טורי אבן כח

דאמ' לעיל רגל שבו ר"ה לרגלים. וה"נ המ"ל הכי: $$ציור בספר$$ והשתא י"ל דהמקשה לא שמיע לי' הא דר"א ומפרש לה כדר"ח. מיהו אין דברי התוס' ברורי' ושם אפרש לה

מידי דתלא במעשה ל"ק. וק"ל נהי דבזמן הבית תלוי במעשה דהקרבת העומר שלא בזמן הבית בין למ"ד בפר"י (דף יח) האיר המזרח מתיר בין למ"ד כל יום הנף אסור דעד עצם היום עד ועד בכלל לאורתנא דשיתסר הותר החדש ממילא ואינו תלוי במעשה כלל וניתני ר"ה דהתיר חדש שלא בזמן הבית. וצ"ל דל"ח אלא ר"ה דקביעי וקיימי משא"כ התר חדש דמשתנה מזמן הבית לשלא בז"ה דס"ל כמ"ד שלא בז"ה כל יום הנף אסור ואין י"ו בניסן ר"ה להתיר חדש. א"כ ל"ל לשנויי דלא חשיב ר"ה דעומר משום דתאלי במעשה ת"ל מהאי טעמא דאין ר"ה שלו קבוע. ודוחק לומר דרב שישא לא משני שנויי דידי' אליבא דרבא דקשה לדידי' ליתני ששה דהיינו ר"ה דעומר ושני הלחם. אלא אדר"נ דלא קשי אליבוי אלא ליתני חמשה דהיינו של שה"ל מיהו (לר"ב) [צ"ל לר"פ] דשני מידי דל"ח מאורתא ל"ח לק"מ. דהא שם בפר"י ס"ל דבזמן שאין בית האיר המזרח מתיר ואינו אסור כל יום הנף נמצא דלא חייל מאורתא. והא נמי ל"ל דלא חייל אלא מה דהוי לר"ה בזמן שהשנים כתקונן וישראל שרויין על אדמתן. ולא זה ששלא בפני הבית דאע"ג דחשיב א' בתשרי ר"ה לשני' דאיכא למ"ד לקמן דהיינו למלכי א"ה. זה הי' נמי בזמן הבית דהא מן נחמי' נ"ל לעיל הא וכבר הי' הבית בנוי. הא מ"מ בזמן הבית נמי מ"ל התיר חדש שלא ע"י מעשה כגון אם אירע איזה אונס ולא הקריבו עומר דאז התיר החדש בא מאיליו שלא ע"י מעשה כמו בזמן הזה. וצ"ל דל"ח אלא ר"ה כתקונה ולא שע"י מקרה וסיבה. תדע (דהכא) [צ"ל דהכי] הוא דאל"כ תקשה בין לר"פ בין לר"ש אמאי ל"ח לז' בסיון ר"ה להתיר חדש למקדש בשלא הקריבו ב' הלחם בעצרת שהוא ו' בסיון ע"י איזה מקרה וסיבה דהא ודאי אין התיר חדש למקדש עד לאורתא אבל כל היו' שהוא ראוי להבאת שתי הלחם אסור כדאמר בפ"ד לקמן (דף לא) גבי עומר דקאמר שמא יבנה ב"ה בלילה ואין סברא לומר דאין' חדש ניתר למקדש מאיליו בלתי הבאת שה"ל ולעול' עומ' באיסורו למקד' אא"כ הביאו ולא דמי לעומ' להדיו' דהת' תרי קראי כתיבי עד עצ' היו' ועד הביאכ' הא כיצ' בזמן דאיכ' עומ' עומ' מתי' בזמן דליכ' עומ' עצם היו' מתיר כדאמ' הת' בפר"י. אבל חדש מקד' דתלי רחמנ' בש"הל א"ל דדווקא ואי לא הביאו לעולם באיסורן עומד ועוד דאמ' בפ"ב דשבועות (דף טז) אי עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ואמ' התם דא"א לקדש' בשה"ל דעצרת דהא אין קידוש אלא בשעת בנין ואין בנין בה"מ דוחה י"ט. וכיון דא"א לקידוש בשה"ל אם אי' דאי לא הביאו (חדש) [צ"ל לשתי הלחם] במקדש באיסורו עומד לעולם למ"ל לקידוש עזרה כלל שאינו אלא בשירי מנחה והא א"א להביא מנחה כלל אפי' מן הישן דמאן שרי לי כיון דעדיין קוד' קידוש עזרה לא הביא לשה"ל ולמ"ל לקידוש אלא ביום הנף בי"ו בניסן דאז אפשר, לקדשו בשירי עומר אבל לא כל ימות השנה וזה דוחק לומר דאין קידוש עזרה אלא יום א' בשנה בלבד. ועוד קידוש בימי שלמה הי' סוכת כדפי' התוס' התם וכדמוכח בפ"ק דמ"ק (דף ט'). ואע"ג דבימי שלמה היתה במות ציבור בגבעון. מ"מ למ"ד בפ"יג דזבחים (דף קי"ז) אין מנחה בבמה אפי' בשל צבור מאי איכו למימר א"ו ש"מ דהיכא שלא הובא שה"ל הותר החדש מאיליו במוצאי י"ט של עצרת. מיהו לתירץ ב' של התוס' שם דהא דאין מקדשין אלא בשירי מנחה היינו בדאפשר אבל בל"א לא אין מזה ראיה כלל

ד"ף ח ע"א מתערבות באדר ויולדת באב ר"ה שלהם אלול דהיינו סמוך לגמרן של בהמה דקה. ק"ל תינח בהמה דקה אבל בהמה גסה דעיבור שלה ט' חדשים כדאמר בפ"ק דבכורות (דף ח) ולא מצינו זמן קבוע לעיבורה כמו לדקה שהוא אדר או ניסן כדמסיק אמאי ר"ה אלול. ו"יל כיון דכתב רחמנא וכל מעשר בקר וצאן אין לחלק בניהם וזמן א' לחדש וישן שלהם וכיון דלמעשר צאן יש טעם לקבוע ר"ה שלו אלול או תשרי סמוך לגמרו הה"נ למעשר בקר דהא אי אזלת בתר גמרו אין זמן קבוע לגמרו ועי"ל אפי' אי הוי זמן קבוע לעיבור בהמ' גסה מ"מ מיעוטי בתר רובא גריר לענין מעשר ולא אזלינן בתר גמר דידי' תדע דהא למר חרפיתא הוי מאדר ויולדת באב ואפ"ה ל"א בחרפיתא בתר גמרן דמאב אלא בתר רובא אזלינן דמן ניסן וכן לאידך דאפלייתא הוי מניסן אפ"ה ל"א בתרייהו אלא בתר רובא דמאדר. ה"נ בהמה דקה הוי רובא נגד בהמה גסה חדא דגסה אינו אלא מין א' בקר לבד ודקה ב' מינים כבשים ועזים ועוד גסה אינו יולדת אלא א' בכרס א' ודקה הרבה כדאמ' בפ"ג דבכורות (דף כ) גדייה שילדה ג' ג' וכל בנותי' ילדו ג' ג' כולן נכנסות לדיר להתעשר וכיון דא א לך לחלק לענין חדש וישן בין גסה לדקה אלא זמן א' לשניהם בע"כ אזלינן בתר גמרו של דקה שהוא רובא ומעוטי דגסה בתר רובא גריר ולא רובא דדקה בתר מיעוטי דגסה. ועי"ל דהא מפיק רבא מקרא דמקיש מעשר בהמה למעשר דגן אלא דמר מקיש לה לסמוך לגמרן עישורו ומר מקיש לה לר"ה תשרי ולר"י לכ"ע סמוך לגמרו עישורו מקיש לה וכן לרבא אדר"מ נקט לאורחא דסמוך לגמרו ושבו' לאורח דר"ה תשרי במעש' דנן ותרווייהו א"א לדרו' דה"ל תרתי דסתרי אהדדי הילכך אפ"ת דגס' נמי יש לה זמן קבוע שמתעבר' ולסמוך לגמרו אפ"ה כל כמה דאפש' לקר' זמן ר"ה דמ"ב לשל דגן עדיף טפי. דהשת' אין מרוחק זמן ר"ה דמ"ב ביותר מהקישא דמעשר דגן. והשתא אפ"ת דזמן קבוע שמתעברת גסה הוי כזמן של דקה וזמן א' לשניהם מ"מ כאן דזמן עיבור של גסה הוי ט' חדשי' בע"כ אין סמוך לגמרו עד זמן ארוך מר"ה דמעשר דגן ויותר מרוחק מסמוך לגמרו דשל דקה. הילכך אזלינן בהקישא בתר סמוך גמרו דדקה דהשתא אינו מרחוק כ"כ מאידך גיסא דהקישא דמה מעשר דגן ר"ה שלו תשרי ולא בתר סמוך גמרו דגסה דמרוחק יותר מהאי גיסא דהיקשא וכ"ש אי זמן עיבור של גסה מרוחק אחר של דקה אם לא שנאמר שעיבור גסה בכסליו וסמוך לגמרו הוא תשרי דהשתא מקורב סמוך לגמרו דגסה לתשרי יותר מדקה ל"רמ וה"ל לר"מ למיזל בתר סמוך לגמרו דגסה בהא י"ל דקי"ל לר"מ דאין זמן עיבור גסה בחודש זה אבל אי עיבור בא' משאר כל החדשים ל"ל בה דא"כ מרוחק סמוך לגמרו דגסה מתשרי יותר משל דקה לפניו או לאחריו ואי מכוון עמה הא כ"ש דשפיר דאז בין גסה בין דקה ר"ה שלהם סמוך לגמרן וסמוך לתשרי בשוה

עשר תעשר בב' מעשרות הכתוב מדבר. ק"ל דתנן בפ"ט דבכורות (דף נ"ה) הלקוח ושניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה ונפקא לן בגמרא מדכתיב בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך. מה בניך אינו בלקוח ומתנה אף צאנך כן ואע"ג דקרא גבי בכור כתיב נפקא לן התם באם אינו ענין למעשר והשתא קרא ל"ל ת"ל מהא הקישא דמעשר בהמה לשל דגן ומעשר דגן אינו בלקוח כדתני' רפ"ז דב"מ (דף פ"ח) תבואת זרעך ולא לקוח. ומיני' ה"ה ולא שניתן לו במתנה דהא לאו תבואת זרעך הוא ולא מיבעיא למאי דר"ל רבא שם בפ"ט דבכורות [דף נ"ז] דהאי הקישא לכל מילי איתקוש ונפקא לן מיני' דאין בקר וצאן מתעשרן מזה על זה כמו שאין מעשר דגן מתעשר ממין על שאינו מינו כדנ"ל התם מקרא. אלא אפי' למאי דקאמר התם דהאי הקישא לשנה הקשו ולא לד"א. משום דאמר קרא שנה שנה. מ"מ כ"ש דיש להקיש לענין לקוח ומתנה דקדים זרעך בקרא דממעט לקוח ומתנה להיקשא דעשר תעשר יותר משנה בשנה דממעט חדש וישן ולא מבעי' למאי דפירשו התוס' התם בפ"ז דב"מ בשם ר"ת דהא דלקוח פטור היינו בלקוח אחר מירוח דוקא אע"ג דכבר חל חובת מעשר פקע ע"י לקוח אבל בלקוח קודם מירוח חייב. השתא הוי דומיא דפטור לקות דמ"ב דהוי נמי בכה"ג דכשחל חובת מ"ב כבר לוקח פוטרו דהיינו אם לקחו אחר שנולד אבל אם לקחן במעי אמן אין לקוח פוטר כדנ"ל התם א"ק כן תעשה בשעת עשי' פי' בשעה שראויין להתעשר וכבר חל עליהם חובת מעשר כבר מיעט הכתוב דאז פטור הכתוב לקוח ולא קודם לכן ולמ"ד מחוסר זמן דהיינו עד יום ח' ללידתו (נכנס) [צ"ל אין נכנס] לדיר להתעשר אין לקוח חל עד יום ח' שח"ע חובת מעשר כדא' התם דהשתא לקוח דמ"ב ודמ"ד שוין. דקוד' שחל חובת מעשר אינו פוטר בשניה' ולאחר שחל אז פוטרין דהשתא ודאי תקשה וכן תעשה ל"ל ת"ל מהקישא אלא $$ציור בספר$$ אפי' למאי דפי' התוס' התם בשם ריב"א דדווקא לקוח קודם מרוח פוטר הואיל ולא חל עדיין חובת מעשר ביד המוכר אבל לאחר מרוח הואיל וחל כבר תו לא פקע ע"י לקוח וא"כ צריך קרא דוכן תעשה דהא לקוח דמ"ב הוי איפכא דלאחר שחל פוטר וקודם שחל דהיינו קודם שנולד למר ומחוסר זמן למר אינו פוטר מ"מ אכתי קשה נהי דוכן תעשה לפטור לקוח אחר שחל חובת מעשר אתי דכוותי' גבי מעשר דגן לקוח חייב אפ"ה נימא אהני קרא דוכן תעשה לפטור לקוח לאחר שחל חובת מעשר דבשעת עשי' מיעוט הכתוב אע"ג דבמ"ד בכה"ג חייב. ואהני הקישא דמ"ב למעט לפטור לקוח קוד' חובת מעשר כמו שפטר כה"ג גבי מ"ד דאע"ג דכתיב וכן תעשה דמשמע בשעת עשי' מיעוט הכתוב אינו במשמע מהא דקודם זמן עשי' חייב אלא כל כמה דל"ל קרא לפטור קודם זמן עשייה ממילא בחיובא עומד ומנין לנו לפטור אבל לפי' ריב"א דכה"ג במ"ד פטור ה"ל אית לן לפטור גבי מ"ב מהקישא וקרא דכן תעשה אתי לפטור בשעת עשי' נמי אע"ג דבמ"ד כה"ג חייב ועוד ק"ל כיון דאיתקשו מ"ב ומ"ד אהדדי נימא ליתן של זה בזה ושל זה בזה וכמו דבמ"ד לקוח פטור קודם שחל חובת מעשר ה"נ יפטור בשל מ"ב וכמו שבמ"ב פטור לאחר שחל. ה"נ יפטור במ"ד ובין קודם ובין לאחר יפטור בשניה' דהא איתקשו להדדי וכ"ת א"כ לכתוב רחמנא פטור לקוח בין קודם בין לאחר בחד דוכתא או במ"ב או במ"ד ולילף אידך מיני' בהקישא מ"ש דפלגינהו רחמנא ש"מ דדווקא הוא דלא פטור לקוח גבי מ"ב אלא בשעת עשי' דווקא ולא קודם לכן וממילא פטורה דלקוח של מ"ד הוי איפכא דווקא קודם דאי לאחר כן א"כ לשתוק קרא מיני' וממילא ידענו מהקישא. א"ו גבי מ"ד קודם הוא דפטור קרא לקוח והא אין לומר דגבי חד מנייהו פטור לקוח בכל ענין חדא מקרא וחדא מהקישא וגבי אידך לא פטור אלא בחד גוונא דהשתא מיהו אהני קרא ואהני הקישא בחד לד דמאן מפיס הי צד לפטרו בכל גוונא והי בחד גונא הלכ' כל חדא