' יום ומעלה דקרא היינו יום ל"א ומיני' גמרינן לערכין שיהא יותר ל' יום ויו' ל"א כלמעלה. הא בלא ג"ש לר"א יום ל' כלמטה ושל ל"א כלמעלה ובמלואים יתבאר עוד

עגל סתם ב"ש כו' נ"ל דלא דמי להדדי דעגל יש לו שיעור למעלה דיותר מבן שנה נפק מכלל עגל ובכלל בן בקר הוא אבל אין לו שיעור למטה וכשר כל שנתו מיום הז' והלאה ופר יש לו שיעור למטה דפחות מבן ג' בכלל בן בקר הוא אבל בן ג' ומבן ג' ולמעלה אין לו שיעור ובן בקר יש לו שיעור בין למטה בין למעלה דפחות מבן שנה בכלל עגל הוא ויותר מבן ב' שנים בכלל פר הוא ואין כשר לבן בקר אלא שנה שני' ללידתו לחוד לא קודם לכן ולא אח"כ: וראיתי להרמב"ם (בפ"א מה"ק) שכ' והגדולי' בבקר עד ג' שנים שלימות מיום אל יום ובצאן עד ב' שנים שלימות מיום אל יום יותר ע"ז ה"ה זקן ואין מקריבי' אותו. ולפ"ז פר בן ג' שנים למעוטי למעלה מג' שנים והשתא כל הני שיעורא דעגל ובן בקר ופר בחדא מחתא נינהו ולמעוטי למעלה קאתי ולכולן יש שיעור למעלה: אבל אני תמה ע"ז דאי פר יותר מבן ג' שנים הרי הוא זקן הא זקן פסול להקרבה אפי' בדעבד דהא בספ"ו דבכורות (דף מ') נ"ל מקרא דמן הצאן מן הכבשים מן העזים פרט לזקן ולחולה ולמזוהם: ומשמע דדעבד נמי פסולים להקרבה דומי' דממעט התם ממן הבקר מן הצאן לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד ונוגח והני פסולים בדעבד ואפי' אם עלו ירדו כדתנן בפ"ט דזבחי' (דף פ"ד). ועוד דבפ"ו דזבחים (דף נ"ט) אמרינן כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח ואח"כ נבנה פסולי' נבנה דחוי' מעיקרא נינהו. אלא עד שלא נהרס המזבח ואח"כ נהרס הא איזקן להו וכו' פירש"י ופשיטא דפסולי' דגבי מומין תני להו בבכורות החולה והזקן ש"מ דזקן דעבד נמי פסול דאי לכתחילה לחוד מאי קשיא ליה ל"ל למימר משום נראה ונדחה ת"ל משום דאזקין. מאי קו' משום דאזקין דעבד כשר אבל משום נו"נ דעבד נמי פסול כדאמר התם. אלא ודאי ש"מ דמשום דאזקין אפי' פסול וכיון שכן אם אי' דפר יותר מג"ש ה"ל זקן א"כ דעבד נמי פסול ולפ"ז הה"נ פרה יתירא על ג' שנים נמי ה"ל זקינה ואפי' דעבד נמי פסול דלענין זקנה ודאי אין לחלק בין זכר לנקיב': והא בפ"ב דע"ז (דף כ"ז) פריך למ"ד אין לוקחין קרבן מן הנכרי' משו חשש רביע מואת הבקר העל' עול' לה' ומשני הוראת שעה הית' דאלת"ה עולה נקובה מי איכא. ודחי דילמא בבמת יחיד. ואי פר ופרה לאחר ב' שנים ה"ל זקנים הא בל"ה מוכח דע"כ הוראת שעה היתה דהא מוכיח הגמ' התם דאותם פרות היו יתידות על בנות ג"ש מדכתיב ואת בניהם כלו בבית דאילו פחותה מבת ג' שני' לא ילדה כדתנן פרה וחמור בנות ג' ודאי לכהן ואי יותר ה"ל זקן א"כ דעבד נמי פסול וע"כ הא דהאי דהעלו הוראת שעה היתה דהא ה"ל זקנים אלא ש"מ פר ופרה יותר מג' שנים עדיין אינן קרוי' זקנים וכשרים להקרבה

גם מה שכתב הרמב"ם דבצאן מב' שנים שלימות מיום אל יום ה"ל זקן. ק"ל הא בהדי' אמרינן בפ"י דמנחות (דף צ') או לאיל מת"ל לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתים יכול לחלק בן נסכי בן שתים לנסכי בן ג' ת"ל או לאיל וש"מ דאיל בן ג"ש נמי כשר והא דתנן בפ"ק דפרה אלים בני שתים לאו למעוטי יותר מבן ב' אלא למעוטי פחות מכאן והה"נ לפרי' בני ג' דתנן התם לאו למעוטי יותר אלא פחות:

וה"נ משמע בפ"ו דיומא (דף ס"ה) גבי פר ושעיר של יו"הכ שאבדו והפריש אחרי' תחתיהן ימותו לר' יהודא ולא אמר יקרבו לשנה הבא דהא ס"ל לר"י התם גבי שקלים חובות של שנה זו קריבין בשנה אחרת. ומשני גזירה משום חטאת שעברה שנתה ופריך התינח שעיר פר מאי איכא למימר ומשני גזירה פר אטו שעיר ואי כדברי הרמב"ם הא אין הכשירו של פר אלא בשנת ג' לחוד דקודם לכן לא מיקרי פר ואח"כ ה"ל זקן ופסול נמצא זמן הכשירן של פר ושעי' שוין ששניהן אין הכשירן אלא שנה א' לשעי' שנה ראשונ' ללידתו ולפר שנה ג' ללידתו. $$ציור בספר$$ א"כ מאי פריך תינח שעיר פר מאי איכ' למימ' הא ההיא גזיר' דעברה שנתה גופה דגבי שעיר שייך נמי גבי פר גזיר' משום שעברה שנת הכשירו שהוא שנה ג'. אלא ודאי ש"מ דפר אפי' משנת ג' ולמעלה נמי כשר וכ"ת הא מ"מ זקן פסול ובע"כ זמן וגבול יש לו מאימתי נקרא זקן ואכתי הוה מצי למימר גזי' כזו דשעיר גבי פר נמי שמא עד שנה הבא יזקין ויפסול לק"מ הא כיון דזקן לאו בשנים תלי' בע"כ בתשש כח ובכתיש' תלי' וכדאמ' כה"ג גבי אדם בפ"ק דחולין (דף כ') דכהנים כשרים בשנים ופסולים בזקינ' דהיינו משירתית וכדמפרש ר"ח התם הא ודאי מינכרא מילתא ולא אתי למיטעי אבל בשעיר דאפי' לר' דמונה לשנה שס"ה יום דאפי' נולד אשתקד ז' ימים קודם יו"הכ דלאו מחוסר זמן הוא ביוה"כ לא ניתר עד יוה"כ דשנה הבא משנת הכשירו אלא ימים מעוטים וחיישינ' שמא יטעו בכמה ימים ויבי' עבר' שנתו ואי כדברי הרמב"ם גבי פר נמי איכא למיחש להכי ומאי קשיא ליה פר מא"ל ולא עוד אלא אהא דמשני גזי' משו' חטאת שעברו שנתו מקשה שם היא גופי' חטאת שעברו שנתו היא. ומשני הא ל"ק כדר' דאמר שנה תמימה מונה שס"ה יום כמנין ימות החמה. פר מא"ל גזי' פר אטו שעיר הדר פריך ומשום גז' ימותו ואי אין הכשירו של פר אלא שנת ג' לבד ולא יותר ה"ל לשנוי דלאו משום גזירה אתינן עלה והא דלא יבי' לשנה הבא הפר והשעיר משום דר"י לא ס"ל כר' דמונה שס"ה יום אלא כרבנן ס"ל דמונה י"ב חדש מיום אל יום א"כ לשנה הבא ודאי עברו שנת הכשר של שעיר ופר דאינו אלא שנה א'. אלא ודאי ש"מ דהכשירו של פר היא למעלה מג' שני' נמי א"כ הא דלא יבי' לשנה הבא בע"כ א"א אלא משו' אטו שעיר הוא והשתא פריך שפיר ומשו' גזי' ימותו:

מ"מ אין להקשות על דברי הרמב"ם מהא דאמר בפ"ו דתמורה (דף כ"ח) אמר ר"ל אין איסור מוקצה פי' לאסו' להקרבה לגבוה אלא לז' שנים דכתיב בפר השני ז' שני' וגבי פר שהקריב גדעון כתיב ואמר' התם ח' דברי' הותר באותו לילה בהקרבת אותו פר חוץ ולילה וזרות כו' ומוקצה ואי פר לאחר ג"ש ה"ל זקן ופסול להקרבה ה"ל ט' דברי' שהותרו הא זקן הי' יותר מבן ז' שנה כיון דהי' מוקצה כבר ועוד כיון דאין איסור אלא לז' שנים ל"ל קרא למעוטי מוקצה ת"ל דה"ל זקן ובלאו מוקצה פסול להקרבה וי"ל דמוקצה דפסול להקרבה וכן ההוא פר דגדעון בתוך ג' שנים הווי' אלא שהקצהו לז' שני' וכיון שהקצהו לז' שנים פסול להקרבה מיד

בן בקר בן שחי'. אבל יותר מכאן יצא מכלל בן בקר ובכלל פר הוי וק"ל מהא דתנן בפי"ג דמנחו' (ד' ק"ז) הרי עלי עול' יבי' כבש כו' פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פי' יבי' פר ועגל. ואמאי לא מספקא לי' בבן בקר נמי ויבי' בן בקר נמי ועוד תנן התם מן הבהמה וא"י מה פירשתי יבי' פר ועגל איל וגדי וטלה תו תנן הרי עלי תודה ושלמי' יביא כבש. פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי יבי' פר ופרה עגל ועגלה מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי יבי' פר ופרה עגל ועגלה איל ורחל גדי וגדיי' שעיר ושעירה טלה וטלי'. ואמאי לא מספק' לי' בכל הני מבן בקר שהוא בן ב' שנה דאינו לא בכלל עגל דהוי בן שנה ולא בכלל פר דהוי בן ג' שני' ומספיקא יבי' נמי בן בקר וי"ל דלמאי דפי' רש"י ותוס' דהא בן בקר בן שנה דקאמר היינו עגל בן בקר דמילואי' ולא פר בן בקר וכיון דבן בקר כזה לדורו' לא משכחת לה בקרבן חובה י"ל כי קא מסתפקא לי'. בקרבן הבא חובה לדורות אינו באה חובה לדורו' לא מספק' לי'. ובהגמ' התם ברפ"יג (דף ק"ה) גבי מנחות פרשתי ואיני יודע איזה מהן פירשתי יביא חמשתן ופריך עלה בגמ' (דף ק"ו) והא איכא לספוקה במנחת נסכים כי מ"ל באה בגלל יחיד באה בגלל ציבור לא מספקא לי' כו' באה בגלל זבח כו' שאינו טעונה לבונה כו' באה ג' לוגין כו' שאינו טעונה קמיצה לא מספקא לי'

ע"ב כל הרכבה שאינו קולטת לג"י כו'. ומשמע וודאי דל' יום דר"א וב' שבתות דר"י ור"ש שאם אינו קולטת בתוך זמן זה שוב אין קולטת והה"נ השרשה לתבואה שוה זמנו לזמן קליטה דאילן