טורי אבן לד

מו"מ לא. ופרש"י הא מני פרט למו"מ לאו סתמא היא אלא סיומא דמילתא דראב"י היא ואפי' הרכבת היתר לא הדר עלי' זה הוא סוגי' הגמ' התם. ומהכא דייק הרמב"ן כמו דהתם נטע דווקא לראב"י ה"ה לגבי ערלה דווקא ואין ערלה נוהג במו"מ. ויש לי למידק עלה טובא אס"ד דלראב"י מסברא נ"ל דאין במבריך ומרכיב בכלל נטע ומש"ה פטורין לדידי' מן הערלה. א"כ האיך מוקי (ר"ז) [צ"ל ר' דימי] להא דתני' לא חילל ולא חיללו פרט למו"מ. קרא דלא חיללו ל"ל למעטינהו הא גבי ערלה דליכא קרא למעטינהו אפ"ה ממעט להו מסברא דאינן בכלל נטע ועוד כיון דאין נוהג איסור ערלה ממילא אין חוזרין עליהם ול"צ קרא להכי דחזרה באיסור ערלה תלי' וכמ"ש לעיל ועוד ק"ל (ר"ז) [צ"ל רב דימי] דאמר דהאי לא חילל ולא חיללו דממעט מו"מ אתי כראב"י דאמר כרם כמשמעו וה"נ נטע כמשמעו ואיך אתי' כוותי' הא האי תנא אינו ממעט מו"מ אלא מיתורא דקרא דלא חיללו הא לא"ה ה"א נטע ל"ד אלא ה"ה למו"מ והיינו אדרבה דלא כראב"י דאמר כרם כמשמעו מסברא וא"צ ריבוי דקרא לזה $$ציור בספר$$ הילכך נ"ל לפרש דהא וודאי אע"ג דכתיב נטע כרם לאו דווקא אלא אפי' שאר אילני מאכל נמי ככרם דמי בלא ריבוי' דקרא. ואע"ג דגבי בנה בית נמי אמר התם אין לי אלא בית מנין לרבו' בית התבן כו' ת"ל אשר בנה. מ"מ ש"ה דאי לא רבי קרא ה"א בית דווקא דחשיב דעיקר דירתו של אדם הוא בבית דווקא אבל שאר בנייני' אינן אלא להצניע חפיצו ולא דירת עצמו ומש"ה גבי מזוזה בית התבן וחביריו פטורים מן המזוזה משום דל"ד לבית כדא' בפ"ק דיומא [דף יא] ומש"ה ראב"י דלא משמע לי' ריבוי מאשר בנה אמר התם בית כמשמעו אבל הני לא דמו לבית דחשיב טפי אבל גבי נטע כר' לאו דווק' ה"ה לשאר אילני מאכל דמ"ש הני מכרם וכן נטע לאו דווק' דה"ה למברי' ומרכיב דמ"ש הא מהא וכדאמ' גבי ערלה בשמעתין דמו"מ חייבין בערלה כנטע בלא יתורא דקרא ובהא כ"ע מודי': והא דא' ראב"י כרם דווקא גבי מערכי מלחמה ולת"ק אי לא ריבוי דאשר נטע ה"א כרם דווקא. נ"ל דה"ט משום דהתם כתיב אשר נטע כרם ולא חיללו וברי' פ"ה דברכו' (דף לה) איכא מ"ד נטע רבעי כלומר דרבעי נוהג בכל אילני מאכל כמו ערלה ואיכא מ"ד כרם רבעי דווקא ולא שאר אילני מאכל והנה למ"ד נטע רבעי וכל אילנו' שווים לענין רבעי כמו לענין ערלה כ"ע לא פליגי דלענין חזרה ממערכי מלחמ' נטע כרם לאו דווקא ה"ה לשאר אילנות אלא ת"ק וראב"י ס"ל כמ"ד כרם רבעי דווקא וכיון דכל אילנו' א"צ חילול וקרא אחילל קפיד מש"ה אמר ראב"י כרם דווקא דבר חילל הוא ולא שאר אילנו' דלאו בני חילל הן. וה"נ ה"ט דת"ק דנ"ל מקרא לשאר אילנו' הא לא"ה ה"א כרם דווקא מה"ט דאמרן והשתא א"ש הא דרב דימי דתלה להא דלא חילל ולא חיללו דממעט מבריך ומרכיב בדראב"י דאמ' כרם כמשמעו דהא דמרכיב אי אתה מוצא שיהא חוזר בשביל המורכב אלא ילדה בילדה שנטע לסייג ולקורו' דאלו ילדה בזקינה הא בטלה

ואי ילדה בילדה שנטע למאכל ת"ל שחוזר משים ילדה ראשונה והיינו טעמ' דלא בטלה המורכב לגבי ילדה ראשו' שנטע לסייג ולקורו'. משום דאי מימלך על הראשונה למאכל היא גופה חייבת בערלה משום הכי אין בה כח לבטל את המורכב והא אמלוכי לא מהני לחיי' הראשונה בערלה אלא אי אימלך בתו' ג"ש לנטיעתה דקיימה בתוך שני ערלה אבל אי לא אימלך למאכל עד שנה הרביעית אין דין רבעי נוהג בה דכל שלא נהג בו ערלה כלל אין לו רבעי כדאמ' בירוש' פ"ק דמס' ערלה וכן פסקו הפוסקים ולפ"ז המורכב בתוך אילן שנטע לסייג ולקרות אי לא אימלך על הראשונה למאכל בתוך ג"ש לנטיעתו אע"פ שנמלך בשנת ד' אין דין רבעי על המורכב כיון דהראשונה גופה לא מהני לה אמלוכי מעתה להביא' לדין רבעי כ"ש להמורכב בהן ולא משכח' לה שינהג רבעי בהמורכב אלא א"כ אימלך על הראשונה בתוך ג"ש לנטיעתה דהואיל ונחית לה איסור ערלה ויש לה ולמורכב דין רבעי וכיון שכן הא וודאי לת"ק א"א למעט מולא חיללו למורכב כהאי גוונא דהשתא שאר אילני מאכל דלמ"ל דין רבעי לגמרי לעולם אפי' לת"ק מדאיצטרך לת"ק לרבות אותן מאשר נטע ולא גמר להא במה מצינו מכרם כמו שמצינו לגבי ערלה לכ"ע וכדפי'. אפ"ה חוזר עליו. כ"ש מרכיב כרם בכרם הנטוע לסייג שאפש' לבוא לתורו' רבעי ע"י המלכה דחוזר עליו הילכ' סיפ' דממעט למרכיב מולא חיללו דלא כת"ק אבל לראב"י ניחא כיון דס"ל כרם דווקא משום דכיון דקרא אחילל קפיד כרם דווקא דבעי חילל אבל אינך לא אפשר לומר דכרם המורכב בכרם הנטועה לסייג ולקורות אינו חוזר עליו. ולא דמי לנטע כרם דקרא דהתם וודאי יבא לידי לא חיללו דרבעי אבל הכא אפש' שלא יבא לידי חילל דרבעי דשמא לא מימלך על הראשונה למאכל בתוך ג"ש ואף אם ימלך בשנה הד' לא נחית לה תורת חילל רבעי וי"ל דבתר השתא אזלינן ואכתי לא אימלך ומ"מ אי לאו קרא יתירה דלא חיללו ה"א הואיל ואפשר לבא לידי חילל רבעי ע"י המלכה דינו כנוטע קמ"ל קרא דבתר השתא אזלינן ואכתי לא אימלך על הראשונה ומיהו אי אימלך בלא"ה ת"ל דחוזר משום ראשונה:

וה"נ יש לפרש האי מבריך דממעט תנא מלא חיללו דלאו בכל מבריך מיירי אלא במבריך דומיא דמרכיב כגון שנטע אילן לסייג ולקורות והבריך ענף ממנו בארץ למאכל ולא הפסיק הענף מאבי' ואע"ג דגוף האילן פטור מן הערלה אין הענף בטל לגבה מטעם דאי אימלך כדא' גבי מרכיב מיהו כיון דאכתי לא אימלך עלה קמ"ל קרא דבתר השתא אזלינן ואכתי לא אימלך אאבי' מש"ה אין חוזר אהברכה:

ואל תקשה לך למאי דפי' דבמבריך כה"ג איירי האיך תנא פרט למבריך סתם האיכא מבריך בנפסק הענף מאבי' דחוזר עליו לק"מ דהא אע"ג דתני סתמא פרט למו"מ אפ"ה מוקי לה ר"ח דמיירי בהרכבה והברכה דאיסור דווקא וכן האי דת"כ גבי ערלה דממעט מן מנטעתם מו"מ מוקי לה רבוותא דלאו בכל גוונא מיירי אלא בשלא נפסק מאבי' דווקא. ואדרבה לדידי א"ש טפי דנקט מבריך דומיא דמרכיב דע"כ מיירי בנטע לראשונה לסייג וכמ"ש:

וכ"ת אי ס"ד לומר דאהברכה והרכבה דכה"ג חוזרין מה"ט דאפשר לבא לידי חילל ע"י המלכה של ראשונה א"כ מאי איריא הברכה והרכבה ה"ל למעט נטע גופה כזה בנטע לסייג ולקורו' וס"ד דחוזר עליה הואיל ואפשר לה לבא לידי חיוב ע"י המלכה קמ"ל קרא דלא מה"ט דבתר השתא אזלינן לא קשה מידי דוודאי נטע גופה לא ס"ד שחוזר עליה מה"ט דאי אימלך דאפי' אי אימלך ותבא לידי חיוב חילל אין חוזר עלי' דהא טעמא דחזרה מפ' קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו פי' וה"ל עגמת נפש טפי שטרח ועמל בה ולא נהנה ממנה כלל שהרי משעת הנטיעה עד דחילל הפירו' אסורי' בהנאה אבל בנטע לסייג ולקורו' הא נהנה כבר קודם המלכה ואין כאן עגמת נפש ואפי' אי מימלך עלה ובת חילל היא אפ"ה אינו חוזר הואיל ונהנה כבר מעמלו אין כאן עגמת נפש דמה לי נהנה ממנה לבתר חילל ומה לי סמוך לנטיעתו סוף סוף הא נהנה מעמלו ויגעו. אבל במו"מ באילן שנטע לסייג ולקורו' דמשעת הרכבה אסור משום ערלה סד"א הואיל ולא נהנה מהן וגם אפשר שיבאו לידי חילל ע"י המלכה חוזר עליו קמ"ל דבתר השתא אזלינן ואכתי לא אימלך ולאו בת חילל היא ומיהו אי אימלך על מו"מ כזו בתוך ג' שני ערלה ודאי חוזר עליו כיון דלא נהנה מהן מעולם וסופו ודאי יבא לידי חילל ה"ל כנטע

ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ק"ל מה ענין ל' יו' לפני ר"ה גבי מרכיב הא ודאי אין מונין ג' שני ערלה למרכיב משעת הרכבה אלא משעת נטיעת האילן הראשון שמורכב בו מונין. וכשמלו לו ג' שנים פקע איסור ערלה גם מן המורכב מעתה דה"ל כילדה שסבבה בזקינה דבטלה ולא תימא דווקא היכא דבשעת נטיעת הילדה ה"ל אידך זקינה הוא דבטלה הואיל ולא חל עלי' איסור ערלה מעולם: אבל היכא דבשעת סיבובה ובשעת הרכבה עדיין לא מלו לאידך ג' שנים ולא יצאת מידי ערלה הואיל וחל על הב' שם איסור ערלה לא פקע איסורא מינה אף לאחר שמלו ג' שני' לנטיעת ראשונה ומונין לה לעצמה ג' שנים משעת הרכבה דהא ליתא דהא פריך שם האי הרכבת התיר ה"ד אלימא ילדה בילדה ת"ל דבעי מהדר משום ילדה א' כו' ומאי קושיא דילמא מיירי במלו שני ערלה ורבעי לראשונה ולא לשני'. אע"כ אי מלו לא' גם הב' מותרת דהשתא דין ילדה שסבבה בזקינה עלה דבטלה. ואפי' למאי דמוקי התם בנטע לראשונ' לסייג ולקורו' דאין הב' בטילה בה משום דאי אימלך עלה גופה בת מהדר לדין ערלה היא. ל"ל דהני ל' יום לפני ר"ה דהרכבה מיירי בנטע לא' לסייג דמונין לה משעת הרכבה דהא ליהא דק"ו השתא בהרכי' באילן מאכל דבת איסור ערלה היא עכשיו אפ"ה מונין לה משעת נטיעתה כ"ש מרכי' באילן הנטוע לסייג ולקורות דעכשיו אין איסור ערלה נוהג בה אלא משום דבת מימלך היא דלא בטלה בה. כ"ש דמונין לה משעת נטיעתה: ועוד דהאי דנטע לסייג ולקורות אפי' אי מימלך למאכל אין מונין לה גופה משעת המלכה (לא) [צ"ל אלא] משעת הנטיעה כ"ש המורכב בה בעוד שעדיין לא אימלך על של סייג למאכל דמונין לב' משעת נטיעת הראשונה ואכתי (יום) [צ"ל ל' יום] לפני ר"ה מאי עבידת' גבי הרכבה: וי"ל דנ"מ בהני ל' יו' דהרכבה כגון אם הרכיבה באילן של איסור כגון של אשירה דהא טעמא דילדה שסבב' בזקינה דבטלה היינו משום דאיכא צד היתר בזקינה אזלינן בתרה וה"ט נמי בילדה בילדה כשמלו שני ערלה להא' הותרה נמי הב' אע"ג שלא מלו לה עדיין דהשתא נמי איכא צד היתר וה"ט ל"ל אלא אי הראשונה היא בת היתר גמור אבל אם היא אסורה אפי' מחמת דבר אחר כגון שהיא אשירה א"א לך להפקיע דין ערלה מהב' דהא אין כאן צד היתר וממ"נ בין אזלת בתר הרכבה בין בתר קמייתא שניהם של איסור דהא אפי' הב' בתוך שני ערלה אלא שלאח"כ הב' יש בה כח לבטל האיסור של הא' כיון דהיא בת היתר עכשיו דמה לי הא' בת היתר דצד היתר שבה מבטל להאיסו' של הב'. ומה לי אם הב' של הרכבה בת היתר ה"נ צד היתר שבה אלים לבטל האיסור של הא' וכדפי' לעיל. וכיון שכן ע"כ צריך אתה למנות ג' שני ערלה לב' משעת הרכבתה ולא משעת נטיעת הא' ואין יוצאת מידי ערלה עד מלו לה ג' שני' משעת הרכבתה דלא דמי לשאר אילנות דמונין לב' משעת