טורי אבן לג

סביב בעול ובחטא' ה"ל ב' כתובי' הב"כ וא"מ ולמ"ד מלמדין הוי אשם שלש' וג' ודאי א"מ אלמ' אין מלמדין אפי' בגז"ש אותו הדבר הנכתב בשניה' כדפי' רש"י התם. ואפי' למאי דפירשו התו' ספ"ה דפסחי' (דף סד) דב' כתובים הב"כ מלמדין בגז"ש דע"כ אשם וחטא' דכתי' בהו סביב דאמ' התם דהוי ב' וג' כתובי' ילפי' בגז"ש מעול' או עול' ילפא מנייהו והשתא א"ש הא דמסיק ה"ל ב' כתוב' הב"כ דלמעוטי דלא נילף בגז"ש (את) [צ"ל אתי] דדומיא דידהו דכתי' בהו סביב קממעט דאית בהו גז"ש כדפי': א"כ ה"נ שנ' דע"ע וקדשי' ובתי ערי החומה ושדה אחוזה הוי אפשר למילף חד מחברי' בגז"ש דלמנין דידי' מנינן ה"ל ב' וג' כתובים הב"כ למעוטי דלא נילף בגז"ש דומיא דידהו דכתיב בהו שנה קממעט דאית בהו גז"ש

כתיב ש"ש ערלים וכתב ובשנה הד'. משמע מדמיית' נמי לקרא דבשנה הרביעית דמיירי מרבעי משמע דרצה ללמוד מגז"ש זו דלענין רבעי נמי אזלינן בתר שנה דמנין עולם לא בתר שנה דידי' דהוי מיום אל יום דהאי א' בתשרי לנטיעה דתנינן רבעי נמי בכלל: דאי ערלה בלחוד הל"ל ר"ה לערלה וק"ל הא תניא בסמוך ופי' נטיעה זו אסורה עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי וכיון דערלה נמשך לעולם עד ט"ו בשבט ומט"ו ואילך עד ט"ו בשבט דשנה הבא איסור דבעי נוהג הרי לעולם אין א' בתשרי ר"ה לרבעי לא בתחילתו ולא בסופו דלעולם תחילתו וסופו של רבעי ט"ו בשבט הוי הניחא למאי דאפר' בסמוך דהא דפי' נטיעה זו אסירה לערלה ולרבעי היינו דוקא בנוטע ל' יום או יותר קודם א' בתשרי אבל בנוטע פחות מל' יום מונין לו שנה מיום אל יום לנטיעתו ולפי"ז בנוטע כ"ט יום א' פחות קוד' אח' בתשרי מיד אחר ג' שנים מיום אל יום לנטיעתו יצא מידי ערלה ומתחיל רבעי ונהי דשנת רבעי נמי נמשך שנה שלימה מיום אל יום כיון דג"ש ערלה נמשך עד פחות מל' יום לפני א' בתשרי א"א לחשוב אותן הימים שעד א' בתשרי לשנת רבעי כדי שיצא מידי רבעי בא' בתשרי כיון דה"ל פחות מל' יום לא עלתה לו שנה עד מיום אל יום וכלה שנת רבעי בחודש אלול ואין ר"ה שלו בא' בתשרי לא בתחילתו ולא בסופו. מ"מ משכחת לה בנטע בר"ח אלול ושנת הנטע הי' אלול חסר ואין מונין לו שנה בא' בתשרי דה"ל פחות מל' יום. ומונין לו שנה מיום אל יום לנטיעתו. דהיינו מר"ח אלול לר"ח אלול. ובר"ח אלול דכלו ג"ש ערלה והתחיל איסור רבעי עיברו לאותו אלול ועשו ל' יום ועלו אותן ל' ליום לשנה שלימה של שנא רבעי דה"ל ל' יום שנה רבעי דחשיב שנה אלא שצריך להמתין עד ט"ו בשבט לצאת מידי רבעי הואיל והיקלתה בתחילתה לחשוב יום לשנה אבל למאן דמפ' בנוטע פחות מל' לפני א' בתשרי אין אותן הימים עולים לו מן המנין ומונה ג"ש ערלה מיום אל יום מתשרי ומתשרי הד' עד תשרי ה' מיום אל יום לרבעי. השתא שנה יתירא דבשנה הרביעית ל"ל הא ממילא בלא ריבוי דקרא ידעינן דשנה מנינן מיום אל יום וכ"ש למאן דמפ' דאפי' בנטיעה שלא הקלתה עלי' כלל בתחילתה אפ"ה אינו יוצא מידי ערלה עד ט"ו בשבט דשנת ד' ומאותו היום מתחיל שנת רבעי מיום אל יום עד ט"ו בשבט דשנת ה'. א"כ לעולם לא משכחת לה א' בתשרי ר"ה לרבעי לא בתחילתו ולא בסופו ואינו לעולם אלא מט"ו בשבט לט"ו בשבט: וי"ל דאפי' להאי פי' צרי' למיתי מקרא דלרבעי ר"ה תשרי דהא מתני' רבי היא כדאמ' (ר"ז) [צ"ל רב יוסף] לעיל (דף ז) ורבי הא ס"ל שנה תמימה מונה שס"ה יום אפי' בשנה פשוטה וה"א דלשנת רבעי נמי מונין לו שס"ה יום ונמשך כמה ימים אחר כלות שנתו דמיום אל יום עד תשלום שס"ה יום קמ"ל דר"ה לרבעי הוא א' בתשרי. מיהו עדיין למאן דמפרש דפירות נטיעה לעולם אסורה עד ט"ו בשבט אפי' בנטיעה שלא היקלת עליה בתחילתה בין לערלה בין לרבעי לעולה לא משכחת לה שיהא אחד בתשרי ר"ה לרבעי לא בתחילתה ולא בסופה ועדיין הקושיא במקומה עומדת

אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב הקשו קמאי דבת"כ תניא ונטעתם פרט למבריך ומרכיב. ותיר' התוס' התם בשלא נפסק' מאבי' ובאילן זקן והכא בשנפסק' מאביה כדמוכח בפ"ק דערלה ומ"מ אכתי מרכיב אמרכיב קשיא. ואפ"ת דהכא מיירי בשנפסק מאבי' אמאי חיי' בערלה הא אר"י בפ"ח דסוטה (דף מג) ילדה שסיבכה בזקינה לה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה וצ"ל דמיירי בילדה שסיבכה בילדה. אבל ל"ל דמיירי אפי' בזקינה ובדלא נפסקה מאבי' אלא שסיבכה בילדה:

דהא ודאי אין בה דין ערלה דמ"ש ילדה שסיבבה בזקינה דבטלה משום דיש לה צד היתר זקינה בילדה נמי הא אית לה צד היתר. והא דאר"י ילדה דסיבבה בזקינה ולא קאמר איפכא זקינה שסיבבה בילדה דבטלה משום דילדה בזקינה פסיקא לי' דבטלה לעולם אבל זקינה בילדה לפ"ל דזימנין דאינה בטלה וה"ד בנפסקה מאבי' דנעשית ילדה. ול"ל דה"ט דלא נקט איפכא:

משום דהתוס' במנחות (דף סט) פי' ע"פ הירושלמי דמיירי בשנטע אילן בפ"ע כדרך הנוטעים ונטעה אצל הזקינה וסיכך ענפיו בענפי הזקינה דאם קודם קליטת שרשיו בארץ נתאחז זה בזה בטלה הילדה בזקינה והא ל"ש בזקינה שסיבבה בילדה שכבר נקלטו שרשיו הא הוה מצי למימר זקינה שסיבבה בילדה וקודם קליטת שרשי הילדה נתאחז זה בזה א"ו טעם א' עיקר. וההיא דת"כ מיירי בסיבבה בזקינה ואפי' היא ילדה ומסיימי' התוס' וצריך לדקדק אי הוי שייך לשנויי הכי בפ"ט דסוטה לגבי חוזר מערכי מלחמה משום מבריך ומשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר ואני או' מה מקום לדקדק בזה דהא הכי אמ' התם לא חי ולא חיללו פי' מדה"ל למכתב לא חילל וכתב לא חיללו מיעוטא משמע לזה ולא לאחר פרט למבריך ומרכיב ופריך והא תנן אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ומשני עליה כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור והא ודאי לא הוי מצי לשנויי מתני' בהרכב' שחייבת בערלה ובריית' באינו חייבת. דא"כ קרא דלא חילל ל"ל דכיון דאין חייבת בערלה ורבעי ואינו בתורת חילל פשיטא שאינו חוזר עלי' כיון דלאו בת חילול היא כלל כדפריך התם האי הרכבת היתר ה"ד אלימא ילדה בילדה ת"ל דבעי מהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקינה הא אר"י ילדה שסיבבה בזקינה בטילה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה:

אלמא כיון מדאין בה דין ערלה מסברא ידעינן לה דאינו חוזר עלי' דל"ל דה"פ כיון דבטילה ילדה בזקינה לענין ערלה ה"נ בטילה לענין חזרה ואינו חוזר עלי' דכמאן דליתא דמי דא"א לומר כן דהא מ"ל בילדה בילדה וכגון שנטע לקמייתא לסייג ולקורות דפטור מן הערלה ואי חזרה לאו בדין ערלה תליא אכתי תקשה להדר משום קמייתא שנטעה לסייג ולקורת אע"פ שפטורה מן הערלה אפ"ה חוזר עלי' ועוד דפריך התם מ"ש ילדה בזקינה דבטילה ומ"ש ילדה בילדה דלא בטילה פירש"י בהך ילדה קמייתא דכזקינה היא לענין ערלה דלא בטילה הרכבה בה לפטור מן הערלה כמותה ש"מ שחזרה בדין ערלה תליא. ועוד דמשני התם אי מימלך עלה לא בת מהדר היא דהא מעיקרא לפירי קיימא. (הכי) [צ"ל הכא] אי מימלך עלה פי' לאכילה בת מהדר היא מ"ד אעלו מאליהם דחייב בערלה. ואי חזרה לאו בדין ערלה תליא מאי אהני טעמא דאי אימלך הא אדרבה אי אימלך על קמייתא לאכילה דאחשבה יותר כ"ש דבטילה השני' לגבה לאחר המלכה יותר מקודם המלכה אבל אי חזרה בדין ערלה תליא ניחא דילדה בזקינה דה"ל היתר גמור מש"ה בטלה אבל ילדה בילדה כזו שנטעה לסייג כיון דהיא גופה בת ערלה היא אי ממליך עלה אין עלה שם היתר גמור להפקיע דין ערלה מן השניי' וש"מ מהא דמן הסברא שמעינן להא דהיכא דליכא עלה דין ערלה אינו חוזר עלה א"כ א"א לומר דמיעוטי דלא חיללו להיכא דליכא עלה דין ערלה אתיא. דא"כ פשיטא שאינו חוזר עלה וקרא למעוטי ל"ל

וראיתי להר"ן שכתב בשם הרמב"ן דאנו אין נוהגין ערלה בהברכה והרכבה משום דאמרינן בפ"ז דסוטה גבי הא דאמר לא חיללו פרט למבריך ומרכיב כלומר שאינו חוזר ממערכי מלחמה ואמ' התם לאו מי אמר ראב"י כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא הלכך נמי ונטעתם כמשמעו אבל לא מבריך ומרכיב ומש"ה הוא שאין חוזר עליו מעורכי מלחמה לראב"י משום דלא נהגו בהו ערלה והכי וודאי מסתברא דאי הוי ס"ל לראב"י דונטעתם לאו דווקא אפי' מבריך ומרכיב נמי אמאי נימא גבי עורכי מלחמה נטע דווקא. א"ו כדפי' וכיון דקימ"ל כל המיקל בארץ הלכ' כמותו בח"ל לא נהגא ערלה בח"ל בהברכה ובהרכבה כלל. ולפ"ד י"ל דהאי דשמעתין כרבנן ודת"כ כראב"י דמבריך ומרכיב לאו בכלל נטע ולפ"ז צ"ל דלראב"י אפי מרכיב ילדה בילדה אע"פ ששניהם למאכל אין ערלה נוהגת בהן ולא תימא דהאי דת"כ מיירי במרכיב למאכל בתוך נטוע לסייג ולקורו' דווקא דאינו נוהג בה דין ערלה ומ"מ אין מורכב בה בטילה לגבי כמו ילדה שסיבבה בזקינה והיינו טעמא משום דאי מימלך עלה לאכילה היא גופ' בת חיוב ערלה היא משו' הכי ממעט לה מה"ט דאינו בכלל נטע כראב"י אבל אי א' מלוך אקמייה למאכל דבת ערל' היא א"נ במרכיב בתוך נטוע מתחיל' למאכל אע"ג דהמורכב מצד עצמה לאו בת ערלה היא לראב"י דאמר נוטע דווקא הואיל וקמייתא בת ערלה היא אין כח בשני לבטלה. דהא הרמב"ן רוצה ליתן טעם דאין אנו נוהגי' ערלה בהרכבה משום דס"ל כראב"י והא אנן אין נוהגי' שום ערלה בהרכבה אפי' הראשונה נטוע למאכל ש"מ דאתי של הרכב' ומבטל' דכמו דאם קמייתא של היתר מבטל להשני' ה"נ הב' דשל היתר היא לראב"י דאמר נוטע דווקא מבטלת לקמייתא וע"ד דפי' לעיל

ואני אומר דא"א לומר כן דלראב"י האי ונטעתם דגבי ערלה דריש לה פרט למברי' ומרכיב דוודאי מודה דחייבין בערלה דהכי תני' התם אשר נטע כרם אין לי אלא כרם מנין לרבות ה' אילני מאכל אפי' משאר מיני' ת"ל אשר נטע פי' רש"י מדלא כתי' אשר כרם נטע דרוש בי' נמי נטע מ"מ אפי' אינו כרם שהרי לא הזכיר ברם עדיין יכול שאני מרבה ד' אילני מאכל וה' אילני סרק ת"ל כרם ראב"י אמר כרם כמשמעו לא חילל ולא חיללו פי' מדה"ל למיכתב לא חילל וכתי' לא חיללו בוי"ו מיעוטא משמע לזה ולא לאחר פרט למבריך ומרכיב ופריך הא אנן תנן א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ושאני ר"ז אר"ח כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר ובתר הכי גרסינן כי אתי ר"ד אמר הא מני ראב"י לאו אמ' ראב"י התם כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נוטע אין