טורי אבן לה

נטיעת ראשונה משום דכיון דמלו להא' ג' שני' ה"ל צד היתר ובתרה אזלינן. אבל היכא דהיא אסורה מחמת דבר אחר אפי' כבר מלו לה ג' שני' ויצאת מידי ערלה לגמרי קודם הרכבת הב' מונין לה ג' שני' לעצמה משעת הרכבה דהא אין כאן צד היתר ואדרבה אי אזלת בתר א' איסורה איסור עולם אלא צד היתר של הב' גורמת להתיר ולהפקיע האיסור הא'. וה"מ לאחר שעברו ג' שני' משעת הרכבה אבל בתוך ג' שני' אע"פ שעבר ג"ש לראשונה א"א לך למיזל בתר הא' כיון שהיא נמי אסורה מחמת ד"א ובע"כ בתר דידה אזלת הא מצד עצמה בתוך ג"ש להרכבתה איסור ערלה נוהג בה ואין כאן צד היתר כלל

שוב ראיתי בירושלמי בפ"ק דערל' תני נכרי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין רשאי לעשות כן פי' משום כלאי אילן חייב בערלה מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו ריש לקיש [אמר] ובלבד דברי' שהן באים במחשבה פי' סתמן אינו ראויין לאכילה אא"כ חישב אליהן לאכילה כגון חרובי צלמונה וחרובי גידודי אבל ערבה פי' דעץ בעלמא הוא ולא מהני בה מחשבה להביאה לידי אוכל ה"ל כנוטע ההרכבה בארץ. פי' ומונין לה ג"ש ערלה משעת הרכבה ר' יוחנן אמר אפי' בערבה ופרי' עלה מההיא דמרכיב ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה דש"מ דמונין לו משעת הרכבה ולא משעת נטיעת האילן. על דעתי' דר"ל פתר לה בערבה על דעתי' דר"י קשיא תני ר' יהושוע אוני' לית כאן מרכיב פי' סמי' מברייתא מרכיב. והשתא גמ' דידן דלא מסמי מרכיב בע"כ כר"ל ס"ל ומוקי לה במרכיב בערבה דמונין לה משעת הרכבה ואל תתמה אגמ' דידן הא קי"ל כר"י לגבי ר"ל דכה"ג מצינו גבי הקלין שבדמאי דפ"ק דדמאי דר' יוחנן א' בירוש' דדמאי לאו דווקא ה"ה לודאי. ור"ל א' דמאי דווקא וסוגיא דגמ' דידן בפ"ו דברכות (דף מ) דקאמ' דמאי הוא דלא בעי עישורי כר"ל אזלא. אע"ג דמסיים עלה בירוש' א"ר אבא מרי אפי' כר"ל לית כאן מרכיב לשעבר הא לכתחילה לא. פי' דא"א לאוקמי במרכיב בערבה דה"ל כלאי אילן של מאכל בשל סרק ומשמע לי' דהמרכיב דקתני לכתחילה משמע י"ל דגמ' דידן לא חייש לה דשפיר י"ל דהמרכיב דעבד משמע וכ"ת אי במרכיב אילן מאכל באילן סרק מיירי איך תנא ומותר לקיימן בשביעית ופחות מל' יום אסור לקיימן הא לעולם אסור לקיים משום מקיים כלאים כדתנן רפ"ט דכלאים כלאי זרעי' אסור לזרוע ולקיים וה"ה לכלאי אילן דמחד קרא נ"ל לכלאי אילן וזרעי' בסוף פ"ק דקדושין (דף ל"א). לק"מ דהא רפ"ק דמ"ק תניא המקיים כלאי' לוקה לר"ע וחכמי' פוטרין. והשתא י"ל ברייתא דהכא רבנן היא ומתני' דרפ"ט דכלאים ר"ע היא ולפי"ז א"ל דר' אבא מרי דא' אפי' לר"ל לית כאן מרכיב לשעבר כו'. משום דס"ל כר"י דא' בירוש' פ"ח דכלאים דמתני' דאסור לקיים כלאים ד"ה היא דהכל מודין באיסור שהוא אסור פי' אפי' לרבנן בשלא קיים ע"י מעשה. פי' ופליגי לר"ע לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולרבנן אין לוקין אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה פי' אפי' לרבנן. כהדא דתני המחפה בכלאי' לוקה אבל לגמ' דידן ס"ל כמ"ד התם בירוש' דלרבנן אפי איסורא גרידא ליתא במקיים כלאים וכבר הוכחתי בחידושי למס' מכות פ"ג (דף כ"ב) דהכי ס"ל לגמ' דידן. [עיין בט"א על מגילה דף י"ג ד"ה ועל הכלאים]

פחות מל' יום לא עלתה לו שנה פרש"י עד תשרי הבא ולכאורה הי' נ"ל לפ' לא ע"ל שנה עד כלות שנה מיום הנטיעה מיום אל בשרה נטע בשני באלול לר"א דס"ל ליום בשנה חשיב שנה ולא פחו' בב' באלול לשנה הבאה כלתה לו שנה ומעתה מונין לו שנה שני' ולא גמרינן מ"ש דשנה שנה דמתשרי מנינן אלא להקל על הנטיעה בנטע ל' יום קודם תשרי חשוב לשנה שלימה אע"ג דלמנין דידי' הוא הרבה עד לסוף שנתו אבל בכלה שנתו מיו' אל יום א"צ להמתין עד כלות גם שנה למנין עולם דלהוסיף על שנתו אין לנו: וכ"ת א"כ מאי פסקא הא דתנן בא' בתשרי ר"ה לנטיעה הא בכלה שנתו למנין דידי' פחות מל' יום לאחד בתשרי אין ר"ה שלו תשרי. י"ל מתני' ר"מ היא דס"ל יום א' בשנה ח"ש ויום ל' עולה לכאן ולכאן כדמסיק לקמן ולדידי' מלתא פסיקתא היא לא' בתשרי ר"ה לנטיעה דאפי' השריש בער"ה כלתה שנה בא' בתשרי א"נ אפ"ת ר"א היא והאי דא' בתשרי ר"ה לנטיעה דקאמ' היינו ברוב נטיעות דכל השנה חוץ מנוטע פחות מל' יום לתשרי דאינן אלא מעוטי דמעוטי. מיהו פרש"י יש להסב כדפי' והא דפי' לא ע"ל שנה עד תשרי הבא. לאו למאי דס"ד דברייתא זו אתיא כר"א דבעי ל' יום לחשיבת שנה. אלא לפי המסקנא דמוקי לה כר"מ דביום א' סגי והני ל' לקליטה ויום ל' עולה לכאן ולכאן פי' כן

מיהו הרמב"ם (בפ"ט מהל' מ"ש) כתב בפחו' מל' יו' לקליטה אין עולה לו למנין שנה עד א' בתשרי וכ"פ שאר פוסקים. וזה תימא מנין לנו להוסיף על מנין שנתו. ונ"ל ראי' לדבריהם מדאמר לקמן ושניהם מקרא א' דדשו ויהי בא' ושש מאו' בראשון בא לחרש ר"מ סבר מדאכתי יום א' הוא דעייל בשנה וקא ק"ל שנה ש"מ יום א' בשנ' ח"ש. והרי האי בא' ושש מאו' שנה חשיב קרא לחיי נח ומשום דר"ה למנין שני הדורות היא תשרי וכמ"ש שם והא ר"מ ס"ל מקצת היום ככולו והשתא מנ"ל מכאן דיום א' ח"ש דילמא ל' יום בעי והא דחשיב בא' לחדש א' ושש מאות דילמא נולד נח כ"ט יום קודם ר"ה דמונין שני' שלו מיו' ליום וכלו לו שש מאו' שנה כ"ט יום קוד' ר"ה ובא' לחדש הא' הוי יום שלשים וכיון דמקצת היום ככולו ה"ל ל' יום מש"ה קרי לי' שנה וכן לר"י דאמר בניסן נברא העולם והאי בראשון דקרא הוא ניסן דממנו מונין שני הדורו'. דילמא נולד נח כ"ט יום קודם א' בניסן. אלא ודאי ש"מ שכל היכא דמנינן למנין עולם בפחות מל' יום למ"ד ל' יום חשיב שנה לא כלתה לו שנה עדיין במיום אל יום עד ר"ה שלו. ומהשתא בע"כ בראשון בא' לחדש יום א' הוא דעייל וקרי לי' שנה וש"מ יום א' בשנה ח"ש וכ"כ ריש פרקין גבי קסבר ניסן ר"ה למלכים כו' עוד ראיי' לזה ע"ש אבל ק"ל ע"ז מהא דרפ"ד דבכורות (דף כ"ז) דיליף התם הא דבכור נאכל בתוך שנה דלמנין דידי' מנינן ולא למנין עולם מדכתיב לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה איזה שנה שנכנס' בחברתה הוי אומר זה שנה שלו. פי' של בכור. שכשאתה מונה לשנה דידי' נכנסת בתוך שנה שני' למנין עולם. והשתא אם אי' דבפחות מל' יום לא עלתה לו שנה עד תשרי כל היכא דמונין למנין עולם אפ"ת למנין עולם מנינן לבכור משכחת לה שנה נכנסת בחברת' להיפך בנולד פחות מל' יום לפני ר"ה. שכשאתה מונה לשנה דמנין עולם שהוא עד תשרי הבה נכנסת בתוך שנה שני' למנין דידי' שכבר כלה קודם תשרי וכ"ת כיון דלא משכחת לה דשנת עולם נכנסת בתוך שנה שני' דידי' אא"כ נולד פחות מל' יום של מ"ע לא קרינן בי' שנה נכנסת בחברתה דהא פחות מל' יום בשנה לא ח"ש וקרא אומ' שנה בשנה איברא משכחת לה כגון שנולד אשתקד בר"ח אלול והי' אלול חסר ולא עלתה לו שנה בא' בתשרי למ"ע כיון דהוי פחות מל' יום עד א' בתשרי ולשנה הבא עיברו לאלול נמצא שנה דידי' כלה ער"ח אלול ולמנין עולם לא כלה עד לאחר ל' יום שהוא א' בתשרי נמצא שנה נכנסת בחברתה דהא איכא ל' יום משנה דידי' לשנה דמ"ע. וכ"ש לרבי דס"ל לעיל (דף ח) דשנה תמימה מונין שס"ה יום כמנין ימות החמה בין בשנה פשוטה בין במעוברת דמ"ל שנה נכנסת בחברת' הרבה אפ"ת דל"מע מנינן בנולד פחות מל' יום קודם א' בתשרי ולשנה הבאה היתה מעוברת דלשנה דידי' כלה קודם ר"ח אלול ולמ"ע אינו כלה עד תשרי. מיהו זה יש לדחות דמאן דיליף דלשנה דידי' מנינן משנה בשנה ס"ל כר"מ דיום א' בשנה חשיב שנה ולדידי' למ"ל שנה נכנסת בחברתה אי מנינן למ"ע אבל ר"א יליף הא דלשנה דידי' מנינן מכבש בן שנתו שנה דידי' ולא של מ"ע כדיליף דבי' רב התם

אלא שאכתי ק"ל מהא דאמ' בסוף פ"ו דנדה (דף מז) ובסוף פ"ד דערכין (דף יח) שש שנים שבעבד עברי מעת לעת פי' בתר שנים דידי' אזלינן ולח בתר מ"ע ונ"ל מדכתיב שש יעבד ובשביעית זמנין דבשביעית נמי עבד פי' היא ז' למ"ע ולמנין דידי' אכתי בששית קאי ואי כל היכא דאזלת בתר מ"ע אי כלה מנין דידי' קוד' מ"ע פחות מל' יום א"מ שנה עד א' בתשרי מנלן דלמנין דידי' דילמא למ"ע ומ"מ מ"ל דבשביעי' נמי יעבד בנמכר פחות מל' יום קודם א' בתשרי וכשעובד בסוף שש עד תשרי ה"ל שביעית למנין דידי' מאותו היום שכלה ש"ש מעת לעת מיום מכירתו עד תשרי ואע"ג דפחות מל' יום לא קרי שנה הא הכא לא כתיב ובשנה השביעית דתבעי חשיבת שנה אלא ובשביעית לחוד כתיב וא"ל מאי שביעית אתחלתא דשביעית כדאמ' לקמן גבי א' ושש מאות שנה אדר"א. וכ"ש אליבא דרבי דס"ל שנה תמימה בין בפשוטה בין במעוברת מונה שס"ה יום אפ"ת למ"ע מנינן אפ"ה מ"ל דבז' נמי יעבד הרבה אם היו כמה שני' מעוברים בתוך שש שנים הללו דכלו שש למנין דידי' בשס"ה ימים לשנה הרבה קודם א' בתשרי דז' של מ"ע. אע"כ כל היכא דאזלינן אחר מ"ע אי קודם שנה דידי' למ"ע א"צ להמתין עד כלות מ"ע מהשתא אי בתר מ"ע אזלי' למ"ל דבשביעית למנין דידי' עבד משום של מ"ע ומדכתיב דבז' יעבד ש"מ דלמנין דידי' מנינן. וי"ל כיון דשכיח טפי הא דבשביעית נמי יעבד כי אזלת בתר מנין דידי' מלמ"ע דלמנין דידי' משכחת לה מכי נמכר בתר א' בתשרי מיד למחרתו וכן כל השנה. אבל אי אזלת למ"ע למ"ל הא דבז' יעבד אלא בנמכר פחות מל' יום קודם תשרי ולא בנמכר ל' יום קודם וכ"ש יותר ואפי' לר' למ"ל אלא במיעוט נקטינן הא דבז' יעבד למנין דידי' דשכיח יותר וכה"ג פי התוס' התם גבי הא דיליף לב' שנים שבשדה אחוזה דלמנין דידי' מנינן מדכתיב במספר שני תבוא' ימכר לך פעמים שאדם אוכל ג' תבוא' בב' שנים והקשו התוס' שאפי' מונין למ"ע נמצא ג' תבוא' בב' שנים כגון שמכר לו בב' בתשרי שדה מלאה פירו' שכשיבא תשרי של שנים הבאים קצר כבר פירותיו מכ"ט באלול. ותי' דשכיח טפי ג' תבוא' בב' שנים שאנו מונין מעת לעת יותר משאנו מונין לבריא' העולם וה"נ דכוותי'. והשתא דאתית להכי הא דרשא דשנה בשנה כר"א נמי אתיא ואע"ג דאם אתה מונה לבכור למ"ע מ"ל שנה נכנסת לחברתה בנולד פחות מל' יו' לפני ר"ה ולר' בשנה מעוברת אפ"ה כיון שאין אתה מונה לשנה דידי' שכיח טפי להא דשנה נכנסת בחברתה נקטינן לה בדשכיח טפי

מ"מ אכתי ק"ל לפי' המפ' דאמ' בפ"ג דזבחי' (דף כה) ובפ"ז דבכורו' (דף לט) שה תמים בן שנה יהיה שיהיו כל הוויותיו תמים ובן