טורי אבן כז

בניסן מצוה להביא מן החדש ואיכא למידק למה נקט א' בניסן לחוד ביחוד הל"ל ק"צ הבאים מא' בניסן ואילך מצוה להביא מן החדש דהיינו כל השנה ואחד בניסן נמי בכלל א"ו מילתא אגב אורחא קמ"ל דדווקא הבאים בא' בניסן שכבר נודע שהוא א' בניסן שכבר נתקדש החודש הוא דמצוה להביא מן תרומה חדשה אבל מספיקא בא מן הישן וכדפי' ואע"ג דכבר שמעת לה הא מהא מתני' דפ"ד דשקלים מ"מ כיון שאין מאריך יותר משום רבותא נקיט לה שמואל אגב אורחי' לאשמעינן הא. ועוד דהא מחצי' דפ"ד דשקלים איכא לפרש כדפי' תמפ'. מ"מ יש לעיין מ"ט מביא ביום ל' קודם שבאו עדים מן הישנה לא מיבעי אי נימא דהא דא' תור' חדש והבא קרבן מת"ח דלא קפיד אלא שלא להביא מן הישנה אחר א' בניסן אבל מן החדשה קודם א' בניסן לית לן בה דה"ל להביא בל' של אדר בכל שנה מן החדשה. דממ"נ שפיר דמי דאפי' לא יקדשו היום אם מביא מן החדשה נמי ש"ד וכ"ש אם יקדשו. אלא אפי' אם תדחק לומר דקודם א' בניסן אינו ראוי להביא מן החדשה מ"מ כיון דיום ל' של אדר ספיקא הוא אם יקדשו מצותו מן החדש ואם לא יקדשו מצוותו מן הישן ניזל בתר רובא דכיון דרוב שנים אדר חסר כדא' רבי ניסן לא נתעבר מימיו א"כ רוב שנים הוא ר"ח ניסן ביום ל' לאדר ומצוותו מן החדש ומספיקא ניזל בתר רובא ויביא ביום ל' של אדר מת"ח. והא יום הכפורים דאיסור חמור של כרת הוא מונין מיום ל' של אלול עשרה ימים ומתענין בו וסמכינן ארובא דרוב אלול חסר כדאמ' מימו' עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר כ"ש באיסור עשה הקל דת"ח מניסן ואילך דה"ל למיזל בתר רובא. עוד דאפי' בשאר מועדות דעבדינן תרי יומי מספק היינו דחיישינן נמי למעוטי אבל מיחש למעוטי ולא לרובא הא ודאי א"א ואמאי בתרומה חדשה ביום ל' של אדר אזלינן בתר מיעוטי ומביא מתרומה הישנה ושבקינן לרובא דרוב פעמים אדר חסר. ושמא ה"ט דירושלמי דס"ל דאם לא קידשו החדש ביום ל' של אדר דתמיד בא ול"ח לספיקא שמא יקדשו עוד ומצוותו מן החדשה. מדחזינן דכתב רחמנא להא לימודא דחדש והביא קרבן מת"ח גבי מוסף ר"ח דכתיב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה ולא רבי לה גבי תמיד דקוד' בהאי פרשה וקדים נמי בהקרבה כדתנן ברפ"י דזבחים (דף פט) והא תמידין נמי בכלל ק"צ הבאי' בא' בניסן דמצוותו להביא מן החדש א"ו ש"מ דמספיקא א"צ להביא ביום ל' לאדר מן החדשה והשתא נהי דאם אדר מלא ור"ח חל ביום ל"א לאדר תמיד של שחר קדי' למוסף ר"ח לבא מן החדשה דהא ודאי היום ר"ח כיון דלא קידשו אתמול את החדש דהא אין חדש יותר מל' יום וא"נ באדר חסר וקידשו ביום ל' קודם הקרבת התמיד דבהא קדים תמיד למוסף לבא מן החדש אבל אם אדר חסר ולא קידשו קודם הקרבת התמיד קמ"ל קרא דמוסף ר"ח קרב מן החדשה ראשון לתמיד דכיון דמקריבן למוסף ר"ח א"א אא"כ קידשו כבר את החדש אבל בשעת הקרבת התמיד דעדיין לא קידשו א"צ לבא מן החדש. וקמ"ל קרא דבהא ל"ת לספיקא שמא יבאו עוד היום ויקדשו החדש על פיהם נמצא שמצוות תמיד זה לבא מן החדשה. ויש להביא ראי' לדברי זה הירושלמי מן הגמ' שלנו ויתבאר בש"ה והא דקאמ' מהו דתימא ליחש שמא לא ימסרנו נרבור יפה יפה יתבאר בחידושי בפ"ק דיומא (דף ל"ה) בס"ד

ע"ב לא טרח אינש למיגר ביתא פחות מל' יום ק"ל הא אמר שמואל בפ"ק דב"מ (דף יד) גבי אחריות ט"ס ה"מ בשטרי הלואה אבל בשטרי מו"מ לא דעביד איניש דזבין ארע' ליומא ואמרינן התם אבוה בר איהו זבין עלייתא מאחתי ודן שמואל שאיבד מעותיו מה"ט דעביד דזבין ארע' ליומא וגבי מיגר ביתא אמר דלא טרח למיגר בפחות מל' יום ואלו התם אסי' טרפו ביומו אמר דאיבד מעותיו משום דעביד דזבין ארעי וביתו ליום אחד לחוד וכי גרע מכר ממיגר. ושמא שמעתין לא אזלי כשמואל אלא כדפסיק רבא התם במסקנא דאחריות ט"ס אפי' בשטר מו"מ אלמא ל"ל לה"ט דעביד דזבין ליומא ושמואל מוקי להא ברייתא דבפחות מל' יום לא עלתה לו שנה דאתי' כמ"ד ל' יום בשנה דווקא חשיב שנה. עי"ל דאפי'' לשמואל א"ש דש"ה דבשעת זיבוני הוי ספק אם יטרפו ממנו אם לא וכדפי' רש"י התם עביד דזבין ארע' ליומא לספק יום אחד דשמא לא יטרפו ממנו ואם יטרפו שמא לזמן מרובה ויאכל בתוך כך פירות לפיכך מכניס עצמו בספק דהא אפשר שלא יטריפו ממנו כלל ואם יטריפו שמא לזמן מרובה ומשום ספק הנאה מרובה מכנים עצמו לספיקא וגמר ומקני אפי' אם יטריפו ממנו לאלתר אבל הכי דבוודאי אין לו הנאה ממנו כ"א בציר מל' יום אפי' למיגר לא טרח

ות"ק דברייתא ותנא דידן כו'. מאי פריך אתנא דידן אמאי לא חשיב א' בניסן שהוא ר"ה לשכירות בתים הא בהפסקה לא מיירי דמש"ה ל"ח לר"ה דעיבורין כדאמר לעיל והאי דבתים נמי ר"ה דהפסקה היא דכשמגיע א' בניסן כלתה שנה ללוקח והרי הא דלא קתני תנא דידן לר"ה דנדרים דלקמן נמי ה"ט משום דה"ל ר"ה להפסקה כדפי' תוס' לעיל והא דשכירות בתים להא דאמי'. וי"ל נהי דלגבי השוכר ה"ל ר"ה דהפסקה דמהשתא יוצאת מתחת ידו לגבי משכיר ר"ה דהתחלה היא שמעכשיו נכנסת לרשותו אבל גבי עיבורין ונדרים כולה מילתא אינו אלא ר"ה דהפסקה ולא משכחת לה להני ר"ה בהתחלה

לרבא ליתני ששה. ק"ל הא בע"כ האי תנא דחשיב ששה בסיון לר"ה דשתי הלחם אחרים הוא דאמ' אין בין לעצרת לעצרת אלא ד' ימים דאלו לרב שמעי' דא' לעיל עצרת פעמים ה' או ו' או ז' לא פסיקא לן יום קבוע להא ר"ה דב' הלחם והשתא מאי פריך ליתני הא ר"ה דב' הלח' דילמא ס"ל כר"ש דאין יום קבוע לר"ה שלו וי"ל דהא ודאי מתניתן ר"מ בין לרבא דא' לר"מ דל רגלים בין לר"נ ד' חדשים ובהן כמה ר"ה. ו"ד חדשים אינו אלא לר"מ דא' אחד באלול ר"ה למ"ב וקי"ל אחרים ר"מ היא כדא' בשילהי מסכת הוריות מ"מ אכתי ק"ל הא מוכח להדיא בפ"ב דערכין (דף ט') דאפי' לאחרים פעמים (אייר וסיון) [צ"ל ניסן ואייר] חסרים בשנה מעוברת ועיברו ל' יום וא"כ לדידהו נמי עצרת פעמים ה' וכדפי' לעיל גבי מאן תנא דפליג אדר"ש נמצא לד"ה אין יום קבוע לר"ה לשתי הלחם. ושמא י"ל כיון דבשנים פשוטין לעולם עצרת בששה בסיון לאחרים ואפי' בסתם שנה מעוברת הכי הוא דהא קאמר אם הי' שנה מעוברת ה' דסתם חודש העיבור חסר אם לא ע"י מקרה שעברו ל' יום דה"ל מיעוטי דמיעוטי. אין מיעוט כזה מעכב על הרוב דששה בסיון מלמנוע ממנו שם ר"ה

לר"נ ב"י ליתני חמשה פי' עם ר"ה דשתי הלחם משמע אבל הא דעומר ל"ק לי'. וק"ל מה בכך אעפ"י שאינו מחשבון ר"ה אפ"ה ה"ל למיתנא כמו דתני רגלי' אעפ"י שאינו מחשבון ר"ה וי"ל דרגלים שאני דאעפ"י שאינן מן החשבון אפ"ה תני לי' דקמ"ל דבעי ג' רגלים כסדרן ור"ש היא אבל הא דעומר כיון שאין ממנין ר"ה ל"ל למיתני קרי' בי' רב הוא דעומר מתיר לחדש במדינה. מ"מ ק"ל מאי פריך ליתני לר"ה דשתי הלחם הא אמר לעיל דלא חשיב תנא דדן לר"ה דאחד בניסן לתרומת שקלים כיון דאם הביא מן הישן יצא לא פסיקא לי' והשתא מאי קשיא לה מו' בסיון דהוי ר"ה לשני הלחם להביא מן החדש למקדש הא תנן בפר"י (דף ס"ח) קודם לש"ה לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר לא פסיקא ליה דומיא לתרומת שקלי' כיון דלא מהני ר"ה זה אלא להביא לכתחילה מתרומה חדשה לא חשיב לי'. ה"נ הא ש"ה ל"מ אלא לכתחלה. וי"ל דלא דמי דגבי תרומת שקלים כיון דל"מ ר"ה זה אלא לכתחילה לא הוי ר"ה גמור כיון דאכתי גם מן הישן דאשתקד שהוא היפך ר"ה שלו כשר בדיעבד ולא ג מור למילת' לגמרי אבל הא דש"ה אדרבה הא גמר למילתי'. עי"ל דל"ד הא דש"ה קודם לעצרת דאם הביא כשר להא דתרומת שקלים. דהכא אי לא הביאו שקלים קודם א' בניסן מביא אפי' לכתחילה מן הישן וכמ"ש וכיון דלפעמים אפי' לכתחילה מביא מן הישן מש"ה לא פסיקא לה למחשבי' להא ר"ה בא' בניסן אבל בהא א' בסיון ר"ה לש"ה אין להביא מן החדש קודם לו אפי' לא מצא מן הישן א"א להביא מן החדש אלא מנחות ונסכי' בטילים לגמרי עד שיזדמן לו תבוא מן הישן כדמוכח במנחו' פר"י

והרי רגלים דלא חיילו מאורתא. פי' דקס"ד דהתחלת רגל ראשון לענין ב"ת הוא ביום של י"ט ראשון שראוי להקרבה אבל לא בלילה ואם נדר בליל י"ט ראשון אע"ג דבאורתא דהיינו בתחלת הלילה עדיין לא חל הנדר עליו אפ"ה רגל זה עולה למנין ג"ר לר"ש ולתנא דידן דבעי ג"ר כסדרן וחג המצות תחלה אם נדר בליל י"ט של פסח עובר אחר סוכת בב"ת דה"ל ג"ר כסדרן הרי רגלים לענין כסדרן לא חיילו מאורתא בתחילתו וקחשיב ומשני כיון דצרי' לאתויי מעיקרא מחוייב וקאי פי' דלילה אין ראוי להקרבה מ"מ בעינן שיהא מאורתא חייב להביא דהיינו בנדר קוד' הלילה שיהא מחוייב בתחילת הלילה דלאו בשעה שראוי להקרבה בלחוד תליא הא דקבע רחמנא ג"ר לב"ת אלא שיהא בר חיובא בג"ר ואף הלילה בכלל מאורתא וכ"פ התוס' הא דלא חיילי מאורתא א היינו אם הי' מחוייב ועומד לפני הרגל איכא כולה רגל ואם נכנס הרגל וקא נדר אפי' ליל א' ליכא כולה רגל ואין עולה למנין ג"ר. וגם בדברי המקשן צריך לפ"ז כן דהאי לא חיילי מאורתא אליל א' דרגל ראשון קאי וכדפי' דאי ארגל ג' קאי וכדמשמע לכאורה מפרש"י ואסוגי' דב"ת קאי. מאי פריך מרגלים דל"ח מאורתא בסוף ב"ת ואפ"ה חשיב. הא מתניתן דחשי' ניסן ר"ה לרגלי' אתחילת ב"ת קאי ולא אסופו כדאמ' לעיל רגל שבו ר"ה לרגלים ועוד תנא דדן בהפסקה לא מיירי דמש"ה ל"ח לר"ה דהפסקת עיבורין באחד בניסן כדאמ' לעיל. אלא ודאי כדפי': וה"נ הא דאמר בסמוך ב"ת ממילא חייל ה"פ אין תחילת חלות ב"ת בשעה שראוי להקרבה לגמרי והיינו ביום אחר הקרבת התמיד דתימא דלא חל תחילות מאורתא הואיל ולילה אינו ראוי להקרבה אלא ממילא משקידש היום חייל התחלתו אעפ"י שא"ר להקרבה וע"ד זה דפי'

והרי יובלת דלא חיילי מאורתא הקשה התוס' מאי ס"ד הא לא מתוקמי כלל אלא כר"י בנו של ריב"ב לקמן ולק"מ הא התוס' בעצמן פי' לקמן אהא דפריך יובלת באחד בתשרי בעשרה בתשרי הוא דלר"א דאמ' לעיל דר"ה ב"ד ר"ח פריך. דלשאר אמוראי ל"ק דאית להו כדרב חסדא